טען כי עבודתו הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים וביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף, יישור וסיבוב הגב והצוואר. המערער סבל מכאבי גב, עליהם התלונן החל מחודש נובמבר 2008. 3. המערער הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) לתשלום דמי פגיעה. תביעתו נדחתה מן הטעם שלא התקיימו התנאים ההלכתיים להכרה בפגיעתו כפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה. כנגד החלטת המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. פסק הדין של בית הדין האזורי 4. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על פסיקתו של בית דין זה ולאורה הדגיש, כי לא ניתן להכיר כפגיעה בעבודה בפעולות מגוונות הכוללות התכופפות, הרמה והורדה של משקלים שונים, הליכה ועמידה. כל זאת כאשר התנועות שונות מבחינת המשקל, הרצף וההשפעה על האיברים השונים. לפי קביעת בית הדין האזורי, המערער לא הצביע על תנועות חוזרות ונשנות בסדר רציף ובתדירות מספקת. המערער הרים משקלים שונים, לגבהים שונים, וביצע עבודות בתנוחות שונות של הגב והצוואר, לעיתים לבדו ולעיתים עם עובדים אחרים. בית הדין הפנה לטענת המערער לפיה עבודתו דרשה ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של סיבוב, כיפוף ויישור הגב והצוואר. כך הסביר המערער כיצד בנה במסגרת עבודות מסגרות, עמודים, וגגות וכיוצא בזה, כאשר העבודה כוללת נשיאת משאות, התכופפות לגבהים שונים, הרמת צינורות במשקלים שונים, ביצוע עבודת ריתוך, הרמה של המוצר הסופי על ידי מספר עובדים, צביעת המוצר הסופי באמצעות מכשיר אויר לצבע, כאשר המוצר הסופי מונח על הרצפה ולא על שולחן העבודה ועוד. לפי קביעתו של בית הדין האזורי, עצם הפירוט הרב של סוגי העבודות השונות שביצע המערער מצביע "על מגוון רחב של פעולות, אשר איננו מטילים בספק בכך שהיו בגדר עבודה פיזית קשה, אלא שאיננו סבורים, כי המדובר בתשתית עובדתית מספקת על מנת להוכיח פגיעה בדרך של מיקרוטראומה." בית הדין האזורי דחה את טענת המערער, לפיה יש לקבל את תביעתו מכוח תנאי עבודתו הקשים, גם אם יימצא כי אין מדובר בתשתית עובדתית המהווה בסיס לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. נקבע, כי אין להפנות למומחה שאלה כללית במקרה שלא ניתן לסווג את הפגיעה כפגיעה בעבודה בהתאם לחלופות המנויות בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. חוק הביטוח הלאומי אינו מכסה את כל הפגיעות, אף אם ייתכן שבינן ובין העבודה קיים קשר סיבתי. לאור האמור, נדחתה התביעה. הערעור 5. במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין, על יסוד טענות שנטענו בכתב הערעור ונרשמו מפי באי כוחם במסגרת הדיון. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים בהתאם לאמור. תמצית טענות הצדדים 6. לטענת המערער, במהלך עבודתו כמסגר ביצע מאות תנועות, שכל אחת מהן גרמה לו לנזק זעיר בעמוד השדרה הצווארי והמותני. עבודתו התאפיינה בביצוע, מידי יום, של מאות פעולות ש"היו כרוכות בכיפוף הגב והצוואר לכיוון הרצפה, בתנוחות לא נוחות, לצורך ביצוע מטלה זו או אחרת, ויישורם של אברי גוף אלה". הרוב המכריע של הפעולות שביצע המערער היו זהות במהותן ופעלו על מקום מוגדר. קביעתו של בית הדין, לפיה המערער לא הצביע על תנועות חוזרות ונשנות אינה מנומקת, אינה מתייחסת לעובדות שבוארו בהרחבה בתצהירו, ואינה בוחנת את מנגנון תנועות הגוף שהפעיל במהלך עבודתו. בית הדין בחן את הפעולות שביצע המערער, מבלי להבדיל בין עבודה לעבודה, ומבלי לבדוק אם המערער ביצע סדרת פעולות שהיו דומות, חוזרות ונשנות. כמו כן, לא היה מקום לקבוע שמעצם הפירוט הרב בתצהירו של המערער ניתן ללמוד על ביצוע מגוון רחב של פעולות. קביעה זו אינה מתייחסת ל"עובדה שכל פרק זמן נתון שתיאר המערער בתצהירו, ושבמהלכו ביצע הוא עבודה מסויימת במסגרות, היה פרק זמן מספיק ממושך כדי לגרום לו למיקרוטראומה." לאור זאת, היה מקום להכיר בכאבי הגב מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה. לחלופין טוען המערער כי פגיעתו נגרמה עקב תנאי עבודתו הקשים. לטענתו, בבתי הדין האזוריים התקבלו תביעותיהם של מבוטחים על יסוד חוות דעת המומחה היועץ הרפואי, שלפיה אין להכיר בפגיעתם על דרך המיקרוטראומה, אלא יש לקבוע נכות על סמך תנאי עבודתם הקשים. על כן היה מקום למנות מומחה יועץ רפואי שיחווה דעתו בשאלה האם הליקוי ממנו הוא סובל בגבו נגרם עקב תנאי עבודתו הקשים. 7. מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. המערער הגיש תצהיר מפורט בן 10 עמודים לגבי סוג העבודות שביצע. בית הדין האזורי ציין שהפירוט הרב מצביע על מגוון רחב של פעולות שביצע המערער, שאינן רציפות. גם בערעורו מפרט המערער שלבי עבודה שונים הכוללים תזוזה, מעבר מעמדה לעמדה וביצוע פעולות שונות, שאינן תנועות חוזרות ונשנות, ואין ביניהן רצף. כמו כן, בית הדין התייחס בפסק דינו לטענתו הכללית של המערער בדבר מינוי מומחה וקבע כי מומחה מטעם בית הדין ימונה רק מקום שהתביעה נכנסת לגדרו של חוק הביטוח הלאומי. על כן מבקש המוסד לדחות את הערעור. דיון והכרעה 8. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מסקנות בית הדין האזורי מבוססות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, וראוי פסק דינו להתאשר מטעמיו על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 9. כבר נקבע כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. ... לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000)). כמו כן נקבע, כי פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002, בפסקה 6(ד); עב"ל 293/09 ראובן יעקב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.1.2010). 10. השאלה הנשאלת היא אם עלה בידי המערער להניח לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות או זהות במהותן בקשר לפעולות השונות שביצע במסגרת עבודתו כמסגר. בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהוא ביצע במהלך עבודתו רצף של תנועות חוזרות ונשנות של הרמת משאות כבדים וביצוע תנועות של כיפוף, יישור וסיבוב הגב והצוואר, באופן המהווה סדרה של תנועות חוזרות ונשנות. המערער הרים משקלים שונים, לגבהים שונים, וביצע עבודות מגוונות בתנוחות שונות של הגב והצוואר. המערער אינו חולק על כך שביצע פעולות שונות לצרכים שונים, אלא שלטענתו, הרוב המכריע של הפעולות שביצע היו זהות במהותן ו"היו כרוכות בכיפוף הגב והצוואר לכיוון הרצפה, בתנוחות לא נוחות, לצורך ביצוע מטלה זו או אחרת ויישורם של אברי גוף אלה", וההתכופפות גרמה למאמץ במקום מוגדר, דהיינו, בגבו. עם זאת, בהודעתו של המערער לחוקר המוסד, בכתב התביעה, בתצהיר, בעדותו לפני בית הדין האזורי וגם בערעור שלפנינו תואר מספר פעולות רב אותן ביצע לאורכו של יום העבודה, מבלי שצוינו תדירותן, תכיפותן במהלך היום, או משך ביצוען. הפעולות שביצע המערער כללו גם התכופפות לגבהים שונים ונשיאת משקלים שונים. הפעולות השונות לא נערכו בתדירות קבועה, ברצף קבוע או בסדר מסוים, אלא בהתאם לצורך שהתעורר בעבודתו. הנה כי כן, הפעולות שביצע המערער במהלך יום עבודתו הינן פעולות מגוונות, השונות במהותן מבחינת המאמץ שהופעל, התדירות בה הן בוצעו ורציפותן. זאת, להבדיל מתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן המבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. 11. אשר לטענתו של המערער כי בתי הדין לעבודה הכירו בפגיעות על סמך תנאי עבודה קשים יוער, כי בעניין יפרח עליו מבקש המערער להסתמך, דובר בעובד מאפיה ובתשתית עובדתית שונה מזו שלפנינו (בל' 3546-07-09 תומר יפרח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.6.2012 (להלן: עניין יפרח). על פי התשתית העובדתית שפורטה שם ביצע התובע תנועות חוזרות ונשנות על פני רצף של זמן, מה שאין כן בענייננו. 12. נוכח דברים אלה ומשלא הוכיח המערער כי ביצע תנועות כיפוף חוזרות ונשנות הזהות במהותן באופן רצוף, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו כפגיעה על דרך המיקרוטראומה. מסקנת בית הדין האזורי מבוססת היטב בתשתית העובדתית שנפרשה לפניו, כמו גם בהלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית דין זה, ולא מצאנו מקום להתערב בה. 13. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבמיקרוטראומה