הוועדה קבעה את נכותו הצמיתה של המערער על 15% נכות. יוער, כי המחלוקת בתיק דנן היא לעניין אי-קביעת אחוזי נכות בתחום האורתופדי. התשתית העובדתית המערער, יליד 1953, הותקף פיזית במסגרת עבודתו (נסיון שוד). התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה. כתוצאה מהתאונה טוען המערער שנגרמו לו נכויות אורטופדיות ונפשיות. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 15% נכות לצמיתות בתחום הנפשי אולם לא קבעה כל נכות בתחום האורטופדי. המערער הגיש ערר לוועדה לעררים על ההחלטה והוועדה לעררים דחתה את הערר וקבעה שלא נותרה למערער מגבלות המקנות אחוזי נכות רפואיים. את החלטתה נימקה, כדלקמן: "הוועדה דוחה את הערר בתחום האורטופדי מאחר ולא נותרו מגבלות המקנות % נכות בבדיקה גופנית. נכותו האורטופדית כאמור - אין. נכותו הפסכיאטרית 15% לפי סעיף 34 ב-ג מותאם כפי שקבעה הוועדה מדרג I הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר שי קאופמן מ- 6.6.12 ואינה מקבלת אותה מאחר וממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה שונים מממצאי בדיקתו" על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים לטענת המערער, הגבלה בתנועות מפרק יכולה להתרחש כתוצאה משתי סיבות: הגבלה מכאנית והגבלה הנובעת כתוצאה מכאבים. הוועדה אמנם פירטה את טווחי התנועה של צווארו וכתפו של המערער אולם לא פירטה האם נמצא כי המערער סובל מכאבים במסגרת הנעת המפרק. ככל שהמערער סובל מכאבים בעת הגעה לטווחים מסויימים במהלך הנעת הצוואר ו/או הכתף, הרי שהוא סובל מהגבלת תנועות הנובעת מכאבים. מכאן, שהוועדה שגתה שלא פירטה באם המערער הגיע לטווחי התנועה המפורטים בפרוטוקול הבדיקה חרף כאבים או בלעדיהם. המערער מוסיף וטוען שהוועדה שגתה בכך שנמנעה מלדון בשאלה באם יש מקום להקנות למערער נכות אורתופדית בגין הכאבים עצמם. אמנם, אין סעיף ספציפי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי המקנה אחוזי נכות בגין כאבים, יחד עם זאת המערער מפנה לתקנה 14 לתקנות "דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע". על פי רוב, מומחים המקנים לנפגע נכות בגין כאבי מפרק, עושים שימוש בסעיף הליקוי הדן בהגבלת תנועות המפרק ולחלופין עושים שימוש בסעיף 35(1) לתוספת הדן בארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר המשפיעה על כושר הפעולה הכללי או על התנועות. בסיכומו של דבר טוען ב"כ המערער שהוועדה נמנעה מלנמק האם לדעתה המערער סובל מכאבים בהנעת הכתף והצוואר, האם הכאבים הללו מגבילים את תנועות הכתף והצוואר (ללא קשר למגבלה מכאנית) והאם הכאבים הללו, כשלעצמם, מקנים נכות אורתופדית. עוד נמנעה הוועדה מלנמק האם הממצאים בבדיקות ההדמייה שנערכו למערער מצביעים על נכות אורתופדית ללא קשר למגבלות תנועה או היעדרן. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה ציין ב"כ המערער שהועדה מציינת שיש קרע בשריר הסופרה ספינטוס ולמרות זאת הוועדה לא דנה ולא מעניקה נכות בתחום האורטופדי לפי סעיף 42 (1) ד(1) שדן בנכות בגין קרע בשריר זה ולו כנכות מותאמת. דבר נוסף, ד"ר קאופמן המומחה מטעם המערער מציין שישנו נזק ב ACJ ואף מציין שורה של מבחנים בחוות דעתו והועדה לא התייחסה לא לקיומו של הנזק ואף לא להתאמה בין המבחנים שביצע ד"ר קאופמן לבין הממצאים בבדיקת הועדה. למעשה הועדה מיקדה את כל בדיקתה בטווחי תנועה. עוד נטען, שהועדה מציינת שישנם בלטי דיסק שנמצאו בבדיקת CT ובהתאם לסעיף 37(10) על הועדה לקבוע אחוזי נכות בהתאם להגבלת התנועות או בהתאם לממצא הנוירולוגי. בענייננו הועדה בדקה אך ורק את הגבלת התנועות ולא בדקה קיומם של ממצאים נוירולוגים וזאת למרות שהמערער התלונן תלונות בתחום הנוירולוגי לרבות חולשה של יד ימין ונימול. כמו כן בוועדה מדרג ראשון לא ישב נוירולוג וגם המערער לא הופנה לנוירולוג בעוד שבועדת העררים ישב נוירולוג וחרף התלונות של המערער בתחום הנוירולגי לא נתבצעה בדיקה נוירולוגית. בנוסף לנימוקי הערעור ולטענות ב"כ המערער, במועד הדיון ביקש המערער לצרף השלמת טיעונים בכתב, במסגרתם מצויין שהוועדה התעלמה בפרק הסיכום והמסקנות מממצא רפואי שפורט בפרוטוקול לעניין בדיקת אולטרה-סאונד מיום 7.2.2012 בו נמצא "פס היפרקוגני ב- 0.5 ס"מ דו"צ יכול להתאים לקרע תוך סיבי". טוען המערער שפציעת שריר הסופרא ספינטוס כשלעצמה מקנה נכות והיה על הוועדה ליישם בגינו את סעיף 42 (1)(ד)(1) לתקנות. כמו כן הוועדה כלל לא דנה בנזק שנגרם למערער במפרק ה - ACJ אשר ד"ר קאופמן בחוות דעתו מעריך ב- 5% נכות. באופן דומה הוועדה לא בדקה את המערער בתחום הנוירולוגי הגם שהמערער התלונן על "כאבים לאורך הכתף הימנית. בזמן תנועת הראש-צוואר. היד הימנית חלשה. נימול. היד חלשה". לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה בהרכב אחר. לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים בעניינו של המערער. המשיב מציין, בהקשר זה, שהחלטת הועדה מפורטת ומנומקת וניתנה לאחר שהועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו, עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, שקלה את השיקולים הרלבנטים ונימקה החלטתה. באשר לטענה לענין בלט דיסק - בספר התקנות לקביעת דרגת נכות לא מופיע בשום מקום סעיף נכות שמוענק בשל היות בלט דיסק או פריצת דיסק. מן הידוע הוא כי בנושאים האורטופדים הבדיקה הקלינית היא חזות הנכות שנקבעת בסופו של יום. למערער נערכה בדיקה קלינית בצוואר בה לא נמצאו ממצאים קליניים והועדה מסבירה זאת. לגבי הכתף - גם כאן נמצאה אבודוקציה מעל גובה השכם המקנה 0% נכות. הועדה מציינת כי בדיקה נוירווסקלורית תקינה ומציינת את ממצאי ה- CT. לגבי ה- US הועדה לא מכוונת על כך שמצאה קרע אלא אומרת שזה יכול להתאים לקרע אך יחד עם זאת הועדה לא מצאה שום ממצא קליני כדי להקנות אחוז נכות. לגבי חוות דעת של ד"ר קאופמן - למרות שההתייחסות אליה קצרה המשיב סבור שבנסיבות הענין היא ממצה כי איזה נימוק אחר יכולה הועדה לתת אם לא מוצאת את אותם ממצאים שמוצא מומחה מטעם המערער. אשר על כן המשיב סבור שכל הטענות בערעור זה הן טענות רפואיות ולא משפטיות ולפיכך יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). בענייננו, מרבית טענות המערער בכתב הערעור מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה, אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע, מאחר וזהו תפקיד הועדה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בהרכב נכון הכולל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ, עיינה בתיקו הרפואי על מסמכיו וביצעה בדיקה קלינית במערער. הוועדה מציינת את טווחי התנועות של המערער וקובעת על בסיס ממצאי הבדיקה הגופנית שלא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות לעניין התחום האורתופדי. הנה כי כן, הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש להקנות למערער בתחום האורתופדי, כאשר הוועדה התבססה בהחלטתה על ממצאי הבדיקה הקלינית. אמנם, ד"ר קאופמן בחוות דעתו סובר אחרת, אך לכל היותר עסקינן במחלוקת רפואית בין רופאים כאשר לא מוטלת חובה מצד הוועדה לקבל את עמדת המומחה מטעם המערער. בהקשר זה אזכיר כי הלכה פסוקה היא שקביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים היא קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). באשר לטענות ב"כ המערער לעניין אי קביעת נכות בתחום הנוירולוגי, הרי שמעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי ב"כ המערער מציין במפורש שהערר הוא בתחום האורתופדי. יוער, כי גם ד"ר קאופמן בחוות דעתו מציין "בדיקה נוירולוגית תקינה על כל רכיביה. לפיכך, מקום שבו המערער ממקד את הוועדה לעניין התחום האורתופדי לא ניתן, בדיעבד, להעלות טענה על כך שהוועדה התעלמה מקיומה של נכות נוירולוגית. באופן דומה, טענת ב"כ המערער להענקת נכות בגין כאבים הינה טענה רפואית ולא משפטית. כאמור, קביעת אחוזי נכות וסעיפי ליקוי היא קביעה רפואית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. חרף האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשני נושאים: האחד, לעניין הפגיעה במפרק ה - ACJ פגיעה המוערכת ע"י ד"ר קאופמן בחוות דעתו ב- 5% נכות. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לעררים לא התייחסה לנושא זה כלל ועל פני הדברים התמקדה בבדיקת טווחי תנועת צוואר וכתף בלבד. שנית, בית הדין לא מבין את הלך רוח הוועדה לעניין בדיקת US "פס היפרקוגני ב - 0.5 ס"מ דו"צ יכול להתאים לקרע תוך סיבי". האם הוועדה מצאה שהמערער סובל מקרע ? טוען ב"כ המערער בהקשר זה שבשים לב לממצא זה (פציעת שריר הסופרה-ספינטוס) היה על הוועדה להקנות למערער אחוזי נכות; מנגד טוען ב"כ המשיב "הועדה לא מכוונת על כך שמצאה קרע אלא אומרת שזה יכול להתאים לקרע אך יחד עם זאת הועדה לא מצאה שום ממצא קליני כדי להקנות אחוז נכות". טענת ב"כ המשיב הינה השערה וכמובן שאין הוא יכול להיכנס בנעלי הוועדה ולפרש למה היא התכוונה ולפיכך בית הדין מצוי במצב שאין הוא מבין את הלך רוח הוועדה לעניין בדיקת ה- US. אשר על כן יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשני הנושאים שהוזכרו לעיל. לא מצאתי לנכון להחליף את הרכב הוועדה שכן מדובר בוועדה שדנה בעניינו של המערער פעם אחת בלבד ולא עולה שהיא נעולה ומקובעת בעמדתה. סוף דבר: (א) הערעור מתקבל בחלקו. (ב) עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הענקת נכות בגין הנזק שנגרם למערער במפרק ACJ. הוועדה תעיין, בהקשר זה, בחוות דעת ד"ר קאופמן ותנמק את החלטתה. (ג) כמו כן - הוועדה תשקול האם אין בממצאי בדיקת US מיום 7.2.2012 כדי להקנות למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 42 (1) (1) לתוספת לתקנות במידה מלאה או מותאמת. (ד) המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. (ה) המשיב יישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. נכות