אשה שעובדת אצל בעלה במשרד בבית - זכאות לדמי אבטלה

להלן עובדות המקרה: 1. התובעת נשואה (להלן: "הבעל"). 2. הבעל הינו הבעלים של חברת "חי חגי מערכות בניה בע"מ" (להלן: "החברה"), שאותה הקים בשנת 2008. 3. החברה עוסקת בבניה בגבס ומבצעת עבודות עבור חברות בניה גדולות באזור המרכז. החברה העסיקה עד חמישה עובדים שכירים בהתאם להזמנות העבודה לביצוע פרויקטים. 4. הבעל הקים משרד בחדר בתוך ביתו (להלן: "המשרד"). 5. עד למועד הקמת החברה התובעת עבדה כמוכרת בחנויות בגדים. 6. עם הקמת החברה הבעל החל להעסיק את התובעת כפקידה כללית במשרדו, למרות שלא היה לה כל ניסיון פקידותי קודם לכן. 7. התובעת עבדה במשרד מתאריך 1/10/08 ועד ליום 30/5/10, מועד בו פוטרה מעבודתה. שעות עבודתה היו מהשעה 15:00 עד השעה 20:00-21:00. 8. בו זמנית עבדה התובעת בחלק מהתקופה במשרד של עורך הדין פאר, מנובמבר 2009 ועד סוף אוגוסט 2010. שעות עבודתה של התובעת היו בין השעות 08:00 עד 13:00-14:00, מיום ראשון עד ליום חמישי. 9. במסגרת עבודתה אצל הבעל ביצעה התובעת שליחויות לבנקים, לדואר ועבדה במשרד. על פי עדות בעלה, התובעת סידרה לו במחשב טבלאות של צ'קים ושל ההוצאות למיניהם, שליחויות לדואר ולבנק, עזרה לספקים, עבודה משרדית. לדבריו, התובעת עבדה 8 שעות ביום עבורו. 10. על פי דיווחי הבעל, אזי תשלומי השכר של התובעת היו כדלקמן: א) בחודש 10/2008 סך של 6,374 ₪. ב) בחודש 11/2008 סך של 6,374 ₪. ג) בחודש 12/2008 סך של 6,369 ₪. ד) בחודש 1/2009 סך של 6,354 ₪. ה) בחודש 2/2009 סך של 3,938 ₪. ו) בחודש 3/2009 סך של 6,080 ₪. ז) בחודש 4/2009 סך של 6,080 ₪. ח) בחודש 5/2009 סך של 7,127 ₪. ט) בחודש 6/2009 סך של 7,127 ₪. י) בחודש 7/2009 סך של 7,127 ₪. יא) בחודש 8/2009 סך של 7,731 ₪. יב) בחודש 9/2009 סך של 7,731 ₪. יג) בחודש 10/2009 - לא עבדה. יד) בחודש 11/2009 סך של 6,343 ₪. טו) בחודש 12/2009 סך של 7,993 ₪-כולל דמי הבראה בסך 1,700 ₪. טז) בחודש 1/2010 סך של 6,625 ₪. יז) בחודש 2/2010 סך של 6,825 ₪. יח) בחודש 3/2010 סך של 6,902 ₪. יט) בחודש 4/2010 סך של 6,825 ₪. כ) בחודש 5/2010 סך של 4,495 ₪. 11. מן הראוי לציין, כי במועד סיום עבודתה של התובעת לא שולמו לה פיצויי פיטורים (ראה מסמך נ/3). 12. יש לציין, כי התובעת לא עבדה בחודש 9/09, היות והיא ובעלה נפצעו בתאונת דרכים והבעל היה מושבת במשך שבעה חודשי עבודה. על כן, לדבריו, כמות העבודה שהתובעת ביצעה עבורו היתה גדולה בהרבה מאשר קודם לכן, ולכן באותה תקופה התובעת גם השתמשה ברכב וגם קיבלה בחודשים 3/10-4/10 סך של 2,330 ₪ בגין שימוש ברכב קבוצה ב'. 13. כאמור, התובעת עבדה גם אצל עורך דין פאר מחודש 11/2009 ועד סוף חודש 8/2010. להלן השכר ששולם לתובעת בגין עבודתה כעובדת שעתית בשכר מינימום (ראה מסמך נ/2): א) חודש 11/2009 סך של 1,242 ₪. ב) חודש 12/2009 סך של 2,260 ₪. ג) חודש 1/2010 סך של 2,400 ₪. ד) חודש 2/2010 סך של 2,113 ₪. ה) חודש 3/2010 סך של 2,048₪. ו) חודש 4/2010 סך של 2,082 ₪. ז) חודש 5/2010 סך של 1,895 ₪. ח) חודש 6/2010 סך של 2,231 ₪. ט) חודש 7/2010 סך של 2,013 ₪. י) חודש 8/2010 סך של 2,579 ₪. 14. בתאריך 30/1/11 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה (ראה נספח נ/1), ותביעתה נדחתה על ידי הנתבע בתאריך 2/2/11, היות והנתבע לא הכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין החברה שבבעלות הבעל. מכאן התביעה לבית הדין. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 15. התובעת העידה בבית הדין. על פי עדותה בבית הדין לא היה לה שום קשר עם הלקוחות של העסק, אלא רק לבעלה, לא נשלחה אליה כל ניירת מהחברות שעימם הוא עבד וכל ההתנהלות היתה מול הבעל. 16. התובעת טענה כי ביקרה כל יום בבנק לצורך הגשת ניירת. בנוסף ביצעה עבודת ניירת, דואר, ספקים וכי הספק העיקרי של החברה היה "מלאם". 17. התובעת לא ידעה לתת הסבר כלשהו לקפיצות בשכרה והעליות והירידות בהם וטענה, כי הבעל קבע את גובה שכרה. כשנשאלה לשכר החודשי שקיבלה, התשובה היתה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 22): "אני לא זוכרת. יש תלושים ואפשר לבדוק". 18. התובעת הסבירה כי בחודש אוקטובר 2010 היא לא קיבלה שכר בנימוק (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 31-32), כי: " היתה תקופה שלא עבדתי גם במקום העבודה השני, כי פיזית לא יכולתי". 19. כשנשאלה התובעת מדוע לאחר מכן היתה עליה בשכרה (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 1-4), תשובתה היתה: "ש. אחר כך קפצה המשכורת שלך בהרבה? ת. אתם צריכים לשאול את בעלי לכך. ש. לא היתה לך שום מעורבות בשכר? ת. לא, אלה לא היו השיקולים שלי. זה היה לפי מצב החברה". 20. כן טענה התובעת, כי בהתחלה נהגה ללכת לבנק בשעות הבוקר וגם פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים והיא הצליחה לתמרן בין עבודתה עבור בעלה לבין עבודתה אצל עורך דין פאר, כי אצלו עבדה רק ארבע שעות בערך ואולי שש. 21. מעדות התובעת ובעלה עולה תמונה ברורה של עזרה משפחתית של התובעת לבעלה. התובעת לא היתה מעורבת בעבודה השוטפת של הבעל, השליחויות לבנק בוצעו, לדבריו, רק לפי הצורך וכך גם לדואר. לא ניתן כל הסבר סביר המניח את הדעת ביחס לשינויים הרבים בשכרה של התובעת, וזאת למרות שהבעל טען, כי השכר שולם לפי הספק העבודה של התובעת. 22. הן מהעדות של התובעת והן מעדות בעלה לא התרשמתי, כי אכן מדובר היה בכמות גדולה של עבודה, אשר הצדיקה את העסקת התובעת במשרה מלאה. 23. יש לציין, כי בטופס נ/3, טופס הדיווח למוסד לביטוח לאומי ציין הנ"ל במפורש כי אחוז משרתה של התובעת היה 100%, אך ימי העבודה בחודשים השונים השתנו. כך, למשל: א) בחודש 1/09 התובעת עבדה 30 יום. ב) בחודשים 2/09 ועד סוף 4/09 התובעת עבדה 11.7 ימים. ג) בחודשים 5/09 עד 8/09 התובעת עבדה 30 יום. ד) בחודש 9/09 התובעת עבדה 13.3 ימים והשכר ששולם באותו החודש בו נפצעו בני הזוג, היה 7,885 ₪, שהיה למעשה השכר הגבוה ביותר ששולם לה לאורך כל תקופת עבודתה כביכול אצל הבעל. ה) בחודשים 11/09 עד 5/10 התובעת עבדה 20 ימי עבודה. 24. לאור האמור לעיל אני קובעת, כי התובעת לא עבדה כעובדת שכירה אצל בעלה בחברה, שהינו הבעלים היחיד שלה. מדובר כאן בעסק שהיה ממוקם בבית של התובעת ובעלה, לא היו שעות עבודה קבועות, לא היה שכר קבוע, לא ניתן הסבר לשינויים הרבים בשכר ששולם לתובעת והתובעת אפילו לא ידעה לציין בבית הדין את גובה שכרה. כל ההתנהלות הנ"ל אינה התנהלות המקובלת על ידי עובד שכיר, אלא התנהלות האופיינית לניהול משק בית משותף של התובעת ובעלה וכעזרה משפחתית בלבד של התובעת לבעלה. 25. על כן אני קובעת, כי התובעת אינה זכאית לדמי אבטלה והתביעה נדחית בזאת. 26. אין צו להוצאות. הדיון התקיים בפני כדן יחיד. דמי אבטלה