אי ביטוח עובדת שכירה בביטוח נפגעי עבודה - סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי

1. ביום 2/9/11, בסביבות השעה 11:00, נסעה התובעת, עם אחותה עטאר ועם עוד שלושה קרובי משפחה בכביש 65, מכיוון צומת קדרים לכיוון צומת גולני. כשהמכונית הגיעה אל צומת עילבון, היא התנגשה במכונית אחרת, והתוצאות היו קטלניות. אחותה של התובעת (עטאר) נהרגה. כך גם שני בני הזוג. התובעת עצמה - נפצעה. 2. התובעת פנתה לנתבע בתביעה להכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה, בטענה שהנסיעה האמורה היתה בדרכה חזרה מעבודתה בקטיף מנגו באזור מושב כחל, עבודה שנעשתה על ידי התובעת - לטענתה - כעובדת של חברת "א. ספיד כח אדם בע"מ" (שתיקרא להלן: "ספיד"). הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 22/3/12, דחה את התביעה, בטענה שהתובעת לא היתה מבוטחת, כעובדת שכירה, בביטוח נפגעי עבודה, לי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), באשר לא היו יחסי עובד-מעביד, בינה לבין ספיד. 3. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד עמדתו האמורה של הנתבע. 4. את העדויות בתובענה זו שמענו בלא נציגת המעבידים, שהוזמנה ולא באה. אלה העובדות 5. התובעת, תושבת שיבלי, ילידת שנת 1988, היתה בשנת 2011, סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת סח'נין. בחודשי הקיץ - היתה לתובעת חופשה מלימודים. 6. ספיד היא חברה שעוסקת באספקת שרותי כח אדם לצרכי עבודות חקלאיות ובשירותי נקיון לבתי חולים. ספיד מנוהלת על ידי מר זייד גדיר (שייקרא להלן: "זייד"). 7. אביה של התובעת, מר עלי נימר שיבלי (שייקרא להלן: "עלי"), היה בעלים של שני כלי רכב; מכונית משפחתית ישנה (מודל 1990) מתוצרת "סובארו", שכמעט לא נעשה בה שימוש (והיא תיקרא להלן: "הסובארו"), וכן - רכב הסעות מתוצרת "פולקסוואגן", מדגם "טרנספורטר", שבו מקום ל-11 נוסעים (שייקרא להלן: "הפולקסוואגן"). 8. אחיו של עלי, מר איאד שיבלי (שייקרא להלן: "איאד"), היה בעלים של עסק של הסעות נוסעים. 9. בשנת 2011 וגם בשנים הסמוכות שלפני כן, עסק עלי - בין השאר - בעבודות שונות בעבור העסק של איאד. עלי שימש בעסק גם כסדרן הסעות וגם כנהג. הוא נהג בפולקסוואגן לצרכי עסקו של איאד. 10. בין ספיד לבין איאד היו קשרים עסקיים; כפי הנראה - איאד סיפק לספיד שירותי הסעה לעובדים שהיא סיפקה למקומות שונים. בנוסף, ספיד גייסה עובדים באמצעות קשריה עם איאד. למעשה, לא הוברר בתובענה זו אם איאד עצמו סיפק עובדים לספיד, אך הוכח כי ספיד גייסה עובדים באמצעות הקשרים שבין איאד לבין עלי. 11. בין עלי לבין זייד סוכם שעלי יגייס עובדים לביצוע עבודות חקלאיות בעבור לקוחותיה של ספיד. על פי ההסכמה ביניהם, עלי גייס עובדים לביצוע עבודות חקלאיות באתרים שבהם ספיד סיפקה שירותי כח אדם לחקלאות. עלי הסיע את העובדים שהיו בקבוצתו, ואף עבד עמם. ספיד לא התעניינה בזהותם של אותם