תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה כנפרדת

תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה כנפרדת המוסד הודיע למערערת ביום 3.7.11 על דחיית תביעתה, מהטעם כי המערערת מתגוררת עם בעלה ונשותיו באותו בית בו כולם משתמשים בחשמל משותף וצינור מים משותף. עוד נכתב בהודעת המוסד כי המערערת לא תבעה מבעלה מזונות ובהודעתה בפני חוקר המוסד עלו סתירות רבות באשר לקשר שלה עם בעלה. מכאן תביעתה של המערערת לבית הדין האזורי. לטענת המערערת, היא אינה חיה עם בן זוגה, מר אלסייד סאלם (להלן גם בן הזוג) ואינה מנהלת עמו משק בית משותף. לטענתה, בן הזוג עזב אותה לפני כשלוש שנים וחצי ואינו מפרנס אותה ואת בנותיה. עם זאת, היא לא התגרשה ממנו, ואת תביעת המזונות היא הגישה רק בסמוך לאחר הגשת התביעה לבית הדין האזורי. עוד עלה מעדות המערערת כי היא מתגוררת באותו מבנה בו מתגורר בן הזוג, כאשר הוא מתגורר עם נשים נוספות. המערערת טענה בבית הדין האזורי בין היתר כי בן הזוג מאיים עליה לבל תגיש תביעה למזונות אחרת הוא יגרש אותה מהבית. 3. בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של המערערת, חוקר המוסד מר איציק פרץ, ומנהלת מחלקת הבטחת הכנסה בתחום הגמלאות במוסד, גב' רונית X. בית הדין האזורי בפסק דינו קבע כי נפלו סתירות בגרסאות המערערת והיא לא עמדה בנטל להוכיח כי היא ובן הזוג נפרדו ואינם מנהלים משק בית משותף, כאשר החזקה היא שכאשר מתקיימים מגורים משותפים באותו מדור אזי מדובר בניהול משק בית משותף על ידי ידועים בציבור. ואלה עיקר ממצאיו של בית הדין האזורי בפסק דינו: א. המערערת מסרה לחוקר המוסד כי היא ובן הזוג מתגוררים באותו מבנה בחלקים נפרדים, ולא ידעה להשיב לשאלה מדוע בן הזוג לא משלם משכנתא אם הוא גר בחלק מהבית. עוד מסרה כי אין לה כסף לשלם את חשבונות החשמל וילדיה עוזרים לה בכך. המערערת לא הציגה אסמכתא לגבי נשיאתה בתשלום הוצאות הדירה, ואמנם חשבון החשמל הוצא על שם המערערת אך הוא מתייחס לכל המבנה, כולל יחידת הדיור בה מתגורר בן הזוג. ב. בהודעה לחוקר המוסד המערערת מסרה כי היא תבעה את בן זוגה למזונות. טענה זו אינה נכונה, הואיל והתביעה הוגשה רק בפברואר 2012 בעקבות דיון שהתקיים בבית הדין. המערערת לא ידעה להסביר את הסתירה בעניין. ג. המערערת מסרה מספר גרסאות לגבי מועד ההיפרדות עם בן הזוג. כמו כן מסרה שתי גרסאות שונות לעניין הסיבה לפרידה. ד. המערערת לא ידעה להסביר מדוע פנתה למוסד בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה רק בפברואר 2011 כאשר לטענתה היא נפרדה מבן הזוג זמן רב קודם לכן. ה. מהעדויות והראיות עולה כי לא חל שינוי במקום מגורי המערערת במשך כמעט כל תקופת חייה המשותפים עם בן הזוג ולא חל שינוי במעמדם. לא הוצג מסמך המעיד על גירושים בין בני הזוג. מכאן הערעור שלפנינו. 4. לאור הסכמת הצדדים שניתנה בדיון קדם הערעור, הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר הטיעונים בעל פה כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון מהווים את סיכומי הצדדים בכתב. עיקר טענות הצדדים בערעור: 5. המערערת טוענת בפנינו כי בית הדין האזורי טעה כאשר דחה את תביעתה, וכי היא מצויה במצב כלכלי ובריאותי קשה ואינה מנהלת משק בית משותף עם בן הזוג ואינה גרה עמו תחת קורת גג אחת. ואלה עיקר טענותיה בערעור: א. נפלו פגמים בחקירה שערך חוקר המוסד, כאשר החוקר לא נכנס לבית בו המערערת מתגוררת ולא בדק את טענותיה כנדרש. עדותו של החוקר היתה בלתי מהימנה ומסקנותיו נעדרות פירוט או תיעוד. כמו כן נפלו סתירות בעדותה של גב' X, מנהלת מחלקת גמלאות במוסד. בנוסף לא ברור באיזו שפה נערכה החקירה כאשר המערערת אינה דוברת עברית. ב. המערערת הציגה גרסה אחידה לפיה היא גרה עם ילדיה בנפרד מבן הזוג. גרסתה נתמכת בעדותה של בתה. החלטת המוסד בעניינה אינה מבוססת עובדתית, והיא התקבלה תוך אימוץ אוטומטי של מסקנות החוקר. ג. המוסד לא בדק את טענות המערערת לפיהן היא מתגוררת בדירה נפרדת, החשמל לדירתה מגיע מהשכנים וכי בן הזוג לא מפרנס אותה כלל. המוסד לא הביא כל ראיה פוזיטיבית לכך שהמערערת ובן הזוג מנהלים משק בית משותף. ד. למערערת אין הכנסות ואין מי שתומך בה כלכלית. תכלית חוק הבטחת הכנסה מחייבת קביעת זכאות לגמלה במקרים מעין אלה, כאשר בני הזוג אינם מהווים יחידה כלכלית אחת ואין תמיכה כלכלית ביניהם. ה. באשר לעיכוב בהגשת התביעה למוסד - המערערת הגישה את התביעה לאחר שמצבה הכלכלי והרפואי החמיר. 6. המוסד, מנגד, טוען כי מדובר בערעור עובדתי בו אין הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור. ב"כ המוסד מתייחסת לבקשה של ב"כ המערערת בדיון להמציא סקיצות של המבנה בו מתגוררים בני הזוג וטוענת כי יש לדחותה משום שאין נימוק להגשתן בשלב הערעור. עוד נטען כי מסקנתו של בית הדין האזורי מבוססת על התרשמות מעדויות ואין טעם משפטי להתערב בה. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. כפי שצוין בפסק דינו של בית הדין האזורי, מקום שהמערערת ובן זוגה מתגוררים באותו מבנה, וכאשר לא חל שינוי במגורי המערערת בתקופת חייה המשותפים עם בן הזוג ולאחריה ולא חל שינוי במעמד האישי שלהם, הנטל להוכיח כי השניים אינם מנהלים משק בית משותף ולא קיימת תלות כלכלית ביניהם מוטל על כתפי המערערת. כפי שעולה מניתוח הראיות והעדויות, לא עלה בידי המערערת לעמוד בנטל הראיה המוטל עליה, ומסקנה זו מבוססת על התרשמות בלתי אמצעית של בית הדין האזורי מעדויות שנשמעו בפניו. כפי שפורט לעיל, בית הדין האזורי עמד על שורה של סתירות בגרסתה של המערערת באשר לפרטים מהותיים הנוגעים לתביעתה, סתירות אשר לא עלה בידי המערערת ליישב באופן מניח את הדעת, לא בפני בית הדין האזורי ואף לא בטענות בא כוחה בערעור. כמו כן, לא שוכנעתי מטענות ב"כ המערערת כי נפל פגם בחקירה שערך חוקר המוסד ובהסתמכות המוסד על ממצאי החקירה. זאת כאשר על פי גרסתה של המערערת עצמה היא מתגוררת באותו מבנה יחד עם בן הזוג ונשותיו, ולא חל שינוי במקום מגוריה גם לאחר הפרידה הנטענת מבן הזוג. אשר על כן, ועם כל ההבנה לטענות המערערת בדבר מצבה הכלכלי והבריאותי, לא עולה מטענותיה טעם משפטי מיוחד להתערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, ודין הערעור להידחות. 8. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה