הרימה מטופלת שנפלה בבית אבות והרגישה כאבים עזים בגב 5. בתקופה הרלוונטית לתביעה, עבדה התובעת בצוות כוח עזר בבית אבות "משען כרמל" בחיפה (להלן: "בית האבות"). 6. לטענת התובעת, ביום 4/7/11 במהלך עבודתה במשמרת ערב, בעת שהרימה מטופלת שנפלה בחדר האוכל, ביחד עם אחות בשם לאה, הרגישה כאבים עזים בגבה (להלן: "האירוע"). לאחר האירוע, התובעת הרגישה כאבים עזים בגבה, נטלה משכך כאבים ולבשה חגורה שהייתה בבית האבות. על אף הכאבים, התובעת המשיכה לעבוד עד השעה 23:00, וסברה שמדובר בכאב שיחלוף, נטלה משככי כאבים ונעזרה בכרית חימום. לאחר מספר ימים, על אף הכאבים, התובעת שבה לעבודתה. כאשר חשה שהכאב מחמיר, וכי היא אינה מסוגלת לתפקד באופן מלא, פנתה ביום 14/7/11 לרופא (סעיפים 3- 2 לכתב התביעה). 7. ביום 26/9/11 ניתן לתובעת "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250)", בו נרשם בתיאור התאונה, על ידי גב' רחל נמר, אחראית כוח אדם בבית האבות: "לדבריה, בעת שהרימה דיירת במח' תשושים חשה בכאב גב חזק מאוד" (נספחי כתב התביעה). 8. ביום 4/10/11 ניתנה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספחי כתב התביעה). 9. עיקר טענות התובעת: א. תחילה, הכיר הנתבע בתביעתה של התובעת לתאונת עבודה, אולם לאחר שהוגשה על ידי התובעת תביעתה לקביעת דרגת נכות, דחה הנתבע ביום 22/7/12 את תביעתה של התובע לתאונת עבודה. ב. גרסתה של התובעת נתמכה ביומן בית האבות, בו נרשם בזמן אמת שביום 7/4/11 בשעה 18:15 נפלה בחדר האוכל דיירת. כמו כן, גרסתה נתמכה בעדויות שונות ובהודעות שנמסרו לחוקר מטעם הנתבע. ג. ביום התאונה לא ביקרה התובעת אצל הרופאה המטפלת, והרישום בתיק הרפואי מיום זה, מתייחס להפניה לבדיקת מעבדה ביוכימית בלבד. ד. מהתיעוד הרפואי בעניינה של התובעת עולים ממצאים ותלונות באשר לעמוד השדרה המותני (גב תחתון), אותם מייחסים הרופאים המטפלים לתאונת העבודה. ה. לאור המלצת רופא הנתבע מיום 5/1/12 במסגרתה נרשם: "לאשר 23/07/11- 14/07/11 כאבים גב תחתון בלבד" (נספחי כתב התביעה), יש לקבל את תביעתה של התובעת כבר עתה, ומתייתר הצורך במינוי מומחה רפואי. 10. עיקר טענות הנתבע: א. הרישומים הרפואיים אינם תומכים בטענת התובעת, לפיה אירע לה ביום 4/7/11 אירוע תאונתי: לא הייתה פנייה מיידית לקבלת טיפול רפואי; ביום 14/7/11 נרשמה תלונה על כאבי גב תחתון, ללא כל ציון של אירוע תאונתי או אירוע בעבודה; כך גם בביקורים בימים 26/7/11, 16/8/11, 23/9/11, 26/9/11; לתובעת ניתנו תעודות מחלה ולא תעודות לנפגע בעבודה בימים 14/7/11, 26/7/11 ו- 16/8/11; בסיכום ביקור מיום 13/9/11 אצל האורטופד ד"ר אליאס חדאד, פורטו תלונות התובעת, אולם לא נזכר בהן האירוע הנטען. ב. רק ביום 4/10/11 הוצאה לתובעת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה. ג. לתובעת היו בעבר תאונות עבודה, והיא ידעה כיצד להתנהל במקרים מסוג זה, ולכל הפחות היה מצופה ממנה לדווח לממונים עליה ולרופאים המטפלים על דבר האירוע התאונתי. ד. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודתה ביום 4/7/11, כאשר מהרישומים הרפואיים עולה שהתובעת סובלת מכאבי גב משנת 2004, עם החמרה בחודש 1/11, כאשר לא מצוין אירוע תאונתי במועד הנטען. דיון והכרעה 11. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". 12. בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התאונה מחייבת קודם כל הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה. 13. כמו כן, ובהתאם להלכה הפסוקה ביחס להכרה בפגיעה בגב כ"פגיעה בעבודה", "על מנת להיכנס בדלת אמות של "תאונת עבודה"- ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקושרו לחבלה בגב" (עב"ל 469/05 דניאל זכריה נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 9/1/06)). 14. מכאן, נפנה לבחון, האם התובעת הרימה את נטל הראיה המוטל עליה והוכיחה, כי אכן ביום 4/7/11 אירעה לה תאונת עבודה כטענתה? 15. כבר עתה בפתח הדברים נאמר, כי לאחר שעיינו במכלול הראיות, תצהירים, עדויות, החומר הרפואי והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, שוכנענו כי יש לקבל את גרסתה של התובעת הנטענת על ידה ביחס להשתלשלות העניינים ביום 4/7/11, מהטעמים העיקריים הבאים: א. גרסתה של התובעת התגלתה כאמינה ומהימנה, והיא חזרה עליה בעקביות, בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 17/7/12, תצהירה ועדותה לפנינו. בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 17/7/12, סיפרה התובעת שביום 4/7/11, היא הגיעה לעבודה למשמרת ערב בשעה 15:00. יחד איתה במחלקה הייתה אחות בשם לאה. בזמן ארוחת הערב, בסמוך לשעה 18:15 דיירת בשם רבקה, אכלה בחדר האוכל ובנה המתין לה מחוץ לחדר האוכל. רבקה אכלה במהירות מאחר וכאמור בנה המתין לה, קמה ונפלה עם ההליכון. האחות לאה ביקשה מהתובעת שתבוא לעזור לה להרים את רבקה, "רבקה נעמדה על יד ההליכון ואני נשארתי על הברכיים עם כאבים וצעקות. צעקתי על לאה באותו רגע. הרגשתי כאבים בגב. בגב תחתון. כאילו מישהו נכנס בי בסכין בגב". התובעת נטלה משככי כאבים, בעצתה של לאה, שמה חגורה ונשארה עד סוף המשמרת בשעה 23:00. מההודעה עלה, שלאחר האירוע הייתה התובעת כיום- יומיים בביתה, ולא עבדה מאחר ולא שובצה בסידור העבודה. התובעת הזמינה תור לאורטופד, והתור הפנוי היה רק לאחר כחודש. על אף הכאבים, חזרה התובעת לעבודה, משחשבה שהכאבים יחלפו, ועבדה כיום- יומיים. לאחר מכן, פנתה התובעת לרופאה המטפלת שלה, ד"ר מרינה , אולם, היא לא נמצאה אותה עת ובמקומה הייתה ד"ר קרישן, שהפנתה אותה לאורטופד. התובעת ציינה שהתור הפנוי לאורטופד הוא בעוד זמן רב והיא סובלת מכאבים. ד"ר קרישן נתנה לתובעת חופשת מחלה, והתובעת פנתה למרפאת זבולון טרמטולוגיה- שם נאמר לה כי היא צריכה להמציא טופס 250. התובעת התקשרה למנהלת כוח האדם, שאמרה לה ששמעה על שאירע, אבל מדוע התובעת היא זו שהרימה את הדיירת, ואמרה שאין באפשרותה לתת לה טופס 250 והיא צריכה לבדוק את העניין. "ככה דברו כחודש וחצי עד שקבלתי טופס 250. עד שאיימתי שהילדים שלי נוסעים למנכ"ל". התובעת העידה לפנינו, כי ביום 4/7/11 היא עבדה במשמרת ערב מהשעה 15:00 ועד השעה 23:00, יחד עם אחראית המשמרת, בשם לאה. בסמוך לשעה 18:15 בחדר האוכל, אחת הדיירות במחלקה מיהרה לבנה, והחליקה על הליכון ונפלה. לאה ניגשה אל אותה הדיירת וביקשה מהתובעת לבוא ולעזור לה להרים אותה (- התובעת ציינה כי אותה הדיירת הייתה כבדת משקל). בעת שהתובעת הרימה את הדיירת, יחד עם לאה היא חשה בכאב בגבה "ולא יכולתי לעמוד" (עמ' 2- 1 לפרוטוקול). התובעת סיפרה, שבעת שהרימה את הדיירת, היא צעקה מהכאבים, ולאחר מכן לאה נתנה לה חגורה, היא לקחה כדורים ואופטלגין נוזלי והמשיכה את המשמרת, מאחר "עבודה זה עבודה בכל מקום ישנם חולים ואני צריכה להיות חזקה, אני לא יכולה לזרוק מחלקה וללכת הביתה ולכן המשכתי" (עמ' 2 לפרוטוקול). מעדותה של התובעת עלה, כי היא לא חשבה שמצבה חמור, היא חשבה שתיקח כדורים, תלך לרופאים ומצבה ישתפר. באותה עת, נשארו לה לעבוד כשנתיים וחצי עד יציאתה לפנסיה, והיא לא חשבה שלא תוכל לעבוד עוד (עמ' 3 לפרוטוקול). עוד עלה מעדותה של התובעת, כי היא הייתה צריכה לדווח לאחראית כוח האדם של המחלקה בשם רחל, על האירוע שאירע לה, וכמה ימים אחרי האירוע התובעת הייתה בביתה, וכשחזרה לעבודה לא פגשה את רחל שמסיימת את עבודתה בשעות 14:00- 13:00. (עמ' 3- 2 לפרוטוקול). ב. הגב' לאה מוצ'ניק, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה עבדה כאחות בבית האבות, העידה לפנינו שהיא עבדה במשמרת ערב יחד עם התובעת, לפני כשנתיים, ונפלה דיירת בארוחת הערב בעת שהלכה באמצעות הליכון, והיא והתובעת הרימו אותה ביחד. לאחר שהן הרימו את הדיירת, התובעת המשיכה בעבודתה, התלוננה על כאבים, לקחה כדורים וגב' לאה נתנה לה חגורה (עמ' 6- 5 לפרוטוקול). ג. גב' ולנטינה שפילקו, העובדת בבית האבות כאחות במחלקה הסיעודית, העידה לפנינו, כי לאחר שהתובעת נפלה סיפרו לה על כך, וכמה ימים לאחר מכן, התובעת התקשרה אליה וביקשה ממנה לקחת טופס בל/250 מגב' רחל נמר. גב' ולנטינה ביקשה מרחל את הטופס, ורחל אמרה לה שאין לה זמן. כעבור מספר ימים שוב פנתה ולנטינה לרחל ולא קיבלה את הטופס. מעדותה של ולנטינה עלה, שהיא והתובעת התגוררו באותו אזור, ולעיתים היו נוסעות יחד, ומשום שלאחר שהתובעת נפלה היא לא חשה בטוב ולא יכלה להגיע בעצמה, היא זו שביקשה מרחל את הטופס בל/ 250 (עמ' 6 לפרוטוקול). ד. מההודעה שמסרה גב' רחל נמר (מי ששימשה כאחראית כ"א בתקופה הרלוונטית לתביעה) ביום 18/6/12 לחוקר המל"ל, עלה בבירור, כי ביום 26/9/11 ניגשה אליה התובעת וביקשה לקבל טופס בל/250, כאשר חשוב הוא לשים לב לכך, שמתן טופס בל/250 נעשה לאחר עיון בדו"ח מיומן העבודה לתאריך הרלוונטי, המתאר את אירוע נפילת הדיירת בחדר האוכל (ראה בנוסף, טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250) מיום 26/9/11, אשר חתום על ידי הגב' נמר, ובו נרשם בתיאור התאונה: "לדבריה, בעת שהרימה דיירת במח' תשושים חשה בכאב גב חזק מאוד"; נספחי כתב התביעה). נציין, כי בשל מצבה הרפואי לא התייצבה הגב' נמר למתן עדות לפני בית הדין, וביום 16/10/13 הודיע הנתבע לבית הדין שהוא אינו מבקש לזמנה לעדות נוכח מצבה ומבוקש להורות על הגשת סיכומים (הודעת הנתבע מיום 16/10/13). ה. אם כן, מצטיירת לפנינו תמונה ברורה וחד משמעית, לפיה, ביום 7/4/11 בשעה 18:15 נפלה בחדר האוכל בבית האבות דיירת, כאשר במועד זה שתי העובדות היחידות שעבדו בחדר האוכל היו התובעת והגב' לאה. הן התובעת והן לאה העידו לפנינו בבירור, שהן הרימו ביחד את אותה הדיירת, ובדיון שהתקיים לפנינו ביום 12/5/13 הוצג יומן מבית האבות בו נרשם, בזמן אמת, בכתב ידה של לאה שביום 7/4/11 נפלה בחדר האוכל הדיירת. על סמך רישום זה, ניתן בהמשך לתובעת טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250) (ראה הודעתה מיום 18/6/12 של גב' נמר לחוקר מטעם הנתבע). מעדותה של לאה עלה מפורשות, שלאחר שהיא והתובעת הרימו את הדיירת, התובעת המשיכה בעבודתה, אולם, היא התלוננה על כאבים, לקחה כדורים ולאה נתנה לה חגורה (עמ' 6- 5 לפרוטוקול). נוסף על כך, עדותה של התובעת התגלתה כאמינה ומהימנה ונתמכה בעדויות ובמסמכים השונים, כפי שפורט בהרחבה לעיל. ו. למעשה, טענתו העיקרית של הנתבע הינה, שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בטענות התובעת, וכך למשל התעודה הראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובעת רק ביום 4/10/11, טופס ה- בל/250 הוצא ביום 26/9/11, לתובעת היו בעבר תאונות עבודה והיא ידעה כיצד להתנהל במקרים מסוג זה, כך שהעיכוב במסירת המידע המהותי לתביעתה מעלה תהיות רבות. ז. למען הסדר הטוב נציין ביחס לרישומים הרפואיים: * ביום 4/7/11 מופיע רישום בתיקה הרפואי של התובעת. יובהר, כי בהתאם למכתבה מיום 17/5/13 של ד"ר מרינה, ביום 4/7/11 התובעת לא ביקרה במרפאה, לא נרשמו תלונות או נתונים של בדיקה גופנית ובאותו היום הודפסו לה הפניות לבדיקת מעבדה ביוכימית בלבד (הודעת התובעת מיום 25/6/13). * ביום 14/7/11, כ- 10 ימים לאחר האירוע הנטען, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי, והתלוננה בין היתר, על "כאבי גב תחתון מזה מספר ימים, עם הקרנה לרגל, קושי בהליכה... ללא אנמנזה של טראומה. כאב גב מותני עם הקרנה ברגל ימין" (ראה רישום בתיק הרפואי מיום 14/7/11 של ד"ר קרישן; נספחי כתב התביעה). באותו היום ניתנה לתובעת חופשת מחלה מיום 14/7/11 עד ליום 23/7/11. * ביום 26/7/11 ניתנה לתובעת חופשת מחלה מיום 24/7/11 ועד ליום 13/8/11 (אישור מאת ד"ר מרינה ; נספחי כתב התביעה). * ביום 16/8/11 ניתנה לתובעת חופשת מחלה מיום 14/8/11 ועד ליום 26/8/11 (אישור מאת ד"ר באזוב שלום; נספחי כתב התביעה). * בסיכום ביקור מיום 7/9/11 של התובעת אצל ד"ר בוריס זילברשטיין במרכז רפואי קריית זבולון, נרשם בין היתר, תחת תלונות: "כאבי עקב RT ללא סיפור של חבלה. סובלת מכאבים הללו זמן ממושך. היום הופיעה בגלל כאבי ע"ש צווארי גבי מותני מוסרת שיש נימול בידיים ורגליים..." (נספחי כתב התביעה). * בסיכום ביקור מיום 13/9/11 של התובעת אצל ד"ר אליאס חדאד במרכז רפואי זבולון, נרשם בין היתר: "מ 2004 כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין מינואר השנה החמרה במצב הופיעו כאבים בכף הרגל אינה מסוגלת לדרוך על רגלה, הכאבים מלווים בתחושת נימול בכף הרגל, ממושכים מוחמרים לאחר מספר צעדים" (נספחי כתב התביעה). * ביום 26/9/11 ניתן לתובעת "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250)", בו נרשם בתיאור התאונה: "לדבריה, בעת שהרימה דיירת במח' תשושים חשה בכאב גב חזק מאוד" (נספחי כתב התביעה). * ביום 4/10/11 הומצאה לתובעת "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" על ידי ד"ר ויקטור חולמצקי. בהתאם לתעודה זו, התובעת לא הייתה מסוגלת לעסוק בעבודתה מיום 7/9/11 ועד ליום 14/9/11 (נספחי כתב התביעה). בהמשך, ניתנו לתובעת תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה, לפיהן לא הייתה מסוגלת לעסוק בעבודתה במצטבר מיום 15/9/11 עד ליום 31/3/12 (נספחי כתב התביעה). * ביום 28/12/11 נרשם ב"טופס סיכום בדיקה רפואית" על ידי ד"ר גולצמן מיכאל: "אינה מסוגלת לחזור לעבודתה עד סיום טיפול רפואי. מופנת לממוש תקנה 18א" (נספחי כתב התביעה). * בגיליון רפואי מיום 8/1/12 של ד"ר קריסקאוצקי, רופא הנתבע, נרשם בין היתר: "סביר מ- 7/9/11 (תאריך התעודה 4/10/11) לאשר 14/7/11- 28/7/11 כאבים גב תחתון בלבד" (נספחי כתב התביעה). ח. אומנם, בהתאם לרישומים הרפואיים, רק ביום 26/9/11 (כחודשיים לאחר האירוע הנטען) ניתן לתובעת "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250)", ורק ביום 4/10/11 הומצאה לתובעת "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה", כאשר קודם לכן, ובסמוך למועד האירוע הנטען, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי, אולם, לא ציינה את דבר האירוע התאונתי הנטען על ידה. ט. כידוע, בית הדין מייחס חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית, אולם, יחד עם זאת, הרישומים הרפואיים אינם חזות הכול. נזכיר, כי בהתאם להלכה הפסוקה: "יעניק בית הדין במסקנותיו חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן זו תהא לרוב גרסתו הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה. כמובן, שאין ברישומים הרפואיים משום חזקה חלוטה, כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, וביכולתו של הטוען לפגיעה בעבודה לסתור את תוכנם של אותם רישומים רפואיים. כדי לסתור את האמור באנמנזה הרפואית יש לבחון את הרישומים הרפואיים המאוחרים יותר, ההודעות בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ואת עדויותיהם של העדים בפני הערכאה הדיונית, התרשמותה מאותן עדויות ומאמינותן" (עב"ל (ארצי) 680/07 אנעאמה עבדאללה- המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 13/12/08). י. מהודעתה מיום 17/7/12 של התובעת לחוקר מטעם הנתבע עלה, שהיא לא פנתה מיידית לקבלת טיפול רפואי, על אף שסבלה מכאבים נוראיים, כלשונה, מאחר והיא חשבה שזה מצב שיעבור והיא נטלה תרופות. ביחס לרישומים הרפואים, העידה התובעת, כי ביום 14/7/11 היא פנתה לקבלת טיפול רפואי ראשון וכשפנתה לרופא "הוא שואל מה קורה, אני אמרתי כאבים בגב, אני רוצה לקבל טיפול ולחזור לעבודה" (ש' 11- 6, עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן, בימים הראשונים לאחר התאונה היא טיפלה בעצמה, הרופאה המטפלת של התובעת לא נמצאה אותה עת והתובעת הזמינה תור לאורטופד (עמ' 4 לפרוטוקול). חשוב הוא לציין, כי התרשמנו שבעת שפנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי לאחר האירוע הנטען על ידה, היא סברה שהמדובר הוא בכאב חולף, נטלה תרופות, ביקשה חופשת מחלה למנוחה, וביקשה להמשיך לעבוד כרגיל עד למועד יציאתה לפנסיה, בעוד כשנתיים וחצי (ראה למשל, הודעת התובעת מיום 17/7/12 לחוקר מטעם הנתבע; עמ' 3 לפרוטוקול). 16. משאלו הם פני הדברים, ומשגרסתה של התובעת התגלתה כאחידה, אמינה ומהימנה, ונמצאו לה תימוכין הן בעדויות השונות והן בחומר הראיות שהוגש לתיק, אנו מקבלים אותה במלואה. 17. לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 4/7/11 לבין הפגיעה ממנה סובלת התובעת, יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין, כאשר לא שוכנענו שיש לקבל את התביעה כבר בשלב זה, כפי שטוענת התובעת וסומכת טענותיה על האמור בגיליון רפואי מיום 8/1/12 של ד"ר קריסקאוצקי, רופא הנתבע (- בו כאמור נרשם בין היתר: "לאשר 14/7/11- 28/7/11 כאבים גב תחתון בלבד" (נספחי כתב התביעה)). 18. ואלו הן העובדות בתיק, אשר יועברו למומחה הרפואי: א. התובעת ילידת 26/6/1953. ב. בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובעת עבדה בצוות כוח עזר בבית אבות "משען כרמל" בחיפה. ג. ביום 4/7/11, בסמוך לשעה 18:15, במהלך עבודתה במשמרת ערב, הרימה התובעת, יחד עם עובדת נוספת, מטופלת כבדת משקל שנפלה בחדר האוכל, ובעת ההרמה הרגישה כאבים עזים בגבה (להלן: "האירוע"). יש להדגיש, כי ביומן בית האבות נרשם בזמן אמת, כי ביום 7/4/11, בשעה 18:15 נפלה בחדר האוכל דיירת. באותה משמרת התובעת והעובדת הנוספת בשם לאה מוצ'ניק היו העובדות היחידות שעבדו בחדר האוכל של בית האבות ומכאן ששתי עובדות אלו הרימו את אותה דיירת כבדת המשקל שנפלה בחדר האוכל בבית האבות. ד. לאחר האירוע, התובעת הרגישה כאבים עזים בגבה, נטלה משכך כאבים ולבשה חגורת גב שהייתה בבית האבות. על אף כאבי הגב מהם סבלה התובעת היא המשיכה לעבוד עד השעה 23:00, וסברה שמדובר בכאב שיחלוף, נטלה משככי כאבים ונעזרה בכרית חימום. ה. לאחר מספר ימים, על אף כאבי הגב, שבה התובעת לעבודתה. כאשר חשה שהכאב בגב מחמיר, וכי היא אינה מסוגלת לתפקד באופן מלא, פנתה ביום 14/7/11 לקבלת טיפול רפואי. ו. ביום 26/9/11 ניתן לתובעת טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (בל/250). ז. ביום 4/10/11 ניתנה לתובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבבית אבות