תביעה לדמי פגיעה - סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי

1. התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת דרכים מיום 30.10.11. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה, כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתך מביתך באשקלון לאילת למלון סי הוטל, ולא בדרך ממעונך לעבודה, כנדרש על פי סעיף 80 (1) לחוק. מטעם זה, לא ניתן לראות בתאונה הנ"ל כתאונת עבודה", הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3.בתיק זה העיד התובע בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 4. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן - א. התובע יליד 1975, נשוי ואב לשתי קטינות. ב. מאז שנת 2010 משמש התובע מנכ"ל החברה הכלכלית באילת במשרה מלאה. ג. מדובר בתפקיד אחראי רם דרג ואנרגטי, הכולל פגישות בכל חלקי הארץ. ד. שעות העבודה בתפקידו של התובע הינן דינאמיות ומשתנות מעת לעת. התובע אינו מחתים כרטיס בתחילת העבודה ובסיומה. ה. יום העבודה של התובע מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות והתפקיד מצריך, פעמים רבות, התייצבות בשעות לא שגרתיות לפגישות בכל חלקי הארץ. ו. משפחתו של התובע (רעייתו ובנותיו), מתגוררת באשקלון ואילו התובע, מתוקף עבודתו ובשל המרחק הרב מביתו, לן במהלך השבוע באילת במלון סי הוטל או לעיתים ביחידת דיור בבית דודו. ז. בסופי שבוע ולעיתים באמצע השבוע (בהתאם לפגישות באזור המרכז או ירושלים), התובע חוזר לביתו ולבני משפחתו באשקלון, בין אם לצורך מנוחה קצרה ובין אם לצורך לינה, והכל בהתאם לסדר היום שלו ולשעה בה הוא מסיים את פגישותיו. ח. בימי א' משתדל התובע לקבוע את פגישותיו באזור המרכז או ירושלים על מנת לחסוך בזמן נסיעה וטרחה מאילת לאזור המרכז ובתום הפגישות שב התובע חזרה לאילת להמשך שבוע העבודה. ט. לעיתים פגישותיו של התובע באזור המרכז נערכות גם בימי א' וגם בימי ב' ורק בסיומן שב התובע לאילת או באותו יום או ביום למחרת. י. ביום 30.10.11 קיים התובע פגישות עבודה בתל אביב ובסיומן, לאחר יום עבודה מפרך ולפני נסיעתו חזרה לאילת, נסע לביתו באשקלון לצורך מנוחה קצרה. מאחר שביום למחרת היה נכון לתובע יום עבודה עמוס משעות הבוקר המוקדמות, לאחר המנוחה יצא התובע מאשקלון לכיוון מעונו באילת לצורך המשך שבוע העבודה. יא. בשעה 22:30, עת נהג התובע ברכב מטעם המעסיק בדרכו חזרה לאילת, נפגע בתאונת דרכים כאשר רכבו התנגש במיגונית שהייתה בצד הדרך. התובע פונה לבית החולים ברזילי באשקלון תוך הדגשה, כי בטופס חדר המיון מצויין כי מדובר בתאונת עבודה. התובע נחבל בצווארו, בגבו, בכתפיים וברגל שמאל והינו סובל מהגבלה ניכרת בתנועות בעמ"ש צווארי. יב. כתוצאה מהתאונה נזקק התובע לטיפול תרופתי ופיזיותרפי ממושכים. יג. הנתבע דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בטענה כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו מביתו באשקלון למלון סי הוטל ולא בדרך ממעונו לעבודה. מדובר בהחלטה שגויה שכן בני משפחתו של התובע מתגוררים באשקלון בעוד מקום עבודתו באילת. משכך, יש לתובע שני מעונות - ביתו באשקלון בו הינו שוהה בסופי שבוע ולסירוגין במהלך השבוע וכן מלון סי הוטל באילת בו לן התובע במסגרת תפקידו כמנכ"ל החברה הכלכלית אילת. יד. ביום התאונה סיים התובע את פגישות העבודה באזור תל אביב, המשיך לביתו הפרטי באשקלון שם שהה למנוחה קצרה עם בני משפחתו עד לשעה 21:30 ומשם המשיך בחזרה למעונו באילת להמשך שבוע העבודה. לאור האמור לעיל, הרי שתכלית הנסיעה היתה לצורך חזרה לאילת להמשך שבוע העבודה. 5. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, בתאור הפגיעה (נ/1), נכתב - "ביום הפגיעה כאמור, ערך מר דיין פגישות עבודה במרכז הארץ ובסיומן נהג חזרה לאילת, תוך כוונה להגיע לשבוע עבודה, כפי שנהג מראשית העסקתו בחברה". כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע לא ציין בטופס התביעה כי עצר למנוחה בביתו באשקלון השיב - "אני לא מילאתי את זה אלא מנהלת משאבי אנוש וכח אדם אצלנו. לא חשבתי שזה משהו משמעותי ודרמטי כזה. העובדות הן ברורות והסברתי אותן כהוויתן" 6. בהודעתו מיום 23.4.12 לחוקר הנתבע (נ/6) ציין התובע - "בתאריך 30.10.11 באותו היום היו לי פגישות עבודה בתל אביב. לשאלתך אם אני יכול לציין (אייפון) בבית קפה רביבה וסיליה מגדלי יו בתל אביב ברחוב ניסים אלוני 10 בתל אביב. לשאלתך מתי היתה הפגישה הראשונה, היתה בשעה 10:00, היתה לי פגישה נוספת באותו המקום. הפגישה השנייה התחילה בשעה 12:00. אני לא יכול לומר לך מתי סיימתי אותה, אחרי שסיימתי את 2 הפגישות בתל אביב נסעתי לאשקלון" 7. בחקירתו הנגדית אישר התובע שביום 30.10.11 היה בפגישות בתל אביב ולשאלה באיזו שעה היה בפגישות ובכמה פגישות היה השיב שאינו זוכר. כאשר עומת התובע עם האמור בהודעתו לחוקר, במסגרתה טען כי היו לו שתי פגישות, ונשאל מתי נגמרה הפגישה השנייה השיב - "אם לא ידעתי שלושה חודשים אחרי אז וודאי שהיום שנתיים אחרי אני לא אדע לומר". 8. כאשר נתבקש התובע להבהיר כיצד הוא טוען, בתצהירו, כי שהה במנוחה קצרה בביתו באשקלון כאשר הוא אינו יודע מתי הסתיימה הפגישה השנייה השיב - "אני לא יודע בדיוק את השעות, אני יודע שסיימתי את הפגישות שלי בתל אביב, נסעתי לאשקלון, בשעה כזאת אין טעם לנסוע ישר לאילת, ניצלתי את ההדזמנות לראות את משפחתי ועוד יותר מזה ניצלתי את הזמן לנוח. קשה מאוד לנסוע לאחר יום פגישות ועבודה לאילת. מדובר בנסיעה של 4 וחצי שעות וזה לא פשוט". ולשאלה האם יתכן כי שהה בביתו משעה 14:00, 15:00 עד שעה 21:00, 22:00 השיב - "שוב זה הערכות וזה לא סביר. אני לרוב לא מגיע בשעה 14:00 או 15:00 הביתה" וכאשר נתבקש להגדיר מהי מנוחה קצרה כפי שכתב בתצהירו השיב - "גם אם אני ממש רוצה אני לא יכול לישון 8 שעות במהלך היום. לשאלתך, אני מניח שאני הלכתי הביתה לנוח לפני הנסיעה לאילת וזה טבעי. יכולתי לעשות אותו דבר במלון. אני לא יודע להגדיר מנוחה קצרה במספרים אבל אני מניח שזה אולי שעתיים שלוש" לעניין שעת יציאתו לכיוון אילת השיב התובע שבשעה 21:30, 22:00. ולשאלה האם מיד לאחר התאונה פנה לבית החולים השיב - "כן. חיכיתי למישהו שיבוא לקחת אותי". כאשר, בהמשך, עומת התובע עם העובדה שבמכתב השחרור ממיון (נ/2) נכתב כי התקבל למיון בשעה 23:53 השיב - "הסברתי לפני ששאלת שהתקשרתי לחבר שיבוא לקחת אותי והוא יצא מאשקלון. הרכב לא היה בר נסיעה ונגרר למחרת". 9. התאונה אירעה בסמוך לצומת שדרות. ב"כ הנתבע שאלה את התובע, בחקירתו הנגדית, למה נסע דרך שדרות שכן ידוע שעל מנת להגיע מתל אביב לאילת לא עוברים באשקלון ושדרות ותשובתו - "חד וחלק לא נכון. אני נוסע ברכב שכור וכל נסיעה בכביש 6 יש לה משמעות כספית. זה אמנם על החברה הכלכלית אבל עדיין אני רואה בזה משמעות... הדרך הקצרה ביותר למיטב ידיעתי היא דרך שדרות". דיון והכרעה - 10. "תאונת עבודה" נקבעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". בסעיף 80 לחוק יצר המחוקק "חזקת תאונת עבודה" המגנה על המבוטח בהתרחש מגוון אירועים הקשורים בשהייתו של העובד בעבודה. על פי לשון הוראת סעיף 80(1) לחוק, רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - "(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". המחוקק בחר להרחיב את הביטוח בענף נפגעי עבודה ולהחילו על המבוטח גם כאשר הוא בדרכו לעבודה, זאת באמצעות החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק. הוראות סעיף 81 (א) לחוק קובעות כי תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות 80 (1) אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו. 11. בענייננו, אין חולק כי התאונה אירעה שעה שהתובע נסע מביתו באשקלון לאילת, כפי שאף כתב הנתבע במכתב הדחייה. למרות שלא הובאו עדים לתמיכה בטענותיו של התובע לפיהן ביום התאונה קיים פגישות בתל אביב, התרשמנו כי גרסתו של התובע אמינה וכי בבוקר התאונה אכן קיים את הפגישות בתל אביב. התרשמות זו נתמכת בפרטים המדויקים שמסר התובע בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/6) אודות מועד הפגישות ומיקומן וכן בעובדה שתצהירו של התובע לא נסתר במהלך החקירה הנגדית. למותר לציין כי גרסתו של התובע היתה עקבית לאורך כל הדרך. 12. אין חולק כי לאחר שהתובע סיים את פגישותיו בתל אביב חזר הוא למעונו באשקלון, משם יצא לעבודה בבוקרו של אותו יום. בהמשך, יצא התובע ממעונו באשקלון לכיוון מעונו באילת בשעה 21:30- 22:00. משאין מחלוקת שביום 30.10.11 בבוקר יצא התובע ממעונו באשקלון לעבודה - פגישותיו בת"א - וחזר אליו עם סיום העבודה, השאלה בה יש להכריע הינה, האם יש לראות בנסיעתו של התובע לאילת בליל יום ראשון כנסיעה ממעונו למקום העבודה. על שאלה זו יש להשיב, לטעמנו, בחיוב. 13. כיום, בעידן הגלובלי, נהוג אף יותר מבעבר כי עובדים מוצאים עצמם מועסקים במקומות עבודה המרוחקים ממעונם הקבוע וכך גם התובע שלפנינו. משפחתו של התובע מתגוררת דרך קבע באשקלון ואילו התובע מחלק את זמנו בין מעונו באשקלון לבין מעונו באילת וזאת בשל המרחק הרב בין מקום עבודתו למעונו. ההתפתחות הדינמית של חיי העבודה מצדיקה הגמשת הכללים הנוגעים להכרה בתאונות עבודה כבמקרה שלפנינו. בית הדין הארצי אימץ את "הגישה הרואה את היחס שבין העובד לבין העבודה לא כיחס שבין מכונה ומוצר, אלא כיחס שבין אדם חי ובין פעילותו הקשורה בעבודה." (דב"ע לב 0-27 נימר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 330 ). 14. התאונה אשר אירעה בדרכו של התובע לאילת אירעה עקב עבודתו, שהרי אם לא היה עובד באילת, לא היה נוסע לשם במועד התאונה. בהקשר זה יש להזכיר את מבחן ה- " BUT-FOR" הקובע כי אלמלא הצורך או הכרח הנובע מעבודתו של המבוטח, הוא לא היה מצוי בזמן מסוים במקום המסוים אשר בו נפגע (הרחבה על מבחן זה ראה את פסק דינה של הנשיאה נילי ארד בעב"ל 91/99 אלברט X נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 202 וכן דב"ע נא/0-108 עבדאללה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 479). 15. התובע יצא בבוקרו של יום א' ממעונו שבאשקלון לעבודה באזור תל אביב ובסיומו של אותו יום עבודה חזר למעונו שבאשקלון. כאשר נסע התובע לאילת בליל יום א', יצא הוא ממעונו באשקלון לכיוון מקום עבודתו באילת. יש לראות בנסיעה לאילת בליל יום א' ממעונו כנסיעה לעבודה שהרי התובע נסע לאילת באותו לילה עקב עבודתו באילת, ולאור העובדה שלמחרת נזקק להתחיל את יום עבודתו מוקדם. יש לציין כי הדברים האמורים לעיל רלוונטים לנסיבות המיוחדות של התובע שלפנינו אשר המרחק בין מקום מגוריו למקום עבודתו הוא רב ומצריך נסיעה של מספר שעות ולינה, במהלך מרבית השבוע, באילת. ברי הוא כי לו היה מדובר בתובע אשר מתגורר באשקלון ונסע ערב קודם, לדוגמא למקום עבודתו בבאר שבע, יתכן והיינו מגיעים למסקנה שונה. כל מקרה יבחן לגופו לאור הנסיבות המיוחדות. 16. לאור התוצאה אליה הגענו, לפיה ביום התאונה יצא התובע ממעונו ושב אליו ורק בשעות הלילה יצא ממעונו למקום עבודתו, אין מקום לדון בשאלה האם הזמן בו שהה במעונו באשקלון מהווה סטייה של ממש כאמור בסעיף 81 (א) לחוק. 17. אשר על כן, ומכל הטעמים אשר פורטו לעיל, הננו קובעים כי יש לראות בתאונת הדרכים מיום 30.10.11 בה היה התובע מעורב כתאונת עבודה. 18. סוף דבר - התביעה מתקבלת. 19. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪ וסך נוסף של 1,900 ₪ כשכר טרחת עו"ד אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. דמי פגיעהביטוח לאומי