בעת שעסק כמנהל מחסן למוצרי חשמל, נפל וקיבל מכה בראש. 1. בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת על בסיס הנימוק שלא הוכחה לטעמו התרחשותו של האירוע, וכן שאין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין עבודתו. מכאן התביעה שבפנינו. 2. התובע הגיש מטעמו ומטעם שלושת עדיו (אשתו ושני עדים ממשפחתו) תצהירי עדות ראשית, ובדיון שהתקיים בפנינו ויתרה ב"כ הנתבע על חקירת התובע ועדיו, שכן לגישתה אין באמור בתצהירים כמות שהם כדי להוות עדות שתומכת בתביעה ו/או מביאה למסקנה שהורם נטל הראיה הנדרש. בהתאם לכך, הסכימו שני הצדדים להגיש סיכומים בכתב, וזאת לאור החומר והמסמכים הרפואיים שהוצגו בעניינו של התובע. לשלמות התמונה יצוין, כי מאחר ונציגי הציבור לא התייצבו לדיון אליו הוזמנו, הסמיכו הצדדים את בית הדין להכריע בתביעה בדן יחיד. 3. כבר כעת יאמר, כי לאחר שעיינתי במסמכים השונים שהוצגו בפני בית הדין, בגדרם גם המסמכים הרפואיים שתיעדו פניותיו של התובע לטיפול רפואי ולקחתי לתשומת ליבי את טענות הצדדים בסיכומי טענותיהם, מצאתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו, לשכנע בעצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים כדלקמן - א. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". תאונה מחייבת בראש ובראשונה הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה. ההלכה הפסוקה הינה, כי על מנת להיכנס בדלת אמות של "תאונה בעבודה" - ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקשרו לחבלה הנטענת. (דב"ע לה/0-60 דוד יצחק נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע 332; דב"ע מח/0-50 המוסד לביטוח לאומי נגד מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע מא/0-73 בנימין דומב נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 351). ב. לאור זאת, על מנת שפגיעתו הנטענת של התובע בראש תוכר כתאונת עבודה, היה על התובע להוכיח, ראשית לכל, כי אותה פגיעה תוצאה של אירוע מוגדר שאירע לו בעבודתו. ודוק, על התובע להראות כי לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת, במקום ובזמן שבהם אירעה. אומנם בהתאם לסעיף 83 לחוק, קיימת חזקה לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה בתנאי שלא הוכח ההפך, אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה. במקרה הנוכחי, חומר הראיות, כפי שנעמוד עליו בהמשך, סתר את אותה החזקה, לפיה מדובר בתאונת עבודה. כבר כעת יצויין, כי גרסת התובע, כפי שהועלתה בתצהירו לא עלתה בקנה אחד עם חלק נכבד מהמסמכים הרפואיים שהופקו בעניינו, ועל כן יש לקבל טענות ב"כ הנתבע, לפיהן קיים קושי אמיתי לבבס על גרסת התובע ועדיו, כפי שהובאו במסגרת תצהיריהם, ממצאים עובדתיים. בגדר האמור, מצאתי לנכון לייחס משקל בלתי מבוטל לעובדה שהתובע, בכל ביקוריו אצל רופאים ובבתי חולים, לקבל טיפול לאחר האירוע, נמנע מלמסור לרופאיו דבר התרחשותו של אירוע ואופייה של ההתרחשות הנטענת במסגרת העבודה. על פי ההלכה הפסוקה, בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנם ומדוייקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (עבל 305/09 ברנרד אודרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.11.09, עבל 614/08 יהודה מרקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.07.09). התובע טען במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ותמך את טענותיו בתצהיר עדות ראשית מטעם אשתו, כי נמנע מלמסור את גרסתו האמתית וכי סיפר כי נפל כחודש ימים עובר למועד האירוע, וזאת לאחר שאשתו מסרה גרסה אחרת בבית חולים, וזאת מתוך אילוץ ולאחר שהמתין זמן רב ללא טיפול רפואי. בהקשר זה הצהיר התובע כדלקמן - "דיברתי עם אשתי ושאלתי אותה האם נפלתי חודש קודם כי אני לא זוכר. אז היא ענתה לי שלא נפלתי אבל מכיוון שישבתי על כיסא בבית חולים העמק זמן רב ללא טיפול היא המציאה את הסיפור כדי להעצים את המצב. אחר כך, ברמב"ם היא נאלצה להמשיך עם הסיפור כדי לא להיראות שקרנית". אשת התובע הצהירה ברוח דומה לאמור - "בחדר מיון חיכינו הרבה זמן, שעה או יותר, לא התייחסו אלינו. הושבנו אותו על כסא גלגלים אך לא טיפלו בו. אז ניגשתי לאחת מהאחיות ואמרתי לה שזה לא יכול להיות, שהוא במצב קשה, שכבר חודש יש לו סחרחורות והוא הולך ונופל ושתשלח רופא שיבדוק אותו...גם ברמב"ם סיפרתי פחות או יותר אותו סיפור כי כבר התחלתי איתו ולא רציתי להישמע כמישהי לא אמינה". דא עקא, שגרסתו של התובע ואשתו, ולפיה כביכול הומצאה גרסה "שקרית", אינה מתיישבת עם האמור בדו"ח המיון במרכז רפואי העמק מיום 03.08.11, שם נרשם בפירוש כי התובע נפל בו ביום, היינו התובע ו/או אשתו העלו את סיפור הנפילה של יום 03.08.11, ואולם עיקר הפנייה הוגדרה כמושתתת על תלונות בדבר סחרחורות, כאבי ראש וחוסר שווי משקל וכי קיים סיפור של נפילה לפני כחודש ימים: "פנה עקב סחרחורות כאבי ראש חוסר שווי משקל עם נפילות חוזרות. היום נפילה עם חבלת ראש. לציין לפני חודש נפילה עם חבלת ראש - לא פנה לבירור" (ההדגשה אינה במקור, ו.ש). בהמשך, התובע הופנה לבית חולים רמב"ם לשם המשך קבלת טיפול רפואי בקשר לפגיעתו, ובמסגרת דו"ח פרמדיק של מגן דוד אדום, נרשמה גרסה פוזיטיבית אשר שוללת לחלוטין את התרחשותו של האירוע, ולפיה התובע מתלונן על סחרחורות וחוסר שיווי משקל, וזאת על רקע כך ש"לפני חודש סיפור של מעידה במקלחת שהובילה לנפילה וחבטה בראש (ההדגשה אינה במקור)". כן צוין באותו דו"ח, כי "היום חש חולשה שוב ונפל (ללא סיפור של חבלה)". בהמשך, התובע ביקר אצל רופאיו וגם במסגרת ביקורים אלו לא סיפר דבר בקשר לאירוע כלשהו במסגרת העבודה (ראה ביקורים מהימים 11.08.11, 18.08.11, 22.08.11 ו - 23.08.11). הביקור הראשון בו נרשם סיפור של נפילה במסגרת העבודה היה ביום 20.09.11, היינו בעבור כחודש וחצי ממועד האירוע הנטען. ג. התובע הצהיר כי עובר למועד האירוע הנטען היה "בריא ושלם" וכי בימים עובר לאותו מועד השתתף באירוע משפחתי בו נטל חלק מרכזי בארגונו. התובע תמך את טיעוניו בתצהירי עדויות ראשיות שהוגשו מטעם אשתו ושני עדים נוספים (אחיו וגיסו) וכן במסמכים אחרים. לגישת התובע יש בכך כדי לתמוך בגרסתו, לפיה לא התרחש כל אירוע של נפילה כחודש עובר לאירוע הנטען. אומנם יתכן שהתובע השתתף באירוע המשפחתי במועדים הנטענים ואף אפשר שנטל חלק ניכר בארגונו של האירוע, אולם אין בכך כדי לחייב את המסקנה לפיה המידע שמסר לרופאיו, שכיום מבקש הוא שנקבע כי לא היה מידע אמיתי, אכן איננו אמיתי. בנוסף, הרי שחרף הצהרת התובע על כך שעובר לאירוע היה "בריא ושלם", מעיון בתיקו הרפואי עולה כי ניתן למצוא שורה ארוכה של בעיות רפואיות הכוללות סוכרת, יתר לחץ דם, השמנת יתר, חולשה כללית וכו'. 4. סיכומו של דבר, נוכח האמור לעיל, נחה דעתי כי יש ממש בטענות ב"כ הנתבע, לפיהן הכף נוטה כנגד אימוץ גרסת התובע, וכי ככל שהיתה תאונה כלשהי, הרי שזו נבעה מגורמים פנימיים של התובע, ולא ממכשול חיצוני במסגרת העבודה. נראה כי בנסיבות אלה, יש לקבל גישת הנתבע לפיה יש להעדיף את הגרסאות הראשוניות שנמסרו על ידי התובע, בסמוך יותר להתרחשותו של האירוע, ובטרם ידע שהנתבע יחליט לדחות תביעתה, שהנם תעודת חדר המיון מהמרכז רפואי העמק ודו"ח הפרמדיק, על פני הדברים שנמסרו בתצהיריו, שנעשו לאחר קבלת ייעוץ משפטי ולצורך התביעה בבית הדין. 5. משכך - לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו. משמדובר בתביעה למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יעשה צו להוצאות. 3 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)מחסןמוצרחשמלתאונת עבודה