תביעה לשחרר כספים שנצברו בקרן על שמו של העובד לחשבון נאמנות

תביעה להורות על שחרור מלוא הכספים שנצברו בקרן על שמו של העובד לחשבון הנאמנות כפי שנקבע במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' הרשמת ריכטמן מיום 18.9.11 (להלן: "פסק הדין") (ר' נספח 1 לתצהיר העובד). רקע עובדתי רלוונטי: התובע הועסק בבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" או "המעביד"), וזאת במשך תקופה של כ-25 שנים (החל מחודש 10/79 ועד 28.3.05). בתקופת עבודתו, הופרשו עבור התובע הפרשות לקופות גמל שונות וביניהן גם לקג"מ. אין חולק כי בתום תקופת עבודתו, פוטר התובע בשל חשדות למעשים פליליים שבוצעו על ידו, במסגרתם שלח ידו בכספי לקוחות הבנק. עקב מעשים אלו התנהל נגד התובע הליך פלילי (ת"פ 36945-12-09), אשר הסתיים בהסדר טיעון (סע' 4 לתצהיר התובע, סע' 9 לתצהיר מר דב גזית מטעם הבנק). ביום 14.9.10 הגיש התובע תביעה כנגד הבנק בפני בית דין זה (ס"ע 20045-09-10) במסגרתה עתר לתשלום זכויות שונות, לרבות פיצויי פיטורים ושחרור הכספים הצבורים לזכותו בקופות הגמל שנפתחו על שמו. בין כך ובין כך, הגיעו העובד והבנק להסכם פשרה ביניהם, שקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' הרשמת ריכטמן, ולפיו הוסכם כי הבנק יורה על שחרור הכספים הצבורים לזכות העובד בקופות הגמל שנוהלו על שמו לחשבון נאמנות שינוהל ע"י בא כוחו. בהתאם לפסק הדין, שלח הבנק לקג"מ מכתב שבו ביקש מקג"מ לפעול עפ"י ההסכם ולהעביר לחשבון הנאמנות את הכספים שנצברו לזכות העובד בקרן (נספח 2 לתצהיר העובד). קג"מ מצידה השיבה לבנק כי פסק הדין אינו מחייב את קג"מ, אשר לא היתה צד להליך וכי בהתאם לתקנון קג"מ (להלן: "התקנון") אין העובד זכאי, אלא לחלקו בלבד בדמי הגמולים, זאת מאחר ופוטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים (ר' נספחים 3, 5 לתצהיר העובד). אשר על כן פנה התובע לבית דין זה בתביעתו הנוכחית, בה הוא מבקש להורות לקג"מ לשחרר לטובתו את יתרת הכספים (כספי המעביד) שנצברו לזכותו בקג"מ, כפי הנקבע בפסק הדין. טענות הצדדים בתמצית: העובד טוען כי קג"מ אינה אלא נאמן המחזיק כספים בנאמנות ואין לה כל מעמד/זכות בקביעה האם לשחרר כספי פיצויי פיטורים, לגביהם הסכימו הן העובד והן המעביד, על שחרורם לטובת העובד. משקג"מ אינה פועלת להעברת מלוא הכספים לזכות העובד, הרי שהיא מפרה את פסק הדין. אכן, התובע הורשע בהעברות כספים שלא כדין, אך המעביד הסכים שאין לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים, וכך גם לא נקבע ע"י ביה"ד כי המדובר ב"נסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים". קופת הגמל אינה רשאית להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתם של המעביד ו/או של ביה"ד, שעה שהן המעביד והן ביה"ד לא שללו מהעובד פיצויי פיטורים. בין הקרן לבין העובד אין כל יריבות משפטית לעניין הזכאות ל"פיצויי פיטורים". הדרך היחידה לשלול פיצויי פיטורים הינה עפ"י סע' 16-17 לחוק פיצויי פיטורים וסמכות זו נתונה לביה"ד בלבד. בעניינו אין מקום להיכנס לגדרם של סע' 3-4 לפרק ו לתקנון, זאת לאור ההסכמה בין העובד למעביד, אשר קיבלה את אישורו של ביה"ד לפיה יש לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים. הבנק מצידו מצדד בעמדת העובד, וטוען כי קג"מ פועלת בניגוד לדין שעה שמסכלת את מימוש פסק הדין. הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד כוחו יפה ככל פס"ד אחר. פסה"ד הורה לקג"מ מפורשות לשחרר לתובע את כספי התגמולים והפיצויים וכוחו מחייב כלפי