1. התובע הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע), להכיר באירוע מיום 27.12.10 כתאונת עבודה (להלן - האירוע). 2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3. בתיק זה העיד התובע בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 4. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן - א. התובע יליד 24.4.55 נשוי, אב לחמישה ילדים ומשמש כנהג מקצועי בסמיטריילר מזה למעלה מ- 35 שנים. ב. התובע לא סבל מכל ליקוי או כאב מיוחדים בכפות ידיו או בכתפיו קודם לאירוע מושא פסק דין זה. בתפקידו כנהג, נפל התובע או החליק פעמים מספר אולם לא ייחס לאירועים אלה כל חשיבות ותמיד קיווה שהכאב יחלוף וכך אכן היה עד ליום האירוע הנטען. ג. ביום 27.10.10 יצא התובע מביתו ביישוב חורה עם משאית סמיטריילר של חברת שיכון ובינוי - סולל בונה לכיוון מפעל נשר ברמלה (להלן - המפעל) על מנת למשוך מלט בתפזורת על פי תעודות העמסה בהתאם לסידור עבודה שנקבע מראש. ד. בסמוך לשעה 05:15 בבוקר, הגיע התובע למפעל ועם הגיעו, הלך בהליכה מהירה לכיוון תיבת נקודת תעודות ההעמסה על מנת לחסוך בזמן ההמתנה להעמסה. התובע נתקל באבן שפה של המדרכה ונפל בעוצמה על שתי כפות ידיו וברכיו לכיוון הפנים. נהגים מכל החברות אשר התובע אינו מכיר אותם צפו בנפילה. ה. לאחר 4-3 דקות של התאוששות מהנפילה, המשיך התובע לכיוון תיבת תעודות ההעמסה. לאחר שקם חש בכאבים עזים בעיקר בשתי כפות ידיו ובכתפיו וגם בברכיו חש בכאבים, אם כי פחותים. ו. מספר דקות לפני שהתובע הגיע למפעל, הוא שוחח עם רועי בוחבוט (להלן - רועי), חבר נהג וסיפר לו על הגעתו לנקודה. רועי סיפר לתובע כי הוא מצוי בנקודת ההעמסה. לאחר כ-15-12 דקות, בעודו ממתין לתורו, ראה התובע את רועי יוצא מנקודת ההעמסה. רועי שאל מדוע לקח לתובע כל כך הרבה זמן והתובע השיב כי נפל והתעכב, והשניים נפרדו לשלום. ז. רועי מסכים להעיד בתצהיר אודות השיחה הנ"ל אולם אינו מוכן להגיע לבית הדין בבאר שבע הואיל והוא מתגורר בראשון לציון והחל לעבוד במקום עבודה חדש. ח. לאחר אירוע הנפילה המשיך התובע לעבוד כשבוע וקיווה שהכאבים בידיים ובכתפיים יחלפו. התובע קיווה, כמו בפעמים הקודמות כשקיבל מכה, כי הכאב יחלוף ואף ביצע טיפולים כגון מים חמים, קרמים וכדורים נגד כאבים. הטיפולים לא סייעו והכאבים התגברו וכללו הגבלה בתנועת יד ימין. ט. התובע יצר קשר עם המרפאה ונקבע לו תור ליום 27.1.11. במועד זה התובע סיפר לרופא, לראשונה, על כל מה שעבר עליו מיום האירוע. התובע התלונן על כאבים עזים ומסר שאינו מסוגל להרים את יד ימין. רופא המשפחה שלח את התובע לצילום רנטגן ואולטרסאונד ועם קבלת הצילום, נשלח התובע לאורטופד. י. התובע הוזמן לתור לאורטופד ליום 19.1.11, בהמשך נשלח לפיזיוטרפיה וטיפול בגלים קצרים ולבסוף הופנה לניתוח. יא. בשל העלויות הגבוהות של הניתוח, המתין התובע בתור לניתוח בסורוקה אשר בוצע ביום 16.4.12. יב. התובע המשיך לעבוד מאז האירוע ועד לניתוח ולא לקח ימי מחלה והכל מחשש פן יפוטר ובשל העובדה שהיה לחוץ מבחינה כלכלית. רק לאחר הניתוח, כאשר לא יכול היה לעבוד כלל, נטל התובע ימי מחלה ולא חזר לעבודתו כנהג עד שפוטר לאחר 17.5 שנות ותק. 5. התובע פנה, לראשונה, לטיפול רפואי רק ביום 10.1.11, כשבועיים ומחצה לאחר מועד התאונה הנטענת (נ/1). בסיכום הביקור אצל רופא המשפחה נכתב - "לפני כחודש נפל, מאז כאב בכתף ימין" כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע כתב הרופא כי התאונה אירעה כחודש לפני כן, כאשר התובע פנה לטיפול כשבועיים וחצי לאחר התאונה השיב - "זה הרופא רשם. אני אמרתי לו שבועיים שבועיים וחצי והוא רשם כחודש" ולשאלה מדוע לא סיפר לרופא כי נפל בעבודה השיב - "אני אמרתי לרופא שאני נפלתי בעבודה מהמשאית". כאשר נשאל התובע כיצד הוא טוען כעת שנפל מהמשאית כשעד כה גרסתו היתה שנתקל באבן שפה השיב - "המחשבה שלי שהמשאית וההליכה מהמשאית זה נפילה מהמשאית. אני נפלתי רחוק מהמשאית". 6. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (נ/3) הוצאה לתובע רק ביום 27.1.11, כחודש לאחר מועד התאונה הנטען. 7. בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1) כתב התובע כי לא היו עדים לאירוע התאונה הנטען. כאשר נשאל, בחקירתו הנגדית, כיצד בתצהירו מופיע אדם בשם רועי השיב - "רועי לא ראה שאני נפלתי הוא היה בתוך המפעל. לפני שירדתי מהמשאית הוא היה בהעמסה. היה לי קשר טלפוני איתו. כשהגעתי לחניה ורציתי לקחת את תעודת ההעמסה לפני שירדתי מהמשאית ניתקתי לו את השיחה ואמרתי שאני יורד לקחת את תעודת ההעמסה" וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה מדוע לא ציין בטופס התביעה נ/1 את קיומו של רועי השיב - "אני לא ציינתי את זה כי הוא לא ראה שנפלתי". 8. התובע נשאל, בחקירתו הנגדית, מדוע גם בהודעתו לחוקר המוסד (נ/8) לא ציין את שמו של רועי והשיב - "אני שאלתי את הבן אדם לפני וגם פיטרו אותו מסולל בונה ומאז לא היה לי קשר איתו. אני השגתי את הטלפון שלו ושאלתי אותו אם הוא מוכן להעיד והוא אמר שהוא מוכן להעיד על ידי תצהיר כי עכשיו הוא נכנס לעבודה חדשה והוא לא מוכן להגיע לבאר שבע. לשאלתך - כי לא סמכתי עליו שהוא יכול לבוא. כי לא שאלתי את הבן אדם אם הוא יכול לבוא להעיד". ולשאלה מדוע לא זימן את רועי לעדות באמצעות בית הדין השיב - "מאז שאני דיברתי איתו אם הוא מוכן לבוא לחתום על תצהיר הוא מאז לא עונה לי לטלפון". 9. בתביעה שהגיש לבית הדין כתב התובע כי התאונה אירעה ביום 27.10.10. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 14.4.13 טען ב"כ התובע כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר וכי התאונה לא אירעה ביום 27.10.10 אלא ביום 27.12.10. יחד עם זאת, בתצהירו של התובע נכתב תחילה כי התאונה אירעה ביום 27.10.10 ולאחר מכן, בסעיף אחר, כי התאונה אירעה ביום 27.12.10. כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מהו התאריך הנכון השיב ביום 27.12.10. המסגרת המשפטית - 10. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 10). על התובע נטל הראיה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93). 11. בענייננו, נוכח עדותו של התובע, נוכח העדר רישום רפואי בסמוך למועד האירוע הנטען וכן נוכח אי הבאת העדים הרלוונטיים, הננו קובעים כי לא הוכח, אף לא בראשית ראיה, קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ונפרט - א. תביעת התובע להכרה בתאונה כתאונת עבודה הוגשה כשנה וארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען. טענתו של התובע לפיה המתין להגיש את התביעה רק לאחר שעבר את הניתוח בכתפו אינה מקובלת עלינו כהסבר ראוי לעיכוב בהגשת התביעה. ב. העדר רישומים רפואיים בסמוך למועד התאונה הנטען וכן העדר דיווח על התאונה בעת הפנייה הראשונית לרופא מעמידים בספק את גרסתו של התובע. התובע טוען כי התאונה אירעה ביום 27.12.10 אולם הלכה למעשה, פנה לטיפול רפואי לראשונה רק ביום 10.1.11, לאחר למעלה משבועיים ומחצה ממועד האירוע הנטען. זאת ועוד, גם כאשר פנה התובע, לראשונה, לטיפול רפואי לא אוזכר כל אירוע בעבודה ונכתב כי התאונה אירעה כחודש לפני מועד הביקור. זאת על אף שלכאורה התאונה אירעה כשבועיים ומחצה קודם לביקור. ג. הפעם הראשונה בה נזכר ברישום רפואי אירוע בעבודה הוא בפנייתו של התובע לרופא אורטופד מיום 19.1.11, אז נכתב - "כאב בכתף ימין מספר שבועות לאחר נפילה בעבודה, הכאב הופיע באופן חד...עד כה הטיפול כלל כדורים נגד כאבים, בוצעה פיזיוטרפיה" ד. הלכה פסוקה היא כי על בית הדין להביא בחשבון את הנתון של העדר דיווח על חבלה בחדר המיון או ברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן (עב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) ועב"ל 195/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי). ה. ממכתבו של המעסיק (נ/6) עולה כי התובע הודיע לממונים עליו על התאונה רק ביום 24.1.11, כחודש לאחר מועד התאונה הנטען. משהתובע לא הזכיר אירוע חבלתי בעבודה אלא כחודש לאחר שאירעה התאונה הנטענת, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגרסתו. ו. בגרסתו של התובע נתגלו סתירות באשר למועד התאונה. בתביעה שהגיש לבית הדין נכתב כי התאונה אירעה ביום 27.10.10, בדיון המקדמי נטען כי חלה טעות סופר וכי התאונה אירעה ביום 27.12.10, אולם בתצהירו של התובע צויינו שני מועדים 27.10.10 ו - 27.12.10 כמועדי התאונה. בעוד שבחקירתו הנגדית טען התובע כי התאונה אירעה ביום 27.12.10, במכתבו של המעסיק לנתבע (נ/6) נכתב כי "מר מנסור אלעטאונה הודיע לממונים עליו על התאונה שאירעה ביום 27.10.10 רק ביום 24.1.11". ריבוי גרסאות התובע אודות מועד התאונה מחזק את טענת הנתבע לפיה לא אירעה לתובע תאונת עבודה. ז. התובע אף לא הביא עדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסתו - לא הובאה עדותו של רועי בוחבוט אשר, לטענת התובע, שוחח עימו לאחר קרות התאונה ושמע ממנו על התאונה. באשר לאי הבאת עד נפסק כדלקמן - "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 - נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי. פ"ד לה(1), 736, 763-762. פעמים רבות חזרו בתי המשפט האזרחיים על הלכה זו (ראה למשל, ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח' פ"ד מט(1), 450, 459-458 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך). מצאנו כי הדברים יפים בהתאמה לענייננו. משהתובע, עליו מוטל הנטל, נמנע מלהביא ראיה כמו עדותו של רועי, עמו שוחח מיד לאחר התאונה, אין אלא להסיק כי אילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו. טענת התובע לפיה העד לא הסכים להגיע לעדות בבית הדין אינה יכולה להתקבל שכן ניתן היה לזמן את העד לעדות באמצעות בית הדין. ח. זאת ועוד - בעוד בכתב התביעה כותב התובע שנפל במפעל בחניה, בתצהירו טען כי התאונה אירעה שעה שנתקל באבן שפה ובחקירתו הנגדית, שינה התובע את גרסתו וטען כי נפל מן המשאית. 12. נוכח כל האמור הננו קובעים שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה כי ארע אירוע תאונתי בזמן העבודה. 13. סוף דבר - התביעה נדחית1 נפילה מרכב עומדתאונות נפילהמשאיתנפילה בעבודהנהג משאיתנפילהתאונת משאיתתאונת עבודה