עובדים. זייד סמך על עלי בענין זה. העובדים שעלי גייס נקלטו לעבודה אצל ספיד על סמך ההיכרות שלהם עם עלי. עלי ריכז את הנתונים לגבי העובדים שגוייסו על ידיו, והעביר לזייד (בעצמו או באמצעות איאד) דיווח חודשי על פרטי העובדים שהועסקו בחודש החולף, ועל מספר ימי העבודה שכל אחד מהם עבד. ספיד קיבלה את הנתונים, והעבירה תשלום בהתאם לכך, אל עלי (באופן ישיר או באמצעות איאד). עלי היה מחלק את הסכום שקיבל מספיד, לעצמו ולעובדים האחרים שגייס. מדי תקופה מסויימת, דאג זייד להזין את הנתונים לגבי העובדים אל מערכת הנהלת החשבונות של ספיד, ואז - הוצאו תלושי משכורת בהתאם לאותם דיווחים. אחד מאלה שהוצאו לגביהם תלושי משכורת, היה עלי עצמו, אשר היה רשום אצל ספיד כעובד שכיר שלה. 12. התובעת סיימה את לימודיה התיכוניים בשנת 2006. מאז, מעת לעת, היא נענתה לבקשתו של עלי לבוא לסייע לו בעבודות החקלאיות. בעת לימודיה במכללת סח'נין, נענתה התובעת לבקשותיו של עלי, בזמנים שבהם היו חופשות מלימודים. בנוסף אל התובעת, ביקש עלי גם מבנות משפחה אחרות לבוא לסייע לו. כך, למשל, הוא ביקש מבתו המנוחה עטאר ז"ל, מבתו הנוספת מראח, וכך גם מאשתו. במקרים כאלה, היה מועבר דיווח אל ספיד גם בקשר לפרטי בני משפחתו של עלי, וספיד היתה משלמת לעלי (ובהמשך - גם מוציאה תלושי משכורת) גם בעבור העבודות המדווחות שלהם. אולם כשהיה מדובר בקרובות משפחתו של עלי מקרבה ראשונה (אשתו ובנותיו), עלי לא היה מקפיד להעביר אליהם את הכספים שהתקבלו בעבור עבודתן. זאת - בהסכמתן. 13. התובעת עצמה, לא היתה מודעת לכך שמדובר בקשר עם ספיד, כחברה. התובעת ידעה שאביה מועסק בעבור איזשהו "בעל בית", אשר משלם לאביה תמורת העבודה שהוא מספק. התובעת הסכימה, כאמור לעיל, שלא לקבל מעלי דווקא את הסכום שהועבר אליו כתמורה לעבודה המדווחת של התובעת. בהסכמתה, הכספים האמורים נותרו אצל אביה. כשהתובעת נזקקה לכסף, היא ביקשה מאביה וקיבלה ממנו. 14. חודשי יולי, אוגוסט וספטמבר 2011, היו חודשים שבהם היתה חופשה מלימודים במכללת סח'נין. לפיכך, גם בשנה זו, נענתה התובעת לבקשתו של עלי והתלוותה אליו לביצוע עבודות חקלאיות. 15. יום עבודה רגיל בחודשים אלה נמשך משעה 5:00 עד השעה 11:00. העבודה באותם חודשים היתה עבודת קטיף במטעי מנגו באזור מושב כחל (שנמצא בין צומת קדרים לבין צומת עמיעד). 16. הדיווח שהועבר לספיד בענין עבודתה של התובעת בחודשים יולי ואוגוסט 2011, היה כזה שלפיו ביולי היו לתובעת 22 ימי עבודה ובאוגוסט - 23 ימי עבודה. השכר שחושב על ידי ספיד בגין כל יום עבודה היה בסך 190 ₪. מדברי התובעת לחוקר הנתבע, עולה כי הדיווח שהועבר אל ספיד בענין מספר ימי העבודה של התובעת - אינו נכון. התובעת אמרה לחוקר הנתבע, כי היא עבדה יומיים-שלושה בשבוע (שו' 37-38 בעמ' 2 של ההודעה המודפסת של התובעת). אמירה זו מתיישבת היטב עם ההודעה שנגבתה מעלי על ידי חוקר הנתבע. שם מסר עלי לחוקר הנתבע כי הוא עבד בעבור ספיד יומיים-שלושה בשבוע (שו' 8 בעמ' 1 להודעה המודפסת מיום 6/3/12). על כן, אנו סבורים שנכון לקבוע שתלושי המשכורת אינם משקפים נכונה את מספר ימי העבודה האמיתי של התובעת בחודשים יולי ואוגוסט 2011. אין לנו נתונים לקבוע את מספר הימים המדוייק, ולפיכך, אין לנו אלא לקבוע על סמך הערכות, בהתבסס על הגרסאות שנמסרו לחוקרי הנתבע על ידי התובעת ואביה. מאחר שבהודעות לחוקרים דובר - כאמור - על 2-3 ימי עבודה בשבוע, נביא בחשבון ממוצע של 2.5 ימי עבודה בשבוע. מאחר שבכל אחד מהחודשים יולי ואוגוסט יש כ-4.4 שבועות נביא בחשבון שבכל אחד מהחודשים האמורים עבדה התובעת 11 ימים. אין לנו סיבה שלא לקבל את האמור בתלושי המשכורת בענין גובה השכר שחושב בעבור עבודתה של התובעת, כך שאנו קובעים כי שכרה היומי המחושב היה בסך 190 ₪. מכאן - שקביעתנו היא ששכרה של התובעת בעבור כל אחד מהחודשים יולי ואוגוסט 2011, היה בסך 2,090 ₪, לפי 11 ימי עבודה שבגין כל אחד מהם חושב שכר בסך 190 ₪. נבהיר שוב - אין מדובר בשכר שהתובעת קיבלה בעצמה מספיד. מדובר בשכר שספיד חישבה בעבור התובעת ושילמה אותו לעלי, אשר החזיק את הכסף אצלו, בהסכמת התובעת, ואשר נתן לתובעת כספים כרצונה, לפי בקשתה. 17. יום שישי, 2/9/11, חל מייד לאחר תום ארבעת ימי חג עיד אל פיטר של אותה שנה. ביום זה, למרות שהיה מדובר ביום חופש, יצא עלי לעבודה החקלאית הרגילה באותה תקופה, קטיף מנגו במטעי מושב כחל. גם בנותיו, עטאר ז"ל, התובעת ומראח - יצאו לאותה עבודה. גם אשתו של עלי הצטרפה. כן הצטרפו עובדים אחרים שעלי גייס לשם העבודה בעבור ספיד. בשל העובדה שהיה מדובר, למעשה, ביום חופש, החליטו גם קרובי משפחה נוספים של התובעת להצטרף; בני הזוג חוסיין ופתחייה שיבלי ז"ל ובנם מאהר. מטרת הנסיעה שלהם היתה לטייל באזור כחל, וכן - לקטוף מעט מנגו לשימושם. עלי יצא לעבודה בפולקסוואגן, ביחד עם אשתו ועם בתם מראח, וכן - עם העובדים הנוספים שהיו באותה קבוצה, כך שלא היה בפולקסוואגן די מקום לשאר הנוסעים. על כן, באותו יום, נעשה שימוש גם בסובארו. בני המשפחה של התובעת (בני הזוג ובנם), אחותה המנוחה עטאר ז"ל והתובעת עצמה - נסעו בסובארו. 18. שני כלי הרכב יצאו משיבלי לפני השעה 5:00, והגיעו למטעי מושב כחל לפני השעה 6:00. התובעת ושאר בני המשפחה שעבדו בעבור ספיד, עבדו מספר שעות בקטיף מנגו. בני המשפחה האחרים, שיצאו לטייל, עסקו זמן מה בקטיף מנגו ובשאר הזמן - טיילו. בסביבות השעה 10:30, הסתיימה העבודה באותו יום, ושני כלי הרכב החלו בנסיעה חזרה לשיבלי. 19. התובעת, כאמור, נסעה בסובארו. הסובארו היתה נהוגה על ידי מר חוסיין שיבלי ז"ל. לידו ישב בנו מאהר. מאחורי הנהג ישבה אשתו, גב' פתחייה שיבלי ז"ל, לידה ישבה אחותה של התובעת, עטאר ז"ל והתובעת עצמה ישבה בצד ימין, מאחורי מאהר. הפולקסוואגן שהיתה נהוגה בידי עלי, נסעה מאחורי הסובארו. כאמור כבר לעיל, כשהסובארו הגיעה לצומת עילבון, היא התנגשה במכונית אחרת, והתוצאות הטראגיות של אותה תאונה - היו, כאמור, מותם של בני הזוג פתחייה וחוסיין שיבלי ז"ל ושל אחותה של התובעת - עטאר ז"ל. התובעת - כאמור - נפצעה בתאונה האמורה. 20. עקב מצבה הרפואי בשל אותה תאונה, היתה התובעת בלתי מסוגלת לעבודתה ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, במשך תקופה שאינה פחותה מהתקופה המרבית לדמי פגיעה. גורל התביעה 21. למיטב הבנתנו, כשהנתבע דחה את תביעתה של התובעת, לא קיבל הנתבע את גרסת התובעת על כך שנסיעתה ביום 2/9/11, היתה לצרכי עבודה. הנתבע - להערכתנו - סבר כי מדובר בנסיעה ביום חופש (יום שישי) שהיה צמוד לחג, כשחלק מהנוסעים באותה מכונית נסעו באופן מוצהר לצרכי טיול, וכשהעובדים נסעו דווקא בפולקסוואגן ולא בסובארו. אולם כיום, גם הנתבע אינו חולק על כך שמטרת נסיעתה של התובעת ביום 2/9/11, היתה מטרה של עבודה (ראו את דברי ב"כ הנתבע בשו' 2 לעמ' 2 לפרוטוקול הדיון). 22. משאין חולק כי מטרת נסיעתה של התובעת היתה עבודה - הרי שהשאלה העיקרית שעלינו להכריע בה כעת, היא השאלה אם אותה "עבודה" היתה במסגרת קיום יחסי עובד-מעביד, או שמא במסגרת אחרת כלשהי. נוסיף כי הנתבע אינו טוען (וטוב שאינו טוען) שהתובעת היתה במעמד של "עובדת עצמאית" שביטוחה בענף נפגעי עבודה מצריך רישום. 23. מהי איפוא טענת הנתבע בדבר העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד? לדעתנו, כוונת הנתבע (המשתמעת גם מחלק מסיכומי בא כחו, ראו שו' 25-28 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון) היתה לטעון שאין לראות את היחסים שבין התובעת לבין עלי כיחסי עובד-מעביד, וזאת גם בהסתמך על ההלכה הפסוקה בדבר ההקפדה היתרה שבה יש לבחון טענות על קיום יחסי עבודה בין קרובי משפחה. טענה זו של הנתבע - מקובלת עלינו. גם אנו סבורים שלא היו יחסי עבודה בין התובעת לבין אביה. אילו התביעה היתה מבוססת על טענה כזו - היינו דוחים אותה. אילו היה מדובר על עסק עצמאי של עלי, אנו מניחים שהיינו קובעים שעבודתה של התובעת היתה בגדר "עזרה משפחתית" לאביה. 24. אולם, הנתבע טען גם שלא היו יחסי עבודה בין התובעת לבין ספיד. / בענין זה - אין אנו מקבלים את טענת הנתבע. אמנם, כפי שנקבע על ידינו לעיל, התובעת כלל לא היתה מודעת לזהות המדוייקת של ספיד. התובעת, בנוסף לכך, לא קיבלה לידיה את השכר שספיד שילמה בעבורה. ברור שיש בדברים אלה כדי להצדיק תמיהות על אופי היחסים שהיו בין התובעת לבין ספיד. אולם, בנסיבות המקרה של התובעת ואופי ההתקשרות שהיה בין עלי, לבין איאד, לבין ספיד, אנו סבורים שהתמיהות האמורות אינן אמורות להביא למסקנה שלא היו יחסי עבודה בין התובעת לבין ספיד. להלן נסביר את עמדתו. 25. מהעובדות שאותן קבענו לגבי ספיד, ניתן להבין שספיד אינה יכולה להיות מופת של חברה המתנהלת באופן תקין. אילו היינו הממונים על הביקורת הפנימית של ספיד, סביר להניח שהיינו מוציאים דו"ח ביקורת חמור על אופן ההתנהלות החשבונאית שלה. אולם, תפקידנו בתובענה זו אינו לתת ציונים לספיד, אלא לבחון את אופי היחסים בינה לבין התובעת. 26. בענין זה, כפי שנקבע על ידינו לעיל, על סמך עדותו של זייד, שהוא זה ששולט בספיד, זייד הסמיך את עלי לגייס בעבור ספיד עובדים, על פי שיקול דעתו של עלי. העובדים האמורים, אכן ביצעו עבודה לתועלתה של ספיד. עיסוקה של ספיד הוא באספקת שירותי כח אדם לעבודות חקלאיות, ועלי גייס בעבורה, לבקשתה, עובדים לשם ביצוע עבודות כאלה. עלי היה זכאי לגייס בעבור ספיד גם את קרובי משפחתו, וכך הוא עשה. במסגרת זו, הוא גייס גם את התובעת. בכך - נכרת הסכם בדבר יחסי עבודה בין ספיד לבין התובעת, גם אם לא היה קשר ישיר ביניהם וגם אם התובעת לא ידעה פרטים על זהותה של "ספיד" אלא היא ידעה שאביה קשור עם איזשהו "בעל בית". 27. ספיד קיבלה מהתובעת עבודה, לצרכי עסקיה של ספיד. בתמורה, שילמה ספיד שכר לתובעת. העובדה שהתובעת לא קיבלה את השכר באופן ישיר מספיד אלא הוא שולם לאביה של התובעת, אינה שוללת את יחסי העבודה בין התובעת לבין ספיד. גם העובדים האחרים שגוייסו על ידי עלי - לא קיבלו את שכרם ישירות מספיד, אלא באמצעותו של עלי. אין הדבר מנתק את יחסי העבודה שהיו ביניהם לבין ספיד. העובדה שביחסים שבין התובעת לבין עלי, התובעת הסכימה שעלי ייקח את שכרה לעצמו, והיא תקבל ממנו על פי צרכיה - גם היא אינה שוללת את יחסי העבודה בין התובעת לבין ספיד. התובעת היתה באותה עת סמוכה על שולחנו של עלי. בנסיבות אלה, התנהגותה והתנהגותו של עלי - היו סבירות. אין זה נדיר שבן שסמוך על שולחן הוריו, אך יוצא לעבודה, משתתף עם הוריו בהוצאות הבית, בדרך שבה הוא מעביר את משכורתו אל הקופה המשפחתית המשותפת, ולוקח ממנה רק לפי צרכיו ולא בהכרח על פי גובה שכרו. 28. התוצאה מהאמור לעיל היא שאנו קובעים שהיו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין ספיד. 29. על כן, התובעת היתה בגדר "עובד", ובעת התאונה - היא היתה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה, לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. משכך, התאונה שבה התובעת נפגעה, ביום 2/9/11, אשר היתה בדרך חזרה מעבודתה של התובעת אל מעונהּ - היתה תאונת עבודה, וכך אנו מצהירים. 30. על הנתבע לשלם לתובעת את הגמלאות הנובעות מההצהרה האמורה לעיל. 31. מובהר כי לצרכי חישוב שווי הגמלאות, אין הנתבע חייב לקבל את הצהרתה של התובעת ואף לא את האמור בתלושי המשכורת, אלא הוא אמור לנהוג על פי מה שקבענו לעיל. כלומר; על הנתבע להניח שהתובעת עבדה 11 ימי עבודה בכל אחד מהחודשים יולי ואוגוסט 2011, וכי שכרה היומי היה בסך 190 ₪, כך ששכרה החודשי בעד כל אחד משני החודשים האמורים, היה בסך 2,090 ₪. 32. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,950 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. 33. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. שכיריםתאונת עבודהביטוח לאומי