לטענתו, יש להכיר באירוע זה כתאונה בעבודה. בית הדין האזורי בחיפה דחה את תביעת המערער, בקובעו כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו (השופט אסף הראל ונציגי הציבור מר עמי בריל ומר מיקי חקלאי; בל' 7061-12-11). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים לקבוע כי למערער אירע אירוע תאונתי בעבודה. התשתית העובדתית והאירוע שבמחלוקת 2. המערער, יליד 1959, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעתו כקבלן בניין עצמאי. לפי הנטען על ידו בבית הדין האזורי, ביצע בחלקת קרקע בטבעון עבודות שיועדו לבניית שתי יחידות דיור. יחידה אחת יועדה ללקוח ובעדה שולם לו שכר. את היחידה השנייה ייעד המערער לעצמו, על מנת למוכרה. לטענת המערער, ביום 3.5.09 הרים שק מלט בעת עבודתו, ונפגע בעמוד השדרה (להלן: האירוע). ביום 24.8.09 נותח המערער בגבו. לאחר שלא חלה הטבה במצבו, נותח המערער פעם נוספת ביום 12.10.09. 3. המערער הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) לתשלום דמי פגיעה. תביעתו נדחתה, מן הטעם שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. אף אם היה אירוע תאונתי, אי הכושר אינו תוצאה של האירוע אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי. כנגד החלטת המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. התיעוד הרפואי 4. מפסק הדין עולה כי לפני בית הדין האזורי הוצגו תיעוד רפואי כמפורט להלן: סיכום ביקור מיום 6.5.09, חתום על ידי דר' רמי לוי. במסמך מצוין כדלקמן: "תלונות: כאבים בעכוזים מיזה [כך במקור, ר.ר.] שבועיים לאחר הרמת משא בעבודה, טופל בנרות וולטרן ללא שיפור. ... ממצאים: בדיקת עמ"ש ללא ליסט עגבלה [כך במקור, ר.ר.] בתנועה בגב SLR - מימין 80, 80 משמאל, כוח גס שמור החזרים תקינים ושוים דו"צ תחושה שמורה. רגישות בעכוזים. אבחנות: LOW BACK PAIN" (להלן: מסמך דר' לוי). מכתב שחרור מבית החולים לניאדו מיום 2.6.09, שהוצא בעקבות אשפוז המערער בתאריכים 25-27.5.09, נרשם תחת הפרק 'מחלה נוכחית' כי "3 ימים טרם קבלתו הרים משקל כבד בעבודה ובהמשך הופיעו כאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל. הופנה לבית חולים". במכתב זה נמתח בכתב יד קו על פני המילים "3 ימים" וליד המחיקה נרשמה המילה "שבועיים". ליד התיקון הוטבעה חותמת (להלן: מכתב השחרור). מסמך מאת דר' יורם פולמן מיום 4.6.09 שכותרתו "תשובת יועץ", בו נרשם "בבדיקה שנעשתה ב: 04/06/2009 עקב: כאב גב תחתון + רגל שמאל מזה חדשיים ... אבחנה: LOW BACK PAIN". על גבי המסמך נמחקו האותיות 'ים' במילה 'חודשיים' (להלן: מסמך דר' פולמן). מסמך סיכום ביקור מיום 6.8.09 מאת דר' גיפשטיין, מומחה בכירורגיה אורטופדית. במסמך זה נרשם כי המערער "סובל מכאבי הגב התחתון עם הקרנות לרגל ימין. הכאבים החלו מלפני כ-5 חודשים בעקבות ____" (להלן: סיכום ביקור אצל דר' גיפשטיין). תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 11.8.09, אשר ניתנה על ידי דר' מיכל טנא, ולפיה "ב3 למאי כשהרים משא כבד בעבודה, החלו כאבי גב תחתון פנה וטופל עי דר רמי לוי מאותו יום" (להלן: תעודה ראשונה לנפגע בעבודה). מסמך מאת דר' גיפשטיין מיום 9.11.09, שכותרתו "מכתב שחרור/סיכום מחלה" בו נרשם "סיכום מחלה: חולה שסובלת [כך במקור, ר.ר.] כאבי גב והקרנה לרגל ימין מזה שנה", שהוצא לאחר שהמערער נותח בגבו (להלן: מכתב סיכום מחלה). פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער בהסתמכו בעיקר על תיקו הרפואי, בו לא נמצאה תמיכה לגרסתו בדבר קרות אירוע תאונתי שבעקבותיו החל לחוש בכאבים בגבו. בית הדין האזורי סקר אחד לאחד את המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו, תוך שהוא מצביע על אי ההתאמות בין המפורט בהם, ובין גרסת המערער. אשר למסמך דר' לוי, שנערך שלושה ימים לאחר האירוע הנטען ואין בו כל התייחסות אליו, נקבע, שלאור סמיכות הזמנים בין האירוע ובין הפניה לטיפול רפואי היה מקום לצפות שהמערער ימסור לרופא נתונים מדויקים בנוגע למועד קרות האירוע. חרף זאת נרשם כי התלונות קיימות מזה שבועיים. המערער לא נתן בעדותו הסבר משכנע לפער זמנים זה. בית הדין הפנה למכתב השחרור בו נערך תיקון במועד האירוע, וקיבל את טענת המערער כי התיקון שנערך במסמך בוצע על ידי גורם מוסמך בבית החולים. עם זאת נקבע, כי גם לאחר התיקון האמור אין חפיפה בין תלונותיו של המערער בבית החולים בנוגע למועד קרות האירוע ובין המועד הנטען בכתב התביעה שהגיש. על פי תלונת המערער בבית החולים האירוע התרחש בסמוך ליום 11.5.09, ובכתב התביעה טען כי האירוע ארע ביום 3.5.09. בית הדין היה סבור כי יש להקנות משקל משמעותי לפער זמנים זה, משום שהמערער אושפז בסמוך למועד האירוע הנטען, כך שלא ניתן לייחס לו שכחה הנובעת מחלוף הזמן. כמו כן, יש להניח כי התיקון שנערך בכתב יד על גבי מכתב השחרור נערך בעקבות בקשתו, ועל כן היה מקום לצפות כי ידייק. אשר למסמך דר' פולמן, שגם בו תוקן המועד בו החל המערער לסבול מכאבים, נקבע כי ניתן היה לצפות שדר' פולמן יטביע את חותמתו וחתימתו בסמוך לתיקון שנערך בכתב יד. אלא, שחותמת וחתימה כזו לא מופיעות ליד התיקון, והמערער לא הוכיח כי התיקון נערך על ידי דר' פולמן. בקשר למסמך סיכום ביקור אצל דר' גיפשטיין צוין, כי המועד הנזכר בו מייחס את תחילת התלונות לתחילת חודש מרץ 2009. למערער לא היה הסבר לפער זמנים זה, והוא גם לא שלל כי יתכן שהדבר נבע מטעות שלו עצמו. נקבע, כי אין מדובר בפער זמנים זניח, וכי באנמנזה כלל לא צוין שמקור התלונה הוא פגיעה בעבודה. בית הדין קבע עוד כי אין לתת משקל לאמור בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בו נרשם כי כאבי הגב מהם סובל המערער החלו ביום 3.5.09, הוא יום האירוע, כאשר הרים משא כבד בעבודתו. זאת משום שהמערער מסר גרסאות שונות באשר למועד קרות האירוע במסמכים הרפואיים שנערכו לפני מועד הוצאת התעודה. אשר למכתב סיכום המחלה, בו נרשם שהמערער סובל מכאבי גב והקרנה לרגל ימין מזה שנה, נקבע כי אין בו התייחסות למקור הכאבים שהוא בפגיעה בעבודה, והמועד הנזכר בו מייחס את תחילת הכאבים לחודש נובמבר 2008. על כן, אין הוא עולה בקנה אחד עם גרסת המערער בדבר קרות אירוע תאונתי ביום 3.5.09. 6. בית הדין הוסיף, כי למרות שהוגשו מטעם המערער שני תצהירים של עדים מטעמו, המצהירים, שהם אביו של המערער וכן עובד בשם חאלד מולחם, לא התייצבו למתן עדות לפני בית הדין, ועל כן אין לייחס משקל כלשהו לתצהיריהם. לאור כלל האמור קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח כי ביום 3.5.2009 אירע לו אירוע תאונתי כנטען על ידו. לפיכך דחה בית הדין האזורי את התביעה. עיקר טענות הצדדים בערעור 7. לטענת המערער, ממכלול הראיות שהונחו לפני בית הדין עולה כי בסמוך לאחר האירוע הוא החל לסבול מכאבי גב, ואף נותח פעמיים בגבו. המערער צירף גם חוות דעת רפואית המבססת את האנמנזה הרפואית, ומאשרת את הקשר הסיבתי בין האירוע ובין כאבי הגב מהם הוא סובל. המערער מציין כי הוא סובל מגמגום קשה ומתקשה לבטא עצמו כהלכה, וכי זו הסיבה לניסוחים הלקויים אשר הופיעו בתלונותיו על גבי המסמכים הרפואיים ולתיקונים שנערכו בהם. מכל מקום, התיקונים שהתבצעו במסמכים אושרו בחתימות הרופאים. המערער מסביר כי אביו, אותו ביקש להעיד מטעמו, לא הגיע לדיון בבית הדין האזורי משום שהרגיש לא טוב לאחר שעבר אירוע לבבי, ואילו העד השני לא הופיע לדיון על אף שנענה בחיוב לבקשה להעיד. המערער מוסיף כי המוסד לא הביא ראיה אחת לחיזוק עמדתו לפיה הליקוי ממנו הוא סובל נובע ממצב תחלואתי טבעי. המוסד חקר את המערער בבית הדין על מסמכים רפואיים שמקורם לא היה ידוע בעת דיון ההוכחות, לא צירף העתק נאמן למקור של אותם מסמכים, ולא ביקש לזמן את המומחים על האותנטיות של אותם מסמכים. 8. מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הערעור מתמקד בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהן אין מקום להתערב. המסמכים הרפואיים שהוצגו מלמדים, ככל הנראה, על מחלה שהתרחשה לפני קרות האירוע הנטען. מלבד המסמכים הרפואיים הסותרים את טענותיו בדבר קרות האירוע, המערער לא הביא עדות כלשהי התומכת בגרסתו. שני העדים שהגישו תצהירים מטעמו לא התייצבו לדיון בבית הדין האזורי. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. דיון והכרעה 9. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי יינתן פסק דין על יסוד טענות הצדדים בכתב ובעל פה, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון. אשר על כן, בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים כאמור לעיל. 10. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. נציין כי הערעור הינו על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על ראיות ועדויות שנשמעו לפניו, ועל התרשמותו ממהימנות העדים. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים (ראו ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005 בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007 בפסקה 4 לדברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם). מקרה זה אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. על האמור נוסיף דברים אחדים כמפורט להלן. 11. אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, גרסתו של המערער בדבר קרות האירוע ביום 3.5.09 אינה נתמכת במסמכים הרפואיים שבתיקו הרפואי. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.2009; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.7.2010; עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי - אברהם יונאני, מיום 4.9.2012 בפסקה 22 וההפניה שם). בענייננו, למעט טענת המערער, לא הייתה בפני בית הדין כל ראיה לסתור את הרישומים באנמנזה, לפיהם החלו כאבי הגב מהם סובל המערער במועד מוקדם ממועד קרות האירוע הנטען. אשר לטענותיו של המערער באשר למקור המסמכים הרפואיים ואי חקירת המומחים עליהם יש לציין שהמערער לא התנגד בבית הדין האזורי להגשתם כראיה, ולא הביא ראיה שיש בה ממש לסתור את הכתוב בהם. 12. בקשר לאמור לא למותר הוא להזכיר כי שני עדיו של המערער לא התייצבו לדיון בבית הדין האזורי. על כן בדין לא ניתן משקל לתצהיריהם. יצויין כי במסגרת דיון קדם הערעור טען ב"כ המערער כי אביו של המערער שהיה העד הראשי לדבריו, אושפז במועד הדיון בבית הדין האזורי בשל אירוע לבבי. אלא שהוברר כי במסגרת עדותו בבית הדין, בתשובה לשאלה בדבר היעדרו של אביו, ציין המערער כי יש לו תצהיר של אביו שהוא בן 78, אחרי התקף לב. יצויין כי לא הוגש אישור רפואי אודות מצב רפואי שמנע מן העד להופיע לדיון. 13. הנה כי כן, צדק בית הדין האזורי כשנסמך בהכרעתו על העולה מן המסמכים הרפואיים, שלא עלו בקנה אחד עם גרסת המערער. מסקנת בית הדין לפיה המערער לא הוכיח קרות אירוע תאונתי שאירע לו בעבודה ביום 3.5.2009 כנטען על ידו, מבוססת היטב בתשתית הראייתית כפי שנפרשה לפניו, ולא מצאנו מקום להתערב בה. אשר על כן, דין הערעור להידחות. 14. סוף דבר משלא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו בעבודה אירוע תאונתי בו נפגע בגבו, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. מלטעמוד השדרההרמת משקל