ביטוח לאומי ניכה מקצבת הנכות מעבודה חלק מן המענק ששולם, וכן חלק מגמלת הבטחת הכנסה ששולמה לבני הזוג. טענות המערערת כנגד הניכויים מקצבתה נדחו על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע כי הניכויים שניכה המוסד מקצבת נכות מעבודה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין (השופט אסף הראל; בל' 1833-08). על קביעות אלה של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו. התשתית העובדתית הרלוונטית כפי שפורטה בפסק הדין 2. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.5.1994, ופגיעתה הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 2.12.1997 קבעה ועדה רפואית כי למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, בתחולה מיום 2.12.1997. בעקבות פגיעה זו שולם למערערת בחודש מרץ 1998 מענק מכוח הוראת סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, בסך 17,093 ש"ח וכן פיצוי בסך 214 ש"ח. מענק זה שווה ל-70 קצבאות המגיעות למערערת בגין דרגת הנכות שנקבעה לה. בחודש אפריל 1999 הגיש בעלה של המערערת, מר אלי בוחבוט, תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. התביעה אושרה, ולבני הזוג שולמה גמלת הבטחת הכנסה מחודש מאי 1999 ועד לחודש מרץ 2010, פרט לחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2007 בה נשללה הגמלה מפאת שימוש ברכב. ביום 19.6.2001 הגישה המערערת בקשה לדיון מחדש בשל החמרת מצב, בהתאם להוראת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. ביום 15.10.2007 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למערערת דרגת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 19.6.2001 ועד ליום 31.12.2007. בעקבות קביעה זו נמצאה המערערת זכאית לקצבת נכות מעבודה באופן רטרואקטיבי, ולתשלום בהתאם בסך 54,389 ש"ח. מכיוון שתקופת הזכאות לקצבת נכות מעבודה חופפת את התקופה בה שולמה למערערת ולבעלה גמלת הבטחת הכנסה, ניכה המוסד מסכום זה סך 46,404 ש"ח בגין גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה. לאחר ניכוי זה נותרה לזכות המערערת יתרה בסך 7,985 ש"ח אשר הועברה לידיה. בחודש נובמבר 2008 נקבע כי דרגת נכותה היציבה של המערערת בשל הפגיעה בעבודה היא בשיעור 20%. המערערת נמצאה זכאית להפרשי קצבת נכות מעבודה בסך 8,585 ש"ח בגין שנת 2008. מסכום זה ניכה המוסד סך 7,160 ש"ח בגין המענק ששולם למערערת. כמו כן נוכה סך 1,335 ש"ח בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה למערערת ולבעלה באותה תקופה. ביום 26.1.2009 נקבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 30%, בתחולה מיום 19.6.2001. לפיכך נמצאה המערערת זכאית להפרשי קצבת נכות מעבודה בסך 33,113 ש"ח. מסכום זה ניכה המוסד סך 33,111 ש"ח בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה למערערת ולבעלה בתקופה זו. 3. להשלמת התמונה יצוין כי בגין תאונת הדרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה נפסק למערערת פיצוי לפי חוק פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). בפסק דינו של בית משפט השלום בעניינה של המערערת נקבע, כי מהסכומים שנפסקו לה יש לנכות סכומי כסף שהתקבלו על ידה מהמוסד לביטוח לאומי (תא 3151/98). טענות הצדדים ופסק הדין של בית הדין האזורי 4. המערערת טענה בבית הדין האזורי, כי אין להחיל בעניינה את הוראות סעיפים 320 ו-321 לחוק הביטוח הלאומי, בדבר איסור על תשלום כפל גמלאות, וכי אין לראות בקצבת הנכות מעבודה "הכנסה" לעניין חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981. זאת, משום שקצבת הנכות בעבודה משולמת בשל תאונה לפי חוק הפלת"ד. לגישתה, במקרה כזה זכאי המוסד לשיפוי מהמזיק בגובה כספי הגמלה שהמוסד שילם וישלם למערערת. זכות זו שקמה למוסד מאיינת את קצבת הנכות מעבודה ומותירה את גמלת הבטחת הכנסה כגמלה היחידה. עוד נטען כי גמלת הבטחת הכנסה משולמת למערערת ללא קשר לדרגת הנכות שנקבעה לה בעקבות התאונה. לאור זאת, אין 'כפל גמלאות' בעניינה. כמו כן נטען, כי המוסד ניכה שלא כדין את סכום המענק שקיבלה מן הסכום שנזקף לזכותה כקצבת נכות בעבודה. גובה המענק קוזז מסך הפיצוי שנדרש המזיק לשלם לה, ולפיכך אין לנכותו פעם נוספת. עוד נטען כי חלה התיישנות על זכותו של המוסד לקזז כל חלק מהמענק, משום שחלפו תשע שנים ממועד התשלום ועד למועד הניכוי. המוסד טען, כי אין קשר בין חוק הפלת"ד ופקודת הנזיקין לבין חוק הבטחת הכנסה. לקונסטרוקציה לה טוענת המערערת אין אחיזה בדין. ניתן לנכות כל סכום הכנסה מגמלת הבטחת הכנסה של מי שנמצא זכאי לה, ואין נפקות לשאלה האם זכאי המוסד לחזור ולתבוע צד שלישי בתביעת שיבוב. 5. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על כך, שזכותו של המוסד לחזור למזיק בשל גמלאות ששילם וישלם למערערת אינה מעניינה של המערערת, כל עוד הפיצוי שמשולם לה בתוספת הגמלאות אינו פיצוי בחסר. זכות זו אינה מעלימה את העובדה ששולם לה כפל גמלאות. השאלה האם מדובר בכפל גמלאות אם לאו אינה מוכרעת על סמך מקור המימון של הגמלה. משום שקצבת נכות מעבודה מהווה הכנסה לא נפל פגם במסקנת המוסד, כי נוכח סכומי קצבת הנכות מעבודה שלהם נמצאה המערערת זכאית שולמה לה גמלת הבטחת הכנסה ביתר. ככל שהמחוקק היה מבקש להחריג תשלום גמלה כלשהי מניכוי לפי סעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי או לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, היה עושה כך מפורשות. על כן, היה רשאי המוסד לנכות סכומים אלה מגמלת הבטחת ההכנסה ששולמה למערערת ביתר. אשר לטענות המערערת בנוגע לניכוי סכום המענק מסכום קצבת הנכות מעבודה לה נמצאה זכאית נקבע, כי לאור דרגת הנכות בשיעור 10% שנקבעה לה, המענק שיקף תשלום חד פעמי של הקצבה החודשית לתקופה בת 70 חודשים, שתחילתה ביום 11.9.1997 וסיומה בחודש מרץ 2003. משום שדרגת הנכות של המערערת הועלתה, היא נמצאה זכאית באופן רטרואקטיבי לקצבת נכות בעבודה החל מיום 19.6.2001. לאור זאת, למשך 25 חודשים נוצרה חפיפה בין תשלומי הקצבה החודשיים ובין המענק ששולם. לפיכך, היה רשאי המוסד לנכות את החלק היחסי של המענק בגין תקופת החפיפה, בתוספת הפרשי הצמדה. ניכוי זה נובע מכך שהמערערת אינה זכאית לתשלום כפל גמלאות, דהיינו, מענק וקצבת נכות מעבודה המשתלמים בו זמנית, בעד אותו פרק זמן בגין התאונה. העובדה כי סכום המענק נוכה מן הפיצוי שנפסק למערערת בגין חוק הפלת"ד משקפת את העיקרון לפיו הנפגע זכאי לפיצוי אחד בגין פגיעתו, ועל כן פעל המוסד כדין. המערערת לא יצאה חסרה מהוראות חוק הפלת"ד או חוק הביטוח הלאומי, משום שהפיצוי ששולם לה בגין התאונה שולם לה במלואו. לבסוף דחה בית הדין האזורי את טענת ההתיישנות שהעלתה המערערת. אכן, חלפו תשע שנים מהמועד בו קיבלה המערערת את המענק ועד למועד בו ניכה המוסד את חלקו היחסי. ואולם, רק לאחר שלמערערת נקבעה דרגת נכות יציבה בחודש נובמבר 2008 המזכה אותה בתשלום קצבת נכות מעבודה, יכול היה המוסד לשקול לנכות את הסכום העודף של המענק ששולם למערערת. משכך, לא חלפה תקופת ההתיישנות. לאור כלל האמור נדחתה התביעה. תמצית טענות הצדדים בערעור 6. לטענת המערערת, אין לראות את קצבת הנכות ששולמה לה כהכנסה, ואין לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה כאשר משתלמים למבוטח תגמולים מענף ביטוח אחר. על פי סעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי, ניתן למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת מתי לשלם גמלת הבטחת הכנסה, חרף תשלום קצבה אחרת. לטענתה, כאשר מדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה, קמה למוסד זכות שיבוב נגד המזיק. במקרה כזה, אין מקום לשלול את קצבת הבטחת ההכנסה, משום שהמוסד יכול לקבל את כספו בחזרה מן המזיק. לפני בית הדין האזורי הוכח כי תשלומי המוסד נוכו מכספי הפיצויים שקיבלה לפי חוק הפלת"ד, ולכן, המענק וקצבת הנכות ששולמו למערערת הוחזרו למוסד מכוח זכותו לשיבוב. משום שהמוסד קיבל בחזרה את אותם כספים, אין כפל גמלאות, ויש להותיר בידיה את גמלת הבטחת ההכנסה. כמו כן, הבטחת הכנסה משולמת ללא קשר לנכות שנגרמה למערערת בתאונה. לפיכך, לא היה מקום לנכות את קצבת הנכות מעבודה מן הגמלה ששולמה למערערת. נוסף על כך, לא היה מקום לנכות את חלק המענק ששולם למערערת, משום שהמוסד לא הצליח להוכיח את הבסיס לניכוי יתרתו. מכיוון שחלפו יותר מ-7 שנים מאז תשלום המענק, התיישנה זכותו של המוסד לקיזוזו מקצבת הנכות מעבודה. 7. המוסד לביטוח לאומי טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. המוסד מדגיש, כי קצבת הבטחת הכנסה היא קצבה שתכליתה רשת מגן אחרונה. אין מדובר בעניין זה בכפל גמלאות אלא בהכנסה שיש לזקוף למערערת בתקופה שבה אושרה לה גמלת הנכות מעבודה, בהתאם לשיעור הגמלה לה הייתה זכאית אילו הייתה מקבלת אותה בזמן. זכאותה של המערערת להבטחת הכנסה לא נשללה, אלא קוזזו סכומים ששולמו לה בגין הבטחת הכנסה מקצבת הנכות שהייתה זכאית לה באופן רטרואקטיבי, ונמצא כי היא זכאית להשלמת הכנסה בלבד. על כן מבקש המוסד לדחות את הערעור. דיון והכרעה 8. במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על יסוד טענות שנטענו בכתב, וכפי שנרשמו בפרוטוקול במסגרת הדיון בישיבת קדם הערעור. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים בהתאם להסכמתם כאמור לעיל. 9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מסקנות בית הדין האזורי מבוססות בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו וראוי פסק דינו להתאשר מטעמיו על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 10. בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, שכותרתו "הכנסה", נקבע כי: "(א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - (1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) ..." הנה כי כן, קצבת נכות מעבודה המשולמת למבוטח הינה בגדר "הכנסה", בה יש להתחשב עת באים לקבוע זכאותו של המבוטח לגמלת הבטחת הכנסה, כמו גם לעניין שיעורה של הגמלה. לשלמות התמונה נפנה להוראת סעיף 10 לחוק הבטחת הכנסה ולהוראת תקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1980, המונים סוגים של גמלאות שלא יחשבו כ"הכנסה" לפי הוראת סעיף 9 לחוק הבטת הכנסה. גמלת נכות מעבודה אינה מנויה בין אותם סוגי גמלאות. בסעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 נתן המחוקק דעתו לנסיבות בהן קמה זכאות לקצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, לאחר שכבר שולמה למבוטח גמלת הבטחת הכנסה. וכך נקבע בסעיף זה, שכותרתו "ניכוי מקצבה": "(א) נעשה אדם זכאי לקצבה לפי פרקים ה', ט', י"א או י"ג והיא מגיעה לו למפרע בעד תקופה שבה שולמה לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, רשאי המוסד לנכות מסכום הקצבה את סכום הגמלה ששולמה בעד אותה תקופה, כולה או מקצתה, ובלבד שלא ינוכה יותר מסכום הקצבה שהיתה מגיעה לו בעד אותה תקופה. (ב) הסכום שנוכה כאמור בסעיף קטן (א) יועבר לאוצר המדינה, בהתאם להסדרים שנקבעו." נמצאנו למדים כי משנעשה מבוטח זכאי לקצבת נכות מעבודה על פי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, והיא מגיעה לו למפרע בעד תקופה שבה שולמה לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, רשאי המוסד לנכות מסכום הקצבה המגיעה לו, את סכום גמלת הבטחת הכנסה ששולמה בעד אותה תקופה. 11. בסעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי נקבע הכלל בדבר איסור על גמלאות כפל. לענייננו כאן רלוונטית הוראת סעיף (ט) לפיו: "(ט) קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי כללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה." בהתאמה, הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה לחוק מקיצבת נכות לפי פרק ט'), תשמ"ד-1984, בהן נקבע בן השאר כך: "תנאי לתשלום קיצבת נכות 2. נכה עבודה שקיבל מענק, ותוך התקופה שלגביה חושב המענק נעשה זכאי לקבלת קיצבת נכות, תשולם לו הקיצבה בתקופה האמורה, אם סכום קיצבת הנכות המגיע לו בעד החודש הקובע (להלן - קיצבת נכות מלאה) עולה על סכום המענק בערכו החודשי. קיצבה חלקית 3. עלתה קיצבת הנכות המלאה על סכום המענק בערכו החדשי, תשולם קיצבת נכות חלקית בשיעור השווה ליחס שבין הפרש הסכומים האמורים לבין קיצבת הנכות המלאה." הנה כי כן, מקצבת נכות שהזכאות לה נקבעה לאחר ששולם מענק נכות, יש לנכות את סכות המענק בערכו החודשי. מן הכלל אל הפרט 12. למערערת שולמה גמלת הבטחת הכנסה בעבור התקופה שמיום 19.6.2001 ועד 31.12.2008. עבור אותה תקופה הוכרה למפרע זכאותה של המערערת לקצבת נכות מעבודה. משקצבת נכות מעבודה מהווה "הכנסה" לעניין חוק הבטחת הכנסה, יש להתחשב בה לעניין קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולעניין שיעורה. נוכח הנסיבות בהן הוכרה למפרע זכאות המערערת לקצבת נכות, באופן שנוצרה למערערת "הכנסה", נוצר הצורך לבחון מחדש את שיעור הזכאות של המערערת ובעלה לגמלת הבטחת הכנסה. משהוברר, נוכח שיעור הכנסתם הכוללת של בני הזוג, כי שולמה להם גמלת הבטחת הכנסה ביתר, נוכתה היתרה מן התשלום שהגיע להם. אין מדובר בכפל גמלאות או בשלילת זכאותה של המערערת לגמלת הבטחת הכנסה, כי אם בניכוי תשלום ששולם למערערת ביתר. 13. אף אין לקבל את טענות המערערת כנגד המוסד בקשר לזכות השיבוב הנתונה למוסד על פי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. בהקשר זה יובהר, כי על פי הוראות הדין, המערערת זכאית לקצבת נכות מעבודה בהתאם לאחוזי הנכות כפי שנקבעו לה, כשהמוסד לביטוח לאומי רשאי לנכות מתשלומי קצבת נכות המגיעים לה, סכומים ששולמו ביתר בגין גמלה אחרת. במקביל, נתונה למוסד לביטוח לאומי זכות לתביעת צד שלישי על פי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי כנגד מי שחייב לשלם פיצויים לפי חוק הפלת"ד. זכות המוסד לתשלום פיצוי מצד ג', בגין גמלה ששילם או שהוא עתיד לשלם, אינה יוצרת במקביל זכות למבוטח. 14. אשר לטענות המערערת בדבר התיישנות זכותו של המוסד לנכות חלק מסכום המענק ששולם לה מהפרשי קצבת נכות מעבודה בגין שנת 2008 - דרגת נכותה היציבה של המערערת נקבעה בחודש נובמבר 2008. מכאן, שבהתאם להוראות תקנות 2 ו-3 לתקנות ניכוי המענק, רק במועד זה, ולא קודם לכן, רשאי היה המוסד להתחשב בסכום המענק ששולם, ולחשב, בהתאמה, את סכום הקצבה החודשי המגיע למערערת. משכך הם פני הדברים, דין טענת ההתיישנות להידחות. 15. אשר על כן, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי "המערערת לא הוכיחה כי הניכויים מקצבת הנכות לה היא נמצאה זכאית נערכו שלא כדין". קביעה זו מבוססת בהוראות הדין, ולא מצאנו מקום להתערב בה. 16. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נכות מעבודהקצבת נכותהבטחת הכנסהנכותביטוח לאומי