הועדה הרפואית והותירה את נכותו היציבה בגין כתפו הימנית על 50% בתחולה מיום 1.1.04 וכן הותירה את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער במלואה, תוך שהוסיפה למערער 10% נכות יציבה בגין מצבו הנפשי, מבלי שקבעה למערער כל אחוזי נכות בגין ברכו הימנית. השתלשלות העניינים וההליך שבפני המערער, יליד 1952, נפגע בתאונת עבודה ביום 8.10.01 בברכו הימנית ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. בעקבות התאונה, המערער היה בטיפולים רפואיים, כאשר בדרכו חזרה מטיפול ביום 9.11.01 נפגע המערער בכתפו הימנית ואף תאונה זו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן - תאונות העבודה). המערער נפגע בתאונת עבודה קודמת ביום 9.6.96 בברכו השמאלית. בתאריכים 19.8.03 ו- 19.10.04 עמד המערער בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר בחנה את נכותו בגין תאונות העבודה וקבעה לו נכות בשיעור 55% (50% בגין הכתף ו- 10% בגין ברך ימין) בתוספת הפעלת תקנה 15 במחצית, סה"כ - 83% נכות יציבה בתחולה מיום 1.1.04 (נספחים א1' ו- א2' לנימוקי הערעור). הן המערער והן המשיב השיגו על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון (ראה ערר המערער מיום 9.11.04 וערר המשיב מיום 1.11.04, נספחים ג' ו-ב' לנימוקי הערעור בהתאמה) וערריהם נשמעו בפני ועדה רפואית לעררים, אשר החלטתה לא הובאה בפני. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 1783/08, בפני כב' השופטת (בדימוס) סמיר-עמאר). ביום 9.6.10 ניתן פסק הדין על פי הסכמת הצדדים, לפיו יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בעררים המקוריים של הצדדים על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון ותנמק את החלטתה (נספח ד' לנימוקי הערעור). בעקבות פסק הדין, התכנסה בתאריכים 14.7.10 ו- 1.12.10 ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש וקבעה למערער נכות בשיעור 50% בגין הכתף בלבד, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה - נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 75%. אף על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 20890-12-10, בפני כב' השופטת ורבנר). בפסק הדין מיום 14.9.11 נקבע, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים שהרכבה יכלול את אותו האורטופד והנוירולוגית שישבו בה, אולם במקום המומחה בתחום א.א.ג. ימונה מומחה בתחום הפסיכיאטריה; בפסק הדין ניתנו, בין היתר, הוראות אלה (נספח ה' לנימוקי הערעור): עניינו של המערער מוחזר, אך ורק לצורך בחינת קיומן של נכויות יציבות בתחום הפסיכיאטרי וכן באשר לפגיעה בברך ימין, ואחוזי נכות שנקבעו למערער בגין הפגיעה בכתף ימין, כמו גם הפעלת תקנה 15 בגין אחוזי נכות אלה - יוותרו בעינם כנתון סופי... הועדה תתייחס לשאלה - האם קיימת למערער נכות יציבה בתחום הפסיכיאטרי, וככל שיקבע כי קיימת נכות כזו - האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה?... הועדה תתייחס לשאלה - האם למערער נכות יציבה בברכו הימנית, וככל שתקבע כי קיימת למערער נכות כזו - האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה מ-8.10.01 - ובאיזה מידה? הועדה תנמק קביעה זו וכן תתייחס לתוצאות בדיקת M.R.I מ- 27.1.02. ככל שהועדה תגיע למסקנה, כי למערער אחוזי נכות בתחום הפסיכיאטרי ו/או אחוזי נכות בגין הפגיעה בברכו הימנית, תשקול הועדה - האם יש מקום להפעלת תקנה 15 בהתייחס לאחוזי נכות אלה, וזאת לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, וזאת תוך לקיחה בחשבון של מצבו של המערער בכללותו, ולא רק בתחום הפסיכיאטרי ובברכו הימנית." בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 2.4.12 בהרכב שכלל מומחה מתחום הפסיכיאטריה כנדרש. הועדה שמעה את תלונות המערער ובאת-כוחו בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי, ערכה למערער בדיקות קליניות הן ביחס למצב הברך והן בתחום הפסיכיאטרי, תוך שקבעה כי לא נותרה למערער