ליקוי שמיעה: הגשת תביעה תוך 12 חודשים מהמועד שבו תועד הליקוי לפי סעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי

הוראות סעיף 84א לחוק ובחינתן לצורך בירור המחלוקת בתובענה זו 8. בסעיף 84א לחוק נאמר כך: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 ((להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, 'תדירויות גבוהות' - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.". 9. מבחינה עובדתית, לפחות לצרכי הדיון בתובענה זו, אין חולק על כך שהתקיימו בתובענה התנאים האמורים בפסקאות (1) ו-(2) של סעיף 84א(א) לחוק. כלומר, התובע עבד ברעש מזיק כמוגדר בחוק וכושר השמיעה שלו (בממוצע תדירויות הדיבור) פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאזניים. 10. המחלוקת שעלינו להכריע בה, היא בשאלה הנוגעת לקיום התנאי האמור בפסקה (3) לסעיף 84א(א) לחוק, המחייב הגשת תביעה לנתבע תוך 12 חודשים מהמועד שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית. "הליקוי" שבו מדובר אינו סתם הפרעה כלשהי בשמיעה, אלא אמור להיות ליקוי שמיעה שעליו מדובר בסעיף 84א(א)(2) לחוק; כלומר - הפחתת כושר השמיעה בכל אחת מהאוזניים בשיעור של 20% (הפחתה שלפי ההלכה הפסוקה אמורה להימדד - בהולכת עצם - בממוצע תדירויות הדיבור). 11. בנוסף, אף אם תועד "ליקוי", שעליו מדובר בסעיף 84א(א)(2) לחוק, במועד שקדם ל-12 חודשים מהיום שבו הוגשה התביעה לנתבע, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה במקרה שבו במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע חלה החמרה במצב השמיעה של המבוטח. (בענין זה נעיר כי הנתבע כבר אינו חולק על פרשנות זו של סעיף 84א(א)(3) לחוק, אם כי בעבר - לעתים - הנתבע חלק על כך). 12. בעניינו של התובע - אין מחלוקת על כך שהבדיקה מיום 25/12/06, משקפת ליקוי שמיעה כמוגדר בסעיף 84א(א)(2) לחוק (כלומר - הפחתת כושר השמיעה בכל אחת מהאוזניים בשיעור של 20% בממוצע תדירויות הדיבור). על כן, היה עלינו לבחון בתובענה זו האם במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע - חלה החמרה במצב השמיעה של התובע. המומחית 13. בהתאם להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, ניתנה ביום 3/3/13 החלטה שבה מונה מומחה רפואי, אלא שהתברר כי לא היה ניתן ליצור עמו קשר. לפיכך, בהחלטה מיום 3/4/13 - מונתה במקומו מומחית אחרת, ד"ר נחמה אורי (והיא תיקרא להלן: "המומחית"). 14. השאלות שהופנו אל המומחית היו אלה: "(א) האם בדיקות השמיעה שנעשו לתובע בשנת 2011 (בדיקה מיום 21/6/11 ובדיקות מיום 6/11/11) או חלק מהן, מצביעות על מצב חמור יותר בשמיעתו של התובע, מאשר זה שהתבטא בבדיקה מיום 25/12/06 ? (ב) אם התשובה על שאלה (א) לעיל היא שלילית - האם ניתן לומר שהבדיקה מיום 25/12/06 מהימנה פחות מהבדיקות שנעשו בשנת 2011 או מחלק מהם, כך שניתן לסבור שמצב השמיעה של התובע הוחמר בין שנת 2006 לבין שנת 2011, אף שלכאורה התשובה על שאלה (א) היא שלילית ?". 15. בענין אותן שאלות, נבהיר כי אף שהיה ברור שנערכה לתובע בדיקת שמיעה גם בשנת 2008, הרי שלא היה טעם לבחון אם אותה בדיקה משקפת החמרה לעומת המצב בשנת 2006, שכן גם בדיקה זו משנת 2008, נערכה למעלה מ-12 חודשים בטרם הגשת התביעה לנתבע, מה גם שאם היתה החמרה בשנת 2008, סביר להניח שהיא היתה ממילא משתקפת גם בבדיקות משנת 2011 (שכן אין להניח שהיה שיפור במצב השמיעה). כן נכון להבהיר שלא היה טעם לפנות למומחית שאלה בענין שלגביו לא היתה מחלוקת בין הצדדים - העובדה שהבדיקה משנת 2006 שיקפה מצב של ירידה בשמיעה באופן האמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק (כלומר - ירידה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור). כל שהיה חשוב בענין המחלוקת בין הצדדים, כאמור בסעיף 12 לעיל, היה לבחון את האפשרות שחלה החמרה במצב השמיעה של התובע בין יום 25/12/06 לבין מועד כלשהו שהיה בתקופת 12 החודשים שלפני הגשת התביעה לנתבע, ועל כן - נוסחו השאלות כפי שנוסחו. ענין זה שימש גם נדבך עיקרי בדחיית בקשת ב"כ התובע להפניית שאלות הבהרה אל המומחית, כפי שעוד נציין להלן. 16. המומחית נתנה את חוות דעתה. לדעת המומחית, הבדיקות משנת 2011 אינן משקפות החמרה במצב לעומת הבדיקה משנת 2006, והבדיקה משנת 2006 אינה אמינה פחות מאשר הבדיקות משנת 2011. 17. ב"כ התובע ביקש להפנות אל המומחית שאלות הבהרה. בקשתו נדחתה, בהחלטה מיום 16/5/13. האמור בסעיף 15 לעיל, שימש בסיס מרכזי לדחיית הבקשה (חלקים אחרים בבקשה נדחו בשל טעמים אחרים). גורל התביעה 18. חוות דעתה של המומחית, אף שהיא לקונית, מבוססת על החומר הרפואי שהיה בפניה ועל הידע המקצועי שלה. משכך - אנו מאמצים אותה. 19. בסיכומיו, שהוגשו לאחר דחיית הבקשה להפניית שאלות ההבהרה, טען ב"כ התובע לכך שדחיית הבקשה היתה מוטעית. משכך, ותוך שאנו מודעים לכך שההחלטה בדבר דחיית הבקשה להפניית שאלות הבהרה, היא בגדר "החלטת ביניים" וניתן לשנות אותה במהלך ההתדיינות בתובענה, נבחנה על ידינו מחדש שאלת הצדקת ההחלטה לדחות את הבקשה להפנות שאלות הבהרה. אולם, גם לאחר שבדקנו מחדש את הענין, לא הגענו למסקנה שונה מזו שהיתה בהחלטה מיום 16/5/13. אנו מאמצים את נימוקי ההחלטה מיום 16/5/13 כחלק מפסק דין זה, והטעמים לכך הוסברו לא רק בהחלטה מיום 16/5/13, אלא גם בסעיף 15 לפסק דין זה. 20. משאימצנו את חוות דעתה של המומחית, הרי שאנו יכולים לקבוע שאצל התובע כבר היה "ליקוי" כפי שהוא מוגדר בסעיף 84א(א)(2) לחוק, כלומר - כושר השמיעה של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1,000 ו-2,000 הרץ), בכל אחת מהאוזניים, וכי ליקוי זה תועד ברשומה רפואית במועד שקדם למעלה מ-12 חודשים למועד הגשת התביעה לנתבע (למעשה, כבר ביום 25/12/06). בנוסף, אנו יכולים לקבוע שאין תיעוד שמלמד על כך שחלה החמרה במצב השמיעה של התובע במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע (כלומר, מיום 22/8/10 ועד יום 21/8/11). 21. על בסיס הקביעות האמורות בסעיף 20 לעיל, עלינו לקבוע שלא התקיים בתובע תנאי הסף האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק. על כן, אין אנו רואים מנוס מדחיית התביעה, ואנו דוחים אותה. 22. אין צו בדבר הוצאות משפט. 23. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי