2. המערער, רופא במקצועו, נפגע בגבו בתאונת עבודה מיום 30.10.2010. טענות הצדדים 3. ואלו עיקר טענות המערער: א. הוועדה התעלמה מתלונות המערער על כאבים בגב בתחתון ועל קושי בתפקוד ולא התחשבה בכך שהמערער מצוי עד היום בטיפולים רפואיים, נוטל משככי כאבים, מקבל זריקות ועובר טיפולי פיזיותרפיה. כל אלו מעידים כי מדובר בהגבלה ניכרת בתנועות עמ"ש מותני ולא בהגבלה זעירה כפי שנקבע. ב. הוועדה טעתה כאשר קבעה כי למערער הליך ניווני לאור עמוד השדרה, כאשר בדיקת ה -C.T קובעת כי למערער בלט דיסק בגובה L5-S1. הוועדה התעלמה מהעובדה שעובר לתאונה, המערער לא סבל כלל מבעיות בעמוד שדרה מותני. גם אם המערער סובל משינויים ניוונים היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב. ג. הוועדה לא ערכה את כל הבדיקות לצורך קביעת אחוזי הנכות כגון: בדיקת כיפוף ברכיים. כך גם, הוועדה לא ציינה את טווחי התנועות של עמוד השדרה המותני. קביעת הוועדה לפיה למערער מגבלה מזערית אינה ברורה ואף אינה עולה בקנה אחד עם פריטי הליקוי בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. ד. הוועדה טעתה כאשר נתנה משקל מכריע לתוצאות הבדיקות ההדמיה, בעוד שממצאי הבדיקה הקלינית הם המכריעים בקביעת אחוזי הנכות ולפיהם נמצא מגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני המקנה למערער 10% נכות לפי פריט 37 (7)א ברשימת פריטי הליקוי. 4. טענות המשיב הן אלה: א. בחירת סעיף הליקוי ויישומו הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה ובית הדין מנוע מלהתערב בכך. ב. אופן עריכת הבדיקה הקלינית הינו, עניין המסור לשיקול דעתה של הוועדה- הוועדה יכולה לבחור לבצע מבחנים מסוימים ולא מבחנים אחרים, בהתאם לממצאי בדיקותיה ושיקול דעתה המקצועי. הוועדה אינה חייבת לפרט את טווח התנועות , כאשר לא מונחת בפניה חוות דעת מטעמו של המערער המפרטת את טווח התנועות. ג. אין מקום לערוך למערער חשבון עובר-ושב. הוועדה לא קבעה שיש מצב קודם המזכה בנכות. ד. משלא נפל פגם בהחלטת הוועדה יש לדחות את הערר. דיון והכרעה 5. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה (בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)). 6. הוועדה התכנסה ביום 28.08.2012. הוועדה שמעה את תלונות המערער בדבר כאבי הגב, בחנה את ממצאי בדיקות ההדמייה וערכה למערער בדיקה קלינית. ואלו ממצאי הבדיקה: "ב-C.T מיום 8/11/10 - ע"ש מותני - שינויים ניווניים בין חוליות L1 עד S1 עם בלטי דיסק אחוריים ולחץ קל על השק התקאלי בין חוליות L4-L5 ו- L5-S1. כמו כן ספונדילוליסטזיס קלה בין L4-L5. הליכה יציבה, כולל על אצבעות ועקבים. בכיפוף לפנים- הגבלה תנועות מזערית בעמוד שדרה מותני; כאשר מבחן "שיבר" משתנה בין 4 ס"מ ל-5 ס"מ. ובקצה טווח הכיפוף מופיע כיווץ שרירים מותני קלSLR 60 מעלות ומשמאל 50 מעלות מימין לסג חיובי כח בשרירים תחושה והחזרים גידיים תקינים... יושב זקוף עם ברכים ישרות על המיטה וטוען לכאבים בניקוש באזור L4". הוועדה סיכמה את מסקנותיה, כלהלן: "הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר סלטי מיום 29/7/12, ומקבלת את ממצאיו ומסקנותיו בחלקם (ההדגשה במקור-א.ר.). קובעת נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 35(1) א'-ב', וזאת בגין ההגבלה המזערית בתנועות הכיפוף לפנים, הגבלה שמלווה בכיווץ שרירים בסופה, ואולם מאידך גיסא, בהדמיה ניתן לראות גם מצב של תהליך ניווני מפושט לכל אורך עמוד השדרה המותני כולל גם ממצאים של ספונדילוליסטזיס קלה בין L4-L5. סה"כ הנכות הצמיתה 5% מיום 1/12/10. אין מקום להפעלת תקנה 15 ממשיך בעבודתו". 7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו ובטיעוני ב"כ הצדדים לפני החלטתי לקבל את הערעור בחלקו כמפורט להלן: הוועדה קבעה כי למערער הגבלה מזערית בכיפוף לפנים המלווה בכיווץ שרירים בסופה. בשל קביעה זו, הוועדה העניקה למערער נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 35(1) שהינו סעיף סל. אמנם, צודק ב"כ המשיב כי הבחירה בפריט ליקוי ויישומו מסורה לשיקול דעת דעתה של הוועדה ואולם לנוכח העובדה שבגין הגבלה קלה בתנועת עמוד השדרה המותני קיים פריט ליקוי ספציפי בסעיף 37(7)א ברשימת הליקויים המזכה ב - 10% נכות, קיימת אי בהירות לגבי האבחנה שעורכת הוועדה בין הגבלה קלה לבין הגבלה מזערית שאינה מזכה ב-10% נכות כאמור בס' 37(7)א לתקנות. אין לקבל את טענותיו הנוספות של המערער. הלכה פסוקה היא כי אופן עריכת הבדיקה הקלינית ומשכה הינו עניין שברפואה ואין בית הדין מתערב בו (דב"ע (ארצי) שן/01-28 המל"ל - קטוע, לקט ועדות 608). כך גם הקביעה מהם סוג הבדיקות הנדרשות, כמו גם העדפת בדיקה אחת על בדיקה אחרת ופענוח ממצאי בדיקות לרבות בדיקות ההדמייה הינו עניין המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. יתר על כן, בפני הוועדה לא עמדה חוות דעת מטעמו של המערער ובה פורטו טווחי תנועות מדויקים, כך שהוועדה אינה מחויבת בפירוט התנועות במעלות או בסנטימטרים. זאת ועוד, אין לקבל את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב בגין השינויים הניווניים שנמצאו בבדיקת ה -C.T. הממצאים בדבר שינויים ניוונים אינם מתייחסים למצב קודם, אלא להעדרו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המגבלה בגבו של המערער. מכל מקום, הוועדה לא שללה את הקשר הסיבתי והעניקה למערער נכות בגין ההגבלה שהוגדרה על ידה כהגבלה מזערית. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתבהיר את ההבדל בין הגבלה מזערית לבין הגבלה קלה כאמור בסעיף 37(7)א' ותשקול מחדש את יישומו של פריט הליקוי המתאים לנוכח הממצאים הרפואיים בעניינו של המערער. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 9. המשיב ישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. 10. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין. נכות