כל נכות בגין ברכו הימנית, ואילו בתחום הפסיכיאטרי ביקשה הועדה מהמערער לבצע בדיקה פסיכודיאגנוסטית חוזרת בטרם סיכום מסקנתה (נספח ו1' לנימוקי הערעור). הועדה התכנסה בשנית ביום 3.9.12, ולאחר שעיינה בחוות דעת רפואיות שהוגשו לעיונה ובדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי מיום 5.6.12, קבעה הועדה למערער 10% נכות בתחום הפסיכיאטרי, כך שסה"כ הנכות הצמיתה עלה ל- 55% בתחולה מיום 1.1.04, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה - נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 83% (נספח ו2' לנימוקי הערעור). החלטת הועדה שלא להעניק למערער דרגת נכות כלשהי בגין ברך ימין, היא מושא הערעור שבפני. בדיון מיום 29.5.13 נשמעו בפני טענות הצדדים. לטענת המערער שגתה הוועדה משלא קבעה לו דרגת נכות כלשהי בגין ברך ימין, כאשר הועדה התעלמה למעשה בהנמקתה מתוצאות בדיקת ה- MRI מיום 21.1.02, הסמוכה למועד הפגיעה, בניגוד להוראות פסק הדין שמכוחו התכנסה. הוסיף המערער וטען, כי עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי הועדה חזרה על דבריה מישיבתה הקודמת וקבעה כי מדובר ב"קרע חלקי אשר נרפא תוך מס' חודשים", זאת בניגוד לממצאי בדיקת ה- MRI מיום 27.1.02, שבוצעה כ- 3.5 חודשים לאחר הפגיעה ואף בניגוד לממצאי בדיקת הועדה עצמה בישיבתה הקודמת מתאריך 14.7.10 (נספח ח' לנימוקי הערעור) במסגרתה ציינה הועדה כי קיימת הגבלה בכיפוף עקב כאבים. הועדה שגתה משהדגישה בהנמקתה כי לא נמצאה עדות לקרע מיניסקאלי בעניינו של המערער ועל-כן אין להעניק לו דרגת נכות, כל זאת עת פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) ברשימת הליקויים, הרלבנטי לענייננו, אינו מחייב קיומו של "קרע" במיניסקוס לצורך קביעת דרגת נכות, אלא די בקיומו של "נזק במיניסקוס בצורה קלה". עדות לנזק כאמור ניתן למצוא הן בבדיקת ה- MRI מיום 27.1.02 והן בבדיקת ה- MRI מיום 28.6.09 (אשר צורפה לנימוקי הערעור, נספח י'). לפיכך, שגתה הועדה בקביעתה כי לא נגרמה למערער "נכות תפקודית" בברך ימין ומשכך אינה מעניקה לו דרגת נכות, כאשר הועדה לא התייחסה לפריט הליקוי הרלוונטי, 48(2)(ז)(I) המעניק, כאמור, 10% בגין "נזק במינסקוס בצורה קלה" ולא דן ב"נכות תפקודית". לדידי המערער, "הגנת" הועדה על קביעותיה והחלטותיה הקודמות בעניינו של המערער מוכיחה כי הועדה בהרכבה הנוכחי "נעולה" בעמדתה שלא להעניק למערער דרגת נכות כלשהי בגין ברך ימין, דבר המצדיק השבת עניינו של המערער, לועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון אך ורק בסוגית דרגת הנכות שיש להעניק למערער בגין ברך ימין. מנגד, טען המשיב כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין שמכוחו התכנסה ומילאה את תפקידה כנדרש. לעניין האבחנה בין "נזק" ל"קרע" במינסקוס, טען המשיב, כי מדובר בעניין סמנטי בלבד מכיוון שנזק למניסקוס מתבטא בקיומו של קרע, כאשר קביעת הועדה כי למערער היה קרע חלקי ברצועה שנרפא ולא הותיר נכות הינה ברורה דיה. הועדה לא נדרשה לפריט הליקוי אליו הפנה המערער והיא אכן התייחסה לממצאי בדיקת ה- MRI כנדרש. יחד עם זאת, הסכים המשיב בדיון להשיב את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתבהיר האם יש ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) ברשימת הליקויים, הגם שאין לדעת הועדה עדות לקרע במניסקוס, כאשר על הועדה יהא לנמק את עמדתה. המערער עמד על דרישתו כי עניינו יוחזר לועדה בהרכב אחר, נוכח "התגוננותה" הנלמדת לטענתו מקריאת סעיף 23 לפרוטוקול הועדה, ולכן נדרש ליתן פסק דין בעניינו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שהוצג בפניי, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן. הלכה פסוקה היא, כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160). ככל שמילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטתה על פי החוק המחייבת התערבותו של בית הדין, אולם שונה הוא הדבר, עת מסתבר כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה כראוי אחריהן. בענייננו, הוועדה נדרשה לזמן מחדש את המערער ובאת-כוחו ולאפשר להם לטעון בפניה וכן נדרשה לבדוק את המערער ו"להתייחס לשאלה - האם למערער נכות יציבה בברכו הימנית, וככל שתקבע כי קיימת למערער נכות כזו - האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה מ- 8.10.01, ובאיזה מידה?"; כן נדרשה הוועדה לנמק קביעתה זו ולהתייחס לתוצאות בדיקת M.R.I. מ- 27.1.02. מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 2.4.12 עולה, כי הועדה עיינה בפסק הדין ושמעה את תלונות המערער ובאת-כוחו בתחום האורטופדי. הוועדה בדקה את המערער וסיכמה את החלטתה בעניין הברך כדלקמן (סע' 23 לפרוטוקול הועדה, נספח ו1' לנימוקי הערעור, ההדגשות במקור): "מבחינת הברך - קיימת עדות היום גם בבדיקה הפיזקלית וגם בבדיקת MRI לשחיקה קלה בכל מדורי הברך בשתי הברכיים באופן סימטרי. בדיקת MRI מ- 6/2009 מאשרת את אשר נכתב בוועדה הקודמת כי לא היו קרעים במיניסקוס וקרע תוך מניסקאלי או (... מלים לא ברורות) לא נחשב קרע מיניסקלי בעל משמעות קלינית - כמו כן הרצועה המדיאלית נראית תקינה מכיוון שהיה תהליך של ריפוי של אותה רצועה במהלך השנים. ממצאים אלו מתאימים בדיוק לממצאים אשר נראו ונכתבו בועדה הקודמת. הוועדה קבעה כי בעקבות התאונה משנת 2001 נגרם קרע חלקי של MCL - רצועה צידית פנימית, אשר נרפא תוך מס' חודשים ומאותה תאונה לא נגרמה כל נכות תפקודית. השינויים הניווניים כיום אינם סימטריים בשתי הברכיים ואינם קשורים לתאונה המדוברת. אין נכות בגין הברך ימין." עיון בהחלטת הועדה מלמד כי אכן הועדה לא התייחסה כלל בהנמקתה לתוצאות בדיקת ה- MRI מיום 27.1.02, אשר בוצעה למערער כ- 3.5 חודשים לאחר מועד הפגיעה, כפי שהיה על הועדה לעשות בהתאם להוראות פסק הדין. כמו-כן, טענת המערער כי "הנזק" בברכו הימנית, הנלמד בין היתר מתוצאות בדיקת ה- MRI מיום 27.1.02 מתאים לפריט ליקוי 48(2)(ז)(I) ברשימת הליקויים - סעיף שאינו בהכרח דן "בקרע" או ב"נכות תפקודית" כפי שצוין על ידי הועדה אלא ב"נזק", מן הראוי היה שתיבחן על ידי הועדה. לענין החלפת הרכב הוועדה, הלכה היא שכלל עניינו של מבוטח יוחזר לאותה ועדה שכבר דנה בעניינו ולא לועדה בהרכב אחר. על המבקש להעביר את עניינו לועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי - יונה הררי, מיום 28.4.2009). עוד נקבע כי החלפת הרכב יעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הועדה אינו נאות (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.9.2001, עב"ל (ארצי) לב 28/0 שלמה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי דב"ע יב 166). במכלול נסיבות העניין, בהם הועדה דנה פעמיים בעניינו של המערער לאחר מתן פסק דין, כאשר מקריאת החלטת הועדה (המצוטטת לעיל) המפנה לקביעות הקודמות של הועדה בעניין הברך, עולה החשש שמא הועדה אכן נעולה על עמדתה באשר לאי זכאות המערער לדרגת נכות כלשהי בגין הברך - אני קובעת כי יש להשיב את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר. אשר על כן, אני מורה על העמדת עניינו של המערער בפני ועדה בהרכב חדש, אשר בפניה לא יונחו פרוטוקולי הועדות הקודמות, וכן לא פסק דין זה. בפני הועדה, בהרכבה החדש, יונחו הנתונים לפיהם, למערער נכות יציבה בשיעור 50% בגין הכתף ו- 10% בגין מצבו הנפשי וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו. הוועדה בהרכבה החדש, תזמן את המערער ובאת כוחו לפניה, תבדוק את המערער ותבחן קיומה של נכות יציבה בברכו הימנית בלבד. בהחלטתה תתייחס הועדה באופן מנומק לפריט ליקוי 48(2)(ז)(I), תוך התייחסות לבדיקת MRI מיום 27.12002, וזאת מבלי לגרוע מסמכותה להתייחס לכל פריט ליקוי אחר שתמצא לנכון וליתר המסמכים הרפואיים שיונחו בפניה. הועדה תידרש להתייחס במנומק לשאלת קיומו של נזק במיניסקוס בברך ימין, אף אם אין עדות לקרע במיניסקוס. סוף דבר - הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. רפואהנכותכתפייםועדה רפואית