העובדות: 2. המערער יליד 1967, נפגע בתאונת עבודה ביום 29.10.09. 3. המערער נפגע בברך רגל שמאל. 4. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר בדקה את המערער ביום 22.5.12 קבעה לו 40% נכות זמנית מיום 1.6.12 ועד ליום 30.9.12. 5. על החלטה זו של הועדה הוגש ערעור לועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה"). הודעה הרפואית לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער בשני מועדים שונים: ביום 9.7.12 התכנסה הועדה ובדקה את המערער וביקשה צילום וידאו בסביבתו הטבעית על מנת לראות התנהגותו וצורת הליכתו בסביבתו הטבעית. ביום 27.8.12 התכנסה הועדה הרפואית פעם נוספת וקבעה כי "הועדה מקבלת את ערר המוסד ודוחה את ערר התובע. הועדה קובעת כי נכותו 15% לפי סעיף 35(4) ב-ג מותאם בשל מצב לאחר כריתת מיניסקוס ושינויים שחיקתיים. הסיבה שהועדה החליטה לקבוע נכות לפי סמל כללי ולא סמל ספציפי למיניסקוס כרות ושינויים שחיקתיים, מאחר ולפי ממצאי הארטרסקופיה השינויים השחיקתיים הם מעבר לקלים". הועדה הפעילה גם את תקנה 15 ברבע וקבעה כי הנכות מגבילה את המערער בעבודתו באופן חלקי. 6. לטענת המערער - הועדה הרפואית לא התייחסה לחוות דעתו של דר' ז'טלני אשר הייתה בתיק ודי בטעם זה, כדי לקבל את הערעור. עוד טוען המערער כי ועדה רפואית בענף הנכות הכללית קבעה לו שיעור נכות גבוה יותר ויש ללמוד מכך לעניין נכותו של המערער. בנוסף נטען כי קיימת מגמתיות בקביעתה של הועדה הרפואית והיא אינה בודקת את המערער בצורה מקיפה. לסיכום טוען המערער כי יש להחזיר את עניינו לוועדה רפואית אשר תדון שוב בעניינו, אך בהרכב אחר. 7. לטענת המשיב - ראשית יצויין כי המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס לחוות דעת דר' ז'טלני מיום 7.8.11 ולאור זאת תשקול מחדש את עמדתה. בנוגע ליתר הערעור, סבור המשיב שיש לדחותו מאחר שהועדה נימקה היטב את החלטתה תוך השוואת הממצאים הרפואיים ובדיקתו של המערער למול סרט הוידאו. הועדה התייחסה גם לממצאים הרפואיים, לניתוחים ולבדיקת אמ.אר.אי. לעניין הוועדה בענף הנכות הכללית טוען המשיב כי מדובר בוועדות רפואיות שתכליתן שונה לחלוטין, ואין להסיק מקביעת ועדה רפואית אחת על ממצאי קביעתה של וועדה רפואית אחרת. לסיכום סבור המשיב כי יש להחזיר תיק זה לוועדה הרפואית בהרכבה הנוכחי על מנת שתתייחס לחוות דעת דר' ז'טלני. לעניין שאר רכיבי הערעור סבור המשיב שיש לדחותם. דיון והכרעה - 8. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). 9. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת הנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). 10. הועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 27.8.12 קבעה כדלקמן: "בבדיקה חל שיפור לעומת הבדיקה הקודמת, היום עדיין מתהלך עם קביים קנדיות אך מסוגל לשים את הרגל השמאלית על הרצפה, דבר שלא עשה בבדיקה הקודמת. להזכיר, בבדיקה הקודמת החזיק את הברך בכיפוף של 80 מעלות ולא ניתן היה לבצע לא כיפוף ולא יישור מעבר לזוית זו. היום הוא מסוגל להגיע ליישור של 10- עד 15- מעלות, בבדיקה על המיטה. מעיון בסרט הוידאו הוא מצליח ליישר את הברך השמאלית, או להחזיק אותה במינוס 5 מעלות יישור. לגבי כיפוף הברך בישיבה על כסא מגיע לכיפוף של 90 מעלות, ובסרט הוידאו צפינו שהוא מגיע לכיפוף של לפחות 90 מעלות, גם מעבר לזה בנסיון בלהכנס ולצאת מרכב. היום בבדיקה, היציבות הקדמית האחורית והמדיוליטראלית תקינה. אם בבדיקה קודמת היתה רגישות מפושטת מאד וניכרת בכל הברך, היום הרגישות מתמקדת בצד הפנימי של הברך. אין סימנים של אלודיניה או היפרפטיה. אין חום מקומי מוגבר, אין הזעת יתר. מאחר והארטרסקופיה ובדיקות האמ.אר.אי הדגימו מצב לאחר כריתה חלקית של מיניסקוס, ושינויים שחיקתיים בסחוס המפרקי, הוועדה מעריכה את נכותו כפי שיפורט להלן". הועדה הרפואית קבעה למערער נכות בשיעור 15% בהתאם לסעיף 35(1) ב-ג, והפעילה את תקנה 15 ברבע. 11. כאמור, המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחוות הדעת דר' זטני מיום 7.8.11 ותשקול מחדש את עמדתה. 12. לעניין יתר טענות המערער - מדובר בטענות המכוונות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בה. על פי ההלכה בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה, והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הוועדה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה עיינה בתיקו הרפואי של המערער, בדקה אותו, עיינה בסרט הוידאו ונימקה את החלטתה. 13. בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה על פי שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את שיעור נכותו של המערער. קביעת הוועדה בעניין זה היא עניין רפואי ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. יתר על כן, הנמקת הועדה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה. 14. סוף דבר - א. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחוות דעת דר' ז'טלני מיום 7.8.11 ולאור זאת תשקול מחדש את עמדתה. ב. שאר רכיבי הערעור נדחים. ג. המשיב ישא בהוצאות המערער בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 ימים. נכות צמיתהערעורנכות