ערעור על החלטת הוועדה לניידות לשירותים מיוחדים מיום 19.8.12 שבה נקבע, ביחס לתקופה שמיום 7.4.09 ועד ליום 6.10.10, כי המערער אינו זכאי לגמלת שירותים מיוחדים. זאת, לאחר שהוועדה דנה בעניינו של המערער בשלישית. רקע והליכים קודמים המערער, יליד 1964 המוכר כנכה בשיעור 100% בהתאם להחלטת ועדה לנכות כללית. המערער סובל מבעיות רפואיות שונות ובהן שחמת הכבד, סרטן הכבד ובעיות אורטופדיות. ביום 7.4.08 עבר השתלת כבד. החל מיום 1.5.07, קיבל המערער קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%. ביום 31.10.10 הודע למערער, כי הוחלט לשלול את זכאותו לקצבה לשירותים מיוחדים, רטרואקטיבית החל מיום 7.4.09. המערער השיג על החלטה זו וטען כי מצבו לא השתפר משנת 2007. הוועדה לעררים דחתה את עמדתו של המערער בהחלטה מיום 28.3.11. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור הראשון לבית הדין (תיק בל 6236-05-11). הערעור התקבל, בהסכמה, ועניינו הושב לוועדה לשקילת שלילת הזכאות הרטרואקטיבית. הוועדה החליטה, שוב, לדחות את טענות המערער. משכך, הגיש ערעור נוסף. הערעור השני (תיק ב"ל 47406-02-12), התקבל אף הוא בהסכמת הצדדים. החלטת הוועדה העומדת כעת לבחינה במסגרת הערעור הנוכחי, הוא הערעור השלישי, ניתנה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 28.6.12 בתיק ב"ל 47406-02-12, ולפיו: "1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (שר"מ) על מנת שתשוב ותשקול את מועד שלילת זכאותו של המערער וזאת בשים לב לדברי ב"כ המערער המפורטים בפרוטוקול הדיון. 2. הוועדה תנמק החלטתה. 3. ב"כ המערער תוזמן לטעון בפני הוועדה והמערער יהיה פטור מפני התייצבות בוועדה.". דברי ב"כ המערער, בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.12 בתיק האמור, ואליהם היה על הוועדה להתייחס, נרשמו כדלהלן: "כלל לא ברור כיצד ניתן לקבוע שלילה רטרואקטיבית של זכאות לקצבה על יסוד הערכת תלות שבוצעה שנה ושבעה חודשים לאחר המועד לגביו נקבע כי תשלל הזכות. כלל לא ברור כיצד ניתן לקבוע כך על יסוד אמירה בלתי מחייבת, אפילו אם נאמרה, של המערער בעת הערכת התלות בחודש 10/2010 כי מצבו בסך הכל ללא שינוי מאז ההשתלה שכן יכול שדבריו התייחסו רק למועד שסמוך לבדיקתו על ידי הרופא, קרי 10/2010. סמכותה של הוועדה אינה יכולה להתפרס על שלילת זכאות במועד כה מוקדם לבדיקה בלא כל מסמך עצמאי או עדות עצמאית או עובדה עצמאית ואובייקטיבית שיש בהם לתמוך בהחלטה שכזו". טענות הצדדים לטענת המערער, גם בהחלטת הוועדה הנוכחית נפלו פגמים קשים. לטענתו, הוועדה סומכת את החלטתה לגבי הערכת תפקודו של המערער בתקופה הרלוונטית על "המעשה והניסיון הרפואי", ולמעשה אינה סומכת קביעתה כל דבר. אין כל מסמך רפואי או הערכה תפקודית הנוגעת לאותו מועד. לשיטתו, החלטת הוועדה שרירותית, וחסרת צדק, ובאה לידי ביטוי בכך שהיא מסתמכת על הערכה מיום 20.2.11, על מנת לקבוע מה היה מצבו של המערער ביום 7.4.09, כשנה וחצי קודם למועד ההערכה. הוא מוסיף שהוועדה התייחסה למוצאו העדתי והראתה התנשאות וזלזול. המערער מוסיף שמיום שלילת הקיצבה (7.4.09) לא נוצרו או התגלו עובדות חדשות וראיות המצדיקות את החלטת הוועדה. לפיכך, היה על הוועדה לקבוע, כי בדין הוא המשיך לקבל את הקצבה. ככל שהיה ספק הוא היה צריך לפעול לטובתו, ולא להיפך. בנסיבות העניין מבקש מאיתנו המערער לקבוע שהרכבה הנוכחי של הוועדה "נעול" בעמדתו ולכן יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב חדש. המשיב מתנגד. לשיטתו, בהחלטה נשוא הערעור לא נפל כל פגם. המקרה של המערער הוחזר לוועדה בעקבות פסק דין, ולפיכך היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין. הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין במלואו. המשיב מדגיש שלמערער לא קיימת זכות מוקנית לקצבת שירותים מיוחדים. טענתו כי קיבל קצבה בעבר אין בה כדי לשנות את ההחלטה בדבר שלילת הזכאות. המשיב מוסיף שהוועדה מוסמכת לקבוע מצב רפואי רטרואקטיבי, בהתאם לכלים המצויים בידה. שיקול דעתה אינו מוגבל בהתאם לדין והחלטות רבות של ועדות מבוססות של ההיגיון הרפואי, גם בהיעדר בדיקות ומסמכים מזמן אמת. המערער עבר בחודש אפריל 2008 השתלת כבד. אין כל תיעוד המעיד על חוסר הצלחה של הניתוח ואין אינדיקציה לחשוב כי החלמתו היתה שונה מזו של מושתלי כבד אחרים. הוועדה קבעה, בהתבסס על ההיגיון והניסיון הרפואי, כי זמן ההתאוששות מהשתלת הכבד הינו כשנה, וכי יש להניח שלאחר מכן שב המערער לתפקוד שיאנו מקנה בקצבת שירותים מיוחדים. המערער אף אמר ביום 26.10.11 כי מצבו בסך הכל לא שינוי. המשיב מדגיש כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת באריכות. משהמערער חולק על שיקול הדעת הרפואי של הוועדה, אין מקום לקבל את ערעורו. ביום 3.2.13 וביום 8.5.13 נערכו שני דיונים מוקדם בתיק בפני חברתי כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר בתיק. דיון והכרעה בגדר ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד, ובאופן ספציפי, לבחון האם נפל פגם מנהלי בהחלטת הוועדה - האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. למען הסר ספק, קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. אחת החובות המוטלת על הוועדה לעררים היא חובת ההנמקה. מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע 1318/01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). במקרה שלפני, בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, היה עליה לשקול שנית את שלילת הזכאות לתקופה שמיום 7.4.09 ועד ליום 6.10.10. זאת, תוך התייחסות לטענות ב"כ המערער, לפיהן לא ניתן לשלול זכאות באופן רטרואקטיבי, ללא הסתמכות על מסמך או עדות מזמן אמת, ובהסתמך על הערכת תלות שנערכה כשנה וחצי לאחר מועד השלילה ועל אמירה אחת של המערער, שניתן לפרשה במספר דרכים. הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערער, ונימקה את עמדתה באריכות, כדלהלן: "הוועדה, לאחר ששמעה ככל שהיה צריך את העותרת בשם בא כוחה, קובעת פה אחד שטיעון זה חסר כל ביסוס וכל יסוד, היות שהוועדה נדרשת לדון לא פעם לגבי תקופות רטרו' ובסמכותה להפעיל שיקול דעתה על סמך הניסיון הרפואי וההסתברות הנגזרים מניסיונם של חברי הוועדה ומהמעשה הרפואי. ברור לכל שמצבו של המערער הוטב לאחר ניתוח ההשתלה ואם כי לא היה מסוגל לחזור לעבודה אין הדבר מלמד בהכרח על מצבו מבחינת זכאותו לשר"מ. ... מבחינה רפואית ולפי המעשה הרפואי קובעת הוועדה בסבירות רבה מאד ולאור הממצאים, שמצבו של העותר הוטב מבחינה תפקודית ובהתייחסות לזכאותו לשר"מ החל משנה לאחר ניתוח ההשתלה. ולכן ההחלטה שהיא רפואית ביסודה ונסמכת כאמור על הניסיון והמעשה הרפואי לראותו כמי שמצבו הוטב כשנה לאחר ההשתלה נובע ישירות מן הפרקטיקה הרפואית המקובלת. הוועדה דוחה את הערר פה אחד". מהנמקת הוועדה עולה בבירור שהיא לא הסתמכה על מסמכים או בדיקות מהתקופה הרטרואקטיבית הנידונה. ההחלטה מבוססת אך ורק על ניסיונם של חברי הוועדה ועל הידע הרפואי. בנסיבות אלה, ועל אף שצודק המשיב שלוועדה נתונה עקרונית הסמכות לקבוע זכאות לקצבה - הן באופן פרוספקטיבי והן באופן רטרואקטיבי - הרי שמקובלת עלי טענת המערער לפיה כדי לבסס קביעות הנוגעות לתקופות עבר, יש צורך במסמכים וראיות מזמן אמת, או מזמן הקרוב לזמן אמת, שביחד עם ידע וניסיון רפואי יכולים להוביל למסקנה על שלילה רטרואקטיבית. במקרה שלפני, ההחלטה על שלילה רטרואקטיבית של קצבה שהוענקה למערער בעבר נסמכה על בדיקה שבוצעה כשנה וחצי לאחר מכן. על פני הדברים, לא השתכנעתי שבמקרה שלפני הוכח ראייתית שינוי נסיבות המצדיק החלטה רטרואקטיבית שכזו. מקובלת עלי טענת המערער שספק במקרה כגון זה צריך לפעול לטובת המערער, ולא כנגדו. בנסיבות אלה, אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לוועדה שוב. מאחר שמדובר בפעם השלישית בה מושב עניינו של המערער לוועדה, קיים בסיס מוצדק לבקשתו להחלפת הרכב הוועדה. לסיכום עניינו של המערער מוחזר בזאת לוועדה שתתכנס בהרכב חדש ושונה מזה שהתכנס ביום 19.8.12. הוועדה תשקול את זכאותו של המערער לקצבת שירותים מיוחדים ביחס לתקופה שמיום 7.4.09 ועד ליום 6.10.10. המערער יוזמן לוועדה לשם טיעון, בעצמו או באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ניידותשירותים מיוחדיםערעור