30% נכות בגין יתר לחץ דם, 20% בגין פסוריאזיס, 10% בגין עודף משקל הרקע להגשת הערעור הנוכחי 1. המערער לוקה בבריאותו, בתחומי רפואה שונים. המערער פנה למשיב בתביעה לקצבת נכות, לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. ביום 2/2/06, קבעה ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), שהחל מיום 15/9/03, דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער, היא בשיעור 60%. דרגת הנכות המשוקללת האמורה, נקבעה על פי שקלול של דרגות הנכות הבאות: א. נכות בשיעור 30%, בגין יתר לחץ דם, לפי פריט 9(3)(ב)(II) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). ב. נכות בשיעור 20% בגין פסוריאזיס, לפי פריט 80(3) למבחנים. ג. נכות בשיעור 10% בגין עודף משקל, לפי פריט 3(ב) למבחנים (אעיר כי באותה עת המבחנים טרם כללו את פריט 14א, אשר מתייחס באופן ספציפי לעודף משקל). ד. נכות בשיעור 10% בגין כיב קיבה ותריסריון, לפי פריט 12(3)(ב)(II) למבחנים, אלא שדרגת נכות זו אינה מובאת בחשבון לצורך נכות כללית, כמתחייב מהוראות תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות רפואיות והוראות שונות), התשמ"ד-1984 (שתיקראנה להלן: "תקנות הנכות הכללית"). ה. נכות בשיעור 10% בגין אבן בכליה, לפי פריט 22(9)(א) למבחנים, אלא שגם דרגת נכות זו אינה מובאת בחשבון לצורך נכות כללית, בשל הוראות תקנות הנכות הכללית. ו. נכות בשיעור 10% בגין קשיי נשימה, לפי פריט 69(2)(ב) למבחנים. ז. נכות בשיעור 10% בגין כפיון, לפי פריט 30(1)(ב) למבחנים. שקלול מדוייק של דרגות הנכות שאמורות להיות מובאות בחשבון מבין אלה שנמנו לעיל, מביא לדרגת נכות בשיעור 59.176%, ודרגה משוקללת זו - עוגלה לשיעור של 60%. 3. למערער נקבעה דרגת אי-כושר בשיעור זהה לדרגת הנכות הרפואית המשוקללת והמעוגלת (60%), ובהתאם לכך - שילם לו המשיב קצבת נכות בשיעור 60% במשך מספר שנים. 4. בשנת 2010, ביקש המערער לבדוק אותו מחדש, בגין טענתו על כך שחלה החמרה במצב בריאותו. ההחמרה שהמערער טען לה, היתה בשני נושאים; ארועי דום נשימה והיצרות בכלי בעורקי הלב. 5. המשיב העמיד את המערער לבדיקה של רופא מוסמך. הרופא המוסמך קבע ביום 19/7/10, כי דרגת הנכות הרפואית של המערער, ירדה לשיעור משוקלל של 42%. דרגת הנכות המשוקללת האמורה, שוקללה לאחר שהרופא המוסמך קבע את דרגות הנכות הבאות: א. נכות בשיעור 20% בגין פסוריאזיס, לפי פריט 80(3) למבחנים. ב. נכות בשיעור 10% בגין דום נשימה בשינה בצורה קלה, לפי פריט 3(ב) למבחנים. ג. נכות בשיעור 10% בגין "חשד למחלת לב איסכמית", לפי פריט 9(1)(ג(I) למבחנים. ד. נכות בשיעור 10% בגין אבן בכליה, לפי פריט 22(9)(א) למבחנים, אלא שכאמור לעיל, דרגת נכות זו אינה מובאת בחשבון לצורך נכות כללית, בשל הוראות תקנות הנכות הכללית. ה. נכות בשיעור 10% בגין קשיי נשימה, לפי פריט 69(2)(ב) למבחנים. ו. נכות בשיעור 10% בגין עודף משקל, לפי פריט 14א(3) למבחנים, אלא שגם דרגת נכות זו אינה מובאת בחשבון, בשל הוראות תקנות הנכות הכללית. ז. נכות בשיעור 0% בגין כפיון, לפי פריט 30(1)(א) למבחנים. ח. נכות בשיעור 0% בגין יתר לחץ דם, לפי פריט 9(3)(א) למבחנים. דרגות הנכות המובאות בחשבון משוקללות לשיעור של 41.68% והרופא המוסמך עיגל זאת לדרגת נכות רפואית משוקללת של 42% כאמור לעיל. 6. בשל החלטת הרופא המוסמך, מצא המשיב כי המערער אינו מגיע לרף המזערי של הנכות הרפואית, והפסיק לשלם למערער את קצבת הנכות ששולמה לו במשך שנים. 7. המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך מיום 19/7/10. הערר הובא לדיון בפני הועדה (באותו הרכב שדן בעניינו של המערער ביום 2/2/06). 8. הועדה התכנסה לדיון ביום 13/9/11, והחליטה להשאיר על כנן את דרגות הנכות שנקבעו למערער על ידי הרופא המוסמך, למעט הוספת דרגת נכות בשיעור 10% בגין שינויים ניווניים בברכו הימנית של המערער, לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים. (במאמר מוסגר אעיר כי בטבלה שמילאה הועדה, בחלק ט' של הפרוטוקול מיום 13/9/11 נכתב כאילו הועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין כפיון, אלא שברור שמדובר בטעות סופר, באשר על פי תוכן דברי הועדה מסתבר שהיא החליטה לדחות את הערר בענין הכפיון, וכן הועדה ציינה שהנכות היא לפי פריט 30(1)(א) למבחנים, פריט אשר מקנה 0% נכות ולא 10% נכות). בשל הוספת דרגת נכות אחת בשיעור 10%, על ידי הועדה, בהחלטתה מיום 13/9/11, הרי שדרגת הנכות המשוקללת המדוייקת עלתה לשיעור של 47.512%, ושיעור זה עוגל על ידי הועדה לשיעור של 48%. 9. המערער ערער לבית דין זה על החלטת הועדה מיום 13/9/11. ערעורו נדון בתיק 3024-12-11 בפני נשיאת בית הדין, השופטת ורד שפר. בפסק דינה מיום 2/4/12, קיבלה הנשיאה שפר את ערעורו של המערער, והורתה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, כדי שהועדה תאפשר למערער לטעון בפניה, ולהביא בפניה מסמכים רפואיים כדי לנסות לשכנע אותה שלא להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לו על ידי הועדה ביום 2/2/06. פסק הדין הורה גם כי החלטת הועדה תהיה מנומקת וברורה. 10. המערער ביקש רשות לערער על פסק הדין מיום 2/4/12. בקשתו נדונה בבית הדין הארצי לעבודה בתיק 36196-04-12. ביום 13/5/12 - נדחתה בקשת המערער על ידי בית הדין הארצי לעבודה. 11. עקב כך - הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, שהתכנסה לדון בו מחדש, ביום 31/7/12. בהחלטתה מיום 31/7/12, חזרה הועדה על מסקנותיה מיום 13/9/11 (כולל העתקה של טעות הסופר בענין דרגת הנכות בענין הכפיון, בטבלה שבחלק ט' לפרוטוקול). 12. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה מיום 31/7/12. גורל הערעור 13. משעניינו של המערער הוחזר אל הועדה על פי פסק הדין מיום 2/4/12, עלי לבחון בערעור זה, אם נפלו טעויות משפטיות באופן שבו קיימה הועדה את פסק הדין. בענין זה אזכיר כי פסק הדין האמור חייב את הועדה, לא רק לאפשר למערער לטעון בפניה לענין הפחתת דרגות הנכות לעומת אלה שנקבעו לו ביום 2/2/06, אלא גם לנמק את החלטתה באופן ברור (ובהתאם להלכה הפסוקה - ההנמקה אמורה להיות כזו שתהא מובנת גם למי שאינו רופא). 14. הפגימות שלגביהם הופחתה דרגת הנכות של המערער ביום 13/9/11 וביום 31/7/12 אל מול זו שנקבעה ביום 2/2/06, היו אלה: א. יתר לחץ דם - בעוד שבשנת 2006 נקבעה למערער, כזכור, דרגת נכות בשיעור 30% לפי פריט 9(3)(ב)(II) למבחנים, הרי שבקביעות המאוחרות יותר, נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%, לפי פריט 9(3)(א) למבחנים. ב. כפיון - בעוד שבשנת 2006 נקבעה למערער, כזכור, דרגת נגות בשיעור 10% לפי פריט 30(1)(ב) למבחנים, הרי שבקביעות המאוחרות יותר, נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%, על פי פריט 30(1)(א) למבחנים (אף כי, כאמור, הועדה ציינה בטבלה שבחלק ט' של הפרוטקול שערכה כי מדובר, כביכול, בנכות בשיעור 10%). ג. משקל עודף - בעוד שבשנת 2006 נקבעה למערער, כזכור, דרגת נכות בשיעור 10% לפי פריט 3(ב) למבחנים, והיה מדובר בדרגה שהובאה בחשבון לצורך נכות כללית, הרי שבקביעות המאוחרות יותר, נקבעה למערער דרגת נכות דומה (10%) אך היא היתה על פי פריט 14א(3) למבחנים, כך שהיא היתה "מנופה" בהתאם להוראות תקנות הנכות הכללית, ולא הובאה בחשבון בשקלול שנערך לשם קביעת דרגת הנכות המשוקללת. ד. כיב בקיבה או בתריסריון - בעוד שבשנת 2006 נקבעה למערער, כזכור, דרגת נכות בשיעור 10% לפי פריט 12(3)(ב)(II) למבחנים (אם כי זו לא הובאה בחשבון, בשל תקנות הנכות הכללית), הרי שבקביעות המאוחרות יותר - לא נקבעה אותה דרגת נכות. 15. לדעתי, בחינת הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 31/7/12, מלמדת שהועדה לא יצאה ידי חובתה באופן ההנמקה של החלטתה בעניינים שבהם הופחתה דרגת הנכות של המערער לעומת זו שנקבעה ביום 2/2/06. שתיים מבין טעויותיה לא היו בגדר טעות מהותית, וייתכן שלכשעצמן הן לא היו מצדיקות את קבלת הערעור, אך השלישית - היתה מהותית. אציין תחילה את הטעויות הקלות יותר, ובהמשך - את הטעות המהותית. 16. אחת הטעויות הבלתי מהותיות, היתה - כפי שצויין כבר לעיל, בענין הכפיון; הועדה, למעשה, קבעה למערער נכות בשיעור 0% בגין כפיון, לפי פריט 30(1)(א) למבחנים, אך למרות זאת היא ציינה בטבלה שהיא מילאה בחלק ט' של הפרוטוקול, כי מדובר, כביכול, בנכות בשיעור 10%. אמנם, כפי שכבר ציינתי לעיל, ברור שמדובר בטעות סופר, אך עדיין - האופן שבו אותה טעות הועתקה מהפרוטוקול שנערך על ידי הועדה ביום 13/9/11 אל הפרוטוקול שנערך על ידי הועדה ביום 31/7/12, מעורר תהיות בדבר מידת תשומת הלב שבה התייחסה הועדה אל עניינו של המערער. 17. טעות נוספת, קשורה לענין התעלמות הועדה מענין הנכות שנקבעה בגין הכיב. כזכור, ביום 2/2/06, נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין כיב קיבה ותריסריון, לפי פריט 12(3)(ב)(II) למבחנים. קיום ראוי של פסק הדין מיום 2/4/12, היה אמור להביא את הועדה להסביר מדוע דרגה זו כבר אינה נכללת בין דרגות הנכות של המערער. למרות זאת, הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 31/7/12 - מתעלם לחלוטין מענין הכיב. עם זאת, מאחר שממילא מדובר בדרגת נכות שאינה משוקללת בין דרגות הנכות, על פי הוראות תקנות הנכות הכללית, אני סבור שהתעלמותה של הועדה מענין זה, אינה בגדר טעות מהותית, אשר היתה יכולה להצדיק את קבלת הערעור, אילו היא היתה עומדת בפני עצמה. 18. הטעות המהותית באופן ההנמקה של הועדה, נוגעת - לדעתי - לענין הפחתת הנכות בגין יתר לחץ דם, מדרגת נכות בשיעור 30% לפי פריט 9(3)(ב)(II) למבחנים, לדרגת נכות בשיעור 0%, לפי פריט 9(3)(א) למבחנים. בענין זה - הועדה לא יצאה ידי חובת ההנמקה. 19. לשם הבהרת טעותה של הועדה בענין ההנמקה, אביא תחילה את נוסח הפריטים הרלוונטיים מהמבחנים. פריט 9(3)(א) למבחנים עוסק במצב כזה: "לחץ-דם דיאסטולי קבוע שאיננו עולה על 95 מ"מ כספית, ללא סימנים אוביקטיביים של פגיעה בלב, בכליות או ברשתיות". ואילו פריט 9(3)(ב)(II) למבחנים מתאר מצב כזה: לחץ-דם דיאסטולי קבוע מעל ל-95 מ"מ כספית ועד 110 מ"מ כספית: I. ... II. עם הגדלה ברורה של הלב, קיימת נשמת בינונית לאחר מאמץ". כזכור, בהתאם לפסק הדין מיום 2/4/12, היה על הועדה לנמק באופן ברור (שיהיה מובן גם למי שאינו רופא) את ההחלטה בענין הפחתת דרגת הנכות מ-30% לפי פריט 9(3)(ב)(II) למבחנים, אל 0% לפי פריט 9(3)(א) למבחנים. הנמקה מעין זו, היתה אמורה לכלול התייחסות של הועדה לפרמטרים השונים המצויים בהגדרות של פריטי המבחנים הרלוונטיים, כך שיהיה ברור מדוע עמדת הועדה היא שמצבו של המערער דומה יותר למתואר ב פריט 9(3)(א) למבחנים, מאשר למתואר בפריט 9(3)(ב)(II) למבחנים. אולם, הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 31/7/12, אינו כולל התייחסות לחלק מהותי מהפרמטרים האמורים. ראשית, הפרוטוקול כלל אינו מציין את ערכי לחץ הדם שהובאו בחשבון. לא ניתן לדעת אם הועדה סברה שלמערער יש לחץ דם דיאסטולי קבוע שאינו עולה על 95, או שמא היא סברה שיש לו לחץ דם דיאסטולי קבוע שכן עולה על 95. שנית, הועדה כלל לא התייחסה לשאלת קיומה של נשמת לאחר מאמץ. (אעיר בענין זה כי אף אם לא היתה נמצאת הגדלה ברורה של הלב, עדיין היתה אפשרות שקיומה של נשמת לאחר מאמץ, היתה מצדיקה קביעת דרגת נכות מותאמת, בין 0% לבין 30%, על פי שיקול דעתה של הועדה). שלישית, הועדה לא הסבירה (באופן שיכול להיות מובן גם למי שאינו רופא), מה משמעות הממצא שהיא ציינה לגבי "אורטה - 3.8". ברור שמדובר באחד מעורקי הלב (וכזכור, המערער טען להחמרה במצבו בשל היצרות בעורקי הלב), אך לא ניתן להבין אם מדובר בממצא תקין או בממצא שאינו תקין, ואם הוא אינו תקין - האם יש לו משמעות מבחינת פגיעה בלב או לא. 20. על כן, איני יכול לראות את הועדה כמי שיצאה ידי חובת הקיום הראוי של פסק הדין מיום 2/4/12, ולפיכך - נכון לקבל את הערעור. 21. מאחר שהועדה לא קיימה כראוי את פסק הדין הקודם, אני סבור שלא יהיה זה נכון להשיב אליה את עניינו של המערער פעם נוספת, לשם תיקון נוסף של טעויותיה המשפטיות. לפיכך, נראה לי כי בעניינו של המערער נכון לסטות מהכלל ולהורות על העברת עניינו להתברר בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר לא יכלול מי מבין חברי הועדה (הקודמת). לועדה הרפואית לעררים בהרכב השונה ייקרא להלן: "הועדה החדשה". 22. הועדה החדשה מתבקשת לדון מחדש בעררו של המערער על החלטת הרופא המוסמך מיום 19/7/10. על המשיב לדאוג לכך שהועדה החדשה לא תקבל לידיה את הפרוטוקולים שנערכו על ידי קודמתה ביום 13/9/11 וביום 31/7/12, אך היא כן תקבל לידיה את הפרוטוקול שנערך על ידי הועדה (הקודמת) ביום 2/2/06. על המשיב לדאוג גם לכך שהועדה החדשה לא תקבל לידיה את פסק הדין מיום 2/4/12 ואת האמור בסעיפים 11-19 לפסק הדין הנוכחי. כדי למנוע טעות כפי שנדונה בפסק הדין הקודם (בתיק 3024-12-11) ובבית הדין הארצי לעבודה (בתיק 36196-04-12), מובהר בזה כי אם הועדה החדשה תסבור שלגבי פגימה כלשהי נכון לקבוע למערער דרגת נכות כלשהי נמוכה מזו שנקבעה לו על ידי הועדה (הקודמת) ביום 2/2/06, יהיה על הועדה החדשה להודיע על כך למערער, ויהיה עליה לאפשר לו להביא בפניה טיעונים ומסמכים כדי לנסות לשכנע אותה שלא לעשות כך. 23. בהתחשב בכך שב"כ המערער לא ייצג אותו בכל שלבי הדיון, אני מחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 350 ₪ ובנוסף לכך - שכ"ט עו"ד בסך 1,770 ₪ (כולל מע"מ). סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/14, אם הם לא ישולמו לפני כן. 24. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, מבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. נכות