ערעור על דרגת נכות בשיעור של 15% בגין תאונת עבודה

ערעור על דרגת נכות בשיעור של 15% בגין תאונת עבודה מיום 21.8.03: רקע עובדתי 2. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 21.8.03 במהלך עבודתו כסוואר בנמל אשדוד. 3. בתאריכים 1/8/06 ו-14/11/06 הופיע המערער לפני ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 15% לפי סעיף ליקוי 41 (4) (ב), בגין הגבלת התנועות בפרק הכתף. על קביעה זו של הוועדה הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק בל (ת"א) 7344/06. 4. במסגרת הדיון אשר התקיים בתיק בל (ת"א) 7344/06 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר אף מצאה ביטוייה בפסק דין שניתן ביום 14.2.07, בו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר אל הועדה על מנת שתבדוק מחדש את המערער בכתפו הימנית ותציין מהם טווחי התנועות ובהתאם לממצאי בדיקתה תקבע את אחוזי הנכות. בנוסף, הוועדה תשקול הענקת נכות לפי סעיף 42 בגין פציעת שרירי הכתף. לעניין הצוואר - הועדה תשקול מחדש עמדתה בנושא זה, לאור מסמך מיום 23.1.04 והמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. אם הועדה תשנה את אחוזי הנכות, תשקול הפעלת תקנה 15". 5. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 14.2.07, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ביום 12.6.07, וקבעה כי היא אינה משנה את החלטתה הקודמת, הן בקשר לכתף והן בקשר לצוואר. המערער הגיש לבית הדין ערעור על קביעת הוועדה מיום 12.6.07. הערעור, אשר נדון בתיק בל (ת"א) 5016/07, נדחה. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור (בר"ע 154/08) הגיעו הצדדים להסכמה, אשר אף מצאה ביטויה בפסק דין שניתן ביום 7.5.08, בו נקבע כדלקמן: "עניינו של המבקש, בקשר לפגיעה בצוארו, יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שהוועדה תתייחס באופן מפורש למסמך הרפואי מיום 23.1.04 אליו היא התבקשה להתייחס עוד בפסק דין קודם (הרשמת דגית ויסמן; בל 7344/06). כמו כן תתבקש הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים נוספים בהם מוזכרים כאבים בצוואר ובהם מסמכים מיום 2.3.04, 22.3.05, 26.7.05, ובדיקת M.R.I מיום 11.6.06. בקשר לכך יצוין, כי אפילו לא מצאה הוועדה עדות לפגיעה בצוואר, מחובתה להתייחס למסמכים רפואיים". 6. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 7.5.08, ביום 4.6.08 התכנסה הוועדה שוב לדון בעניינו של המערער, וקבעה כי אין נכות צווארית הקשורה לתאונה הנדונה. על קביעה זו של הוועדה הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק בל (ת"א) 4229/08. בפסק הדין שניתן בתיק ביום 17.12.08, נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה המקורי, על מנת שתתייחס לאישור רפואי מד"ר קרושינסקי מיום 18.1.04 ותשקול עמדתה בשנית. 7. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 17.12.08, ביום 12.1.12 התכנסה הוועדה שוב לדון בעניינו של המערער, וקבעה כי אין להכיר בכאבי הצוואר כתוצאה מהתאונה. על קביעה זו של הוועדה הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק בל 13479-03-12. בפסק הדין שניתן בתיק ביום 20.6.12 (להלן: "פסק הדין") נקבע כי "עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית על מנת שתפעל על פי פסק הדין בתיק בל (ת"א) 4229/08. הוועדה תבהיר ותנמק קביעתה בהתייחס למצב הרפואי של המערער ערב הפגיעה, גיל המערער, קיבוע הכתף ונטילת תרופות ההרגעה לאחר התאונה. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויטענו טענותיהם בעניינים דלעיל, החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת". 8. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 20.6.12, ביום 11.9.12 התכנסה הוועדה בפעם החמישית לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה כי היא סבורה מעבר לכל ספק כי כאבי הצוואר לא נגרמו עקב התאונה הנדונה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. טענות הצדדים 9. עיקר טענות המערער- א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין ולא דנה במצבו של המערער ערב הפגיעה. ב. הוועדה שגתה בהבנת הטענה לעניין הקיבוע בכתף- לטענת המערער, לאחר שהוסר הקיבוע הוא הרגיש שהוא סובל מפגיעה צווארית. ג. הוועדה טעתה עת התייחסה למצב הרפואי של כלל האוכלוסיה, ולא דנה בשאלה הספציפית ביחס למערער. ד. הוועדה שגתה בהתייחסה לבדיקת ה- M.R.I, עת כתבה כי המערער סובל מבלט דיסק בלבד, כאשר מדובר בבלט דיסק מרכזי הלוחץ על השק. ה. הוועדה שגתה בכך שלא התייחסה לפרוטוקולים הקודמים בתיק. ו. הוועדה שגתה משלא התייחסה לסוגיית זירוז הפגיעה הצווארית כתוצאה מהתאונה, ומשלא ערכה מבחן "עובר ושב". ז. בנסיבות העניין, טוען המערער כי יש להחזיר את העניין לוועדה בהרכב חדש, על מנת שתשקול מחדש את שאלת הקשר הסיבתי שבין פגיעת עמוד שדרה צווארי לבין התאונה, ולהורות כי הפרוטוקולים הקודמים לא יעמדו לפניה. 10. עיקר טענות המשיב- הוועדה התכנסה על פי פסק הדין מיום 20.6.12 ומילאה אחר הוראותיו. הוועדה התייחסה למצבו הרפואי של המערער ערב הפגיעה, לטיפול הרפואי שהמערער קיבל נגד כאבים, לקיבוע בכתף ולגילו של המערער. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ככתבן וכלשונן, ונימקה והסבירה החלטתה ועמדתה, ועל כן לא עולה טעות משפטית מההחלטה ודין הערעור להידחות. דיון והכרעה 11. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע (ארצי) נא 29-0 פרנקל- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 12. הוועדה שמעה את המערער וב"כ ורשמה את תלונותיו בהאי לישנא: "והשאלה האם יש קשר בין הנפילה עם שבר מרוסק בכתף והפגיעה הבלט דיסק צוואר, כאשר התלונה הראשונה היתה 4 חודשים אחרי התאונה. די שיש סבירות שזה הגיוני שנבוא ונגיד שיש קשר סיבתי. מדובר בבחור צעיר בן 32 בלי שום בעיות רפואיות. הבאנו מסמך שנה לפני התאונה שהוא נבדק במקום עבודתו ולא היתה שום בעיה רפואית. אנו מדברים על מישהו שהיה מקובע 4 חודשים עם הכתף וקיבל כדורים להרגעת הכאב. התובע לא עבד, לא יכול להיות שמשהו קרה בזמן ששכב בבית מקובע. טוען שאין משהו אחר שגרם לפגיעה בצוואר, ובעיות בצוואר. מבקשים במקרה הזה מה הסיבה האחרת שיכלה לגרום לכאבי צוואר. מבקש להתייחס לפסק הדין מיום 20.6.12. הייתי בריא לחלוטין ונפגעתי, לא היתה לי שום פגיעה קודמת. עד היום אין לי תשובה מרופאים ממה הכאבים בצוואר". 13. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום- 20.6.12. באשר לעניין מיסוך הכאב כולל עניין לקיחת תרופות נגד כאבים, עניין מיסוך הכאב נכון עד גבול מסויים, משמע הוא יכול להוריד את רמת הכאב אך לא להעלים אותו לחלוטין. לדעת הוועדה אילו סבל מכאבי צוואר בסמוך לתאונה ולא 4 חודשים אח"כ, גם תחת השפעת כדורים נגד כאבים זה היה מוצא ביטוי ותיעוד בתיקו הרפואי. קיבוע הכתף אינו משפיע ולו זה, על כאבי צוואר. באשר לבעיה כי אין סימוכין במשך ה- 4 חודשים לאחר התאונה למאורע כלשהו היכול לגרום לכאבי צוואר, גם בגיל 32 ישנם אנשים רבים הסובלים מכאבי צוואר כאשר כמובן רובם אינם חוו טרם הופעת הכאבים מאורע חבלתי. יתרה מזאת, הממצאים בבדיקת ה- M.R.I מראים על בלטי דיסק בלבד. בלטי דיסק אינם ממצא חריג הגורם להופעת תסמינים קליניים. ממצא זה שכיח בכל קשת הגילאים והוועדה חוזרת ומדגישה כי בלט דיסק אינו גורם לכאבים. הוועדה סבורה מעבר לכל ספק כי כאבי הצוואר לא נגרמו עקב התאונה הנדונה, אין כאן שאלה של חמת הספק". 14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה להבהיר ולנמק קביעתה, בין היתר בהתייחס למצב הרפואי של המערער ערב הפגיעה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה לא התייחסה כלל למצבו הרפואי של המערער ערב הפגיעה; זאת, על אף שהוועדה נדרשה להתייחס לסוגייה זו באופן מפורש בפסק הדין. החלטת הוועדה צריכה להתייחס לכל ההנחיות שניתנו לה בפסק הדין, ועליה להיות ברורה ומנומקת. לאור העובדה כי ארבעה חודשים לאחר התאונה נמצאו אצל המערער כאבים בצוואר, כאשר לפני התאונה לא נמצאה אצל המערער לכאורה כל הגבלה בתנועות הצוואר, עולות שאלות שהחלטת הוועדה לא נותנת עליהן תשובות, על אף שהיא נדרשה לכך במסגרת פסק הדין. 15. לאור האמור, מצאתי כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, על מנת שתדון בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה ממנה סובל המערער בצוואר לבין התאונה. באשר להרכב הוועדה אציין, כי אמנם דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה אותו; ואולם, בנסיבות המקרה דנן, משמדובר בוועדה אשר התכנסה בפעם החמישית בעניינו של המערער; ואשר קבעה כי "מעבר לכל ספק כי כאבי הצוואר לא נגרמו עקב התאונה הנדונה" מבלי להתייחס להנחיית בית הדין לדון בשאלת עברו הרפואי של המערער; הרי שעולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, ועל כן שוכנעתי כי יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. אחרית דבר 16. לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה ממנה סובל המערער בצווארו לבין התאונה מיום 21.8.03. בפני הוועדה החדשה לא יעמדו הפרוטוקולים הקודמים. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיהם בפני הוועדה. 17. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. 18. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה. נכותערעורתאונת עבודה