ועדה רפואית מדרג ראשון למערער נכות משוקללת של 20% א. 20% בגין חוסר שיעור באזורי הצטלקות, לפי סעיף ליקוי 77; ב. 0% בגין צלקות מניתוח סרטן העור, לפי סעיף ליקוי 75(2)(א); 4. המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית לעררים, וצירף אליו חוות דעת מטעמו של הפסיכיאטר, ד"ר אנטוני נפתלי ("המומחה הרפואי" או "ד"ר נפתלי")), אשר המליץ על קביעת נכות למערער במישור הנפשי בשיעור 30%, לפי פריט ליקוי 34(א)(4). יוער כבר עתה כי לטענת המערער נפלה "טעות קולמוס" בחוות דעת המומחה הרפואי, כשנרשם פריט ליקוי 34(א)(4), כשבעצם התכוון המומחה הרפואי לפריט ליקוי 34(ב)(4). נדון בכך בהמשך. 5. ביום 18.07.12 דנה הועדה הרפואית לעררים במצבו של המערער, וקבעה אחוזי נכות למערער כדקלמן: א. 20% בגין התקרחות צלקתית, לפי סעיף ליקוי 77; ב. 10% בגין צלקות מכריתת BBC, לפי פריט ליקוי 75(2)(ב); ג. 10% בגין אי התאמה סוציאלית, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2); סך הכל נקבעה לו נכות משוקללת של 39%. 6. כנגד החלטה זו מוגש הערר שבפנינו. טיעוני הצדדים 7. ב"כ המערער העלה טענות כנגד הנכות שנקבעה למערער על ידי הוועדה בגין אי התאמה סוציאלית, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) ("המישור הנפשי"); וכנגד הנכות שנקבעה לו בגין צלקות מכריתת BBC, לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) ("המישור הדרמטולוגי"): (א) באשר למישור הנפשי, טען ב"כ המערער כי טעתה הוועדה הרפואית כאשר קבעה למערער אחוזי נכות במישור הנפשי, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), ולא לפי פריט ליקוי 34(ב)(4). טעותה זו נובעת מפרשנות שגויה שנתנה היא לפריט ליקוי 34(ב)(4), לפיה הסעיף דורש מהנבדק להיות בטיפולים פסיכיאטריים ו/או פסיכולוגיים. לדידו, הסעיף דורש קיומו של צורך בטיפול רפואי קבוע ולא טיפול פסיכיאטרי, והמערער עומד בתנאי זה שכן הוא מטופל תרופתית מזה שנים רבות על ידי רופאת המשפחה, בטבליות LORIVAN. ועוד - בעקבות המלצתו של ד"ר נפתלי, המערער התחיל טיפול פסיכיאטרי באופן פרטי אצל מומחית בפסיכיאטריה, ד"ר איזבלה גרינברג ("ד"ר גרינברג"), אשר המליצה למערער על נטילת תרופות נוספות באופן קבוע. מעבר לכך, טוען ב"כ המערער, כי מצבו הנפשי של המערער מקיים גם את יתר התנאים הקבועים בפריט ליקוי 34(ב)(4), קרי כי קיימת הפרעה ניכרת בתפקודו הנפשי והחברתי וכן הגבלה ניכרת של כושר עבודתו. בתמיכה לכך צירף להודעת הערעור מטעמו חוות דעת מטעם ד"ר גרינברג. (ב) באשר למישור הדרמטולוגי, טען ב"כ המערער כי יש לקבוע למערער 10% נכות בגין כל אחת מהצלקות שנותרו לו מהסרת הנגעים בנפרד, היינו בגין הצלקת בעפעף ובגין הצלקת באף, ובסך הכל 20% אחוזי נכות לפי פריט ליקוי 75(2)(ב). 8. מנגד טען ב"כ המשיבה כי דין הערעור להידחות. (א) באשר למישור הנפשי, טען ב"כ המשיבה כי הוועדה דחתה את קביעותיו של המומחה הרפואי מטעם המערער, ד"ר נפתלי, ובהתבסס על הבדיקות שערכה קבעה כי ממצאיה מתאימים לפריט ליקוי 34(ב)(2). נימוקיה של הוועדה ברורים ומפורטים. מקריאת הפרוטוקול כולו ניתן לעקוב בקלות אחר הלך מחשבתה של הוועדה, וברור ממנו כי ממצאיה אינם תואמים כלל את פריט ליקוי 34(ב)(4). באשר לטענת המערער כי החלטתה של הוועדה התבססה על העובדה שהמערער לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי, טען ב"כ המשיבה כי הוועדה קבעה כי מצבו של המערער אינו מתאים לקריטריונים של פריט 34(א)(4), אותו קבע המומחה הרפואי, מכיוון שאינו סובל מהתופעות הנפשיות הקשות המתוארות בסעיף זה, והעובדה שאינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי/פסיכולוגי קבוע גם היא מעידה על כך. בנוסף, ב"כ המשיבה התנגד להגשת חוות הדעת של ד"ר גרינברג לבית הדין, כי אין זה מתפקידו לבחון אותה. ואף התנגד להחזרת עניינו של המערער לוועדה, לאור העובדה שהמערער החל בטיפול פסיכולוגי, כעולה מחוות דעת זו. (ב) באשר לתחום הדרמטולוגי, טוען ב"כ המשיבה כי אחוזי הנכות ניתנים באופן כולל לגבי שטח הפנים והצוואר שיש בו צלקות, ולא בעבור כל צלקת בנפרד. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 9. מכוח סעיף 9 לחוק הגזזת הוקמו הועדה הרפואית מדרג ראשון והועדה הרפואית לעררים, אשר מוסמכות לקבוע לנפגע (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגזזת) אחוזי נכות הנובעים מן המחלה בה לקה, לפי מבחנים שנקבעו בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("תקנות הנכות"). 10. סעיף 14(א) לחוק הגזזת מאפשר הגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, לבית דין האזורי לעבודה, ובשאלה משפטית בלבד. הגשתו של ערעור מסוג זה לבית דין אזורי מחייבת את בית הדין לבחון את החלטת הוועדה הרפואית מזווית מסוימת ומוגדרת. "בערעור המובא לפני בית דין אזורי על החלטת וועדה רפואית לעררים, בין לפי חוק הגזזת ובין לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 , לא יכנס בית הדין לעובי הקורה כפי שעמד לפני הוועדה הרפואית לעררים, באשר זכות הערעור לבית הדין מוגבלת לשאלה משפטית בלבד (ראו על כך במאמרו של השופט (בדימוס) יצחק אליאסוף וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי, שנתון משפט העבודה ו' עמ' 47, בעמ' 80). בגדרן של "השאלות המשפטיות" אותן בוחן בית הדין בדונו בערעורים על החלטות הועדות הרפואיות לעררים דן בית הדין בשאלות כגון: אם ניתנה זכות הטיעון למי שהופיע בפני הוועדה, אם בחנה היא את מלוא המסמכים שהניחו לפניה הצדדים, אם נימקה החלטתה כראוי, אם מתאים סעיף הליקוי שנבחר לממצאי הבדיקה הרפואית, אם הרכב הוועדה מתאים ועוד הנה וכהנה שאלות שבחוק, שאין עניינן בתחום הרפואה כלל ועיקר" (הדגשות שלנו- ר.כ) (ברע (ארצי) 766/07 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פיבי דהאן (ניתן ביום 17.02.08) ("עניין דהאן")). 11. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הועדה לעררים, וכן שמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, נחה דעתי, כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת הועדה אשר יצדיק התערבותו של בית הדין. אבחן להלן את החלטות הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.07.12 ("הוועדה"). תחילה אתייחס לטענות המערער במישור הנפשי ובהמשך, לטענותיו במישור הדרמטולוגי. המישור הנפשי 12. המערער בפתח טענותיו מפנה את תשומת לב בית הדין ל"טעות קולמוס", כלשונו של המערער, אשר נפלה בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר נפתלי, לפיה פריט הלקוי המתאים למצבו הנפשי של המערער הוא 34(א)(4), כשבעצם לפי תיאור המקרה והבדיקה, התכוון ד"ר נפתלי לפריט 34(ב)(4) (ראו עמ' 4 להודעת הערעור, לפני סעיף 14). נעיר, כי האמור לא נתמך בהודעה מטעם ד"ר נפתלי, ואדרבא - חוות דעתו מעלה ספק בדבר טעות אפשרית במספר פריט הליקוי שציין: בחוות דעתו תאר ד"ר נפתלי את מצבו הנפשי של המערער, בין היתר, כ"אפקט מותאם עם גוון דכאוני". תיאור זה מתאים יותר לאמור בפריט 34(א), ולא לפריט 34(ב). ועוד, ד"ר נפתלי ציטט בחוות דעתו את סעיף (4) מתוך פריט ליקוי 34(א), כסעיף המתאים לממצאיו. מילא טעה המומחה בציון מספר הפריט הנכון, אך האם גם ציטט בשוגג? עובדה זו מחלישה הטענה כי הבחירה בפריט ליקוי 34(א)(4) מקורה בטעות של ד"ר נפתלי. 13. כך או כך, כפי שיוסבר להלן, הוועדה דחתה את חוות דעתו של ד"ר נפתלי וקבעה פריט ליקוי שונה בהתייחס למצבו הנפשי של המערער, היינו לא 34(א)(4), כפי שציין בפועל ד"ר נפתלי, או 34(ב)(4), כפי שטוען לו ב"כ המערער, אלא הוועדה, על פי ממצאיה בעקבות בדיקות שערכה למערער, קבעה לו שיעור נכות לפי פריט ליקוי 34(ב)(2). אי לכך, בבואנו לבחון החלטתה של הועדה, כאמור בפסק הדין בעניין דהאן, נתמקד בשאלות האם נימקה החלטתה כראוי, והאם פריט הליקוי שבחרה תואם לממצאי הבדיקה הרפואית שביצעה. 14. פריט סעיף 34 (ב) לתקנות הנכות קובע כדלקמן: "(ב) בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן: (1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה 0% (2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10% (3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תקופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20% (4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה 30%" (הדגשה שלי- ר.כ.). בפרוטוקול הוועדה, נרשם תחת ממצאי בדיקתו של הפסיכיאטר, ד"ר לוציאן מוסקוביץ ("ד"ר מוסקוביץ"), האמור: "נראה בהתאם לגילו, חובש פאה אך כאשר מוריד אותה קיימת עדות לפגם אסטתי בולט, מתמצא בכל המובנים מנהל שיחה עניינית, אפקט עם גוון חרדתי קל, ללא הפרעה בחשיבה ובתפיסה, בוחן המציאות שמור. מדובר באדם שעבד כשרברב. בעל משפחה אך במהלך השנים סבל מבעיות שינה שהחריפו לאחרונה ודימוי עצמי נמוך. לא נמצא בטיפול פסיכאטרי. מקבל לורוואן דרך רופא המשפחה. התאמה סוציאלית שמורה פרט לצמצום חברתי. הועדה אינה מסכימה עם מסקנות ד"ר נפתלי מיום 23.4.12 היות והמערער אינו סובל מפסיכופתולוגיה מג'ורית (מצב דכאוני מג'ורי) או הפרעה פקטיבית אחרת ואינו נמצא בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי קבוע כנדרש לפי סעיף 34א'4 שהומלץ על ידי ד"ר נפתלי. הועדה סבורה כי הנכות המתאימה הינה 10% לפי 34ב'2 תגובה חרדתית בינונית" (הדגשות שלי- ר.כ.). (עמ' 5 לפרוטוקול הוועדה). 15. מצאתי את החלטתה של הועדה ברורה ומנומקת די הצורך. הפסיכיאטר תאר את מצבו של המערער ואת המחלה ממנה הוא סובל, וקבע מפורשות אחוזי נכות לפי פריט הליקוי התואם את מצבו, היינו 34(ב)(2). מקריאה מקבילה של פריט 34(ב) על סעיפיו הקטנים (2) ו- (4) יחד עם החלטת ד"ר מוסקוביץ, עולה כי ממצאי הוועדה אינם מתאימים לפריט ליקוי 34(ב)(4), כטענת ב"כ המערער. הוועדה לא מצאה כי "קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי" או כי "קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה", כנדרש בפריט ליקוי 34(ב)(4), להפך- קבעה הוועדה כי המערער "מתמצא בכל המובנים מנהל שיחה עניינית, אפקט עם גוון חרדתי קל, ללא הפרעה בחשיבה ובתפיסה, בוחן המציאות שמור". 16. ועוד - באשר לטענתו של ב"כ המערער כי הוועדה טעתה בפרשנותה את פריט ליקוי 34(ב)(4) בקובעה כי הסעיף דורש מהנבדק להיות בטיפולים פסיכיאטריים ו/או פסיכולוגיים, אין בה ממש. בפרוטוקול הוועדה נרשם כדלקמן: "הועדה אינה מסכימה עם מסקנות ד"ר נפתלי מיום 23.4.12 היות והמערער אינו סובל מפסיכופתולוגיה מג'ורית (מצב דכאוני מג'ורי) או הפרעה פקטיבית אחרת ואינו נמצא בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי קבוע כנדרש לפי סעיף 34א'4 שהומלץ על ידי ד"ר נפתלי" (עמ' 5 לפרוטוקול הוועדה). מהפרוטוקול עולה מפורשות כי הוועדה בדבריה אלה התייחסה לאמור בחוות דעתו של ד"ר נפתלי, ובין היתר להמלצתו על פריט ליקוי 34(א)(4). ככל הנראה, ב"כ המערער לא עדכן את הוועדה, כפי שטען בפני בית הדין, כי, לכאורה, נפלה "טעות קולמוס" בחוות דעתו של ד"ר נפתלי, אשר כוונתו הייתה לפריט ליקוי 34(ב)(4). אעיר בנקודה זו, כי העובדה שב"כ המערער לא טרח לעדכן את הוועדה בדבר "טעות הקולמוס" שבחוות דעתו של ד"ר נפתלי, גם היא מעוררת ספק בדבר קיומה. 17. לכן, נכון הוא לשים הדגש על כך שעיון בפרוטוקול הוועדה מלמד, כי היא עיינה היטב בתיקו של המערער, לא התעלמה מחוות הדעת של ד"ר נפתלי, שהגיש המערער מטעמו, אלא בחנה הממצאים והמסקנות הרשומים בה, והחליטה כי אינה מסכימה עמם, בהתבסס על ממצאיה שלה שנקבעו לאחר בדיקתו של המערער. 18. בנוסף, חוות דעתה של ד"ר גרינברג אשר צורפה להודעת הערעור, וכל אשר טוען ב"כ המערער בעקבותיה כלל אינו רלוונטי להליך המתנהל בפני בית הדין, מכיוון שהיא ניתנה ביום 01.11.12, היינו לאחר הדיון בוועדה שהתקיים ביום 18.07.12, ואין מסמכותו של בית הדין לדון בטענות רפואיות, אלא משפטיות בלבד. לסיכום - נוכח כל האמור, לא מצאתי שנפל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה במישור הנפשי. גם אם הייתי מקבל טענת ב"כ המערער לעניין "טעותו" של ד"ר נפתלי בקביעת סעיף הליקוי הרלבנטי - לא הייתה משתנה ההכרעה, שכן דין הוא שככל שישנה מחלוקת בין מומחה הנפגע לבין זו של מומחה הוועדה -ומוצאים אנו את הנמקת הוועדה בהירה וברורה, גם למי שאינו מומחה רפואי, כפי שמצאתי את ההחלטה שבפני - גוברת חוות דעת מומחה הועדה. לכן, גם מטעם זה דין הערר להידחות. הערעור בכל הנוגע למישור הנפשי נדחה בזה. המישור הדרמטולוגי 19. טוען ב"כ המערער כי יש לקבוע למערער 10% נכות בגין כל אחת מהצלקות שנותרו לו מהסרת הנגעים, היינו בגין הצלקת בעפעף ובגין הצלקת באף, ובסך הכל 20% אחוזי נכות לפי פריט ליקוי 75(2)(ב). פריט ליקוי 75(2)(ב) קובע כדלקמן: "75.. (2) צלקות הפנים והצוואר (א) שטחיות ובלתי מכערות 0% (ב) מכערות או הגורמות לשינוי צורת העפעפיים, האף, השפתיים, האוזניים 10% (ג) רחבות עם כיעור ניכר 20%". מעיון בפסיקה עלה כי באופן עקבי, הועדות הרפואיות פוסקות אחוזי נכות לפי פריט זה, באופן כולל לגבי שטח הפנים והצוואר שיש בו צלקות, ולא בעבור כל צלקת בנפרד. האמור עולה גם מלשונו של הסעיף, אשר נוקט לשון רבים ("צלקות") וקובע כי על הוועדה הרפואית לפסוק עד 10% נכות בגין צלקות מכערות או צלקות הגורמות לשינוי בצורת העפעפיים, אף, השפתיים או האוזניים. מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח הכתוב בפרוטוקול הוועדה "המערער עבר 2 ניתוחים להסרת בזליומות אחת על האף והשני עפעף תחתון עין ימין על הצלקות הניתוחיות. קובעת הוועדה 10% לפי סעיף 75(2)(ב)" (עמ' 5 לפרוטוקול הוועדה). מהכתוב משתקף כי לא נעלם מעיניי הוועדה שמדובר בשתי צלקות שונות הנמצאות בחלקים שונים של הפנים, ובכל זאת החליטה הועדה על נכות בשיעור 10% בלבד. אי לכך, נדחית טענת המערער כי היה על הוועדה לפסוק נכות בשיעור 10% עבור כל אחת מהצלקות בנפרד. סוף דבר: 20. משלא הוכח שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה. 21. אין צו להוצאות. רפואהנכותאחוזי נכותועדה רפואית