הגישה תביעה לקבלת גמלת שמירת הריון

הגישה תביעה לקבלת גמלת שמירת הריון

2. התובעת הינה ילידת 1983.

3. התובעת הייתה בהריון מ- 12.8.11 עד 5.5.12 שאז ילדה במזל טוב.

4. התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון אשר אושרה ביחס לתקופה שמיום 17.11.11 עד 20.1.12 ונדחתה ביחס לתקופה שמיום 21.1.12 עד 5.5.12.

5. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי.

6. בית הדין מינה את ד"ר זהר שפרה כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחית). המומחית התבקשה להשיב האם מצבה הרפואי של התובעת, שנבע מההיריון, סיכן אותה או את עוברה עד כדי כך שהיה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת היריון בין התאריכים 21.1.12 ועד 5.5.12?
7. המומחית מסרה ביום 12.6.13 את חוות דעתה בה נכתב בין השאר:

"שליית פתח הינו סיבוך מיילדותי שבו השלייה מחוברת לקירות הרחם באופן שבו היא קרובה או מכסה כליל את צוואר הרחם.
לרוב אירוע זה מתרחש במהלך הטרימסטר השני או השלישי ומהווה סיבה לדימום וגינאלי טרום לידתי. הדימום בדרך כלל ללא כאבים, ויש לחשוד בשליית פתח בכל מקרה של דימום לאחר השבוע ה-24 להריון.

יש 4 דרגות של שליית פתח:
1: שלייה נמוכה, קרובה לאזור צוואר הרחם, אך לא מגיעה לגבולו ולא מכסה אותו (lowlying).
2: שליית פתח גבולית (marginal), שמגיעה עד גבול צוואר הרחם אך לא מכסה אותו.
3: שליית פתח חלקית (partial), שמכסה חלקית את הצוואר.
4: שליית פתח מלאה (complete), שמכסה את כל צוואר הרחם.

שכיחות:

שליית פתח, בארצות הברית, לפי (1)Martin et al. מתרחשת אחת לשלוש לידות.

קבוצות סיכון:



נשים מעל גיל 35, להן סיכוי של 1.1% לשליית פתח, לפי (2) Cleary-Goldman et al..
לידות מרובות Babinszki וחבריו ב-1999 (3) הראו של-2% מהנשים שלהן חמש לידות ויותר יש סיכון לשליית פתח.
ניתוח קיסרי קודם לפי Silver וחבריו (4) מ-2006, 1.3% מהנשים שעברו ניתוח קיסרי אחד יסבלו משליית פתח.
עישון, נטילת סמים.
שליית פתח בלידה קודמת.


אבחון:

כיום מרבית המקרים מאובחנים בבדיקת אולטרא סאונד. הבדיקה מדגימה את השלייה על פני צוואר הרחם. חשוב לדעת שבמהלך ההריון, כשהרחם גדל, המיקום היחסי של השלייה הולך ועולה, לכן במרבית המקרים בהם מתגלית שלייה נמוכה בתחילת ההריון היא לא תהווה בעיה בהמשך. אולם כאשר מתגלית שליית פתח מלאה או חלקית בטרימסטר שלישי, הסיכוי הוא שתישאר שם ותגרום לדימום שיכול לסכן את האם, (מדובר בדם אימהי ולא עוברי) ובעקיפין גם את העובר. כאשר שליית הפתח מתגלית בטרימסטר שני 90% מהן נודדות עם גדילת הרחם ואינן מכסות בהמשך את הפתח.

סמנים קליניים:

דימום וגינאלי (לידני) שאינו מלווה בכאבים בעקר בשליש השלישי להריון.

טיפול:

הטיפול תלוי בנתונים.
במקרים שבהם ההריון עדיין רחוק ממועד הלידה והאישה מדממת, מומלץ לאשפזה להשגחה ובמידה והדימום לא נשנה האישה משוחררת למנוחה בבית.
במקרים בהם הדימום רב, או כאשר ההריון קרוב לסיומו, יבוצע ניתוח קיסרי.
במקרים בהם השלייה לא מכסה את הצוואר אלא רק נמוכה, ומצג העובר ראש – תיתכן גם לידה נרתיקית.
למקרה שלנו, זהבית סבלה, בטרימסטר הראשון להריון, ממצב הנקרא הפלה מאיימת (Threatened abortion), כאשר דיממה פעמיים בראשית ההריון לדברי הרופא המטפל פרופ' מיימון. בהמשך ההריון לא היה דימום ולפי הנתונים לא מדובר בשליית פתח (הקביעה של שליית פתח לא נעשית בטרימסטר הראשון להריון).
העובדה שלא הופיע דימום במהלך הטרימסטר השני והשלישי שולל כמעט בוודאות ממצא של שליית פתח, וגם הלידה הרגילה, ללא כל תיאור של דימום, מאשר עובדה זו.
לציין שזהבית גם לא הייתה בקבוצת סיכון של נשים הרות שלהן אפשרות לסבול משליית פתח.
אי לכך, נכונה החלטת הביטוח הלאומי שלא לאשר המשך שמירת הריון מה-20.11.2011.
לפי הנתונים, מצב השלייה לא היווה סכנת חיים לא לאם ולא לעובר".

טענות הצדדים

8. התובעת טענה בסיכומיה, כי אין לקבל את חוות הדעת של המומחית. לטענתה, המומחית טעתה בקביעתה כי לא מדובר היה בשליית פתח, כאשר קביעה זו מנוגדת לקביעתו המפורשת של פרופ' מימון. עוד טענה, כי המומחית לא התייחסה לנתונים רלבנטיים חשובים, ובעיקר לממצא בדבר אגני כליה מורחבים אצל העובר, אשר חייבו מעקב צמוד של ההיריון. העובדה שלאחר הלידה נדרש היילוד לבירור וטיפול מיוחד, מחזקת את ההחלטה על שמירת היריון. התובעת טענה עוד, כי לדעתה, אין צורך שהיא או העובר יגיעו למצב של "סכנת חיים" על מנת שתאושר קבלת הגמלה. די בכך שהיו ממצאים אשר חייבו מנוחה בבית ומעקב צמוד של היריון.
התובעת הדגישה כי טופלה על ידי רופא פרטי בעל שם עולמי, פרופ' מימון, ונשמעה להמלצתו לצאת לשמירת היריון. הודעת הנתבע ביחס לדחיית התביעה הגיעה אליה רק שלושה ימים לפני מועד הלידה, דהינו לאחר שלמעשה כמעט הסתיימה התקופה של שמירת ההיריון. לטענתה, מדובר במחדל של הנתבע, שכן היה עליו ליתן תשובה מוקדמת יותר, באופן שיאפשר לה לבחור אם לשבת בבית, כהמלצת הרופא האישי שלה, או ללכת לעבודה, נוכח עמדת הנתבע שמשמעה כי לא תקבל שכר עבור תקופה זו.

9. הנתבע טען כי יש לאמץ את האמור בחוות הדעת ובהתאם לדחות את התביעה.

הכרעה

10. סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) קובע את התנאים לקבלת גמלת שמירת היריון:
"58. בסימן זה -
"מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון;
"שמירת הריון" - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;

11. בית הדין הארצי קבע כי "תכלית גמלת שמירת ההריון בחלופה הראשונה שלעיל... היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תיפגע...

הדברים מקבלים ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת החוק שעיגנה זכות זו [הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן-1990, ה"ח 1999], בה נכתב כך:
"התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'. המטרה היא, להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההריון".

מהאמור לעיל עולה כי כאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגמלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי: ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מההריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה." (עב"ל (ארצי) 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי – לימור קסטיאל (12.12.12)).

12. בענייננו, המומחית קבעה בחוות דעתה כי לאור הנתונים העולים מן המסמכים הרפואיים של התובעת, לרבות סיכומי הבדיקות שנערכו לה במהלך ההיריון וכן תיאור הלידה, המסקנה היא כי לא מדובר היה בשליית פתח. המומחית ציינה כי התובעת סבלה מדימום בראשית ההיריון ואובחנה כסובלת מ"הפלה מאיימת". עם זאת, "בהמשך ההריון לא היה דימום ולפי הנתונים לא מדובר בשליית פתח (הקביעה של שליית פתח לא נעשית בטרימסטר הראשון להריון)." המומחית הוסיפה כי "העובדה שלא הופיע דימום במהלך הטרימסטר השני והשלישי שולל כמעט בוודאות ממצא של שליית פתח, וגם הלידה הרגילה, ללא כל תיאור של דימום, מאשר עובדה זאת." עוד ציינה המומחית, כי התובעת לא היתה בקבוצת סיכון לשליית פתח (עמ' 3 לחוות הדעת). לאור זאת קבעה המומחית כי "לפי הנתונים, מצב השלייה לא היווה סכנת חיים לא לאם ולא לעובר" (עמ' 4 לחוות הדעת).

13. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים (דב"ע תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321; דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374).

14. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון – המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין – המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)).

15. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)).

16. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

17. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחית אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה. גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

נציין גם, כי בניגוד לטענת התובעת, המומחית התייחסה במפורש בחוות דעתה לממצא ביחס לאגני כליה מורחבים של העובר (ראו עמ' 2 לחוות הדעת, פסקה ראשונה). יתרה מכך, התובעת לא הביאה מסמך כלשהו ממנו עולה המלצה לשמירת היריון בשל ממצא זה. העובדה שממצא כלשהו מצריך מעקב במהלך ההיריון, אין משמעה שמדובר במצב המסכן את האם או העובר, או שנדרשת מנוחה בבית בשל אותו ממצא. ממילא לא הובאה ראיה כלשהי כי מנוחה יכולה להשפיע בכלל על אגני כליה מורחבים של העובר.

מחוות הדעת עולה, כי לא נשקפה לאם או לעובר סכנת חיים בשל מצב השלייה. התוצאה היא, כי לא הוכח שנשקפה סכנה כלשהי לאם או לעובר ממצב רפואי הקשור בהיריון, אשר חייבה היעדרות של התובעת מעבודה. לפיכך, לא הוכח כי התובעת עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 58 לחוק.

18. נוכח כל האמור, על יסוד האמור בחוות דעתה של המומחית - התביעה נדחית ללא צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלת שמירת הריון

  2. חוק שמירת הריון

  3. פיטורים בשמירת הריון

  4. מכתב דחיית שמירת הריון

  5. תביעה לגמלת שמירת הריון

  6. עבודה חלקית - שמירת הריון

  7. שמירת הריון - אישור רפואי

  8. פיטורים בהריון - שמירת הריון

  9. הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

  10. ההלכה בנושא שמירת הריון

  11. שמירת הריון מורה של משרד החינוך

  12. סוכרת הריונית שמירת הריון

  13. יחסי עובד מעביד - גמלת שמירת הריון

  14. גמלת שמירת הריון ביטוח לאומי

  15. שמירת הריון עקב תאונת דרכים

  16. גמלה לשמירת הריון חוסר התאמה

  17. שמירת הריון הפחתת שעות עבודה

  18. חישוב תקופת שמירת הריון וותק בעבודה

  19. גמלה לשמירת הריון - אי קבלת אישור רפואי

  20. הגישה תביעה לקבלת גמלת שמירת הריון

  21. מינוי מומחה בנושא גמלת שמירת הריון

  22. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי - גמלה שמירת הריון

  23. שמירת הריון דחייה של ביטוח לאומי - מה עושים ?

  24. תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת שמירת הריון

  25. ביטוח לאומי לא קיבל אישור רפואי לגבי שמירת הריון – מה עושים ?

  26. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי לפיה לא אושרה גמלת שמירת הריון

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון