להלן פסק דין בנושא מחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות (Degenerative Disc Disease) כתאונת עבודה: 1. התובע הגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 24.6.12, הדוחה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 24.11.11. 2. העובדות לא היו שנויות במחלוקת, הן עולות מהודעת התובע לחוקר המוסד ומההחלטה מיום 27.5.13: "זה קרה בתאריך 24.11.11 יום חמישי בשבוע. באותו יום יצאתי מהבית בשעה 8:30 כדי לנסוע לעבודה, באותו יום היו לי פגישות עם לקוחות בי-ם, וכאשר באתי להכנס לרכב הפרטי שלי מסוג מרצדס, ותוך כדי הכניסה לרכב עשיתי מן תנועה לא נכונה. פשוט איפה שהרכב חנה, כמו שהוא חונה עכשיו וצילמת אותי, ישנו הפרש גובה בין המדרכה לכניסה לרכב, וממש איך שנכנסתי לרכב התיישבתי במכה אחת על מושב הרכב ופתאום הרגשתי כאב חד בגב התחתון וכן לא הרגשתי את רגל שמאל, הרגשתי כמו סכינים בגב, נשארתי בתוך הרכב, והתיישבתי מס' דקות עד שהתאוששתי...". 3. בהחלטה מיום 27.5.13 נקבע כי התובע הוכיח אירוע תאונתי בכניסה לרכב, לפיו בשל הפרש גובה בין המדרכה לכניסה לרכב נכנס התובע לרכב "במכה אחת". 4. ד"ר אסא לב אל מונה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"). 5. ביום 11.10.13 ניתנה חוות דעתו לפיה: "א. המחלה בגבו של התובע הנה מחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות (Degenerative Disc Disease), להלן מנ"ד, בעמוד השדרה המתני עם סיבוך של פגיעה בשרשים עצביים. ב. קיים קשר סיבתי חלקי בין מחלת התובע ובין האירוע מיום 24.11.11. מחלתו היסודית של התובע הנה מנ"ד. גורם הסיכון החשוב ביותר למחלה זאת הנו הגורם הגנטי [1-33]. האירוע ביום 24.11.11 אין לו, כמובן, שום קשר למחלה זאת. לעומת זאת יש קשר ברור בין האירוע לבין התרחשות הנזק לשרשי העצבים (רדיקולופתיה). במילים אחרות בעמוד השדרה של התובע קיימת הייתה מכבר חולשה של מעטפת הדיסקה הבין חוליתית שבין החוליה המתנית החמישית לחוליה הראשונה של העצה (סקרום). האירוע שבו נחת התובע על אחוריו, בהכנסו למכוניתו, גרם לעלית לחץ פתאומית בתוך הדיסקה הנ"ל מה שגרם לקרע בדופן המוחלש של הדיסקה ובעקבותיו הנזק לשרשי העצבים. אלמלא היה עמוד השדרה של התובע "חולה" זה מכבר, לא היה מתרחש הסיבוך הנ"ל. אלמלא היה האירוע יתכן והסיבוך הנ"ל לא היה מתרחש במועד מאוחר יותר". 6. טענות התובע - א. על פי ההלכה הפסוקה כאשר פגימה נגרמת עקב אירוע חיצוני הנראה לעין קמה חזקת הסיבתיות לפיה מה שאירע במהלך העבודה אירע גם עקב העבודה. זהו למעשה אימוץ עקרון "הגולגולת הדקה". ב. בענייננו אירוע "הנפילה" לתוך הרכב הינו אירוע של גורם חיצוני הנראה לעין ולכן נהנה התובע מחזקת הסיבתיות. לפיכך די שהאירוע יגרום לנזק כלשהו כדי שהתביעה תוכח. ג. המומחה קובע קשר ברור בין האירוע לבין הנזק לשורשי העצבים, וכן קבע כי אלמלא האירוע התאונתי יתכן והסיבוך שאירע לתובע לא היה מתרחש במועד מאוחר יותר. 7. טענות הנתבע - א. הנתבע חוזר על טענותיו לפיהן אין מדובר באירוע תאונתי, אין מדובר בתנועה יוצאת דופן אלא בחלק הרגיל של הדרך לעבודה. לפיכך לא היה מקום למנות מומחה רפואי. ב. המומחה שלל קשר סיבתי בין מחלת התובע בע"ש מותני לבין האירוע. המומחה קבע קשר סיבתי חלקי בין האירוע לבין הנזק לשורשי העצבים, בנוסף לתרומה של המחלה הניוונית. אין די בכך כדי לקבוע כי הוכח קשר סיבתי כנדרש. ההכרעה - 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות תגובת התובע לטענות הנתבע, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. 9. בהחלטה מיום 27.5.13 נקבע כי התובע הוכיח אירוע תאונתי. לא מצאתי כי יש מקום לשנות מסקנה זו. אשר לחוות הדעת של המומחה, הלכה היא כי חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל יסמוך עליה בית הדין ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. לא הוצגה כל הנמקה יוצאת דופן. 10. התובע טוען מאחר ומדובר באירוע של "נפילה", הרי שקמה החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). אלא שנקבע כי חזקה זו חלה רק על תאונה בעבודה במשמעות סעיף 79 לחוק, אך אינה חלה לגבי תאונות בדרך מהעבודה או ממנה לפי סעיף 80(1) לחוק (דב"ע ל/0-10 יוסף דוידיאן - המוסד, פד"ע ב' 3; דב"ע ל"ט/0-107 המוסד - סוזן סמסון פד"ע י"א 141). לפיכך על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין האירוע לבין הליקוי ממנו הוא סובל. לטעמי עמד התובע בנטל הנדרש. 11. המומחה קבע כי התובע סובל ממחלה ניוונית של הדיסקות הבינחוליתיות ועמוד השדרה עם סיבוך של פגיעה בשרשים עצביים. לאירוע התאונתי אין כל קשר למחלה הניוונית, לעומת זאת קיים קשר ברור בין האירוע לבין התרחשות הנזק לשרשי העצבים. המומחה מבהיר כי נחיתת התובע על אחוריו בהיכנסו למכונית גרם לעליית לחץ פתאומית בתוך מעטפת הדיסקה שבין החוליה המתנית החמישית לחוליה הראשונה של העצה אשר היתה חלשה עוד טרם האירוע, מה שגרם לקרע בדופן המוחלש של הדיסקה ובעקבותיו הנזק לשרשי העצבים. כבר נקבע כי גם החמרת מצב של הליקוי בגין האירוע בעבודה משמעותו קיום קשר סיבתי בין השניים. המומחה קובע באופן חד משמעי כי קיים קשר של החמרה ברור בין האירוע לבין הנזק לשרשי העצבים. העובדה כי לתובע היה רקע קודם של מחלה ניוונית אין בה כדי לשלול את הקשר האמור. הנזק ארע במועד התאונה, כתוצאה מהתאונה ואלמלא התאונה, קובע המומחה, כי יתכן והסיבוך לא היה מתרחש כלל. אשר למחלה הניוונית בעמוד השדרה, חזקה על הוועדה הרפואית בפניה יופיע התובע, כי תערוך כדין חשבון עו"ש ככל שיהיו בפניה נתונים מוכחים על נכות קודמת. 12. המסקנה איפוא כי התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין. זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו. עמוד השדרהרפואההכרה בתאונת עבודהחוליותתאונת עבודה