3. לגירסת התובע אירוע התאונה התרחש תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו, ולכן הוא פנה למוסד לביטוח לאומי, להכרה באירוע התאונה כתאונת עבודה, אולם הנתבע דחה את תביעתו. טענות התובע 4. אירוע התאונה התרחש ביום 22/2/09 בשעות הבוקר בעת עבודתו בבניין מגורים בגבעתיים, ובמהלכו הוא נפגע בעוצמה רבה בברכו, ונזקק לעזרה אותה קיבל מעובד של קבלן נוסף שעבד בבניין המגורים. 5. אין עדי ראייה לאירוע התאונתי בזמן בו נפל מהסולם, אולם שני עדים אשר העידו בפני בית הדין, ידעו על התאונה מיד לאחר התרחשותה, ועדותם תמכה בגירסתו. 6. פנייתו לקבלת טיפול רפואי נעשתה לאחר יומיים, מאחר והוא סבר כי המדובר בכאבים חולפים, משלא יכול היה להמשיך ולסבול את הכאבים פנה לקבלת טיפול רפואי, ואובחן כי קיימת רגישות בברכו. 7. התיעוד הרפואי אינו משקף את תלונותיו לרופא שטיפל בו, שכן הוא הבהיר לרופא כי הוא נפגע כתוצאה מחבלה בברכו, אולם הרופא לא רשם את תלונתו. 8. הממצאים הראיתיים בתיק מצביעים על כך שעמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיכך יש למנות מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין אירוע התאונה לבין פגיעתו. טענות הנתבע 9. תביעתו של התובע נגועה בשיהוי ניכר, שכן היא הוגשה לאחר חלוף יותר משנתיים ממועד אירוע התאונה. 10. התובע לא הוכיח כי אירוע התאונה נגרם תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו. 11. התובע לא הביא עדים רלבנטיים לאירוע, ובכלל זה העובד שסייע לו לקום לאחר שמעד, ואף לא את הקבלן שעבד באותו מקום בו נפגע התובע, ואי הזמנת עדים אלה פועלת לחובתו. 12. העדים אותם הציג התובע הינם עדים בעלי אינטרס בהצלחת תביעתו של התובע. 13. התיעוד הרפואי אותו הציג התובע אינו תומך בגירסה שהציג התובע. דיון והכרעה 14. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כתאונה "שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, והעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". 15. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגימה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה. (ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נב/88-0 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד - אל מנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נו/251-0 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241). 16. התובע הינו עצמאי וככזה על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח שנפגע תוך כדי עיסוקו ומשלח ידו. עובד עצמאי חייב להוכיח את יסודות התאונה ולהוכיח כי תאונת העבודה ארעה עת עסק במשלח ידו. (ראה: דב"ע מה/0-129 קליפר - המל"ל, פד"ע יח 29, דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המל"ל פד"ע ל"א 241). 17. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחנו את חומר הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, ועל כן מצאנו כי יש לדחות את התביעה. בגירסאות התובע, כפי שנמסרו לחוקר הנתבע, במסמכים רפואיים ובעדותו בפנינו, קיימות סתירות מהותיות באשר לאירוע הנטען. 18. מעיון בהודעתו של התובע לחוקר (נ/2) עולה כי הוא פנה לקבלת טיפול רפואי, לאחר שרגלו התנפחה, יומיים לאחר האירוע. בעדותו בבית הדין הציג התובע גרסה שונה וטען כי רגלו התנפחה מיד לאחר הנפילה, ורק כשהתנפחה עוד יותר הלך לטיפול רפואי: "ש. כאן אתה אומר לחוקר המל"ל שהרגל התנפחה לך ובגלל זה פנית לקופ"ח ולקופ"ח פנית רק יומיים לאחר מכן? ת. נכון. כשנפלתי הרגל התנפחה, אבל אחרי יומיים התנפחה עוד יותר, לא הייתה לי ברירה הייתי חייב ללכת לקופ"ח, עשיתי קומפרסים שהנפיחות תרד כאשר לא ירדה הנפיחות פניתי לקופ"ח". (ר' פרוטוקול עמ' 4, ש' 10-14). המסמכים הרפואיים מיום 24.2.09 (נ/3) אשר נרשמו הן על ידי האורטופד, והן על ידי האחות יומים אחר אירוע התאונה, אינם מעידים על נפיחות בולטת באופן חריג, כפי שטען התובע בעדותו, ואינם תומכים בגרסה שהציג לעניין חבלה בברכו. 