תאונת עבודה - בעת שעסק בביצוע עבודתו כפועל בעבודות אלומיניום נפגע בכתפו הימנית

1. בעת שעסק בביצוע עבודתו כפועל בעבודות אלומיניום נפגע בכתפו הימנית. בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת על בסיס הנימוק שלא הוכחה לטעמו התרחשותו של האירוע, וכן שאין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין עבודתו. מכאן התביעה שבפנינו. 2. סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן: "החוק") קובע בין היתר כי "תאונת עבודה" הינה "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בסעיף 83 לחוק נקבעה חזקת סיבתיות, לפיה - "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". יחד עם זאת, מקום בו טוען עובד לקיומה של תאונת עבודה, מוטל עליו, בראש ובראשונה, להוכיח קיומו של האירוע התאונתי הנטען על ידיו. 3. כבר כעת נאמר, כי לאחר ששמענו את עדותו של התובע ועיינו במסמכים השונים שהוצגו בפנינו, בגדרם המסמכים הרפואיים וההודעה שנמסרה מאת התובע לחוקר המל"ל, מצאנו כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו באשר לאירוע הנטען, וזאת, מהנימוקים המצטברים להלן: א. גרסת התובע, בכל הנוגע לפרטים שמסביב התרחשותו של האירוע לא הייתה עקבית. הפעם הראשונה שבה ניתן לראות דיווח של התובע על בעיה כלשהי הייתה ביום 19/04/11 כאשר פנה לרופא ונרשם כי הוא סובל מכאבים בכתף ימין, ואין זכר לאירוע חבלתי כלשהו בכלל ואירוע בעבודה בפרט. התובע טען כי לאחר האירוע מושא התביעה סבל מכאבים אולם אלה היו נסבלים, ולכן פנה לקבל טיפול רפואי רק לאחר כמעט שלושה שבועות. יחד עם זאת לא סופק כל הסבר מדוע כאשר כבר פנה לקבל טיפול - לא הוזכרה התרחשותו של אירוע כשלהו. ב. רק ביום 01/07/11 הופקה ע"י רופאו של התובע התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, ואז נרשם "חבלות חוזרות בכתף תוך כדי עבודה-הרכבה". מהתובע נגבתה הודעה בפני פקיד הנתבע ביום 02/11/11. בהודעה נרשם שנשאל מדוע הופקה התעודה רק שלושה חודשים לאחר האירוע הנטען, ותשובתו היתה שרק כחודשיים לאחר האירוע נתבקש ע"י הרופא להמציא לו טופס 250 ואז פנה למעביד וקיבל אותו. לעומת זאת בעדותו בפנינו טען כי המעביד סירב לתת לו טופס 250 מאחר והיו מסוכסכים ואף הוגשה על ידיו תביעה כנגדו. ג. בהודעה שגבתה מהתובע נשאל האם סבל מבעיות בכתף עובר לפגיעה בעבודה מושא התביעה וטען שכלל לא. גם בעדותו בבית הדין כאשר נשאל בעניין רישומים רפואיים רבים בדבר כאבים בכתף טען תחילה כי אינו זוכר שסבל מכאבים בכתף, ואח"כ אמר שגם אם היו לא "ישב בבית". לעומת זאת, עיון ברישומים מתוך הכרטיס הרפואי שלו מראה תלונות רבות וחוזרות במשך שנים והחל משנת 2000 בנוגע לכאבים בכתף, לעיתים כאלה שמלווים בקושי בהרמת הזרוע (כמו למשל ביום 12/09/08) ולעיתים אף בהגבלה קשה של התנועות (ראו למשל ביום 16/04/09) ואף ניתנה לו חופשת מחלה. ד. כאשר נגבתה מהתובע הודעה לא אזכר כל עד שיכול לאמת את גרסתו. לראשונה הוזמן למתן עדות מי שעל פי הנטען ביקר במקום העסק בו עבד התובע לקוח שעל פי הנטען שמע מהתובע שהוא סובל מכאבים בכתף לאחר שהרים דלת זכוכית, אולם כך אין מדובר במי שמתיימר להיות עד לאירוע הנטען עצמו. התובע גם לא הזכיר, לא בהודעה שמסר ולא בתצהירו כי ביום האירוע עצמו חש ברע ופנה לרופא והוצאה לו תעודת מחלה ליומיים, ומשנשאל בעניין זה במסגרת חקירתו בבית הדין אישר כי כך היה, אולם טען כי למרות שחש ברע ופנה לרופא והלה המליץ לו להישאר בביתו - בחר ללכת לעבודה. ה. בהודעה שנמסרה לחוקר המל"ל טען התובע כי לאחר קרות האירוע לא המשיך לעבוד אלא ישב ונח, וכך גם בתצהיר העדות הראשית שלו, בעוד שבפני בית הדין טען שעבד בעבודות קלות וגם נח. עיננו הרואות, אם כן, שגרסתו של התובע לא היתה עקבית, ושברישומים הרפואיים שנערכו ביחס אליו לאחר המועד בו התרחש האירוע הנטען - אין לו זכר. הלכה פסוקה היא, כי יש לייחס משקל לדיווחים שנמסרו ע"י המבוטח בבואו לקבל טיפול רפואי בסמוך לפגיעתו, ולרישומים הנכללים באנמנזה שנגבתה ממנו. ואמנם, על פי הלכה זו הרישומים הרפואיים אינם חזות הכל, ויוכל בית הדין להעדיף את העולה מעדותו של המבוטח המובאת בפניו, מקום בו העדות מהימנה בעיניו באופן מיוחד. לצערנו בענייננו, לא היה בהתרשמותם של חברי המותב מעדות התובע כדי להביאנו להעדיף את דבריו, שכאמור גם לא היו עקביים, על פני העולה לכאורה מהרישומים הרפואיים. 4. בהתחשב באמור לעיל, במצטבר, ובהלכה הפסוקה בדבר המשקל אותו יש לייחס לרישומים הרפואיים המשקפים את האנמנזה שמסר מי שטוען לקיומו של אירוע תאונתי, בבואו לקבל טיפול לאחר האירוע הנטען - אנו קובעים כי התובע לא הוכיח התרחשותו של האירוע מושא התביעה. אשר על כן, דין התביעה שבפנינו להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 5. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. אלומיניוםתאונת עבודה