1. תביעת התובע להכרה בפגיעה בגבו כתאונת עבודה נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחיה מיום 1.5.12 בנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע. 2. נגד החלטת הנתבע, הגיש התובע התביעה בתיק שלפנינו, בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום 27.11.11 נפגע במהלך עבודתו כאשר הרים רשת מברזל שהיה צריך להניח אותה על נקודת ניקוז. 3. הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחיה וציין, כי בתאריך 27.11.11 לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעות בחוק, לא אירע לו אירוע תאונתי, והחומר הרפואי מתיקו הרפואי של התובע לא תומך בגרסתו ואין קשר בין כאבי הגב מהם סובל התובע לבין עבודתו או תנאי עבודתו וסבלו נובע ממצבו הרפואי הבסיסי כעולה מהתיעוד הרפואי בתיקו. 4. התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בתאריך 17.1.12 בהתייחס לפגיעה נטענת מ-27.11.12 לגרסתו בתביעה:"הרמתי רשת כבדה והרגשתי כאבים בגב מיד הפסקתי והלכתי לרופא בערוער לאחר כמה ימים הלכתי גם לסורוקה". 5. להלן נפרט את הרישומים הרפואיים החל ביום 27.11.11: - ביום 27.11.2011 בביקור במרפאה בפרק התלונות/סיבת הפניה נכתב: כאבי גב בחלק התחתון עם הקרנה לרגל שמאל במשך 3 ימים, עובד עבודה פיזית. Drug שולל allergy. ביום 30.11.11 בפרק התלונות/סיבתהפניה נכתב: כאב גב תחתון שמקרין לרגל שמאל ללא חבלה קבל דיפרוספאן אתמול. ביום 1.12.11 בפרק התלונות/סיבת הפניה מתאריך 30.11.11 נכתב: כאב גב תחתון שמקרין לרגל שמאל ללא חבלה, קיבל דיפרוספאן אתמול 1.12.11 IM עדיין כאב ברגל שמאל שמקרין לאורך כל הרגל וללא הטבה לאחר טיפול באבטרן. עובד פיזית אבל לא זוכר אם נחבל בגב ולא ברגל. ביום 1.12.11 ו-30.11.11 נכתב: כאב גב תחתון שמקרין לרגל שמאל ללא חבלה קבל דיפרוספאן אתמול 1.12.11 IM עדיין כאב ברגל שמאל שמקרין לאורך כל הרגל וללא הטבה לאחר טיפול באבטרן. עובד פיזית אבל לא זוכר אם נחבל בגב ולא ברגל. 4.12.11 - לכיוון החרפה - לא יכול לעמוד. ביום 1.12.11 בפרק הממצאים נכתב: צולע על רגל שמאל. ברך לא נפוחה וללא מגבלה בתנועות, מגבלה בתנועות של כל הרגל. 4.12.11 נבדק ברכב, רגישות מוקמת בעיקר מעל אורך רגל שמאל. מופנה למיון. ביום 8.12.11 בפרק התלונות/סיבת הפניה מתאריך 4.12.11,1.12.11 ו-30.11.11 נכתב: כאב גב תחתון שמקרין לרגל שמאל ללא חבלה, קיבל דיפרוספאן אתמול. 1.12.11 IM עדיין כאב ברגל שמאל שמקרין לאורך כל הרגל וללא הטבה לאחר טיפול באבטרן. עובד פיזית אבל לא זוכר אם נחבל בגב ולא ברגל. 4.12.11 לכיוון החרפה - לא יכול לעמוד. 8.12.11. ביום 11.12.11 בפרק התלונות/סיבת הפניה נכתב: "לפני כשבועיים ב-27.11.11 בזמן עבודה המטופל הרים רשת של הקולטן" לאחר מכן הופיע כאבי גב תחתון ולאחר יום הופיע הקרנה לרגל שמאל ללא בעיה בשליטה בסוגרים או חוסר נוירולוגי ברגליים נבדק ע"י מספר רופאים כלל במיון אורתופדי לאחר שבוע מהתאונה עמ"ש לומבוסקראלי CT הומלץ לבצע, עדיין המטופל לא הביא טופס 250. בפרק הממצאים נכתב: מצב כללי טוב, חום גוף תקין ללא סימנים מנינגיאלים, ללא סימני יובש, ללא כחלון או חוורון, כאבים במישוש בגב תחתון באזור עמ"ש ומסביבו. ללא כאב בניקוש מותניים. חיובי בהרמת הרגל שמאל, תנוכה אנטאלגית ברך מעט מקופלת SLR crossover pain ללא חוסר נוירולגוי, טונוס, רפלקסים וכוח גס שמורים בגפיים תחתונות). כך שלראשונה יש איזכור ברישומים רפואיים לארוע מיום 27.11.12 רק ביום 11.12.11, כאשר לפני כן התובע שלל אירוע תאונתי, ואף ביום הארוע עצמו התלונן על כאבי גב מזה שלושה ימים. לא רק שאין הסבר להיעדר איזכור תאונה בעבודה, אלא יש רישומים שסותרים האמור, כאשר התובע התלונן על כאבים לפני כן. גלא רק ברישומי קופת חולים אין אזכור לאיור, אלר גם במכתב השחרור מבית חולים סורוקה מיום 4.12.11 אין איזכור לאירוע של הרמת רשת ברזל כבדה. 6. זאת ועוד, עיון בתיקו הרפואי של התובע מלמד כי גם לפני 27.11.11 התובע התלונן על כאבים בגב, כך למשל ביום 22.11.09 התלונן על רגישות מעל עמוד שדרה מותני. 7. התובע העיד בפנינו, לא היה לו הסבר אודות האמור ברישומים הרפואיים, מצאנו להציג את תשובות התובע כהוויתן:- "ש. אז למה שהגעת ב-27.11 יום התאונה, כתוב "כאב גם בחלק תחתון עם הקרנה לרגל שמאל במשך שלושה ימים"? ת. היה רק באותו היום הכאבים. ב-27.11. ש. אז איך הרופא רשם ש-3 ימים אתה מרגיש כאבים? ת. לא יודע. ש. סיפרת לרופא שאתה עובד בעבודה פיזית? ת. כן. ש. למה לא סיפרת לו שבעבודה הרמת רשת ברזל, נתפס לך הגב והלכת הביתה? ת. לא שאל אותי. ש. אבל סיפרת לו שאתה עובד עבודה פיזית אז יכולת להוסיף מה קרה? ת. הוא אמר לי זה. . . לא יודע מה הזה. . . מה אתה עובד? אמרתי לו שאני עובד פיזי. ש. אז למה לא אמרת לרופא שהיה לך אירוע? ת. אמרתי לו שזה קרה לי בעבודה. ש. אני אראה לך בתיק הרפואי, אתה ממשיך להגיע אליו, אחרי יומיים אתה מגיע ב-29 שוב, עוד פעם אתה מספר שכואב לך ועדיין לא מספר לו על האירוע? ת. כי כל יום זה רופא אחר. ש. אז למה אתה לא מספר? לראשון לא סיפרת אז למה לשני לא סיפרת שהרמת רשת וככה וככה קרה לך? ת. לא יודע. ש. ב-30.11 אתה מגיע לרופא אחר עוד פעם, אני מבינה גם שזה רופא שדובר את השפה שלך, אתה מסביר לו על הכאבים לך "ללא חבלה" אז זה אומר שלא קיבלת מכה. ת. אבל למה שאני אספר לו?! ש. לא חשוב לי לספר? ת. אני לא סיפרתי את זה לא יודע מה הוא כתב. ש. יותר מזה, ב-1.12.11 כשאתה מגיע לרופא, הרופא כותב "עובד פיזית אבל לא זוכר אם נחבל בגב או ברגל". איך זה שב-1 לדצמבר שאתה מגיע לרופא . . . ת. בסדר היו לי כאבים בגב וברגל אני לא יודע. ש. איך זה שאתה מגיע לרופא 4 ימים אחרי ולא מספר מה קרה לך 4 ימים קודם, איך אתה מסביר את זה? ת. לא יודע. ש. שלושה ימים אחר כך, ב-4 לדצמבר אתה מגיע שוב, הוא עוד פעם שואל אותך ועוד פעם אתה אומר לו שאתה לא זוכר. ת. מה זה לא זוכר? ש. לא זוכר מה קרה לך, איך אתה מסביר את זה? ת. לא יודע. ש. ככה אתה ממשיך עם הביקורים שלך עד ה-11 לדצמבר, אתה מגיע לקופ"ח אחרי שהיית 6 פעמים בקופ"ח לפחות פתאום אתה כן זוכר, אתה אומר "אחרי שבועיים, בזמן עבודה . . ." ת. זה היה בחדר מיון. ש. איך אתה מסבר שב-11 לדצמבר פתאום אתה כן זוכר לספר לרופא? ת. וואלה אני לא יודע מה כתבו הכותבים. ש. אתה צירפת לתצהיר שלך את מכתב השחרור, היית בסורוקה ב-4.12, גם שם אתה לא יודע להגיע שהרמת רשת ברזל כבדה ונתפס לך הגב? ת. בסדר היו לי כאבים שלא יכולתי לדבר שם בחדר מיון." 8. מנהלו של התובע מר רמי אלעוברה העיד בפנינו שהתובע התקשר אליו ואמר לו שהגב שלו נתפס מהעבודות ולא סיפר על האירוע הרמת הרשת. מר ג'יאד אלפיניש שעבד יחד התובע העיד שראה את התובע מרחוק מרים את הרשת והשיב שהתכוון להרים את הרשת יחד עם התובע אך התובע הרים את הרשת לבד. 9. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. בעב"ל 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.08), בו נפסק, כי ממסמכי בית החולים עולה, כי המערער סבל מכאבים קודם לארוע הנטען בעבודה בו הופעת הכאבים מוזכרת, בלא קשר לאזכור של ארוע כלשהו . בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו.... " בענייננו קיימת לא רק אנמזה שותקת אצל רופאים רבים שטיפלו בתובע מיום 27.11.11 אלא כאמור יש תיאורים של התובע על כאבים לפני כן. כאמור באותו יום סיפר על כאבים מזה שלושה ימים ובימים שלאחר מכן שלל ארוע תאונתי, עד ליום 11.12.11 כאשר מאותו מועד תיאר בצורה מפורטת אודות האירוע מיום 27.11.11. 10. מעבר לכך שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בגירסת התובע, גם העדויות ששמענו לא מחזקות את עדותו. חברו לעבודה, מר ג'יהאד אלפניש אמנם העיד שהתובע הרים את רשת הברזל לבד אך אישר כי ראה אותו מרחוק והוא לא היה לידו, מנהלו של התובע מר אלעוברה לא הזכיר שהתובע אמר לו באותו יום כי הרים רשת, אלא רק אמר לו שהגב נתפס מהעבודה. גם אם התובע הרים את רשת לבדו, הרי התובע בעצמו לא סיפר זאת לרופאיו, אלא כעבור שבועיים ולכן בנסיבות אלה, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח קיומה של פגיעה תוך כדי ועקב עבודתו, ודין תביעתו להידחות. 11. אין צו להוצאות. 12. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתאונת עבודה