קג"מ. הדרך לשלילת פיצויי פיטורים היא אחת, כקבוע בסע' 16-17 לחוק פיצויי פיטורים. שלילת פיצויי פיטורים אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי או ע"י הכרעת בית הדין. לקג"מ אין סמכות להחליף את שיקול דעתו של המעביד, וודאי לא את שיקול דעתו של ביה"ד, אשר נתן כאמור תוקף של פס"ד להסכם הפשרה. טענת קג"מ כי שלילת פיצויי הפיטורים נסמכת על הודעת הבנק משנת 2005, דינה להידחות. לאחר אותה הודעה (נספח א לתצהיר מר שמואל קנובלר שהוגש מטעם הקרן) התקיים הליך משפטי בעניין נסיבות סיום יחסי עבודתו של התובע, וניתן פס"ד הקובע בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים. ולפיכך פס"ד זה גובר על ההודעה שניתנה טרם התנהל ההליך. הצדדים הרלוונטיים לברור המחלוקת דנן הם המעביד והעובד, ומשאלה הסכימו כי העובד יהא זכאי לסכומים האמורים, אין לקג"מ כל מעמד עצמאי בשאלת נסיבות פיטורי העובד. לעניין הפרשנות הראויה לנספח ו' לתקנון נטען, כי תכליתו של סע' 4 לנספח ו הינה להקפיא העברת הכספים למעביד אשר טוען כי העובד מעל ו/או אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת עד להכרעה בנוגע למעמדם של הכספים שנצברו בקופה. ככל שביה"ד לא יעתר לבקשת העובד והבנק, הרי שבהתאם לסע' 7.3 להסכם הפשרה, תידרש קג"מ לפצות את הבנק בגין הנזקים שנגרמו לו ע"י התובע, מתוך כספי הפקדות הבנק (תגמולים ופיצויים) ומובן כי אין משמעות הדבר שהכספים יוותרו בכל מקרה בקג"מ. לטענת הקרן, התובע פוטר מעבודתו ללא זכאות לפיצויי פיטורים (בנסיבות של מעילה בכספי הבנק). בנסיבות אלו, עפ"י הוראות תקנון הקרן, אין התובע זכאי לשחרור כספי המעביד. גם עפ"י הודעת הבנק שניתנה בזמן אמת התובע פוטר בנסיבות שאינן מקנות לו זכאות לפיצויי פיטורים. קג"מ טוענת כי בדומה לפסיקת בי"ד זה בק"ג 24949-12-11 אסתר ברגר נ' קג"מ (להלן: "פס"ד ברגר"), עפ"י הוראות תקנון הקרן, אין למעסיק זכאות לכספים המופקדים בקרן, ומרגע הפקדתם חלות עליהם הוראות התקנון. אשר על כן ובהתאם לסע' 3 לנספח ו' לתקנון קג"מ, מבוטח שפוטר מעבודתו אצל המעביד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, יהיה זכאי לקבל מהקרן את חלקו בלבד בדמי הגמולים. עוד נטען כי קג"מ לא היתה צד להליכים שסופם בהסכם הפשרה ולא ניתנה לה הזדמנות להעלות טענותיה טרם מתן פסק הדין. על כן, קג"מ אינה מחויבת לפעול על פיו. בהליך דנן לא התנהל דיון לגופו של עניין בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ומאידך קיימת חזקה עפ"י התקנון כי נסיבות פיטורי התובע בגין מעילה, אינן מזכות בפיצויי פיטורים. דיון והכרעה: הלכה פסוקה היא כי זכויות העמיתים בקרנות פנסיה/קופות גמל נקבעות אך ורק בהתאם לתקנון הקרן, שהוא החוזה המחייב אשר מסדיר את מערכת הזכויות בין הקרן לבין עמיתיה (ראה ע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ נגד קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (31)). החל מ - 1/10/03 נקבע תקנון פנסיה חדש החל על הקרן (להלן: "התקנון "). נספח ו' לתקנון עוסק בהחזרת כספים, וקובע באילו נסיבות יהיה זכאי העובד לקבלת הכספים שנצטברו בקרן. סעיף 3 לנספח ו' לתקנון קובע כי: "(א) על אף האמור בסעיף 1 לנספח זה, מבוטח שפוטר מעבודתו אצל המעביד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים יהיה זכאי לקבל מהקרן את חלקו בלבד בדמי הגמולים." סעיף 4 לנספח ו' לתקנון קובע כי: "(א) הסתיימה עבודתו של מבוטח עקב מעילה או בנסיבות אשר בהן עובד מפוטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים- לא יוחזרו למעביד דמי הגמולים ששולמו בגין המבוטח לקרן". אמנם, ההלכה היא שקרן הפנסיה מחויבת לפעול בהתאם לכללים הקבועים בתקנון ואין לה סמכות להעניק זכויות לעמיתיה ללא הוראה מפורשת בתקנון. (ר' בג"צ 6460/02 משה אליאב נ. בית הדין הארצי לעבודה, פס"ד מיום 8.2.06, ע"ע 629/97 אליאב נ. קרן מקפת, פד"ע ל"ו 721 עע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרק פיורסט ואח' (פד"ע לט 831). ראו גם ע"ע 701016/98 יהושע פאול - תנובה ואח', ניתן ביום 15.10.01). ואולם, אין חולק כי במקרה דנן העובד פוטר ומשכך, הרי שדרך המלך היא בתשלום פיצויי פיטורים. הקרן אינה רשאית לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים. שלילת פיצויי פיטורים מהעובד נעשית ע"י המעביד ו/או לבקשת המעביד והסמכות לקבוע האם העובד פוטר בנסיבות שמצדיקות שלילת/הפחתת פיצויי פיטורים מהעובד נתונה לביה"ד מכוח סע' 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). במקרה הנוכחי, התובע פוטר אליבא דכל הדעות בשל מעשים חמורים שגרמו נזק למעביד. המעביד מצידו היה רשאי לפנות לביה"ד ולבקש שלילה, ולו חלקית של פיצויי הפיטורים, אך הוא העדיף שלא לעשות כן ותחת זאת הגיע להסכמה עם העובד על תשלום מלא של פיצויי הפיטורים. יהיו שיקולי המעביד אשר יהיו, הרי שהמעביד העדיף להגיע עם העובד להסכמה לפיה יקבל ממנו פיצוי, זאת במקום לנסות ולשכנע את בית הדין בשלילת פיצויי הפיטורים. המדובר בהסכם שקיבל את אישורו של בית הדין (פסק דינה של כב' הרשמת ריכטמן), אשר לא ראה בהסכם מעין זה כ"הסכם פסול", או "הסכם הנוגד את תקנת הציבור", ובהתאם נתן לו תוקף של פסק דין. קג"מ אינה רשאית לבוא בנעלי המעביד ו/או בנעליו של בית הדין, ואינה בעלת מעמד עצמאי לטעון בפני בית הדין כי יש מקום לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים בשל מעשיו הפליליים. כאמור, חוק פיצויי פיטורים קובע את הדרך לשלילת פיצויי פיטורים מעובד, ואינו מקנה לקרן מעמד עצמאי ביכולת ליזום פנייה לבית הדין בדרישה לשלילתם. ויודגש, אין בקביעתי זו שלעיל כדי לסתור את הוראות התקנון, שהרי הסמכות לשלול פיצויי פיטורים מעובד שפוטר נתונה לבית הדין ובהתאם להוראותיו של חוק פיצויי פיטורים, וברי כי התקנון כפוף לכך. כאשר עובד פוטר, ברירת המחדל הינה תשלום פיצויי פיטורים, אלא אם אלה נשללו ע"י המעביד ו/או ע"י בית הדין. בענייננו, נקבע, כי פיטורי העובד היו בנסיבות שאינן מצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים ועל כן אין אנו נכנסים בגדרם של סע' 3-4 לנספח ו' לתקנון. יש לציין כי ראוי לאבחן בין המקרה דנן לבין פסה"ד בעניין ברגר, שם עסקינן בעובדת שהתפטרה ומכאן שנקודת המוצא בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, הינה העדר זכאות לפיצויים. בהתאם גם סעיפי התקנון הרלוונטיים בעניין ברגר, שונים מאלה שבענייננו. לעומת זאת, במקרה דנן, משהעובד פוטר הרי שנקודת המוצא בהתאם לחוק פיצויי פיטורים הינה תשלומם, כאשר אלה לא נשללו ע"י מי שבידו הסמכות לכך, קרי, המעביד ו/או בית הדין. סוף דבר: התביעה מתקבלת. אני מורה לקג"מ להעביר לזכות התובע את מלוא הכספים הצבורים על שמו בקרן, בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כל זאת בצירוף הרווחים שהצטברו שם. בנסיבות דנן, לא מצאתי מקום להשית על הקרן את הוצאות ההליך הנוכחי, שכן לא הוכח כי התנגדות הקרן לשחרור הכספים נעשתה בחוסר תום לב, גם אם בסופו של הליך זה דעתה המשפטית לא אומצה. על כן, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור: תוך 30 יום. שחרור כספיםנאמנות