האם יו"ר ועד עובדי העיתון מעריב, לא נקלט לעבודה אך ורק בשל היותו יו"ר ועד העובדים ?

האם יו"ר ועד עובדי העיתון מעריב, לא נקלט לעבודה אך ורק בשל היותו יו"ר ועד העובדים? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בסכסוך הקיבוצי שלפנינו. הרקע לסכסוך במהלך הרבעון האחרון של שנת 2012, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע העיתון מעריב (להלן - "העיתון" או "מעריב"), ואשר הביאוהו עד למצב של חידלון, ניתן צו להקפאת הליכים והחלו מאמצים להצלתו. לאחר משא ומתן שנוהל בין הצדדים, הועברה השליטה בעיתון לידי המשיבה ונחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הצדדים (להלן - "ההסכם הקיבוצי") להבטחת זכויות העובדים עם העברת השליטה. בין תנאי ההסכם הקיבוצי היתה התחייבות של המשיבה לקלוט לפחות 350 עובדים ולהמשיך ולנהל מו"מ קיבוצי עם המבקשת - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - "ההסתדרות"). שמו של מר חגי מטר (להלן - "מטר"), אשר שימש כיו"ר ועד העובדים, ואשר הועסק ככתב במקומון "זמן תל אביב" במעמד של עובד שכיר, לא נכלל ברשימת העובדים הנקלטים. בעקבות כך, הגישה המבקשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי, ובה בקשה למתן צווים ארעיים, וביום 24.03.13, לאחר שתמו כל הנסיונות להגיע להסדר מוסכם באמצעות הליכי גישור ברמות שונות, שמענו את עדויות הצדדים וניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים מהנימוק, כי לא הונחה בפני בית הדין תשתית ראייתית מספיקה לעת ההיא, לפיה אי קליטתו של מר מטר, נבעה מהיותו יו"ר ועד העובדים (להלן - "ההחלטה בהליך הזמני"). על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וביום 08.05.13 ניתנה החלטה הדוחה אותה (בר"ע 33603-04-13, כב' הנשיאה ארד). ביום 26.05.13 התקיים בפנינו דיון בתיק העיקרי ונשמעו עדויות הצדדים. מטעם ההסתדרות העידו מר מטר עצמו, מר יובל היימן והגב' גבריאלה גולדמן. מטעם מעריב, העיד מר אסף גלבוע. נקדים ונציין, כי לאחר הגשת סיכומי ההסתדרות, הוגש, ברשות בית הדין, תצהירו של מר אודי רגוניס, המשנה למנכ"ל המשיבה (להלן - "רגוניס"). נעמוד על עניין זה בהמשך הדברים. דיון והכרעה כזכור, בהליך הזמני, טען העיתון כי: "... התהליך של קליטת העובדים היה סדור וענייני ומבוקר והיה מונע אך ורק משיקולים עניינים, קודם כל של צורך ואחר כך של התאמה וסדרי עדיפויות, ואת סדרי העדיפויות קבע בכל הדרג הניהולי הזוטר, כי אנחנו לא מכירים את העובדים, אנו לא יודעים את מי לשבץ ולכן נתנו לכל מנהל טבלה עם פרמטרים וביקשנו ממנו למלא את ההערכה שלו לגבי כל אחד מהעובדים שהיו. אחר כך, בהתאם לצרכים, אוישו המשרות. לא היית השאלה של כן חבר ועד או לא... בפועל, כמו שנאמר, אכן 6 חברי וועד, מתוכם 3 מתוך 4 נמצא עבורם מקום עבודה אצלנו. יש לנו הסכם קיבוצי, יש 6 חברי וועד, יש מו"מ, איך בכל המתווה הזה אפשר בכלל לומר שנפגעת זכות התארגנות? בתגובה, טענה ההסתדרות: "... חגי מטר, סמל המאבק שנוהל בחודשים האחרונים במעריב, כל מי שפתח עיתון יודע את זה..." ובהמשך: "... המטרה היא להרחיק אותו בגלל היותו יו"ר הוועד. חגי מטר, עיתונאי מוערך, קיבל פרסים רק השנה, מרוויח משכורת "עתק" של 5,000 ₪ בחודש. הרי הסכום הזה "יטלטל" את המערכת בצורה קיצונית אם יקלטו אותו, ברור שהקליטה שלו כחלק ממכלול של 350 עובדים שנקלטים לא תשנה את הייתכנות העסקית של מהלך הרכישה..." נגיד שאין מקום במקומון, למה אין מקום במקום אחר? יש מערכת שלמה שיכולה לייצר פתרונות... ...מר מטר מוכן לקבל הצעות אחרות, ולא הציעו לו להיות מועסק כפרילנס, אולי הוא מסכים להפחית משכרו "השמן" כדי להמשיך בעיתון, אולי הוא מוכן לשיבוץ אחר. בימים האחרונים היו מגעים שהגורמים הבכירים ביותר בהסתדרות, עד קצה המערכת, עם ראשי הרוכשת, הסבירו את החשיבות העקרונית של קליטתו של מר מטר באופן ספציפי, כאשר אי קליטתו מעבירה מסר ברור של חבלה ביחסי עבודה קיבוציים עוד בטרם התחילו ומרפה את ידיהם של כל העובדים הנותרים ומדובר פה על התארגנות ראשונית..." "כשקולטים 350 עובדים, בסיומו של מאבק איתני כזה, מנהיג ועד העובדים, מחליטים לא לקלוט אותו, צריך לספק הסבר טוב מאוד לבית הדין הזה מדוע." באותו הליך העיד בפנינו מר אסף גלבוע, מנהל המערכת, כדלקמן: "... ת. לא חושב שהייתה החלטה שלא לקלוט אותו כמו שהייתה החלטה שלא להעסיק כתבים שכירים במקומונים מתוך כך נגזרה אי קליטתו..." כאמור, אחד מטיעוניו המרכזיים של מעריב היה, כי מתוך שמונה חברי ועד פעילים, נקלטו על ידו ששה, היינו 75% מסך כל חברי הועד. עוד טען העיתון, כי אי קליטתו של מר מטר נבעה, בין היתר, מהעובדה שהוחלט שלא להעסיק עוד כתבים שכירים במקומונים, אלא רק כתבים עצמאיים (פרילנסרים). לפיכך, נטען, לא ניתן לקבוע כי אי קליטתו נבעה מרצון לפגוע בהתאגדות העובדים. טענה נוספת היתה, כי ההחלטה שלא לקלוט את מר מטר היתה של עורך המקומונים הארצי, מר יובל היימן (להלן - "היימן"), שכלל אינו נמנה על ההנהלה החדשה, וכי שיקוליו היו מקצועיים גרידא. יצויין, כי בהליך הזמני, לא הוגש תצהיר מטעמו של מר היימן והוא לא זומן לעדות ע"י מי מהצדדים. על סמך האמור לעיל, קבענו בהחלטתנו הקודמת, כי לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית מספיקה על מנת לקבוע כי מעריב נמנע מלקלטו את מטר רק בשל היותו יו"ר הועד. ואולם, במהלך שמיעת עדויות הצדדים במסגרת ההליך העיקרי, השתנה המאזן הראייתי מן הקצה אל הקצה, ובמה דברים אמורים? העדויות שנשמעו בפנינו ראשון הנחקרים היה מר היימן, אשר זומן לעדות ע"י ההסתדרות. כפי שיפורט להלן, התמונה שנפרשה בפנינו לאור עדותו, היתה שונה מזו שקיבלנו בהליך הזמני, שם לא הובא לעדות. בשל חשיבותם, נביא להלן את דבריו כלשונם (כל ההדגשות בגוף הטקסט הוספו -- א.ש.): "... ש. ספר לנו על מודעת דרושים שפורסמה בסביבות נובמבר 2012? ת. בסביבות נובמבר דצמבר, אחרי שקלטנו את מי שקלטנו לרשת המקומונים, פירסמנו מודעה לקליטת כתב פרי לאנס לעיתון "זמן ת"א". ש. ומה עלה בגורלה של אותה מודעה? ת. יום יומיים לאחר שהתפרסמה, מר אסף גלבוע ביקש להוריד אותה. ש. הוא אמר לך למה? ת. כי זה יכול להיות בעייתי מבחינת המשפט של חגי מטר. ש. מה אמר לך לגבי חגי מטר? ת. כשהתחיל כל הליך המיונים לגבי מי ישאר ומי לא, ביקשו ממני לא להשאיר את חגי מטר. ש. אתה יודע לומר למה? ת. כי הוא היווה מקור לבעייה מבחינת זה שהוא היה יו"ר הוועד והיא היה לוחמני בתוקף תפקידו הנ"ל וביקשו להשאיר אותו מחוץ. ש. כלומר לא אתה החלטת בעניין קליטתו או אי קליטתו של חגי מטר? ת. לכאורה אני החלטתי אבל היתה דרישה שהוא לא יישאר ואני מילאתי אחרי ההוראה. ש. ואם זה היה תלוי רק בך? ת. מבחינת מה שאני חשבתי לרשת המקומונים, אני לא הייתי מרוצה מהקונספט העיתונאי בזמן ת"א שהיה קיים לפני שהתמניתי לעורך ראשי. ולמרות שברמה האידיאולוגית אני וחגי נמצאים בשני קצוות שונים ברמה העיתונאית הוא בהחלט התאים ככתב כי הוא נגע בתחומים שמאד עניינו אותי שחשבתי שנכון שיבואו לידי ביטוי בעיתון. הערך המוסף שלו בתור כתב מוניציפלי שחי את השטח ומכיר את העיר שהוא פועל בה, הוא ענה על כל הדרישות. ש. ספר לנו אם מישהו מהמשיבה פנה אליך בימים האחרונים אחרי שהגשנו את הבקשה לזמנך כעד? ת. אסף גלבוע דיבר איתי היום, ועו"ד נצר ניסה לתפוס אותי אבל זה לא הצליח. ש. אתה יכול לספר לנו מה אסף רצה ממך? ת. הוא רצה לתדרך אותי לגבי המשפט. עוד עלה בחקירתו הנגדית, כי מעריב הפסיק לחלוטין להוציא לאור את המקומונים שלושה שבועות לפני הדיון, וכי גורל העובדים השכירים, וביניהם גורלו של מר היימן עצמו, היה תלוי על בלימה. לא נעלמה מעינינו טענת המשיבה, כי ביום הדיון היה צריך מר היימן ליתן למעריב תשובה בנוגע להמשך עתידו המקצועי בעיתון. ואולם, לא התרשמנו כי עדותו הושפעה מכך. נהפוך הוא. עדותו הותירה בנו רושם אמין וענייני. כך או כך, כפי שנפרט בהמשך, לא ביססנו את פסקנו זה רק על עדותו של מר היימן, שכן מצאנו לה תמיכה וחיזוק בעדותו של מר אסף גלבוע ומאופן התנהלותה של המשיבה לאחר שהוגשו סיכומי ההסתדרות. בנוסף, העידה בפנינו הגב' גולדמן. לא מצאנו כי עדותה העלתה תרומה של ממש למחלוקת שבפנינו. על מנת שלא נצא פטורים בלא כלום, נציין בתמצית, כי עדותה אודות שיחת מסדרון שהתנהלה בין מר בן צבי לבין המשנה למנכ"ל העיתון, מר רגוניס, לא היתה בעלת משקל ראייתי כלשהו בעינינו. מדובר על מסקנות שהיא הסיקה ועל תחושות שהיא חשה משברי משפטים ומקטעי שיחה שהיא קלטה משיחה שהיא לא היתה שותפה לה. אחרון העדים היה מר אסף גלבוע, מנהל משאבי אנוש במשיבה ולאחר מכן מנהל מערכת העיתון, אשר העיד, כי תוכנית ההתייעלות הנרחבת של מעריב, ובכלל זה סגירת כל המקומונים, הובאה לידיעת ההסתדרות וכי גל הפיטורים עדיין לא הסתיים, שכן מעריב ייאלץ לפטר למעלה מ- 135 עובדים, וזאת במטרה שהעיתון ימשיך להתקיים. כשנשאל בחקירה משלימה מדוע מטר לא נקלט לאף אחד מהתפקידים המופיעים בנספח מש/1 השיב: "ת. אין לנו היכרות מוקדמת עם כישוריו ויכולותיו של מר מטר. הוא לא הועסק אצלנו אף פעם למעט אותן חוו"ד מסוף אוקטובר 2012, כשניהלנו את תהליכי קבלת ההחלטות בקבלת עובדים. גם באותה תקופה בנושא חגי מטר לא קיבלנו אזושהי חוו"ד מקצועית מפורטת בשל העובדה כי התקבלה החלטה שלא לקלוט אף כתב שכיר במקומונים." כשעומת עם כך שמר היימן העיד כי הוא זה שהורה לו להסיר את מודעת הדרושים, מחשש שפרסומה יהיה בעייתי מבחינת משפטו של מטר, השיב: "יובל היימן כעורך המקומונים לא הכיר, לא ידע, ולא היה מעודכן בשום שלב בשיקולים העסקיים שלנו. התמונה הכוללת והחלטות שהתקבלו ברמת ההנהלה לא הגיעו אליו במלואן, אלא בהתאם למה שנוגע לתפקידו." ובהמשך: ש. ומה יש לך לומר על כך שיובל אמר שאתה אמרת שזה יכול להיות בעייתי מבחינת המשפט של חגי מטר? ת. אני לא זוכר משפט מדוייק כזה, אני נוטה להאמין שזה חלק מזה שהוא לא מכיר את התמונה הכוללת שבאותו שלב בהחלט יכול להיות, כי הקו שבו אנו מאמינים ותומכים בו הוא הקו של אי קליטת כתבים שכירים לרשת המקומונים על מנת להתייעל. ש. יובל העיד בדבר הערך המוסף של חגי ככתב מוניציפלי והעיד אודות הרמה האידיאולוגית של חגי, מה ידוע לך בנושא? אני מפנה לעמ' 27 שורות 20-25. ת. היום, שמעתי לראשונה מיובל היימן על כישוריו המקצועיים האיכויות, והיותו של חגי כתב יעיל טוב וחיובי. בסוף אוקטובר 12' יובל תמך חד משמעית בכך שאין לנו לשמר את חגי ככתב." בחקירתו הנגדית, כשעומת עם עדותו של מר היימן בנוגע להוראה שקיבל שלא לקלוט את מטר בשל היותו יו"ר הועד, השיב (כל ההדגשות אינן במקור - א.ש.): ש. עמד כאן מר היימן, שהוא הונחה שחגי לא ייקלט, מי לא אומר אמת, מי משקר? ת. יכול להיות שאודי רגוניס אמר לו. לשאלתך, מר רגוניס הוא משנה למנכ"ל מעריב. לשאלתך האם הכינוי יד ימינו של מר בן צבי אני משיב כי אמרו את זה גם עלי." ובהמשך - "ש. לפני כניסתה לתפקיד מר רגוניס היה יותר מעורב ממך במו"מ? ת. כן." ובהמשך - "...ש. שאל אותך חברי למה לא הצעתם למר מטר אחד מהתפקידים. אם כל האמור בתשובתך הנ"ל נכון זה סיבה בעייתית. היא מלמדת כי לא היה שום שיקול דעת עניינו לגבי קליטתו מחדש של מר מטר - זה אומר שלא בדקת ואם לא בדקת היית מוטה? ת. זו בדיוק התשובה שעניתי את התשובה. חגי מטר לא נקלט לעבודה אצלנו כי לא קלטנו אף כתב שכיר. ש. אבל למה כשהתפנה תפקיד אחר לא בדקתם את כישוריו והתאמתו לתפקיד החדש? ת. האם הייתי אמור לבדוק עוד 500 עובדים שלא נקלטו בדיוק כמו מר מטר?" ובהמשך - "ש. העיד מר היימן בשונה ממה שאתה אומר היום וגם בדיון הקודם שהגב' נירנפלד נקלטה כשכירה במקומון בחיפה? ת. לא רציתי לפגוע במר היימן אבל גם מינוי כזה במידה ונעשה של כתבת שכירה במקומון בחיפה הוא לא משהו שעונה על הקריטריונים של התקציב והתקנים שלנו." נתעכב להלן על תשובותיו של מר גלבוע. ראשית, לא סביר בעינינו, כי ההנהלה לא ידעה על כישוריו והישגיו של מטר כעיתונאי, והרי בהליך הזמני העיד מר גלבוע כי מר היימן הוא זה, שבהסתמך על שיקולים מקצועיים בלבד, המליץ להנהלה שלא לקלוט את מטר. ומכאן, שיכולותיו המקצועיות, כמו גם הישגיו העיתונאיים של מטר, היו ידועים, לפחות למר היימן, כנציג ההנהלה לצורך קליטת עובדים. טענתו של מר גלבוע אף עומדת בסתירה לאמור בתצהירו המאוחר של מר רגוניס, שם נאמר כי התקבלה החלטה מיוחדת שלא לקלוט את מטר בשל דעותיו הפוליטיות הקיצוניות. יש להניח אפוא כי אם הנהלת העיתון ידעה מהן דעותיו הפוליטיות, חזקה עליה שידעה גם אודות כישוריו המקצועיים והישגיו העיתונאיים. לאור האמור לעיל, סבירה בעינינו יותר האפשרות, כי הנהלת המשיבה ידעה גם ידעה על מעמדו, תרומתו ופועלו של מטר כיו"ר ועד העובדים, והרי אין חולק על כך, שעוד בטרם הגיע הסכסוך לפתחו של בית דין זה, נעשו ניסיונות הידברות בחלונות הגבוהים ביותר אצל שני הצדדים על מנת למנוע את אי קליטתו. לא השתכנענו כי סירובה העקבי של המשיבה לקלוט את מטר נבעה מהיעדר תקנים. הרי מצבה של המשיבה היה ידוע לכל למן ההתחלה. מאות עובדים לא נקלטו, וכאלה שנקלטו פוטרו לאחר תקופה. לפיכך, לא סביר בעינינו כי המשא ומתן והמאמצים הרבים שהושקעו בניסיון להשיבו לשורות עובדי העיתון, עסקו בפן הכלכלי. סבירה יותר בעינינו האפשרות, כי הסירוב היה עקרוני ונגע לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. יתרה מכך, מר גלבוע לא שלל את האפשרות כי ההוראה שלא לקלוט את מטר באה "מגבוה" - ממר רגוניס עצמו . המשיבה מצדה בחרה שלא להביא את מר רגוניס לעדות, וטעמיה עמה. לא היה זה אלא לאחר שההסתדרות הגישה את סיכומיה, שהמשיבה הגישה את הבקשה לצירוף תצהיר מטעמו כראיה נוספת. נימוקיה היו, כי לאחר תום שלב הראיות, "חלה התפתחות חשובה בתהליך התייעלות וחל צמצום משמעותי של כוח אדם בחברה". בנוסף, יש צורך להביא עדות הזמה לעדותו של מר היימן, אשר "נשמעה לראשונה בדיון מיום 26.05.13...". בתגובתה, הודיעה ההסתדרות כי מדובר בראיה ש"יש בה כדי להוסיף שיקולים זרים ואסורים המתווספים לשיקולי הפגיעה בהתארגנות שעמדו בבסיס הפיטורים". עוד הוסיפה ההסתדרות, כי אין בכוונתה לחקור את מר רגוניס על תצהירו. מתצהירו של מר רגוניס עולה, כי הליך צמצום מצבת כוח העובדים בעיתון המשיך וכ- 125 עובדים נוספים סיימו את עבודתם בו. עוד עולה, כי מר רגוניס הביע באוזניו של מר היימן את "חוסר שביעות רצונו של נציג הבעלים, מר שלמה בן צבי, מן האג'נדה של מר מטר אשר מגיעה לידי הפרות חוק של ממש, בנקיטת עמדה אנרכיסטית וקיצונית ביותר כנגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל, ועל כך כי אין זה נכון לקלוט לעבודה כתב אשר הכיוון שלו שונה לחלוטין מן הקו המערכתי שעיתון ציוני כמו מעריב מבקש להציג". עוד הדגישה המשיבה, כי מר היימן היה שותף מלא לדעה זו וכי ההחלטה שלא לקלוט את מר מטר אינה נעוצה בפעילותו כיו"ר הועד כי אם בדעותיו הפוליטיות, כאמור לעיל, וכי ההסתדרות ידעה שזו הסיבה האמיתית לאי קליטתו עוד לפני שההליך המשפטי דנן בא לעולם. כאמור, מר היימן בעדותו טען, כי חרף ההבדלים האידיאולוגיים הפעורים בינו לבין מטר, הרי שמבחינת רמתו העיתונאית "הוא בהחלט התאים ככתב כי הוא נגע בתחומים שמאוד עניינו אותי שחשבתי שנכון שיבואו לידי ביטוי בעיתון. הערך המוסף שלו ככתב מוניציפלי שחי את השטח מכיר את העיר שהוא פועל בה, הוא ענה על כל הדרישות". הוסיף מר היימן והעיד: "כשהתחיל כל הליך המיונים לגבי מי ישאר ומי לא, ביקשו ממני לא להשאיר את חגי מטר... הוא היווה מקור לבעיה מבחינת זה שהוא היה יו"ר הוועד והוא היה לוחמני בתוקף תפקידו הנ"ל וביקשו להשאיר אותו מחוץ... לכאורה אני החלטתי אבל היתה דרישה שהוא יישאר ואני מלאתי אחרי ההוראה". תצהירו של מר רגוניס כאמור לעיל, המשיבה לא מצאה לנכון להעיד את מר רגוניס מבעוד מועד. אין בידינו לקבל את טענת המשיבה, כי האמור בתצהירו של מר רגוניס לא נדרש עד כה, אלא כעדות הזמה לעדותו של מר היימן. אומנם מר היימן לא הגיש תצהיר ועדותו הפתיעה לכאורה את המשיבה, ואולם, האם האמור בתצהירו של מר רגוניס אינו טענת הגנה שהיתה צריכה להופיע כבר בתגובת המשיבה? והרי מדובר בטענה שנוגעת ללב לבו של הסכסוך. ויודגש, טענתה העיקרית של ההסתדרות בסכסוך זה הנה כי מטר הופלה בקבלה מחדש לעבודה בשל היותו חבר ועד פעיל. הבקשה הוגשה כשסעדים כספיים ניכרים נתבעים בצדה. האם לא היה מן הראוי, שטענתו של מר רגוניס (ככל שיש בה מן האמת) תהווה את עמוד השדרה של הגנת המשיבה, ביחד עם הטענה בדבר פיטורים, קיצוצים, סגירת המקומונים וכו'? ומדוע השתהתה המשיבה מלהציג את גרסתה לאי קליטתו של מטר רק לאחר שההסתדרות הגישה סיכומיה? מדוע, למצער, אם הדבר לא נטען בתגובה לבקשה, לא מצאה המשיבה לנכון לבקש להזים את עדותו של מר היימן מיד בתום עדותו? זאת ועוד. כיצד מתיישבת הטענה כי מדובר בטענה מפתיעה, אם המשיבה מודה שמלכתחילה סירבה לקלוט אותו בשל דעותיו, התבטאויותיו האנטי ציוניות, לכאורה, וכו'? הרי מדובר על מידע שהיה מצוי ברשותה עוד לפני שהסכסוך התגלגל לפתחו של בית הדין. ומדוע נמנעה המשיבה להעיד את מר היימן מטעמה בהליך הזמני? והרי לו יוחסה ההחלטה, כעורך המקומונים, שלא לקלוט את מטר. ותהייה נוספת. בתגובה מטעמה, טענה המשיבה טענה מקדמית, לפיה הסכסוך אינו ראוי להתברר כסכסוך קיבוצי. מדוע, אם כן, בחרה המשיבה שלא לגלות לבית הדין את ה"סיבה האמתית" לאי קליטתו של מטר, דבר שעשוי היה, לו הטענה התקבלה, להעביר את ניהול הסכסוך לפסים של סכסוך הפרט? ומדוע, נמנעה המשיבה מלגלות לבית הדין את "הסיבה האמתית", כשאין חולק, שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה להראות שלאי קליטתו של מטר לא היה קשר לעובדת היותו יו"ר ועד העובדים? המשיבה לא סיפקה כל הסבר לשאלות אלה והן נותרו חסרות מענה. נציין כי העובדה שההסתדרות בחרה שלא לחקור את מר רגוניס, אין בה, כשלעצמה, כדי להכשיר את האמור בתצהירו, כ'כזה ראה וקדש'. בית הדין אינו בוחן את התצהיר במנותק מנסיבות המקרה ומהממצאים הנוספים שנגלו לפניו במהלך שמיעת הראיות. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את האמור בתצהירו של מר רגוניס, ביחס ל"סיבה האמתית" לאי קליטתו של מטר. מר רגוניס נושא בתפקיד בכיר בצמרת הניהולית של המשיבה ולא היתה כל מניעה שיוגש תצהיר מטעמו עוד בהליך הזמני, ולמצער, בשלב הבאת הראיות בהליך העיקרי, שעה שהטענה שבפיו כה דרמטית וכה בעלת השפעה על הגנת המשיבה. בנוסף לכל האמור לעיל, נשוב ונדגיש, כי מצאנו את עדותו של היימן אמינה. הימנעות המשיבה מלהעידו בהליך הזמני, פועלת, לדידנו, כנגדה. יתרה מכך, מר אסף גלבוע בעדותו, תרם לחיזוקה, כשהעיד שאולי מר רגוניס הוא זה שנתן את ההוראה שלא לקלוט את מטר לשורות העיתון.. משדחינו את הטענה המועלית בתצהירו של מר רגוניס לעניין "הסיבה האמתית" לאי קבלתו של מטר, לא נביע דעתנו על הטענה לגופה ועל חוקיותה, ככל שיש בה אמת. נזכיר, כי הלכה מושרשת היא, כי פיטורי עובד או אי קליטתו לעבודה על רקע מעורבותו או חברותו בוועד עובדים, מהווה פגיעה הן בזכותו האישית של העובד להתאגד והן פגיעה קיבוצית בציבור העובדים. מן הטעם הזה, נקבע כי במקרה של טענה לפגיעה בעובד בנסיבות כגון דא, מתהפך נטל הראיה ועובר מכתפי העובד לכתפי המעסיק. בית הדין הארצי לעבודה חזר על כך בפרשת הוט טלקום. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי המשיבה לא הרימה את הנטל הנדרש, אף לא בקירוב. אכן, כדברי המשיבה, אכיפת יחסי עבודה הנה החריג לכלל ובית הדין לא ייעתר בקלות לבקשה לאכיפתם של יחסי עבודה כאמור. ואולם, במקרה דנן, בנוסף לכל אשר פרטנו לעיל, אין חולק כי המשיבה מעולם לא הציעה למטר חלופה כלשהי, וזאת בניגוד לעובדים אחרים, לרבות עמיתים שעבדו עמו במקומון שנסגר. עוד אין חולק, כי מטר עמד בראש מאבקם של העובדים, אשר לאחר תהפוכות ומהמורות, נחלו הצלחה, הגם שחלקית, זמנית ושברירית. פעילות העיתון נרכשה ע"י המשיבה, נחתם הסכם קיבוצי עם העובדים, העיתון המשיך לצאת לאור ומאות עובדים, שעתידם המקצועי ומקור פרנסתם היו תלויים על בלימה, שבו למעגל של עבודה ויצירה עיתונאית חשובה. אין בליבנו ספק, כי פועלו של מטר כיו"ר פעלתן, כמו גם פועלו המקצועי והישגיו העיתונאיים, היו ידועים היטב למקבלי ההחלטות אצל המשיבה ולא השתכנענו כלל ועיקר, כי ההחלטה שלא לקלוט אותו, נבעה אך ורק בשל המצוקה הכלכלית הקשה אליה נקלע העיתון. מכאן, הגענו למסקנה, כי אי קליטתו נעשתה בניגוד להוראותיו של חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. חרף קביעתנו דלעיל, בנסיבות העניין, ולאור מצבו הרעוע של העיתון מחד גיסא והעובדה כי בימים אלה נמשכים מאמצי הצדדים למצוא פתרון ראוי והוגן לעשרות אם לא למאות מעובדי העיתון בהליכים אחרים המתנהלים במקביל בבית דין זה, לא ראינו לנכון ליתן את הסעדים הכספיים שנתבקשו. סיכומו של דבר - לאור התוצאה אליה הגיענו, הננו מחליטים כדלקמן: ניתן בזאת צו הצהרתי הקובע, כי אי קליטתו של מר חגי מטר לשורות העיתון, נעשתה תוך הפרת חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957; ניתן בזאת צו לאכיפת העסקתו של מר חגי מטר ולתשלום שכרו (לרבות כל התנאים הסוציאליים הנלווים), כפי שהיה טרם העברת הבעלות למשיבה, וזאת החל מיום 09.11.12; ככל שלאור מצבה הכלכלי של המשיבה, אין באפשרותה להעסיק את מר מטר ככתב, כעורך או בתפקיד כלשהו ההולם את כישוריו וניסיונו העיתונאי, רשאית היא לשקול את הפסקת העסקתו על דרך זימונו לשימוע, כמתחייב מהדין. כמקובל בסכסוכים קיבוציים, ובהיעדר נסיבות מיוחדות, איננו עושים צו להוצאות. שאלות משפטיותועד עובדיםעיתונות