תביעה לחיוב מכבי שירותי בריאות בהוצאות עבור בדיקת אולטראסאונד ובדיקת מוניטור שביצעה התובעת 1 במהלך היותה בהריון, בבית החולים שיבא בתל השומר. התובעים עתרו להשבת סכום הפיקדון בסך 528 ₪ שנגבה מהם בגין הבדיקות בבית החולים וכן לחיוב הנתבעת בהוצאות שנגרמו להם עקב סירובה להוציא טופס התחייבות עבור הבדיקות. 2. לטענת הנתבעת, לא היתה הצדקה רפואית למימון הבדיקות שביצעה התובעת בבית החולים, כאשר ניתן לבצע בדיקות אלה במתקני הקופה. לטענתה, בדיעבד, לאחר בירור נוסף ולפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת לממן עבור התובעים את עלות הבדיקות, אולם התובעים סירבו לשוחח עם נציגי הנתבעת וגרמו לעיכוב בביצוע ההחזר. 3. בדיון המקדמי מיום 14/3/13 נשמעו עמדות הצדדים. ביום 21/4/13, בהסכמת הצדדים, ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב. 4. לאחר שבחנו את טענות הצדדים להלן פסק הדין. 5. מהמסמכים שהוצגו לתיק עולות העובדות הבאות: א. ביום 13/8/12, בהיותה בשבוע 35 להריון, הופנתה התובעת על ידי הרופא המטפל ד"ר קטורזה, לחדר מיון - יחידת ניטור בבית החולים, לשם הערכת מיקום השליה והחלטה בצורך בניתוח. ב. ביום למחרת פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לקבלת טופס התחייבות עבור הבדיקות. הנתבעת אישרה טופס התחייבות עבור בדיקת רופא בבית החולים, אך סירבה להמציא טופס התחייבות עבור בדיקות העזר (אולטראסאונד ומוניטור) בנימוק כי יש לבצע את הבדיקות במתקני הנתבעת. ג. ביום 21/8/12 פנתה התובעת במכתב לד"ר קטורזה במסגרתו ציינה כי הרופא המחוזי של הנתבעת לא אישר את בדיקות האולטראסאונד והמוניטור בבית החולים. ביום 22/8/12 השיב ד"ר קטורזה לתובעת שתבצע את הבדיקות בבית החולים וכי הוא ידאג להוצאת הפניה דחופה בדיעבד "שתשמש כטופס 17". ד. התובעת ביצעה את הבדיקות בבית החולים ביום 26/8/12 כנגד הפקדת פיקדון בסך 528 ₪ בבית החולים. ה. ביום 29/8/12 הונפקה הפניה של ד"ר קטורזה למרפאת חוץ בבית חולים לצורך ביצוע בדיקת אולטרסאונד, בדיקת מוניטור ובדיקת רופא. ה. הנתבעת עמדה בסירובה להמציא טופס התחייבות עבור הבדיקות, וכספי הפיקדון שהפקידו התובעים מומשו על ידי בית החולים. ו. במהלך החודשים 9/12 - 10/12, פנו התובעים לנציבות קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות בתלונה על סירוב של הנתבעת לממן את עלות הבדיקות. ז. מתשובת משרד הבריאות מיום 30/10/12 עולה כי נציבות הקבילות תמכה בעמדת התובעים. ח. ביום 20/11/12, יומיים לאחר שהתובעים הגישו תביעה לבית הדין, פנתה לתובע נציגת שירות מטעם הנתבעת והודיעה לו כי הוחלט לאשר את ביצוע ההחזר עבור הבדיקות שביצעה התובעת. 6. בסיכומי התובעים נטען באריכות לעניין חובתה של הנתבעת לשאת בעלויות הבדיקות שביצעה התובעת בבית החולים, במסגרת שירותיה כקופת חולים ציבורית, מכח הוראות חוק החלות עליה וכן מתוקף אחריותה השילוחית. מנגד בסיכומי הנתבעת נטען כי לא היתה הצדקה רפואית או אחרת לביצוע הבדיקות בבית החולים ולא במתקני הנתבעת וכי מימון הבדיקה בבית החולים אינו מגיע לתובעת מכח סל הבריאות. בנוסף הועלו טיעונים שונים לעניין הרצף הטיפולי, המקורות הנורמאטיבים המנחים את הנתבעת בהתנהלותה מול מבוטחיה ומקומו של בית הדין בבחינת התנהלותה. הנתבעת מאשרת כי בעקבות פניה של משרד הבריאות ולאחר שהוצגה לה ההתכתבות בין התובעת לבין ד"ר קטורזה, הוחלט לאשר החזר הוצאות לתובעת בגין הבדיקה, אך זאת, לטענתה, מפאת אחריותה של הנתבעת להבטחה שניתנה על ידי הרופא מטעמה ולא עקב הצדקה רפואית. 7. לאור הסכמת הנתבעת לשאת בהוצאות הבדיקות שביצעה התובעת בבית החולים, למעשה מתייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלת חבותה לשאת בהוצאות אלה. לעניין זה יוער, כי אין חולק שפניית התובעת לביצוע הבדיקות בבית החולים לא נעשתה מיוזמתה, אלא בהמלצת הרופא המטפל מטעם הנתבעת. אותו רופא חזר על הנחייתו גם לאחר שנאמר לו שהרופא המחוזי מטעם הנתבעת אינו מאשר את טופס ההתחייבות. הנתבעת מודה כי החליטה לאשר את המימון תוך נטילת אחריות על התחייבות של רופא מטעמה ולפיכך אין מדובר בתשלום "לפנים משורת הדין". 8. השאלה שנותרה במחלוקת היא שאלת ההוצאות המגיעות לתובעים בגין אי קבלת טופס התחייבות במועד, אשר הובילה בסופו של דבר להגשת תביעה לבית הדין. 9. מהשתלשלות האירועים כפי שתוארה על ידי התובעים, עולה כי הודעת הנתבעת על הסכמתה לשאת בתשלום הוצאות הבדיקות, נמסרה לתובעים לאחר הגשת התביעה. טענת הנתבעת כי פנתה לתובעים בעניין זה לפני הגשת התביעה לא הוכחה, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך. בסיכומיה מאשרת הנתבעת כי הפעם הראשונה בה נאמר לתובעים על החלטתה לאשר את ביצוע ההחזר, היתה בשיחה עם נציגת שירות מטעמה מיום 20/11/12. יחד עם זאת, הובהר שההודעה נמסרה לתובעים בטרם הגיע כתב התביעה לידי הנתבעת. 10. לאור האמור, בנוסף לעלויות הבדיקה עצמה, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות שנגרמו לתובעים בגין הגשת התביעה. 11. אשר לשיעור ההוצאות - הסכום הנתבע על ידי התובעים, 10,000 ₪ ועוד הוצאות שכ"ט עו"ד 1,500 ₪ בצרוף מע"מ, הינו מופרז ואינו עומד בקנה מידה כלשהו לסכומים הנפסקים בבית הדין לעבודה, בהתייחס לסכום התביעה אשר בסופו של דבר שולם, ללא צורך בהליך משפטי. בקביעת סכום ההוצאות נתנו דעתנו לאלה: א. התנהלות הנתבעת עובר להגשת התביעה, כפי שפורטה באופן ארוך וממצה בסיכומי התובעים. ב. סכום התביעה - 528 ₪. ג. העובדה שהסכמת הנתבעת לשלם את החזר ההוצאות ניתנה לפני שנודע לה כי הוגשה תביעה לבית הדין. ד. סיכומי התובעים הנפרשים על פני 24 עמודים ועוד סיכומי תשובה שהוחזרו לתובעים לשם קיצורם באופן משמעותי. בכל הכבוד, בשים לב לסוגיה שבמחלוקת, לא היתה כל הצדקה להטריח את בית הדין ואת הנתבעת במענה לסיכומים כה ארוכים. 12. נוכח כל אלה אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ 13. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. 528 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/9/12 ועד התשלום בפועל (ככל שהסכום טרם שולם). ב. הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח, צמודים כדין מהיום. רפואהשירותי בריאות