1. תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3. בתיק זה העיד התובע בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 4. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן - א. התובע, יליד 1971, הינו בעל מניות יחיד בחברה העוסקת בממכר חומרי בנין וצבע ושכיר בחברה זו. ב. בחנות הממכר של החברה בה עובד התובע (להלן - החנות) קיימים מדפים יציבים גדולים ורחבי ידיים דמויי סולם ועליהם מסודרים מוצרי החנות. ג. ביום שני, 19.12.11, בשעה 18:20 לערך הגיע לחנות לקוח אשר ביקש צינור מגולגל. הצינור המגולגל מצוי במדף העליון ולצורך כך הניח התובע את רגלו הימנית על המדף הראשון על מנת להגביה את עצמו כך שיוכל למשוך את הצינור המגולגל אשר בראש המערום. ד. התובע אחז בצינור המגולגל וכאשר ביקש לרדת מהמדף, נותרה רגלו הימנית על המדף ובאמצעות רגל שמאל גישש את דרכו מטה לרצפה. בעת הירידה רגל ימין לא הצליחה להחזיק את כל משקל גופו, התובע ירד עם רגלו השמאלית ואגב תנועה לא נכונה נגרמה לו חבלה סיבובית בברכו השמאלית. ה. באותה שעה לא היו עוד עובדים בחנות, שכן אלה מסיימים את עבודתם בשעה 16:00. התובע חש בכאבים בברך, סגר את החנות והלך הביתה. התובע לא ייחס לכאבים חשיבות וחשב שהם יחלפו. התובע לא ידע כי מצבו יתדרדר ועל כן הלך לנוח בביתו. ו. בלילה הכאבים התגברו ולמחרת בבוקר, 20.12.11, התובע פנה לקופת חולים וסיפר לרופא את אשר אירע לו. הרופא, ד"ר אמנון ביטון, לא כתב דבר בתיקו הרפואי של התובע ואף לא ציין את סיבת ביקורו של התובע אלא הפנה אותו לצילום ברך שמאל וברך ימין. ז. ביום 22.12.11 שב התובע לרופא עם צילומי הרנטגן והרופא כתב "לאחר פעולה מאומצת חש כאב בברך". התובע סיפר לרופא את אשר אירע לו אולם הרופא, אשר הוכיח כבר את אי דיוקיו בתיעוד, כתב את פרשנותו למה שהתובע סיפר לו ותיאר את הדברים כ"פעולה מאומצת". ח. ביום 22.1.12 נבדק התובע לראשונה על ידי רופא מומחה אורטופד, ד"ר דבי דן, אשר כתב כי התובע דיווח שבעת שירד מ"דמוי סולם" חש קליק בברך שמאל ובכאבים. האורטופד אף הפנה את התובע לבצע בדיקת MRI בה אובחן כסובל מקרע אלכסוני רדיאלי במניסק מדיאלי בברך. ט. ניתן ללמוד על חוסר הדיוק של רישומי הרופאים בקופת חולים גם מן העובדה שביום 20.5.12, עת נבדק התובע אצל ד"ר ביטון, כתב הרופא כי "בעת שעלה למשוך צינור תוך כדי ירידה ממדף, מעד על ברך שמאל". באותו יום ממש נבדק התובע אצל רופא נוסף, ד"ר כספי רונן, אשר כתב כי התובע נחבל בברכו בעת שמעד מכיסא ונפל על הרצפה. י. ביום 4.6.12 משחזר התובע לד"ר כספי והעיר לו על טעותו, ציין ד"ר כספי כי התובע "נפל מסולם", על אף שגם רישום זה אינו נכון. יא. הרופאים אינם מייחסים חשיבות משפטית לרישומיהם ועקב כך התובע מטורטר על לא עוול בכפו שכן ברור שלא יתכן שהתובע היה יכול להמציא כל כך הרבה גרסאות שונות לסיפור התאונה. 5. בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (נ/1) תיאר התובע את התאונה כלהלן - "עליתי למשוך צינור מהמדף, תוך כדי ירידה מעדתי ונפלתי על רגל שמאל. הרגל שלי נגעה לא טוב ברצפה והמשקל שלי תוך כדי הירידה גרם לכך שהברך שלי תסתובב" כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע לא ציין בתצהירו כי נפל על רגל שמאל השיב "נפלתי תוך כדי הירידה. מעדתי ונפלתי על רגל שמאל". ולשאלה האם היתה ירידה עם קליק השיב - "לא. זה ירידה גם עם קליק וגם עם סיבוב של הברך". 6. לשאלה מדוע כתב, בטופס התביעה, בעט שחור שנפל והוסיף בעט כחול כי רגלו נגעה לא טוב ברצפה והברך הסתובבה השיב - "תוך כדי ירידה מעדתי ונפלתי על רגל שמאל. סה"כ פירטתי את זה בצורה יותר פרטנית בעט הכחול", וכאשר עומת עם העובדה שגם בטופס בל 283 (נספח ג' לכתב התביעה) אין תיאור של סיבוב הברך ונשאל מדוע בחר להוסיף זאת בטופס התביעה נ/1 השיב - "כי רציתי להדגיש את זה. רציתי להדגיש את כל מה שקרה לי". 7. תעודה ראשונית לנפגע בעבודה (נ/2) הוצאה רק ביום 23.4.12, כארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען. כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע הוצאה התעודה רק אז השיב - "אני לא ידעתי שכל התהליך הזה מצריך את כל המסמכים האלה. הנספח ג' זה למעשה מה שנתנו לי בקופת חולים באותו יום שניגשתי ביום 20/12/2012 לרופא. הוא הפנה אותי למזכירות וזה המסמך שהגשתי וכתוב שם בברור את כל מה שקרה לי". דיון והכרעה - 8. על פי הפסיקה, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים - גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/0-153 פארג' עוד גאבר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 50; דב"ע נב/0-52 המוסד לביטוח לאומי- עמרם אמיר פד"ע כד 395). יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 104). על התובע נטל הראייה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראייה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93). 9. לאחר ששמענו את התובע והתרשמנו מעדותו, לאור החומר בתיק בית הדין ולאור הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר התובע בהזדמנויות שונות - הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה ונפרט - 10. התובע מסר גרסאות סותרות אודות אירוע התאונה הנטען - א. בתצהירו כתב התובע כי התאונה אירעה בעת שירד ממדף דמוי סולם עם רגלו השמאלית אגב תנועה לא נכונה. ב. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) כתב התובע כי התאונה הנטענת אירעה כאשר תוך כדי ירידה מעד ונפל על רגל שמאל, כאשר רגלו לא נגעה טוב בריצפה והמשקל שלו גרם לכך שהברך תסתובב. ג. בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע (נ/3) אמר התובע כי לא נפל ולא קיבל מכה, אלא ירד חזק על רגל שמאל. 11. המסמכים הרפואיים אף הם אינם קוהרנטיים ואינם תומכים בגרסתו של התובע - א. בביקורו הראשון של התובע ביום 20.12.11 כלל לא נכתב כי התובע עבר תאונת עבודה אלא הוצאה לו הפנייה לצילום שתי הברכיים, זאת על אף שהחבלה אירעה, לטענתו, רק בברך אחת. ב. בתעודה ראשונית לנפגע בעבודה צויין כי בעת שעבד בעסק מעד ונפל על ברך שמאל. ב. בסיכום ביקור מיום 22.12.11 ציין רופא המשפחה כי הפגיעה אירעה לאחר פעולה מאומצת. 12. העדר רישומים רפואיים אודות התאונה, אלא בשלב מאוחר יותר, מעמידים אף הם בספק את גירסתו של התובע. התובע טופל את האשמה בדבר אי הרישום המדויק ברישומים הרפואיים על רופאו אולם מעדותו של התובע לפנינו התרשמנו כי לא הרופא אשם בהיעדר הפרטים המדויקים ברשומות הרפואיות. למותר לציין כי רופא המשפחה של התובע הינו מנהל המרפאה וחזקה עליו כי הוא מודע לפרטים הטכניים ולרישום שיש לערוך שעה שחולה טוען כי נפגע בתאונת עבודה. הלכה פסוקה היא שיש להעדיף את המסמכים הרפואיים שנוצרו סמוך לאירוע על פני גרסאות מאוחרות. בעב"ל 507/07 אפרוני - המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) נקבע - "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר האירוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר האירוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים אירוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו". 13. זאת ועוד, לתובע טענות קשות כנגד רופא המשפחה בדבר אי רישום מתאים בתיקו הרפואי. במקרה כזה, מן הראוי היה שהתובע יזמן את רופא המשפחה לעדות על מנת להוכיח את גרסתו בדבר אי רישום הדברים מפיו. וכבר נפסק - "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 763-762) (ראו גם ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח', פ"ד מט(1) 450, 459-458 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך) משהתובע, עליו מוטל הנטל, נמנע מלהביא ראייה כמו עדותו של הרופא אשר, לטענתו, לא כתב את תלונותיו כראוי, או של הפקידה בקופת החולים אשר, לטענתו, מסרה לו טפסים בליטוח לאומי בגין תאונת העבודה אין אלא להסיק כי אילו הובאו הראיות היו פועלות כנגדו. 14. למעלה מן הצורך נוסיף כי התובע הינו עובד שכיר בעסק עצמאי שהוא בעל המניות בו ולמעשה מדובר בעובד עצמאי אשר נטל ההוכחה המוטל על שכמו הינו מוגבר. למותר לציין כי התובע לא עמד בנטל הרגיל המוטל על תובע שכיר, לא כל שכן בנטל המוגבר כעובד עצמאי להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה. 15. לאור החומר שבתיק בית הדין, נוכח המסמכים הרפואיים, הסתירות כפי שפורטו לעיל, תיאור התאונה ועדות התובע, הננו קובעים כי התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה. 16. סוף דבר - התביעה נדחית. 17. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי