במסגרת עבודתה, נפגעה ונגרם לה ליקוי ביד שמאל בקשת התובעת להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לה דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק שלגישת הנתבע הליקוי לו טוענת התובעת אינו קשור לאירוע הנטען. מכאן התביעה שבפנינו. 2. לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, הסכים ב"כ הנתבע, בהמלצת בית הדין, כי ימונה מומחה רפואי לעניין הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סבלה התובעת לבין האירוע. 3. על בסיס הראיות שהוצגו בפנינו, קבענו בהחלטה מיום 13.06.13 את העובדות הבאות - א. התובעת ילידת 1963. ב. התובעת עצמאית, בעלת חנות לממכר בגדים הממוקמת בביתה. ג. ביום 13.09.11, בשעות הבוקר (בין השעות 10:30 - 10:00), התובעת שטפה את רצפת החנות ואז כאשר עלתה על שרפרף משתי מדרגות כדי לתלות חליפה שנפלה לרצפה, מעדה ונפלה על צדה השמאלי - על היד והכתף. ד. לאחר האירוע, התובעת הפסיקה לעבוד, ובו ביום בשעה 16:00 פנתה לקבל טיפול רפואי. 4. לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי ביד שמאל ממנו סבלה התובעת לבין האירוע כהגדרתו לעיל, מנינו בהחלטה הנ"ל את דר' ציון עידו, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והפנינו אליו את השאלות הבאות - א. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבלה התובעת ביד שמאל החל מיום האירוע כהגדרתו בהחלטה הרצ"ב? ב. האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בה לחלות במחלה או ללקות בליקוי אילמלא התרחשותו של האירוע? ג. אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ד. האם השפיעה התרחשותו של האירוע השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה? אם כן, מהו לדעתך, משכו של אי הכושר ממנה סבלה התובעת בעקבות האירוע ובעטיו? 5. בחוות דעתו התייחס המומחה למצבה הרפואי של התובעת והפגיעה הנטענת ביד שמאל לאחר האירוע, ובהתאם השיב על השאלות הנ"ל, ולאמור - "1. חבלה שורש כף יד שמאל עם חשד לשבר בעצם הסירה. בכל התיק הרפואי לא נמצא רישום ליד דומיננטית. לציין כי כשנה וחצי לאחר האירוע נבדקה אצל אורתופד ד"ר שטרן 18.2.13 (ללא רצף טיפולי מאז 15.12.11) עקב כאבים שורש כף יד שמאל וללא ממצא בבדיקה גופנית או בצילום. 2. על פי התיק הרפואי, אין כל מחלות רקע/גורמי סיכון לאירוע שהינו חבלתי באופיו ועל פי התיעוד ביום הפגיעה הן במרפאה הראשונית ד"ר זועבי והן בחדר מיון בי"ח העמק. 3. מדובר באירוע חבלתי של נפילה על שורש כף יד שמאל ביום פנייתה 13.9.11 על פי התיעוד ממרפאת ד"ר זועבי חודר מיון בי"ח העמק, עם כאבים ורגישות מעל שקע הטבק (בסיס האגודל). במצב זה, גם כאשר צילום מופענח כתקין, יש לפעול על פי החשד הקליני להשמת קיבוע לפחות ל- 10 ימים,וכך ע בחדר מיון. אירוע זה הינו בקשר של גרימה עקב חבלה. על פי בדיקת ד"ר רינות מומחה בכירורגיה של היד 22.9.11, הורד סד הגבס, הבדיקה הגופנית תקינה לחלוטין ללא כל מגבלה, הומלץ על הפעלה חופשית של המפרקים, קרי חזרה לפעילות מלאה. לאחר מועד זה אין מעקב אורתופד עד 18.2.13 ד"ר שטרן (כשנה וחצי לאחר החבלה),ביקור אשר כאמור לא ניתן לקשור לאירוע החבלתי. בשבר עצם סירה ללא תזוזה, הטיפול הינו 6 שבועות קיבוע בגבס ולאחר מכן טיפול שיקומי עד 6 שבועות נוספים. במקרה הנדון, לא נמצא בבדיקת הדימות שבר, בבדיקת מומחה כף יד ד"ר רינות כ- 10 ימים לאחר החבלה 22.9.11 לא נמצאה כל הגבלת תנועה או רגישות, ולפיכך ניתן לקבוע כי אין מדובר בשבר בעצם הסירה. בהנחה כי עקב קישיון ונוקשות עקב קיבוע היד כ- 10 ימים בסד גבס נזקקה להליך התאוששות קצר של ימים בודדים, יש לאשר אי כושר עקב האירוע בעטיו של שבועיים ממועד האירוע ולכל היותר לתקופה 13.9.11 ועד 30/09/11". 6. לאור קביעות המומחה הנ"ל, התובעת ביקשה להפנות אליו שאלות הבהרה, ובהחלטה מיום 17.09.13 לא נעתר בית הדין לבקשה, באשר לא נמצא כל מקום להפנות למומחה מי מבין השאלות שנתבקש להפנותן. 7. מטעם ב"כ הנתבע הוגשה הודעה לפיה נתבקש בית הדין לאמץ את חוות דעת המומחה, ובהתאם לאשר לתובעת תקופת אי כושר מיום 13.09.11 ועד ליום 30.09.11. 8. מטעם ב"כ התובעת הוגשה הודעה, בגדרה הביע הסכמה למסקנות המומחה שבחוות דעתו, אולם לגישתו לאור החומר הרפואי בתיק הרי שיש לאשר את מלוא תקופת אי הכושר בה שהתה התובעת לאחר האירוע, וזאת כפי שנקבע על ידי רופאי קופת החולים. דיון והכרעה - 9. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). 10. המסקנה העולה מחוות דעת המומחה, הנה, ראשית, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע שארע לתובעת במועד הנ"ל, לפגיעה שנפגעה ביד שמאל, בעקבות אותו אירוע, ויש להכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה. אשר לתקופת אי הכושר - קביעתו של המומחה מטעמו של בית הדין בהקשר זה נומקה היטב להנחת דעתנו תוך מודעות לקביעותיהם של הרופאים המטפלים. המומחה אף ציטט בחוות דעתו את האבחנות הרפואיות שבתעודות הרפואיות שהופקו בגינה של התובעת ובכלל זה התעודות הרפואיות של דר' זועבי מיום 13.11.11 ומיום 15.12.11. המומחה הפנה לכך שהתובעת טופלה בגין פגיעתה בדרך של התקנת קיבוע שהורד כעשרה ימים לאחר האירוע. בהתאם לרקע האמור השיב המומחה כי לדעתו התובעת סבלה מ"חבלה שורש כף יד שמאל עם חשד לשבר בעצם הסירה", ואולם מהתיעוד הרפואי הוברר כי אין מדובר בשבר בעצם הסירה, ועל כן לגישתו " בהנחה כי עקב קישיון ונוקשות עקב קיבוע היד כ- 10 ימים בסד גבס נזקקה להליך התאוששות קצר של ימים בודדים, יש לאשר אי כושר עקב האירוע בעטיו של שבועיים ממועד האירוע ולכל היותר לתקופה 13.9.11 ועד 30.09.11". לפיכך, לא מצאנו לנכון לסטות מקביעתו של המומחה בעניין זה, לפיה התובעת סבלה, בעקבות האירוע, מאי כושר לתקופה העולה על התקופה האמורה. 11. אשר על כן אנו מקבלים את התביעה בעיקרה, במובן זה שאנו קובעים כי האירוע מושא התביעה היה בגדר תאונת עבודה, שבעקבותיה נגרמה לתובעת חבלה בשורש כף יד שמאל שהסבה לה אי כושר לתקופה מיום 13.09.11 ועד ליום 30.09.11. 12. על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 13. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ידיים