נמחקה על הסף תביעה לפדיון ימי מחלה לא מנוצלים בשל העדר עילה

הרקע לערעור: המערערת עבדה כאחות סיעודית בבית אבות, השייך למשיבה שהיא עמותה רשומה (להלן - העמותה). במקביל עבדה המערערת כאחות במחלקת יילודים בבית חולים "מאיר" בכפר סבא. ביום 6.7.2006 נפגעה המערערת בגבה, באירוע שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למערערת דרגת נכות בשיעור של 10%. כמו כן, קבעה הוועדה הרפואית כי "לאור אופי העבודה ולאור העובדה שבבדיקה קיימת הגבלה שהוגדרה לעיל קובעת הוועדה להעלות את הנכות במחצית בגין תקנה 15. אינה מסוגלת לחזור לעבודתה כאחות ומטפלת בחולים סיעודיים". לאור זאת, הוועדה קבעה את דרגת הנכות הכוללת של המערערת ל- 15%. המערערת סיימה את עבודתה בעמותה ביום 31.12.2007. לטענת המערערת, סיימה את עבודתה עקב מצבה הרפואי והיעדר יכולת להמשיך בעבודתה בתפקידה. המערערת המשיכה בעבודתה בבית חולים "מאיר". המערערת הגישה תביעה כנגד העמותה לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. לעניין התביעה לפדיון ימי מחלה טענה המערערת כי על פי תשובת מנהל העמותה במכתבו מיום 27.4.2008 "ההסכם הקיבוצי החל על עובדי המדינה במרכזים הגריאטריים, חל על כלל עובדי בית האבות, ובכלל זה הגב' שניידרמן אורה" (להלן - המכתב). לאור זאת, קמה לה זכות לתשלום בגין ימי מחלה שלא נוצלו, וזאת מכוח סיכומי הוועדה המשותפת בעניין פיצוי עבור חופשת מחלה שלא נוצלה מיום 3.11.1980 וההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1980. כן טענה, כי ההסדר בדבר פיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו חל עליה, בשל כך שעבודתה בעמותה הסתיימה מחמת מצב בריאותה, ומשניצלה ימי מחלה בודדים במהלך עבודתה בעמותה. בהחלטה מיום 13.3.2012 נקבע כי על ב"כ המערערת לבדוק את עילות התביעה, ובהמשך להחלטה זו נדרשה המערערת בהחלטה מיום 13.5.2012 להבהרות נוספות בעניין התביעה לפיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו. המערערת הגישה הודעה לבית הדין, במסגרתה טענה כי ההסכמים הקיבוציים החלים בשירות המדינה חלו על היחסים בינה לבין העמותה, על יסוד הודאת מנהל הנתבעת במכתבו מיום 27.4.2008, שנשלח במענה לדרישת המערערת ליתן הודעה לפי הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002. כן טענה כי גם מתלושי השכר של המערערת ניתן ללמוד על תחולת ההסכמים הקיבוציים החלים על האחיות גם עליה. בנוסף טענה כי העמותה היא גוף ציבורי ולמצער גוף דו מהותי. לעניין עמידתה בתנאי ההסכם הקיבוצי בעניין תשלום פדיון ימי מחלה ציינה המערערת כי על פי הוראות ההסכם "עובד שנפסל לעבודה על ידי ועדה רפואית בכל גיל שהוא זכאי לפדיון. בעניינה של התובעת נקבע על ידי ועדה רפואית של המל"ל כי היא אינה יכולה לחזור לעבודתה והופעלה תקנה 15 בעניינה במלואה. .. מאחר שהנתבעת לא שלחה לוועדה רפואית של משרד הבריאות או גורם אחר, וקיבלה את מצבה הרפואי של התובעת בשים לב להחלטות הוועדות הרפואיות והרופא התעסוקתי, התמלאו כל דרישות הדין". לתגובתה צירפה המערערת צילום מאוגדן "זכויות האחיות" הנערך על ידי הסתדרות האחים והאחיות. העמותה טענה בבית הדין האזורי כי המערערת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לתשלום פדיון ימי מחלה, מנימוקים אלה: היא בוטחה במבטחים ובמנורה מבטחים בפנסיה צוברת ובביטוח דמי מחלה; המערערת לא נפסלה לשירות על ידי ועדה רפואית; המערערת לא מקבלת פנסית נכות ממבטחים; המערערת התפטרה לפני שמלאו לה 55 שנה. בהקשר זה טענה העמותה כי בהתאם לפסיקה עובדי מדינה המבוטחים בפנסיה צוברת לא זכאים לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. העמותה הוסיפה וטענה כי לא הייתה צד להחלטת המוסד לביטוח לאומי, ואין בהחלטת המוסד שנתקבלה מבלי לשמוע את עמדת העמותה כדי לפסול את המערערת מלהמשיך לעבוד בעמותה, והמערערת המשיכה לעבוד לאחר סיום עבודתה בעמותה כאחות מעשית בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. בית הדין האזורי בפסק דינו מיום 8.8.2012 קבע כי דין התביעה לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים להימחק על הסף. בית הדין האזורי קבע כי המערערת לא הניחה תשתית, ולו משפטית, המחילה את הוראות ההסכם הקיבוצי הנטען על יחסי הצדדים, ומשכך אין כתב התביעה מגלה ולו לכאורה עילת תביעה ביחס לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. בית הדין הוסיף כי המערערת לא הציגה תשובה המניחה את הדעת אף לשאלות האחרות הנוגעות להתקיימותם של התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי לעניין הגיל המינימאלי המזכה בפדיון ימי מחלה, דרישת הפרישה לפנסיה כתנאי לזכאות והעובדה שאין היא מבוטחת בפנסיה תקציבית. הערעור בערעורה השיגה המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי אשר מחק על הסף את תביעתה לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בשלב קדם המשפט ומבלי שערך כל בירור עובדתי. לטענתה, אין מחיקה או דחייה על הסף בבחינת דרך המלך לבירור תובענה ויש להעדיף את בירור התובענה לגופה תוך מיצוי הזכות למימוש זכויות משפטיות. המערערת טוענת כי אין מחלוקת שיתרת ימי המחלה הייתה רשומה בתלוש השכר שלה, ונכון למועד סיום יחסי עובד מעביד בינואר 2008 עמדה על 584 ימי מחלה. עיקר טענתה של המערערת הוא כי המכתב מהווה הודאת בעל דין בדבר תחולת ההסכמים הקיבוציים בשירות המדינה על המערערת, ומכאן נובע כי העמותה אימצה את ההסכם הקיבוצי בעניין תשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים החל בשירות המדינה. עוד טענה כי מתקיימים בה התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי לזכאות לתשלום, לרבות קביעה של ועדה רפואית בדבר פסילתה לעבודה. בסיכומיה חזרה העמותה על טענותיה בבית הדין האזור והדגישה כי תנאי העבודה החלים על עובדי המדינה במרכזים הגריאטריים אינם חלים במלואם על עובדי העמותה, היות ובסעיף 2 למכתב נאמר כי "במהלך כל תקופת עבודתה בבית האבות, בוטחה הגב' שניידרמן בביטוח סוציאלי פנסיוני וימי מחלה במבטחים ולפי תקנות הקרן ...". כמו כן חזרה על טענתה כי המערערת אינה עומדת בתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי לתשלום פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי דין הערעור להידחות. נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כי כל העובדות הנטענות בכתב התביעה נכונות, ותביעה תימחק על הסף רק אם ברור כי אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה. בית הדין האזורי מחק על הסף את התביעה לפדיון ימי מחלה לאור קביעתו כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על יחסי הצדדים. אולם, לנוכח העובדה שהמערערת טענה בכתב התביעה כי הצדדים אימצו את הוראות ההסכמים הקיבוציים בשירות המדינה, וטענתה זו אף נתמכה במכתב, לא היה מקום לקבוע שההסכם הקיבוצי לא חל מבלי שנערך בירור עובדתי. יחד עם זאת, סבורים אנו כי גם אם נקבל את טענתה של המערערת כי חל עליה ההסכם הקיבוצי, הרי שמהעובדות הנטענות בכתב התביעה עולה כי לא נתקיימו התנאים לזכאות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי. הוראת ההסכם הקיבוצי הרלוונטית לעניינה של המערערת קובעת כך: "הפיצוי בעבור חופשת מחלה צבורה בלתי מנוצלת יינתן במקרים הבאים: א. בפרישה לקצבה בגיל שאינו נמוך מגיל 55 שנה, בהתאם לחוק או לתקנות, או בפרישה לקצבה מחמת מצב בריאות לקוי, נכות, או מחלה, על פי קביעת ועדה רפואית מוסמכת". אין חולק כי המערערת פרשה לפני הגיעה לגיל 55, ובכל מקרה לא פרשה לקצבה. לאור האמור, גם על פי העובדות שנטענו בכתב התביעה, לא מתקיימים במערערת תנאי הזכאות על פי ההסכם הקיבוצי. זאת, מבלי להתייחס לשאלות נוספות - זכאות עובד המבוטח בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופה שלפני התיקון להסכם הקיבוצי, והאם יש לראות בוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כ"ועדה רפואית מוסמכת" על פי הוראות ההסכם הקיבוצי. בדיון לפנינו טען ב"כ המערערת כי קיים הסדר מיוחד החל על אחים ואחיות, לאור אופי עבודתם המיוחד, שלפיו אין צורך בפרישה לקצבה מחמת בריאות אלא די בפסילה לעבודה על ידי ועדה רפואית, ובמקרה הנדון יש קביעה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כי המערערת אינה יכולה לחזור לעבודתה, ודי בה. עיון בכתב התביעה מעלה כי טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה, וכאמור המערערת ביססה את תביעתה על הוראות ההסכם הקיבוצי בלבד. בנסיבות אלה, על פי כתב התביעה שהגישה המערערת, כתב התביעה אינו מגלה עילה, ולכן דינו למחיקה על הסף. כידוע, מחיקה על הסף, להבדיל מדחייה על הסף, אינה יוצרת מעשה בית דין. לפיכך, אין באמור בפסק דין זה כדי למנוע מהמערערת להגיש תביעה לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים על בסיס תשתית עובדתית מתאימה. המערערת תשלם לעמותה הוצאות בסך של 2,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהיום, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. העדר עילהרפואהדמי מחלה