שבר בקרסול לנפילה במדרגו בפתח הבית

יצא מדלת הדירה, עבר את הרחבה המצויה בפתח ביתו ומעד במדרגות. כתוצאה מהמעידה, שבר את קרסול רגל שמאל. לא נעלם מעינינו כי במסגרת התצהיר ובחקירתו הנגדית טען התובע שנפל בגרם המדרגות, בין המדרגה השניה לשלישית וכי בעקבות הנפילה התגלגל לרחוב (ס' 5(ד) לתצהיר ועמ' 2 שורות 12-19 לפרוטוקול), בעוד שבהודעה לחוקר הוא טען שנפל במדרגה שלפני גרם המדרגות לאחר שפספס מדרגה בין הבלטות של המרפסת וכתוצאה מכך נפל לכיוון צד שמאל של המרפסת (עמ' 1 שורות 17-20, עמ' 2 שורות 17-19 להודעה לחוקר). עם זאת נבהיר כבר עתה כי לצורך ההכרעה שבפנינו, אין חשיבות לשאלה האם התובע נפל על גרם המדרגות או על המדרגה הקטנה שבמרפסת שלפני גרם המדרגות. 10. בטופס בל/250 מיום 21.05.2012 (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) תאר המעסיק את התאונה כך: "לטענת העובד בזמן שיצא מהבית לכיוון העבודה נפל במדרגות הבית ושבר קרסול רגל שמאל". 11. בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 27.06.2012 (צורף כת/6 לתצהיר התובע) צוין בתיאור הפגיעה: "לפי דבריו-היה בביתו וכשרצה לרדת במדרגות לכיוון הכביש ולהגיע לעבודה מעד במדרגות". לטענת התובע, הטופס מולא על ידי גורמים ממקום עבודתו (הגב' רויטל ממחלקת חשבות) שתארה את הפגיעה באופן בלתי מדויק. לטענתו, הוא אינו אחראי לרישום, לא ידע על הרישום, לא קרא את התיאור שנכתב ואף לא הבין את תוכנו (ס' 7 לתצהיר התובע). בנוסף, הצהיר המעביד על הסתייגותו מהפגיעה: "תאונה ביתית, בבית הנפגע אינה שייכת לעבודה". דיון והכרעה 12. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". 13. בסעיף 80(1) לחוק הורחבה ההגדרה של תאונת עבודה כך שתחול גם על עובד שנפגע בדרכו לעבודה דהיינו ממעונו למקום העבודה או ממקום העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו וכלשונו: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם- (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו; 14. הוראת סעיף 80(1) הרחיבה את היקף תחולת ביטוח נפגעי העבודה גם על תאונות, אשר לא התרחשו תוך כדי העבודה או העיסוק במשלח יד. בפסיקה נקבע כי הביטוח המורחב בסעיף 80(1) לחוק יוגבל רק לתאונות בדרך לעבודה וממנה, הקשורות בקשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שארעה בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך [דב"ע ל/0-10 יוסף דוידאן נ' המל"ל, פד"ע ב 3]. 15. תכלית הסעיף היא להכיר בפגיעות שנגרמו עקב "סיכוני דרך", להם חשופים העובדים כתוצאה מעבודתם. תכלית זו אינה קיימת כאשר התאונה ארעה בשטח שבו למבוטח יש שליטה מלאה על המקום ועל נטרול הסיכונים הקיימים במקום. לענייננו, יפים הדברים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 19/99 המל''ל - משה רונן, פד"ע לז 721 (להלן-עניין רונן) בעמ' 735 וכדלקמן: "כל עוד נמצא המבוטח בתחום בו הוא אדון לעצמו, בו הוא חולש על מצב הדברים בסביבתו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, ולו בלבד השליטה המלאה באמצעים הנדרשים לסילוק הסיכונים הללו- יש לראותו כמי שנמצא ברשות היחיד שלו, הלא היא "מעונו". בצאתו מ"מעונו" בא המבוטח ברשות הרבים מקום בו אין לייחס לו שליטה ייחודית ומלאה על הסיכונים להם הוא נחשף בדרכו לעבודה. בכך הופכים סיכונים אלה, על דרך החזקה, לחלק מתנאי העבודה וסיכוניה". 16. הנה כי כן, לצורך הכרעה בשאלה האם התובע נפגע בתאונת עבודה עלינו לקבוע האם הפגיעה ארעה ברשות הפרט - בתחום מעונו של התובע, במתחם בו החובה לדאוג לנטרול הסיכונים מוטלת על התובע או שמא הפגיעה ארעה ברשות הרבים, במקום בו לא היתה לתובע שליטה על סיכוני הדרך. סוגית "תחום המעון" והגדרתה נדונה בהרחבה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה בעניין רונן בו נקבעה ההלכה המנחה על ידי כב' השופטת ארד (כתוארה אז) כך: "19. ... לשיטתי, ככלל יעמוד התנאי הראשון וההכרחי, והוא זה של "דלתהמעון", אשר אותו רואים אנו כחוצץ בין רשות היחיד לבין רשות הרבים. במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקרבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח "השליטה המלאה על סיכוני הדרך". בהתקיים שני התנאים האלה, בנפרד או במצטבר- לפי העניין ניתן יהיה להעביר קו חוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים ולהבחין ביניהם. ואבהיר. התחום האפור 20. כאמור, אין חולק על כך שהתחום הגרעיני, הראשוני, הברור והמוגדר של רשות היחיד הוא מדלת ביתו של המבוטח פנימה, בו "... שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים". זהו מעונו של המבוטח. מנגד, אליבא דכולי עלמא כביש או מדרכה רשות הרבים הם בהיותם פתוחים ופרוצים לכל ומחוץ לשליטתו של היחיד. זו הדרך בה חשוף המבוטח לסיכונים ההולכים ונמשכים על דרך החזקה המוקמת בסעיף 80 לחוק ממקום העבודה ואליו. בין רשות היחיד הברורה שהיא כאמור מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסיכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זה תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. או אז מתעוררת השאלה להיכן נשייך תחום זה. האם נראה בו, ככלל, את רשות הרבים, או שמא ייספח לרשות היחיד של המבוטח- למעונו- ואם כן, באילו מקרים. 21. התשובה לשאלה זו כרוכה בתשובה לשאלה "למי והיכן, אם בכלל, השליטה על סיכוני הדרך" בתחום האפור הזה. תנאי "השליטה המלאה" בו מדובר הוא ממין השליטה שיש למבוטח בביתו פנימה, בו "שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים". אלה המקרים היוצאים מן הכלל בהם ניתן לראות את תנאי חייו הפרטיים של המבוטח כהולכים ומתמשכים גם אל התחום שמעבר לדלת הבית. המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו. בה במידה נראה דירה בבית דירות שמעלית מובילה היישר אל דלת הדירה והיא נתונה לשליטתם המלאה והיחידה של בעלי הדירה מי ייכנס בה ומי יבוא אליה ייכנס כדירת גג בבית דירות שהגג הסובב את הדירה או המדרגות המובילות אליה פתוחים אך לשימושם של בעליה ובאחריותם; כמוהם כבית פרטי ובו שתי דירות בלבד, ככל שניתן לקבוע כי הכניסה לכל אחת מן הדירות או המדרגות המובילות לכל אחת מן הדירות הן אוטונומיות למתגוררים בה והן בשליטתם. במקרים כגון אלה נעתיק באופן מושגי את דלת הדירה או דלת הבית אל גבולותיו החיצוניים של התחום האפור שמעבר להם אין ניתן עוד לייחס למבוטח שליטה על הנעשה. זה הגבול בו תוצב דלת המעון שממנו ואילך נמצא המבוטח בדרכו לעבודה ברשות הרבים. 22. מנגד יהיו אותם מקרים בהם אין ניתן לייחס למבוטח בלבד את השליטה המלאה על התחום האפור הגובל בדלת הדירה או הבית, כגון החצר הפרוצה לרבים עליה עמד הבית הפרטי בעניין דרדור, בה אין ניתן לייחס למבוטח שליטה על התנהלות הרבים בחצרו. בולט הדבר ביתר שאת בבית דירות, או בבית פרטי בן שתי קומות, או בבניין דירות אשר לו כניסות אחדות. במקרים אלה השליטה על החצרים המשותפים אינה ניתנת לייחוס למבוטח כזו שיש לו על שליטתו בדירתו או בביתו פנימה. על-כן, נראה בחצרים הגובלים בדלת הדירה, במדרגת, בחצר או בשביל כרשות הרבים. בדומה אם המדובר הוא במקרה על אותה חלקת אדמה עומד בניין דירות ולצדו בית פרטי; ככל שאין ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה בשטח ממין זו הנתונה לו בביתו, שליטה מוגדרת ומגודרת תרתי משמע, נראה בחלקת קרקע זו את רשות הרבים המצויה מחוץ למעונו של המבוטח, בין אם אותו מעון בית פרטי הוא או בית דירות..." [עניין רונן, עמ' 735-737]. וכך סיכם בית-הדין הארצי לעבודה את ההלכה: "כללם של דברים בפרק זה 23. את המושג "מעונו" נפרש כתחום שהוא רשות היחיד של המבוטח. החציצה שבין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, החציצה שבין "מעונו" לבין "ממעונו" לצורך הוראתו של סעיף 80(1) לחוק, תהא דלת המעון- הבית הפרטי או הדירה. במקרים היוצאים מן הכלל נשיג את דלת המעון אל החצרים הסמוכים לו. זאת, בכפוף לכך שיוכח בראיות שלמבוטח הייתה שליטה מלאה על סיכוני הדרך העשויים להיווצר באותם חצרים, כמוה כשליטה שיש לו על סיכונים ממין אלה בביתו פנימה" [עניין רונן, עמ' 738]. על הלכת רונן חזר בית-הדין הארצי בפסק-דינו בעב"ל 1515/04 המל''ל - עטייה (6.06.2007). 17. ומכאן לענייננו. כאמור לעיל, התובע מעד על גרם מדרגות אשר נבנה על-ידו ומשמש את באי ביתו בלבד במעבר מן הרחוב לבית, וזאת לאחר שהפסיק להשתמש בכניסה המקורית ממנה נכנסים אל הבניין יתר הדיירים. מעיון בתמונות שצולמו על החוקר (נ/1) עולה כי הרחבה, שכונתה על ידי התובע מרפסת במסגרת ההודעה לחוקר, משמשת כחלק ממעונו הפרטי של התובע ומוצבים בה כסאות ומפוזרים עליה פרטי לבוש ומגבות. יתר על כן, לתובע השליטה הבלעדית והמלאה על תחזוקת גרם המדרגות והוא העיד בפנינו כי ברצונו להוסיף לגרם המדרגות מעקה בכדי למנוע נפילות נוספות בעתיד (עמ' עמ' 4 ש' 7-15 לפרוטוקול). 18. אומנם, הבניין בו מתגורר התובע מצוי בבעלות אחותו (נספחים ת/1-ת/2 לתצהיר התובע), ואולם- משאין חולק כי גרם המדרגות המצוי בכניסה לבית התובע נבנה על-ידו, לפי שקול דעתו ומשרת את באי ביתו בלבד ברי כי לתובע השליטה על סיכוני הדרך הקיימים באותו גרם מדרגות, והתובע אף רואה את עצמו כבעל השליטה כאמור. בנסיבות אלו מן הראוי להשיג את תחום מעונו של התובע מדלת ביתו לגבול שלאחר גרם המדרגות המוליך אל הכביש והמצוי בשליטתו המלאה והבלעדית, וזאת אף כי אין שער המפריד בין ביתו של התובע לרחוב הסמוך [ראו מקרה דומה- דב"ע נג/0-66 גלולה - המל''ל (25.08.1993)] (להלן- עניין גלולה). 19. למעלה מן הדרוש יצוין כי לא התחשבנו בהכרעתנו בתיאור הפגיעה במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה או בהצהרת המעסיק בתביעה. זאת, לנוכח העובדה שהגענו לכלל מסקנה כי גרם המדרגות ומקל וחומר שתי המדרגות המצויות במרפסת הינו בתחום מעונו של התובע. משכך, איננו צריכים להידרש לטענת התובע לפיה נפלו אי דיוקים בטופס התביעה שמולא על ידי מעסיקו. 20. אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה מאחר שנפילתו הסופית הייתה על הכביש מדובר ברשות הרבים. אין חולק כי הנפילה עצמה הייתה על המדרגות (ראו דברי ב"כ התובע- עמ' 3 ש' 17 לפרוטוקול) ולפיכך לענייננו, אין משמעותלמקום סיום הנפילה [לענין זה ראו- דב"ע נו/0-222 ויסמן - המל''ל (20.05.1997)]. זאת, בהתעלם השוני בגרסאות התובע בדבר מקום הנפילה לתוך המרפסת או על הכביש כמתואר לעיל. 21. התובע הפנה בסיכומיו לפסק דין של כב' סגנית הנשיא, השופטת הופמן בב"ל (ב"ש) 2569/04 דנינו - המל''ל (17.08.2005). שם נקבע כי נפילת התובע בשטח החניה בביתו מהווה נפילה "בתחום האפור שאינו בשליטתו הבלעדית של התובע ועל כן הנפילה הוכרה כתאונת עבודה שארעה בדרך מהעבודה למעון. זאת לנוכח הקביעה העובדתית כי חצר ביתו של התובע הייתה פרוצה לרבים ולפיכך, לתובע לא הייתה שליטה מלאה על החצר. קביעה זו שונה מענייננו, כאשר המדרגות משמשות את באי ביתו של התובע בלבד והן בשליטתו המלאה.. גם נסיבותיו של פסק הדין הנוסף אליו הפנה התובע בסיכומיו ב"ל (נצרת) 2325/04 יוסף - המל''ל (27.02.2006) שניתן על ידי כב' השופט ארמון, שונות מענייננו. שם נפלה התובעת על גרם מדרגות בביתה שנמצא בשטח שחכרה ממנהל מקרקעי ישראל, ולא היה ברור מהראיות האם שטח המדרגות כלול או לא בשטח אותו חכרה. עוד נפסק כי ביתה של התובעת הוא קוטג' המהווה חלק מטור של קוטג'ים דומים שייתכן שנרשמו כ"בית משותף" ולכן המדרגות מהוות רכוש משותף שהינו חלק מהבית המשותף. בענייננו, ברור כי התובע הוא אשר בנה את המדרגות, לפי שיקול דעתו והן משמשות את באי ביתו בלבד, כך שאין מדובר ברכוש משותף. יתר דיירי הבניין נכנסים לביתם דרך מדרגות אחרות בכניסה הדרומית-מזרחית של הבנין. מכל מקום, המדובר בפסקי-דין של בתי-דין אזוריים לעבודה אשר אין בהם כדי להוות הלכה מחייבת. סוף דבר 22. בשים לב לכל האמור לעיל - מסקתנו הינה כי אין להכיר בתאונה מיום 14.05.2012 כ"תאונת עבודה", מהטעם שהתאונה ארעה לתובע בתחום מעונו הפרטי ובתחום שליטתו המלאה. 23. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות כמקובל. תאונות נפילהנפילה במדרגותקרסולנפילהשבר