דחיית בקשת התובע לצירוף נכויות, בשל אי עמידתו בתנאי סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") (מכתב הדחיה מיום 8.11.12 צורף לכתב התביעה). 2. התובע עבד כפועל ועובד נקיון במחלקת תחזוקה בפארק שעשועים. 3. התובע נפגע בשלוש תאונות שהוכרו כתאונות עבודה, ביום 18.5.05, ביום 5.11.06 וביום 28.10.08. בגין תאונת העבודה מיום 18.5.05 נקבעו לתובע 0% נכות. בגין תאונת העבודה מיום 5.11.06 נקבעו לתובע 19% נכות אולם לא שולם לו מענק משום שתביעתו, שהוגשה רק ביום 25.1.12 - התיישנה. בגין התאונה מיום 28.10.08 נקבעו לתובע 5% נכות. 4. השאלה שבמחלוקת היא האם התקיימו בעניינו של התובע התנאים לצירוף נכויותיו בגין הפגיעות בעבודה על פי סעיף 121 לחוק. 5. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. טענות הצדדים 6. לטענת ב"כ התובע, התובע עומד בדרישות תקנה 12(1) ו- (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) - התשט"ז - 1956, משלאחר התאונה האחרונה שאירעה לו הוא אינו עובד כך שהכנסתו צומצמה ביותר מ- 50%, ומשצירוף דרגות הנכות שנקבעו לו בגין שתי התאונות עשוי לזכות אותו בקצבה חודשית במקום במענק, שכן נכותו המצטברת תעבור את רף ה- 20% הנדרש. בנוסף טען ב"כ התובע, כי על פי הפסיקה, יש לפרש את סעיף 121 בהרחבה לאור תכלית החוק, כשדי בכך שהנכות הקודמת נושאת זכות לגמלה ולא נדרש שגם הנכות המאוחרת תישא זכות לגמלה על מנת לעבור את תנאי הסף לצירוף נכויות. ב"כ התובע הפנה בעניין זה לפסק הדין בתיק בל (נצ') 2829/08 שושנה רז נ' המוסד לביטוח לאומי (18.8.09). ב"כ התובע הפנה בנוסף לפסקי הדין בעניין בל (ת"א) 9633-05-12 רמי אריה בוכשטב נ' המוסד לביטוח לאומי, בל (י-ם) 1064/08 ובל (נצ') 33659/09 וטען כי במקרים אלו הועדות הרפואיות צירפו נכויות בשיעור 5% לנכויות המזכות בגמלה באופן שגרתי, כשהתביעות נדחו רק בשל אי קיומה של דרישת צמצום ההכנסה הקבועה בתקנה 12 לתקנות. בתשובה לסיכומי המוסד טען ב"כ התובע כי התובע קיבל גמלה חד פעמית בגין הנכות שנקבעה לו בעקבות התאונה מיום 5.11.06 וכי מגמלה זו נוכו כספים בשל האיחור בהגשת התביעה כך שהתשלום בסופו של דבר עמד על אפס. לטענת התובע, פרשנות הנתבע למילים "שולמה או משתלמת גמלה" שבסעיף 121 לחוק אינה נכונה ויש לקבוע כי לשון החוק מתייחסת גם לגמלה שנפסקה בפועל אך נוכו ממנה ניכויים שונים כך שלא נותרה יתרה לתשלום למבוטח. 7. לטענת ב"כ המוסד, על פי לשון סעיף 121 לחוק - לצורך הגדלת הנכות תובא בחשבון אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה "שולמה או משתלמת גמלה". על פי הנטען, תנאי זה אינו מתמלא בעניינו של התובע, שכן לתובע לא שולמו כלל גמלאות כהגדרתן בסעיף 1 לחוק בעקבות תאונות העבודה שעבר. באשר לפסק הדין בעניין שושנה רז אליו הפנה התובע, טענה ב"כ המוסד, כי בית הדין העלה בו כסוגיה יחידה את השאלה האם בסעיף 121 לחוק קיים תנאי לפיו חובה שכל נכות בנפרד תשא זכות לגמלה או מענק ותשובתו היתה כי התנאי הרשום בסעיף 121 מחייב שהנכות "הקודמת" תהיה זו אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה. מכל מקום, בשונה מבעניין שושנה רז, שם שולמה גמלה בפרקי זמן שונים, בעניינו של התובע לא שולמה או משתלמת גמלה כלל ועל כן, על פי הנטען, התובע אינו עומד בתנאי זה. לטענת ב"כ המוסד, התכלית הפרשנית לגבי צירוף נכויות צריכה להיות רחבה, אולם אין להרחיבה מעבר למה שהתכוון המחוקק, ומקום שצויין במפורש "שולם" או "משתלמת" לא ניתן לקבוע כי קיימת זכאות לצרוף נכויות במקרה שלא שולמו או משולמות כלל גמלאות. מדובר בתנאי סף לזכאות לצירוף נכויות ולו עניין התשלום בפועל לא היה בבחינת תנאי, לשון החוק היתה שונה. לטענת ב"כ המוסד, ההבדל בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום הינו משמעותי ביותר, ואין בלשון החוק ולו עיגון מינימלי לפרשנות אותה מבקש התובע לייחס למחוקק, כשאין להיזקק לפרשנות הסותרת את לשון החוק. כמו כן טענה ב"כ המוסד בהסתמכה על פסק הדין בעניין עב"ל 153/10 סוליימנוב נ' המוסד לביטוח לאומי, כי אין זה סביר שתביעות שהזכות לתשלומן נדחתה, יזכו לחיים מחדש עקב צירופן יחדיו. לאור האמור, לטענת ב"כ המוסד, יש לדחות את התביעה. הכרעה 8. תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי מפרטת את הנסיבות שבהן תובא בחשבון נכות קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה: "הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה: (1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות; בפסקה זו, "הכנסה" -כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק; (2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה: (א) קיצבה במקום מענק; (ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16". לכאורה, מתקיימות בעניינו של התובע הנסיבות הקבועות בתקנה 12 לתקנות, על שתי חלופותיה, הן בהקשר של הצמצום בהכנסתו ממשלח ידו, לכאורה כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות, משהתובע הפסיק לעבוד בעקבות תאונת העבודה משנת 2008 והן בכך שצירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את התובע בקצבה במקום במענק. 9. סעיף 121 לחוק, מאפשר לקחת בחשבון, לצורך הגדלת דרגת נכות, גם נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה, וזו לשונו: "על אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה" (ההדגשה אינה במקור - מ.ל.). 10. המחלוקת בענייננו היא בשאלת הפרשנות שיש ליתן למילים "שולמה או משתלמת גמלה" שבסעיף 121. התובע טוען כי יש לפרש את המילים "שולמה או משתלמת" בהרחבה כך שגם במקרה בו קיימת זכאות לגמלה אולם זו לא שולמה בפועל או קוזזה במלואה בשל איחור בהגשת התביעה - קיימת זכאות לצירוף נכויות. הנתבע, מנגד, טוען כי מקום בו המחוקק ציין במפורש "שולמה" או "משתלמת" לא ניתן לקבוע כי במקרה בו כלל לא שולמו גמלאות קיימת זכאות לצירוף נכויות. 11. בעניין שבפנינו, אין חולק כי לתובע לא שולמה או משתלמת גמלה בגין אף אחת מתאונות העבודה שעבר, זאת מאחר ובגין תאונת העבודה מיום 5.11.06 לא שולם לומענק עקב התיישנות התביעה ובגין תאונת העבודה מיום 28.10.08 נקבעה לתובע דרגת נכות של 5% הפחותה מדרגת הנכות המזכה בגמלה. נשאלת השאלה האם בנסיבות אלו, בהן נקבעה זכאות לגמלה אולם לא שולמה או משתלמת גמלה בפועל, יש מקום לצירוף נכויותיו של התובע. 12. בפסק הדין של בית הדין האזורי בעניין סוליימנוב (בל (י-ם) 10695/09 סוליימנוב נ' המוסד לביטוח לאומי (2.2.10) בפני כב' הש' פרוז'ינין), נדונה שאלת הפרשנות שיש ליתן למילים "שולמה או משתלמת" שבסעיף 121 לחוק, וכך נקבע בו: "לנוכח לשונו הברורה והחד משמעית של סעיף 121 לחוק, יש קושי אמיתי לפרשו כחל גם על זכאות עקרונית לגמלה. לפרשנות כזו אין אחיזה בלשון הסעיף. יתר על כן, בענייננו בחר המחוקק להשתמש במילים: "שולמה או משתלמת גמלה". אילו סבר המחוקק כי יש לצרף נכויות גם לגבי מי ש"זכאי לגמלה", היה בוחר במילים אלה. המחוקק היה מודע להבדל בין שתי האפשרויות, וכאשר התכוון לתשלום גמלה בפועל, ציין זאת במפורש. חוק הביטוח הלאומי מבחין בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים כגון מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, תשלום דמי ביטוח, כפל גמלאות ועוד (עב"ל 1245/02 המל"ל - מנחם עידן, (10.4.04); עב"ל 96/03 פריג' - המל"ל, 31.12.03). בענייננו משלא קמה לתובע זכאות לתשלום מחמת שיהוי, ממילא אין התובע ממלא אחר התנאי שמעמיד הסעיף, היינו ש"שולמה או משתלמת גמלה". 13. ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין סוליימנוב נדחה וכך קבע בית הדין הארצי (עבל 153/10 סוליימנוב נ' המוסד לביטוח לאומי 2011) "...אכן, מן הראוי לצרף נכויות בגין תאונות שונות כאילו מדובר במספר נכויות עקב תאונה אחת, "אולם זאת אך ורק בהתקיים התנאים בחוק ובתקנות המאפשרים צירוף דרגת נכות בגין פגיעה בעבודה." (סעיף 6 לפס"ד רז). לאור האמור לעיל נשאלת השאלה, מדוע לא ניתן לצרף נכויות שלא משולמת גמלה עבורן. התשובה הפשוטה היא, שזו לשון הכתוב, וכאשר לשון הכתוב ברורה, יש אכן קושי לסטות ממנה. דברים אלה נאמרו לא אחת הן בפסיקה והן בספרות המקצועית..." (ההדגשה אינה במקור - מ.ל.). 14. הגם שעל פי הפסיקה יש ליתן לסעיף 121 פרשנות מרחיבה לאור תכליתו, שכל כולה נועדה להיטיב עם מבוטח ולבחון את פגיעותיו "כאילו נגרמו כל פגיעותיו בתאונה אחת" (דב"ע נב/0-185 חיים אדלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה, 438), לא ניתן להרחיב את לשון הסעיף מעבר לכתוב בו. אף אם ניתן ללשון החוק פרשנות מרחיבה, על הפרשנות להתבסס על לשון החוק, ועל מתחם האפשרויות הלשוניות הנובעות ממנו. הפרשן אינו רשאי ליתן לטקסט מובן שאינו מתיישב כלל עם לשונו המפורשת של הסעיף, ואיננו נובע ממנו כלל. משהמחוקק בחר לנקוט במילים "שולמה או משתלמת גמלה" באופן ברור ומפורש, אין מקום לייחס לו כוונה אחרת מאשר תשלום גמלה בפועל. 15. אין ספק כי התובע כבר נפגע בכיסו מאי הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות בגין התאונה מיום 5.11.06 במועד. בכך נמנע ממנו תשלום המענק נוכח התיישנות התביעה. אולם יש לזכור כי אף שעסקינן בביטוח סוציאלי, הרי דווקא עצם טיבו ומהותו של תחום זה מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. כשם שהמוסד נדרש לפעול במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כך מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה במימוש זכותו (עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481). 16. עניינו של התובע דכאן שונה מהעניין שנדון לפני בתיק בל 11291-07-11 (27.5.13). באותו עניין סברתי כי יש ליתן להוראת ההתיישנות והשיהוי שבחוק פרשנות מצמצמת ככל שניתן, באופן שלא תמנע זכאות פוטנציאלית עתידית לתשלום גמלה, אולם בשונה מנסיבות העניין דכאן, הרי שבעניין שנדון בתיק בל 11291-07-11 שולם למבוטח מענק בפועל בגין אחת מהתאונות, כך שהתקיים לגביו התנאי הקבוע בסעיף 121 לחוק. ("שולמה" או "משתלמת", בהתייחס לאחת מהתאונות. כך גם ביתר פסקי הדין אליהם הפנה התובע. בעניין דכאן לא קיבל התובע גמלה או מענק כלשהו, עבור אף אחת מהתאונות שעבר ובנסיבות אלו, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 121 לחוק בדבר תשלום בפועל של גמלה, כלשהי. 17. על כן, אין מנוס לצערי מדחיית התביעה. סוף דבר 18. התביעה נדחית. 19. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. צירוף נכויותנכות