העובד נחשף לאבק, קידוחים שפלטו גז ראדון, טרפנטין, צבע, סילקה, מלט, חול, חומרי צבע, קידוחים וחפירות בקרקע ובסלע, קידוחים באבן ובבטון, סיתות בטון ואבן, ניסור לבנים. רקע כללי 1. השאלה שהובאה לפתחנו - האם יש להכיר במחלת הריאה ממנה סובל התובע כמחלת מקצוע שהיא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 או לחלופין האם מחלתו נגרמה בדרך של מיקרוטראומה. 2. תמצית העובדות כפי שהוסכמה על ידי הצדדים הייתה כדלקמן: א. התובע יליד 30.3.1948. התובע עבד בתחום הבנייה במשך 45-46 שנים. תחילה עבד כפועל בנייה, ברזל וסבלות וב-20 השנים האחרונות כמנהל עבודה. להלן פירוט מעסיקיו: 1976-1985 מבט בניה בע"מ 1991-2008 חברת חמט בע"מ 2008-2009 ראבי חברה קבלנית בע"מ 2008-2009 עמית ושות' חברה לפיתוח בע"מ ב. התובע נחשף לאבק, קידוחים שפלטו גז ראדון, טרפנטין, צבע, סילקה, מלט, חול, חומרי צבע, קידוחים וחפירות בקרקע ובסלע, קידוחים באבן ובבטון, סיתות בטון ואבן, ניסור לבנים. ג. עבודת התובע הינה בסביבת עבודה פתוחה וב-20 השנים האחרונות עבד התובע כמנהל עבודה ולא בעבודה פיזית, אך שהה באתר הבנייה במשך כל שעות עבודתו. ד. התובע עישן 5 שנים בהיותו נער. 3. על יסוד תשתית עובדתית זו התמנה מומחה רפואי על ידי בית הדין אשר התבקש להשיב על 4 שאלות בנוסח המקובל. להלן נפרט את השאלות והתשובות כפי שנתנו על ידי המומחה כאמור: א. המומחה נשאל : "מהו הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע ?" על כך השיב : "התובע סובל מהתרחבות פתולוגית ממוקמת של הסימפונות (ברונכיאקטזיות) בדרגת חומרה רנטגנית קלה (טובולריות). על פי תיקו הרפואי תוארו אירועים חוזרים, לעיתים ממושכים, של שעול וליחה מוגלתית. בתקופות כאלו טופל באנטיביוטיקה ובשאיפת מרחיבי סמפונות. ברור שנעשה גילה בשנת 1996, על פי CT חזה, קיומן של ברונכיאקטזיות טובולריות באונה אמצעית של ריאה ימנית. בשנת 2003 בצילומי CT חזה תוארו, על פי ציטוט, ברונכיאקטזיות גם באזור ממוקד של ריאה שמאלית (אזור הלינגולה), בנוסף לברונכיאקטזיות הידועות באונה אמצעית מימין. תפקודי ריאה שביצע בשנים 2003, 2008 ו- 2010 הדגימו חסימה מינימאלית לא הפיכה, תפקוד מלא (כולל קיבולות, דיפוזיה וחמצון) תקין, לכידת אויר בינונית ללא חסימה - בהתאמה על פי השנים. השינויים האלו בתפקודים, שאינם עקביים, מצביעים ככל הנראה על שינויים דינמיים המתרחשים סביב החרפות זיהומיות וללא עדות לנזק תפקודי-חסימתי משמעותי וקבוע." ב. המומחה נשאל : "האם יש קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע לאופי עבודתו ?" על כך השיב : "ברונכיאקטזיות נגרמות בדרך כלל עקב זיהומים ריאתיים חוזרים או חמורים (דלקות ריאה זיהומיות, שחפת, זיהומים חוזרים ונשנים של הסימפונות), לעתים על רקע מרכיב משפחתי גנטי או על רקע פגם גנטי. במקרים רבים הברונכיאקטזיות מופיעות דווקא באונה האמצעית מימין ובלינגולה משמאל, ללא קשר לחשיפה תעסוקתית כזו או אחרת ובמשך השנים, עקב זיהומים חוזרים ונשנים כב"מעגל קסמים", מתווספות ברונכיאקטזיות חדשות. חשיפה שאיפתית לחלקיקים איריטנטיים, כפי שהתובע היה חשוף אליהם על פי תאור העובדות משך שנות עבודתו, לא מזוהה בספרות הרפואית כגורם להופעת ברונכיאקטזיות יש-מאין או כמחלה ברונכיאקטטית תעסוקתית. יחד עם זאת חשיפה מתמשכת לשאיפת חלקיקים מגרים, בעיקר אם היא אינטנסיבית ולאורך שנים, ידוע כבעלת פוטנציאל להופעה יש-מאין של מחלה חסימתית מסוג COPD אך התובע, על פי תפקודי הריאות שבצע, איננו סובל מ- COPD . חשיפה ממושכת לאיריטנטים שאיפתיים עלולה בפוטנציה להחמיר מחלת ריאות הקיימת על רקע סיבה אחרת. בעיקר מדובר בהמרת מחלות חסימתיות מסוג אסתמה ו- COPD שהתובע לא לוקה בהן, אך לדעתי אין לשלול השפעה פוטנציאלית של חשיפה כזו, במידה והייתה אינטנסיבית ולאורך שנים רבות, גם על החמרת ברונכיאקטזיות קיימות." ג. המומחה נשאל : "האם מצבו הרפואי נובע ממצב תחלואי טבעי ?" על כך השיב : "אין בידי מסמכים מתיקו הרפואי שקדמו לתחילת עבודותיו המוזכרות בהחלטת בית הדין. התובע עישן על פי הרישום בתיקו הרפואי כחמש שנות חפיסה עד גיל 32, חשיפה שאינה אינטנסיבית דיה בכדי לגרום לנזק ריאתי צמית אך עלול לתרום להחמרה זמנית של ממצב קיים. כפי שציינתי בסעיף ב' אינני סבור כי התפתחותן של הברונכיאקטזיות בתובע נגרמו בשל חשיפה תעסוקתית וסביר כי הן הופיעו על רקע תחלואי טבעי. מאידך כפי שציינתי אין אפשרות לשלול החמרת מצב קיים." ד. המומחה נשאל : "באם מצבו הרפואי נובע מאופי העבודה, האם השפעת גורמים אחרים פחותה בהרבה מהשפעת העבודה ?" על כך השיב : "במידה והתובע היה חשוף באופן אינטנסיבי ויום יומי, לפחות בעשרים השנים הראשונות לעבודתו, לאבק ולחלקיקים מהסוגים המוזכרים בסעיף העובדות, הרי שאני ממליץ לייחס לחשיפותיו המקצועיות השפעה של החמרת מצב קיים בסדר גודל של כשליש ממצבו הצמית." 4. בעקבות חוות הדעת ועל פי בקשת התובע, התבקש התובע להשיב ל-7 שאלות הבהרה. להלן נפרט את השאלות ואת התשובות כפי שניתנו על ידי המומחה: א. המומחה נשאל : "האם אתה מסכים עם הקביעה כי העובדה שמדובר במחלה ברונכיאקטטית דו צדדית המערבת מספר אונות שוללת גורם מקומי להתפתחות ברונכיאקטיזיות ומרמזת על גורם סיסטמי ?" על כך השיב : "מחלה ברונכיאקטטית מקומית (באזור אנטומי מוגדר אחד בלבד) עלולה לעיתים לנבוע גם על רקע גוף זר שנשאף וחוסם חלקית את הסימפון לאותו אזור, או בשל הצרות מקומית של הסימפון, הגורמים לקושי בניקוז הפרשות מאותו איזור ולכן גם לזיהומים חוזרים הגורמים להתרחבות מקומית של הסימפונות. מחלה דו צדדית איננה שוללת גורמים זיהומיים חוזרים בשתי הריאות כסיבה לברונכיאקטזיס. סיבות ססיטמיות הן מחלות הפוקדמות כמה מערכות בגוף ובין היתר פוגעות גם בריאות (למשל מחלות רקמת חיבור כגון ראומטואיד ארטקריטיס, חסרים במערכת החיסון הכללית וגם לייפת כסייתית - CF). שאיפת חומרים מזיקים, למשל עשן סיגריות או איריטנטים אחרים עלולה לפגוע בהחלט בשתי הריאות, ובאופן דיפוזי (ולא רק בלינגולה משמאל ובאונה אמצעית מימין, כפי שנמצא במקרה הנידון) אך כפי שציינתי בחוו"ד שאיפת כרונית של איריטנטים לא מוכרת כסיבה לברונכיאקטזיס תעסוקתית יש-מאין." ב. המומחה נשאל : "בחוות דעתך צויינו אסתמה ו- COPD כמחלות ריאות חסימתיות. האם ישנן מחלות נוספות אותן ניתן לסייג כמחלות ריאה חסימתיות ? במידה וישנן האם ניתן לקבוע כי התובע סובל ממי מהן?" על כך השיב: "כפי שפרטתי בחוו"ד בתובע לא הודגמה הפרעה חסימתית קבועה בדרכי הנשימה ולכן מצבו אינו תואם הגדרת מחלה חסימתית כגון COPD וגם מחלת האסתמה לא אובחנה אצלו. קיומן של ברונכיאקטזיות לא בהכרח גורם למחלה חסימתית כפי הגדרתה הרפואית-ספירומטרית (ירידה קבועה ביחס לערך התקין של FEV1/FVC הצפוי על פי מין וגיל וגובה). ג. המומחה נשאל : "במידה וקבעת בשאלה שלעיל כי התובע סובל ממחלת ריאות חסימתית אחרת ניתן לייחסה לחשיפה התעסוקתית, והאם המחלה הוחמרה עקב החשיפה המתמשכת ? " על כך השיב: "בחוו"ד הדגשתי כי התובע אינו סובל ממחלת ריאות חסימתית אלא מברונכיאקטזיות קלות הממוקמות באונה אמצעית מימין ובלינגולה (משמאל) ואירועים זיהומיים חוזרים בדרכי הנשימה. בנוגע לקשר אפשרי בין מחלתו לבין חשיפותיו המקצועיות עניתי בפרוטרוט בתשובתי לשאלה ב' בחוו"ד ואין לי להוסיף על כך." ד. המומחה נשאל: "האם לדעתך קיים קשר בין COPD ובין ברונכיאקטזיות? אם לא, נודה להתייחסותך למאמר המצורף (צורף ציטוט מתוך ההנחיות של החברה הבריטית לרפואת חזה בנושא ברונכיאקטזות שלא על רקע CF)... " על כך השיב : "ראשית אזכיר, כפי שפרטתי בחוו"ד, בתשובות לשאלות א', ב', כי התובע אינו סובל מ-COPD על פי הגדרתה הרפואית ואינו עומד בקריטריונים לאבחונה על פי ההנחיות של ארגון הבריאות העולמי. מיעוט חולי COPD עלולים לפתח ברונכיאקטזיות משניות לזיהומים חוזרים ונישנים בסימפונות או משניים לדלקות ריאה זהומיות חוזרות. בציטוט מתקציר ההנחיות של החברה הבריטית לרפואת חזה בענין ברונכיאקטזיות שלא על רקע לייפת כיסייתית ׁ(Non-CFׂׂ) מפורטות הסיבות הידועות העלולות לגרום לברונכיאקטזיות ו- COPD אינה מוזכרת כסיבה. כן מוזכר במקום אחר שב- 15-30% מחולי COPD כשמבצעים CT בחתכים דקים ניתן למצוא ברונכיאקטזיות (כממצא המלווה COPD) [מודגש במרקר צהוב עמוד i7 שם]. מחלת ה COPD מאופיינת בהחרפות זיהומיות חוזרות ונישנות ולכן אין זה פלא למצוא בחלק מהחולים פתולוגיה של ברונכיאקטזיות. מוזכר שם כי בחלק לא מבוטל של חולי ברונכיאקטזיות (40%) לא נמצא אירוע סיבתי מזוהה שעלול היה לחולל פתולוגיה זו [מודגש במרקר צהוב עמוד 8i שם]. ה. המומחה נשאל : "האם הופעת הברונכיאקטזיות בשתי הריאות מעידה על מחלה ריאתית כללית ולא על פגיעה מקומית ?" על כך השיב : "ברונכיאקטזיות דו צדדיות מעידות בד"כ שהגורם לא היה מקומי אנטומי (גוף זר או לחץ חיצוני על סימפון הגורמים להצרות בסימפון המוביל לאותו אזור ריאה, ובעקבות הצרות זו הופעת זיהומים חוזרים ממוקמים הגורמים לברונכיאקטזיס ממוקד) אלא סיבות המשפיעות על שתי הריאות. זיהומים ריאתיים חוזרים/ זיהומים בדרכי הנשימה קורים לרוב בשתי הריאות, לא בהכרח באותה נקודת זמן. ו. המומחה נשאל : "האם המחלה הריאתית הדו-צדדית יכולה להיגרם עקב חשיפה יומיומית לאיריטנטים נשימתיים ?" על כך השיב : "על שאלה זו עניתי בתשובתי לשאלה ב' בחוו"ד ואין מה להוסיף. יחד עם זאת ציינתי שם כי אין לשלול השפעה פוטנציאלית של חשיפה כזו, במידה והייתה לדעת בית המשפט אינטנסיבית ולאורך שנים רבות, גם על החמרת ברונכיאקטזיות קיימות, כלומר תיתכן אפשרות של החמרת מצב קיים. ז. המומחה נשאל : "האם בין האיריטנטים הנשימתיים היכולים לגרום לברונכיאקטזיות נמנים גם אבק פחם ואבק סיליקה? (צורף ציטוט ממאמר)... " על כך השיב : "המאמר שצוטט בדק שכיחות ברונכיאקטזיות בעובדי מכרות פחם החשופים שנים לעבודה עם אבק פחם (וגם סיליקה בריכוזים מותרים) שפיתחו עקב כך מחלה ריאתית הנקראת COAL WORKER PNEUMOCONIOSIS (ׂׂCWP) שהיא מחלה של רקמת הריאה שאיננה ברונכיאקטטית. בחולים שפיתחו מחלה זו זיהו בנוסף גם אחוז גבוה של ברונכיאקטזיות. מרבית החולים האלו (79%) היו מעשנים עם היסטוריה של 21 שנות חפיסה בממוצע (עישון כבד). יש להדגיש כי העובדה שחולים אלו פיתחו פנוימוקוניזוזיס על רקע חשיפה לעבודה עם פחם מעידה על אינטנסיביות החשיפה (ריכוז ושנות חשיפה). בחלק הדיון של אותו מאמר החוקרים מביעים את דעתם כי ברונכיאקטזיות מושפעות (Influenced) מחשיפה לאבק פחם. החוקרים לא יצאו במסקנה שחשיפה זו היא הגורם לפתולוגיה. במקרה הנידון לא זוהתה בתובע מחלת CWP והוא גם לא עישן באינטנסיביות המוזכרת במאמר. כפי שציינתי בחוו"ד חשיפה תעסוקתית לאיריטנטים אינה נמנית על הסיבות לגרימת ברונכיאקטזיות יש-מאין." 5. התובע טען במסגרת סיכומיו כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי מחלת הריאות ממנה הוא סובל הינה תאונת עבודה ועיקר טענותיו בהקשר זה היו כדלקמן: א. המומחה קבע כי מחלתו של התובע הינה קלה יותר מהעולה מהמסמכים הרפואיים, ואי לכך הינה מוטעית. ב. המומחה השאיר לקביעת בית הדין את שאלת מידת האינטנסיביות של החשיפה לאיריטנטים בעשרים שנות עבודתו הראשונות של התובע, וקבע כי אם ייקבע כי התובע נחשף באופן אינטנסיבי יש לייחס לחשיפה החמרת מצב בגובה של שליש ממצבו הצמית ומכאן לאור ההלכה שיצאה מבית הדין הארצי ניתן להכיר בהחמרה כ"תאונת עבודה" ואין צורך כי המחלה כולה תיגרם על ידי העבודה ולכן יש לקבל את תביעתו. ג. מאחר שמדובר בחוק סוציאלי די באמירה של המומחה כי מדובר בהחמרה כדי להרים את נטל ההוכחה המצדיק סיווג מחלתו של התובע כפגיעה בעבודה. 6. הנתבע בסיכומיו עמד על דחיית התביעה ועיקר טענותיו בהקשר זה היו כדלקמן: א. המומחה שלל בחוות דעתו קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין תנאי עבודתו. ב. המומחה קבע בחוות הדעת כי תנאי העובדה אינם מוכרים כסיבה למצבו הרפואי של התובע. ג. המומחה קבע כי לא ניתן לשלול החמרת מצב וזאת על בסיס עובדות מסוימות שלא נכללו בהחלטת המינוי והצדדים לא הסכימו להן. ד. קביעות המומחה אינן עולות בקנה אחד עם הלכות בית הדין הארצי ואין להסתפק בחוסר אפשרות לשלול מאחר שאין הנטל על הנתבעת לשלול קשר סיבתי אלא הנטל על התובע להוכחתו. דיון הכרעה 7. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 8. התובע טוען לפגיעה בעבודה, כמחלת מקצוע על רקע טיבה וטבעה של עבודתו ו/או על פי תורת המיקרוטראומה. אולם, מחלתו של התובע אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע המנויות בחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. מכיוון שמחלה זו אף אינה נופלת בגדר פגיעה חד פעמית פתאומית, בהתאם להגדרות המנויות בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 הרי שניתן להכיר במחלה כתאונת עבודה רק באמצעות יישום תורת המיקרוטראומה. לשם כך, עלינו לבדוק אם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הופעת המחלה, ואם כן, אם המחלה נגרמה או הוחמרה עקב פגיעות חוזרות ונשנות בעבודתו. 9. נציין, כי פיתוחה של תורת המיקרוטראומה נבעה מתחושת אי הצדק אשר נגרמה כתוצאה מהיות רשימת מחלות המקצוע אשר מופיעות בתקנות "רשימה סגורה". תחושת אי צדק זו נעוצה בכך כי מבוטחים אשר לקו במחלות שהתפתחותן או הופעתן היו קשורות או נגרמו באופן משמעותי על ידי עבודתם ואשר טרם הוכרו כמחלות מקצוע, לא זכו להיות מוכרים כנפגעי עבודה, על כל המשתמע מכך. לאור האמור, פותחה הלכה שמטרתה לפצות את המבוטחים שמחלתם קשורה לתנאי עבודתם, אולם אינה מחלת מקצוע או "תאונת עבודה" במובנה הרגיל. ההלכה שפותחה היא "תורת המיקרו-טראומה", המבוססת על שני יסודות, והם: א. קביעה עובדתית שהיו פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות במבוטח, שנגרמו לו עקב עבודתו; ב. חוות-דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות לבין הופעת המחלה (ראה -דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פ''ד לז (2002) 577). עוד נקבע כי תורת המיקרו-טראומה הוכרה למעשה כ"מפלט האחרון" של המבוטח הסובל ממחלה אשר איננה מחלת מקצוע ולא נפגע בפגיעה חד פעמית (ראה -דב"ע נה/0-93 המוסד לביטוח לאומי נ' עזרא קורן, פד"א לא עמ' 607). מכאן שתורת המיקרוטראומה היא פיתוח פסיקתי אשר נועד להביא בעיקרו להתייחסות שוויונית ו"צודקת" למבוטחים שנפגעו עקב ובמהלך עבודתם באופן המרחיב את תחולת החוק. 10. כפי שפורט לעיל, המומחה מטעם בית הדין קבע כי ניתן לראות בעבודת התובע בה נחשף לחומרים אירינטנטיים כגורם אשר החמיר את מצבו הרפואי בשיעור החמרה של שליש. זאת, בהנחה והחשיפה הייתה אינטנסיבית ויום יומית לפחות במשך 20 שנות עבודתו הראשונות. הנתבע משליך יהבו על העובדה כי לא נקבע בעובדות המוסמכות מטעם הצדדים מהו היקף החשיפה ומשכה, בכדי לטעון כי בכך נשמטת הקרקע מתביעת התובע ולכך אין בידינו להסכים. התובע עבד באתרי בנייה במשך 45-46 שנים תחילה כפועל בניה וב-20 השנים האחרונות כמנהל עבודה. בהתאם לעובדות המוסכמות גם בתקופה שהתובע הועסק כמנהל עבודה הוא שהה באתר הבנייה במשך כל שעות עבודתו. לפיכך, גם אם לא צוין באופן מפורש בעובדות המוסמכות מהו היקף חשיפתו, הרי שסבורים אנו כי הכוונה באמירה זו הינה חשיפה יום יומית ואינטנסיבית לחומרים אירינטנטיים כדברי המומחה ומהטעם הזה אין באי ציון העובדה במפורש כדי לפגוע בתביעת התובע. נדגיש כי בפני בית הדין לא נשמעו או הוצגו ראיות לעניין היקף החשיפה לחומרים אותם פירטו הצדדים בעובדות המוסכמות ומידת החשיפה לכל אחד מהחומרים. משהנתבע לא ביקש להציג בפני המומחה שאלות הבהרה נוספות אלא הותיר את העניין להכרעת בית הדין וזאת מבלי שלבית הדין יש כלים לקבוע את מידת החשיפה, ומכיוון שעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שכל ספק פועל לטובת התובע ומכאן שיש לקבל את עמדתו לעניין היקף החשיפה. לאור האמור, שוכנענו כי יש לראות בחשיפתו היום-יומית של התובע לחומרים אירינטנטיים כסדרה של פגיעות חוזרות ונשנות אשר השפיעו על מחלת הריאות של התובע. 11. למעלה מן הצורך נציין כי הנתבע לא הצביע על כל גורם תורשתי או אחר אשר היה יכול להוות גורם להיווצרות או להחמרת מחלת הריאות של התובע. אף מתשובת המומחה לשאלות ההבהרה עולה כי לא נמצא אירוע סיבתי מזוהה שהביא לגרימת המחלה בקרוב למחצית מן החולים בברונכיאקטזיות (40%). 12. אשר לטענה בדבר שלילת הקשר הסיבתי כבר נפסק כי הכלל בקשר לקביעות כאלו הינו כי לא בכל מקרה בו המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו : "עלול"/ "יתכן ש" / "אין לשלול" קשר סיבתי - המסקנה המתבקשת הינה כי הקשר הסיבתי לא הוכח, אלא שיש לבחון את חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת ההקשר בו נעשה שימוש בביטויים אלו, הנסיבות בכללותן והעניין העומד להכרעת בית הדין (ראה עב"ל 106/07 דורית גלס- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 20.5.07), עב"ל 213/98 שרלוט וינמן- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.1.03). בענייננו, עיון בתשובות המומחה הרפואי, מעלה כי המומחה סבר כי יש קשר סיבתי של החמרה. כך קבע בתשובתו לשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה לאופי העבודה: "חשיפה ממושכת לאיריטנטים שאיפתיים עלולה בפוטנציה להחמיר מחלת ריאות הקיימת על רקע סיבה אחרת. בעיקר מדובר בהחמרת מחלות חסימתיות מסוג אסתמה ו COPD שהתובע לא לוקה בהן, אך לדעתי אין לשלול השפעה פוטנציאלית של חשיפה כזו, במידה והייתה אינטנסיבית ולאורך שנים רבות, גם על החמרת ברונכיאקטזיות קיימות." 13. יתר על כן, בשאלת הקשר הסיבתי, ההלכה הפסוקה אשר מצאה ביטויה במספר פסקי דין קובעת כי די בתרומה של 20% להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס את הקשר הסיבתי המשמעותי שבין תנאי העבודה לבין המחלה (עב"ל 521/06 משה קורין- המוסד לביטוח לאומי, בעב"ל 1790/06 אליהו אילן- המוסד לביטוח לאומי, עב"ל 146-10 המוסד לביטוח לאומי- אוחיון אהרון, עב"ל 11174-05-11 מוניפה זרעיני -המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.12.12)) מאחר שנקבע עוד כי שעה שעל פי חוות דעת רפואית אין קשר סיבתי בין העבודה והמחלה, אין מקום לבדוק האם המחלה נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה (עב"ל 341/96 שמעון מליח-המוסד לביטוח לאומי) הרי שישנה חשיבות לקביעה קיומו או העדרו של קשר סיבתי. בנסיבות העניין, שעה שהמומחה הרפואי קבע החמרה בשיעור של כשליש ממצבו הצמית, הרי שמדובר על תרומה של למעלה מ-20% ומכאן שהוכח בענייננו קיומו של קשר סיבתי בין העבודה למחלת התובע. בהקשר זה נציין, כי לחוות הדעת המוגשת על ידי המומחה אותו מינה בית הדין משקל מיוחד, ובית הדין לא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ר' עב"ל 11174-05-11 מוניפה זרעיני -המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.12.12) והאסמכתאות המפורטות שם). 14. משקבענו כי הוכח בענייננו קיומו של קשר סיבתי, הרי שאנו קובעים כי יש להכיר במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה ומכאן, שתביעתו של התובע מתקבלת. 15. סוף דבר א. התביעה מתקבלת. ב. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. גזקידוחמלטחשיפה לחומרים מסוכנים