1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 28.8.2012 (להלן - הוועדה). 2.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 44618-11-11 מיום 18.6.2012 (להלן – פסק הדין), שהורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתנמק את החלטתה באשר להעדפת ממצאי בדיקת BERA מיום 8.11.11 על פני בדיקת BERA קודמת, וכן על מנת שתתייחס באופן מנומק למכתבו של ד"ר רוזן מיום 13.1.11. 3. הוועדה התכנסה מכוחו של פסק-הדין ביום 28.8.2012 וקבעה למערער 5% נכות לפי פריט ליקוי 72(1) ב' 2 מיום 19.3.01. מכאן הערעור שלפני. 4. טענות המערער: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, משום שהנימוק שלה להסתמכות על אחת מבדיקות השמיעה לוקה בחסר, ומשום שלא נימקה כראוי את התייחסותה לחוות-הדעת של ד"ר רוזן. ב. הוועדה הטילה ספק באמינותו של המערער ולכן היה עליה להזהירו בטרם נתנה החלטתה הסופית. ג. כשקיימות מספר בדיקות שונות ואף סותרות יש מקום לקבל את הבדיקה התומכת בעמדת המערער. ד. הועדה פעלה באופן מגמתי מתוך "חיפוש" אחר בדיקת שמיעה הנוחה לתוצאה אליה כיוונה, ויש מקום לכן לשנות את הרכב הוועדה. ה. הוועדה לא התייחסה לטענות המערער כפי שהובאו בפניה במכתב ב"כ המערער מיום 4.4.11. 5. טענות המשיב: א. הועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין במלואן והסבירה באופן מנומק מדוע היא מעדיפה בדיקה אחת על-פני האחרות. ב. הועדה אינה מטילה ספק במהימנות המערער דווקא, אלא מתייחסת בהחלטתה באופן כללי לבחינת מהימנות בדיקות. בנסיבות אלה אין מקום להזהיר את המערער. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שחייב את הוועדה לקבוע באופן מנומק מדוע יש להעדיף בדיקה מיום 8.11.11 על-פני בדיקת BERA שקדמה לה, וכן להתייחס למכתבו של ד"ר רוזן מיום 13.1.11. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 7. הוועדה ציינה כי בתיקו של המערער קיימת בדיקת שמיעה מ- 2001, וכי תארה באופן מפורט את ממצאי בדיקות השמיעה השונות בישיבתה טרם פסק-הדין (כפי שאף צוין בסעיף 4 לפסק הדין בו נקבע כי הועדה שקלה כראוי את מהימנות בדיקות השמיעה אודיולוגיות השונות). באשר להשוואה בין הבדיקות השונות ציינה הוועדה בהחלטתה כי בדיקת ה- BERA אליה הופנה המערער ביום 15.9.11 ועליה הסתמכה בהחלטתה: "לפי בדיקה זו שמיעתו טובה יותר מזאת שנמצאה בבדיקות הטונליות שנתקבלו תגובות ב- 1000 הרץ ב- 20 ד"ב, ב- 2000 הרץ ב- 30 ד"ב ובטווח 3000 הרץ ב- 30 ד"ב, משני הצדדים. לפי בדיקה זו ניתן להעריך את רמת שמיעתו של הנבדק בתדרי הדיבור ב- 23 ד"ב משני הצדדים. בדיקה זו גם טובה יותר מתשובת בדיקת הברה, שבוצעה בביה"ח בני ציון ב- 13.7.09 אך יש לציין שגם בדיקות השמיעה היו טובות בחלקן לפחות מהממצא שנמצאו בבדיקה הברה הזאת. כמובן, שלגבי בדיקות השמיעה יש להתייחס לבדיקה הטובה ביותר היות ובעת הבדיקה יכול הנבדק לעכב את תגובותיו למרות שהוא שומע, אך כמובן אינו יכול לסמן שהוא שומע אם הצליל הוא מתחת לרמת שמיעתו. על כן יש להתייחס בעת קביעת הנכות לתוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר. לכן מהסיבות הללו הועדה אינה משנה את החלטתה ומותירה את הנכות כפי שנקבעה." 8. הנמקת הוועדה כמפורט לעיל הינה בגדר קביעה מקצועית-רפואית בדבר השיקולים להעדפת הבדיקה ה"טובה" ביותר על-פני האחרות. קביעת הועדה בעניין זה מנומקת וסבירה ואינה מצדיקה את התערבותו של בית הדין. אין בסיס לטענה כי בהינתן מספר בדיקות שמיעה שתוצאותיהן שונות ואף סותרות יש לקבל דווקא את הבדיקה התומכת בעמדת המבוטח, וזאת משום שחובת הוועדה על-פי הדין לקבוע את שיעור הנכות לאמיתה על-פי הממצאים שהיא קובעת כאלה המשקפים לאמיתה את שיעור נכותו. 9. לא מצאתי כי הועדה הטילה ספק באמינות המערער באופן המצדיק אזהרתו בטרם תיתן החלטתה הסופית. הערות הוועדה אינן מתייחסות למערער כאן אלא הן בגדר הסבר לבחינת אמיתותן של בדיקות השמיעה לגבי כל נבדק באשר הוא. אזהרת הנבדק נדרשת מקום שבשל שאלת האמינות מתקשה הוועדה הרפואית להגיע לכלל מסקנות רפואיות, מה שאין כן במקרה כאן שעה שבפני הוועדה מספר בדיקות שמיעה המאפשרות לה להעריך לפי מיטב הבנתה המקצועי את שיעור נכותו של הנבדק. 10. באשר למכתבו של ד"ר רוזן ציינה הוועדה כי בפניו לא עמדה בדיקת השמיעה המאוחרת יותר מיום 1.5.11 ממכון גל - בדיקה המראה ששמיעתו של הנבדק טובה יותר מזאת שנמצאה במכון שנהב בבדיקה מיום 13.1.11. הוועדה מצביעה אם כן על המקור לשוני בממצאים ובמסקנות אליה הגיעה בשונה מד"ר רוזן, ומדובר לכן בהנמקה מספקת לעניין דחיית האמור בחוות-דעת. 11. אין מקום לקבל את הטענה כי היה על הוועדה להתייחס לפניית ב"כ המערער מיום 4.4.11. הוראה שכזו אינה כלולה בפסק-הדין, ודי בכך כדי לדחות את הטענה. 12. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. רפואהשמיעההרכב ועדה רפואיתירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)עררועדה רפואית