ערעור קצבת ילד נכה עקב מצב נפשי והתעללות מינית ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לילד נכה לעררים (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי המערערת אינה זכאית לקצבת ילד נכה. המערערת הינה כבת 14, סובלת מ"תסמונת טרנר", אשר מתבטאת, בין היתר, בבעיות גדילה. לדברי הוריה של המערערת, היא עברה התעללות מינית בעבר וסובלת מהפרעות בתחום הנפשי. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן: הוועדה לעררים לא בדקה את מצבה הנפשי של המערערת, אלא הסתמכה על דו"ח מבית החולים X, בו נכתב בפירוש כי התמונה טרם ברורה. הוועדה התעלמה מקביעה זו וקבעה כי מדובר במופנמות בלבד. המערערת הציגה מסמכים נוספים מד"ר X, המטפלת במערערת, מהם עולה כי המערערת היתה מטופלת בעבר במרפאה הנפשית בבית החולים X והוועדה לא התייחסה לכך. על הוועדה להתרשם ישירות מהתיק הרפואי בבית החולים X, לאחר שתזמין אותו. החומר שהוזמן על ידי הוועדה מהמרכז הרפואי X כלל לא עמד בפניה בעת מתן ההחלטה. הוועדה התעלמה מתסמונת העדר הגדילה ממנה סובלת המערערת וכלל לא בדקה את האפשרות ליישם את סעיפי הליקוי המתייחסים לטיפול רפואי מיוחד. המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים: בהחלטת הוועדה לא נפלה טעות משפטית. התיעוד שהציגה המערערת מאוחר לוועדה. לא הוצג תיעוד קודם המעיד על בעיות נפשיות ממשיות. המערערת לא הציגה את החומר הגולמי שקדם לאישורי ד"ר X. המערערת אמנם סובלת מתסמונת טרנר, אולם כדי להיכלל במסגרת הקריטריון של ילד נכה הנזקק לטיפול מיוחד על התסמונת להיכלל במסגרת התסמונות הנדירות, והמערערת אינה טוענת לכך. ביום 9.6.13 נערך דיון בתיק, לאחריו ביקש ב"כ המערערת להגיש מסמכים נוספים והצדדים הוסיפו טענות בכתב. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר בתיק. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 X נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 X - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. בהתכנסותה הראשונה של הוועדה, היא התייחסה למצבה הנפשי של המערערת בהאי לישנא: "נערה רזה והתנהגותה מתאפיינת בהתנגדות לתקשורת ותשובות המבטאות הימנעות מהסביבה. ההורים מספרים על חוויה טראומטית של התעללות מינית בעבר. לצורך השלמת תמונה, הוועדה מבקשת תוצאות של הטיפול שעברה בX וכמו כן סיכום מידע עדכני מהטיפול הפסיכיאטרי בביה"ח X ". מעיון בישיבה המסכמת של הוועדה עולה, כי הוועדה עיינה במסמך יחיד, הוא דו"ח מסכם של הפסיכיאטרית ד"ר X. הוועדה מציינת, כי תשובתה של הרופאה אינה חד משמעית ואינה מצביעה על הפרעה למעט מופמנות (סעיף 6 להחלטת הוועדה). לפיכך, החליטה הוועדה לדחות את הערר. הוועדה אינה מתייחסת לחומר שהתבקש ממרכז X, וספק רב האם החומר הונח בפניה. בכך, נפלה טעות בהחלטת וועדה. משסברה הוועדה, בהתכנסות הראשונה, כי החומר ממרכז X רלוונטי להחלטתה, היה עליה להמתין למסמכים אלה, ככל שהם קיימים, ולסכם רק לאחר עיון בהם והתייחסות עניינית. בפרט נכונים הדברים שעה שהוועדה עצמה מציינת כי המסמך שהוצג שפניה, של ד"ר X, אינו חד משמעי. זו אף זו, משקובעת הוועדה כי המסמך מד"ר X אינו חד משמעי, היה מקום לעיון ולהתרשמות מתיקה הרפואי המלא של המערערת בבית החולים X. אשר לטענות המערערת בנוגע לתסמונת טרנר ממנה סובלת, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בהקשר זה. המערערת לא הצביעה על קשיים תפקודיים הנובעים מתסמונת זו, או על קריטריון אחר הרלוונטי לקצבת ילד נכה, בהתאם לדין, אותו היא ממלאת כתוצאה ממצבה. לפיכך, אין מקום לדיון מחדש בהקשר זה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יושב לוועדה לעררים לילד נכה, על מנת שזו תפנה לבית החולים X, ולמרכז X, לקבלת תיקה הרפואי של המערערת. לאחר שהוועדה תעיין בחומר הרפואי, תשקול שוב החלטתה בעניינה של המערערת. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. המערערת והוריה יוזמנו לטעון בפני הוועדה. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי והמערערת יוצגה על ידי בא כוח מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. קטיניםנזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשינכותילד נכה / פעוט נכהקצבת ילדיםהתעללותערעור