הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער לגבי כתף וברך ימין ובין התאונה בה נפגע ביום 23.10.11 ואף לא נמצאו ממצאים המקנים נכות באיברים אלה. 3. לטענת המערער, הוועדה חרגה מסמכותה עת קבעה עובדתית כי אינה מקבלת את תיאור התאונה מפי המערער. לשיטתו של המערער, רק לפקיד התביעות נתונה הסמכות לקבוע קביעות עובדתיות ביחס לתאונה. עוד נטען כי לא היה מקום לשלול את הקשר הסיבתי שעה שהמערער ציין פגיעה ביד ימין וברך ימין בטופס התביעה שהוא הגיש (מע/1). בנוסף, קביעת הוועדה כי התיעוד הראשון לגבי הפגיעה בברך הוא מיום 7.2.12 אינה מתיישבת עם תיעוד רפואי מיום 8.12.11 (מע/4). גם לא היה מצב קודם בברך או בכתף והוועדה לא הצביעה על תאונה אחרת שיכלה לגרום לתלונות. על כן היה על הוועדה לקבוע קשר סיבתי. 4. לטענת המשיב, אין כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה התכנסה בעקבות ערר בנושא שלילת קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה ובין ברך ימין וכתף ימין. לוועדה נתונה הסכמות להכיר באיברים נוספים שנפגעו בתאונה. הוועדה בדקה את המערער, התייחסה לממצאי בדיקתUS ומיפוי עצמות. החלטת הוועדה, אשר הגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי, מנומקת היטב ומעוגנת בחומר הרפואי שעמד בפניה. בנוסף, ההחלטה אינה מבוססת על ההבדל בין תיאור התאונה שנמסר ובין התיאור המופיע באנמנזה. מדובר בהחלטה רפואית הנסמכת על התיעוד הרפואי והממצאים בבדיקות ההדמיה. 5. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המשיב הסכים כי המסמך הרפואי מע/4 יובא בפני הוועדה על מנת שתשקול מחדש את עמדתה בנושא הקשר הסיבתי. זאת בשל כך שהוועדה רשמה שהאזכור הראשון המתייחס לברך הוא מיום 7.2.12, כך שנראה כי המסמך מע/4 לא עמד בפני הוועדה. 6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן בחומר הנוסף אליו הצדדים הפנו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, למעט בנושא לגביו המשיב נתן את הסכמתו. להלן הנימוקים למסקנה זו: א. בנושא סמכות הוועדה הרפואית לקבוע קשר סיבתי בין פגימה ובין פגיעה בעבודה, נפסק אך לאחרונה כך (עב"ל (ארצי) 23990-04-12 חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי, 26.5.13): "על פי ההלכה, הוועדה הרפואית היתה מוסמכת לדון בפגימות להן טען המערער בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו." אין חולק כי במכתב ההכרה נרשם שהפגימה שהוכרה כתוצאה מהתאונה היא קרסול שמאל (פרוטוקול דיון מיום 29.5.13, עמוד 4, שורה 10). משכך ומאחר שהפגימות בכתף ימין ובברך ימין לא נדחו במפורש על ידי פקיד התביעות, לא היתה מניעה שטענות המערער בנושא יועלו בפני הוועדה הרפואית והיא זו שתבחן אותן. ב. על פי ההלכה הפסוקה, סמכותו של בית הדין בערעור על החלטת ועדה רפואית, מוגבלת לבחינת טעויות משפטיות שנפלו בהחלטת הוועדה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). ג. הוועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו ובדקה את המערער. בנוסף, הוועדה עיינה בממצאי בדיקתUS ומיפוי עצמות שהובאו בפניה. כמו כן הוועדה עיינה בתעודת חדר מיון מיום התאונה ובתיעוד רפואי שלאחר התאונה. בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה (סיכום ומסקנות) נרשמו הדברים הבאים: "לציין שביום התאונה בבדיקת חדר מיון 23.10.11 אין ציון של נפילה, אלא מדובר בסיבוב קרסול שמאל בעליה במדרגות, המילה נפילה לא מופיע ולא בהמשך. במיון מתוארת חבלה סיבובית בקרסול שמאל בלבד. גם ב 3.11.11 בבדיקה רפואית בביקורו מוזכר רק נושא הקרסול, ב 6.11.11 גם כן. האזכור הראשון המתייחס לברך ולכתף ב - 7.2.12 בלבד CT ברכיים היה תקין. הוועדה בדיעה שה... היה נפגע בכתפו הימנית והיה נגרם לו נקרע החלקי בגידSS הרי שמדובר בממצא חריף ביותר המופיע מיד ואילו ניתן להתעלם ממנו זאת ועוד לציין שבמיפוי העצמות שבוצע לאחר התאונה אין עדות לריכוז בכתף ימין וברכיים. מבחינת הברכיים הועדה בבדיקה הקלינית לא התרשמה לכל ממצא קלינית וללא כל חסר תפקודי לעניין כתף ימין הוועדה אינה רואה קשר סיבתי הן בגלל ריחוק הממצאים מאירוע התאונתי והן בגין העדר ממצאים במיפוי עצמות ביום האירוע לכן הוועדה דוחה את ערר התובע. אין קשר סיבתי בין תלונותיו לגבי כתף וברך ימין ובנוסף לא נמצאו ממצאים המקנים נכות באיברים האלו." ד. הנה כי כן, מהחלטת הוועדה עולה כי היא התייחסה לתלונות המערער בנושא הפגיעה בברך ובכתף ימין ובחנה אותן ביחס לתיעוד הרפואי שעמד בפניה. בכך הוועדה פעלה בהתאם לפסיקה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי, הנותנת משקל לתיעוד הרפואי (השוו: דב"ע מט/ 0-23 הירשהרון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס - המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12). ה. החלטת הוועדה מנומקת וברורה ומבחינה זו לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. ו. אין לדון בטענות המערער ביחס להחלטת הדרג הראשון בנושא הקשר הסיבתי, מאחר שסמכותו של בית הדין לבחינת טעויות משפטיות בהחלטות הוועדות הרפואיות, פרושה על החלטות הוועדות לעררים בלבד. משום כך אין מקום לדון בטענות בנושא ההבדל בין טופס התביעה שמולא על ידי המעביד לעומת הטופס שמולא על ידי המערער - נושא שנדון על ידי הדרג הראשון ולא נדון כלל על ידי הוועדה לעררים. 7. חרף כל האמור לעיל, לאור הסכמת המשיב, בשים לב לכך שאחד מנימוקי הוועדה לשלילת הקשר הסיבתי היה פער הזמנים בין התלונות לבין התאונה ומאחר שהמערער הציג תיעוד רפואי, לפיו עולה כי ביום 8.12.11 נרשם כי "מתלונן תקופה על הליכה משובשת כאבים בברך ימין", עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתשקול מחדש עמדתה בנושא ברך ימין. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי. מאחר שאחד מנימוקי הוועדה לשלילת הקשר הסיבתי היה ריחוק הממצאים מהאירוע התאונתי, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתעיין בתיעוד הרפואי (מע/4) לפיו ביום 8.12.11 נרשם בכרטיסו הרפואי של המערער כי "מתלונן תקופה על הליכה משובשת כאבים בברך ימין." נוכח תיעוד זה, הוועדה תשקול שוב עמדתה בנושא הקשר הסיבתי בין התאונה מיום 23.10.11 ובין ברך ימין ותנמק את החלטתה. 9. מאחר שהערעור התקבל רק בחלקו ואף זאת רק לאחר שבדיון בערעור המערער הפנה לתיעוד רפואי שלא נזכר בהודעת הערעור, אין צו להוצאות. 10. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים. קשר סיבתיכתפיים