19. התובע טען כי הרישום "ללא סיפור של חבלה" במסמך שעליו חתום הרופא האורטופד מתייחס רק לעניין תלונתו על כאבים שחש בכתפו, ולא לברך שנפגעה בתאונה, אולם לא מצאנו יסוד לטענתו זו שעה שהדבר לא נאמר באופן מפורש בתיעוד הרפואי. 20. התובע טען בעדותו כי הבהיר לרופא שנחבל בברכו, אולם הרופא נמנע מלרשום את דבריו, אולם התקשנו מאוד לקבל גרסה זו של התובע, שעה שלעניין הכתף נרשם "העדר חבלה", ומנגד לגבי הברך "נשכח" מהרופא לציין כי מדובר בפגיעה על רקע חבלה. 21. בתרשומת האחות שבוצעה בסמוך לתרשומת שערך הרופא, נאמר מפורשות כי התובע פנה לקבלת טיפול "עקב כאבים בכתף שמאל ובברך ימין ללא סיפור של חבלה", ותיעוד זה מדבר בעד עצמו, ולא נסתר על ידי התובע. דהיינו, לא רק שלא נרשם במסמך הרפואי הראשוני על קרות האירוע, אלא אף הפוך מכך, נרשם כי אין כל סיפור של חבלה. 22. הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון ומתאים למצבו (ראה דב"ע מט/0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349). 23. עדותו של התובע הייתה בלתי קוהרנטית והתרשמנו כי הינו מנסה לבצע מקצה שיפורים לגרסה שהציג בפני חוקר המוסד, וזאת על מנת לנסות לשכנע כי אכן קיים קשר סיבתי, בין הפגימה בברכו לבין אירוע התאונה. 24. זאת ועוד. התובע טען כי הסתייע בעובד קבלן נוסף שהיה בקירבתו בכדי לקום לאחר הנפילה, אולם התובע לא הזמין את אותו עובד לדיון או את הקבלן אצלו עבד אותו עובד, בכדי לתמוך בגירסה זו שהציג. 25. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובת בעל דין שנמנע מלהציגה, כך שקיימת חזקה שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הצד שלא הביאה (רק ע"ע (ארצי) 691/07 טובול חומרי בנין (1990) בע"מ - שלמה בן עטר,). 26. התובע כאמור לא הזמין לעדות את עובד הקבלן, ותחת עדותו בחר להזמין לעדות את בנו, מר סיטרוק ליאור, ועובד שלו, מר רמי כבהה, אשר לא ידעו להעיד באופן מדויק על קרות האירוע, והתרשמנו מעדותם כי הינה מגמתית בכדי לסייע לתובע בתביעתו. כך למשל העיד מר כבהה בתצהירו כי ראה שהתובע נפגע בברך ימין (ר' סעיף 4 לתצהירו), אולם בעת עדותו טען כי אינו זוכר במדויק איזו ברך נפגעה: "ש. איזו רגל זו הייתה? ת. אני לא זוכר אם זו היתה הימנית או השמאלית. ש. בתצהיר שלך אתה לא כותב תאריך מדויק של האירוע, אתה אומר שאתה לא זוכר? ת. אני זוכר את הקטע כי הייתי בחודשים הראשונים, זה הקטע היחידי שהיה לי ולא אשכח אותו לעולם. ש. לשאלת בית הדין - ביום שחתמת על התצהיר כן זכרת שזו רגל ימנית? ת. אני לא בטוח. את האמת הלחץ של פעם ראשונה של בית משפט. הקטע הוא לא אם זכרתי או לא זכרתי." (פרוטוקול, עמ' 7, ש' 15-22) 27. אף עדותו של בן התובע הייתה לא עקבית, והתרשמנו כי הינו מנסה לתמוך בגרסת אביו, מבלי שהיה ביכולתו לאשר את גרסת אביו באופן אמיתי. 28. מעבר לאמור, מצאנו לנכון להדגיש את השיהוי בהגשת התביעה - בעניינינו יש ליתן משקל ראייתי רב ביותר לעובדה כי התביעה הוגשה יותר משנתיים לאחר קרות האירוע הנטען. טענות התובע כי בשל היותו עצמאי רק לאחר שלא יכול היה יותר לעבוד, הגיש את התביעה, אינן מהוות נסיבות המצדיקות שיהוי כה רב בהגשת התביעה, באופן שאף אם השיהוי אינו יורד לשורשו של עניין, הרי שהוא מעיב על גירסת התובע בכללותה ומקשה על בחינתה, שכן במקרה שבפנינו לא היו עדים לאירוע הנטען. כמו כן, מהרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען, לא ניתן להסיק את מה שהתובע מבקש ללמוד ויש כאמור ליתן משקל ראייתי רב ביותר לעובדה שהתביעה הוגשה יותר משנתיים לאחר קרות האירוע הנטען. 29. סיכומו של דבר, לאור השיהוי הניכר בהגשת התביעה, העדר עדים לאירוע, העדר מסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען התומכים בגירסת התובע, איננו מוצאים כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע בזמן ובמקום, ומשכך אין מקום לקבל את תביעתו. 30. אשר על כן, התביעה נדחית. 31. אין צו להוצאות. ברכייםתאונות נפילהנפילה מגובה / מסולם