רקע עובדתי 1. הנתבע הינה חברה בע"מ העוסקת בניקוי חול וצביעה תעשייתית. 2. התובע החל לעבוד בנתבעת כפועל ביום 1/9/09. עבודת התובע אצל הנתבעת לא הייתה רציפה, שכן חלה הפסקה ביחסי העבודה במהלך החודשים 1-4/10. התובע שב לעבודתו בנתבעת בתחילת חודש 5/10 ועבד עד ליום 15/4/12, מועד בו נפגע בתאונת דרכים שאינה קשורה לעבודתו בנתבעת. 3. הצדדים חלקו בסוגיות המשליכות על זכאות התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה. הכרעה נסיבות סיום יחסי עובד-מעביד 4. אין חולק כי התובע נפגע ביום 15/4/12 בתאונת דרכים אשר לאחריה לא שב עוד לעבודתו אצל הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מה גרם לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. האם פוטר או התפטר והאם מצבו הרפואי של התובע איפשר לו להמשיך לעבוד בשירות הנתבעת אם לאו. 5. לטענת התובע, בעקבות התאונה שהה בתקופת מחלה החל מיום התאונה ועד ליום 17/7/12. עוד טען התובע, כי המציא לנתבעת אישור רופא תעסוקתי מיום 17/7/12, ובו נקבע: "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 17/7/2012 וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים וכן הגדרה ופירוט התפקיד מאת המעסיק אשר עמדו לרשותי נמצא כי הנ"ל: מוגבל בתיפקוד יד שמאל שיד דומיננטית. לאור מגבלותיו ובהתייחסות לאופי עבודה פיזית כרוכה בהפעלה חוזרת של הידיים, אינו מסוגל לחזור לעבודתו. הנני ממליצה לשקול אפשרות להעסיק את העובד בעבודה חילופית ההולמת למגבלותיו במידה ויימצא. אבקש להכיר את פירוט התפקיד של תפקיד חילופי במידה ויימצא. במידה ואין אפשרות להעסיק את העובד בעבודה חילופית ההולמת למגבלותיו, הנני ממליצה לסייע לעובד במימוש זכויותיו." אליבא דתובע, הנתבעת לא העסיקה אותו בעבודה חלופית המתאימה למצב בריאותו, ובהתנהגותה זו פיטרה אותו ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לחילופין, טען התובע, שהתפטר מעבודתו בנתבעת והתפטרותו נחשבת כפיטורים לעניין הזכויות המגיעות לו מהנתבעת; משמע שהינו זכאי לפיצויי הפיטורים. 6. מנגד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות, מקום שההתפטרות אינה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, שכן התובע מעולם לא ביקש להמשיך לעבוד ו/או לקבל תפקיד אחר, בהתאם למצבו הרפואי, אלא הודיע כי אינו מתכוון להתייצב לעבודה וכל שביקש הוא תשלום פיצויי הפיטורים וזאת בלבד. אף שהתובע התפטר ביוזמתו, לפנים משורת הדין, מסרה הנתבעת לתובע מכתב שחרור המאפשר לו לשחרר את כספי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה שעל שמו, בסך של 5,407 ₪, וזאת עוד לפני הגשת התביעה. הנתבעת טענה טענת קיזוז המתייחסת לאי מתן הודעה מוקדמת, שכן לטענתה התובע התפטר ללא הודעה מוקדמת ולפיכך, הוא חייב לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,136 ₪. 7. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו... ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, הייתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". 8. ומכאן, קיומה של מגבלה רפואית ואף התפטרות על רקע אותה מגבלה רפואית, אין בהן די על מנת להקנות לעובד המתפטר זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. בהקשר זה נפסק כי: "מצב בריאותי קשה - כשלעצמו - אינו תנאי מספיק לקיומה של זכאות לפיצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות. דרישת הקשר הסיבתי מחייבת לבחון את מידת הקשר בין המצב הבריאותי לבין תנאי העבודה ובכלל זה, את סיבת סביבת העבודה הספציפית של העובד ובמקרה המתאים, את הצעותיו של המעביד לשינוי או להתאמה של תנאי העבודה למצבו של העובד. חוק פיצויי פיטורים נועד לשמור על קשר העבודה ולהעניק לעובד ביטחון ויציבות במקום עבודתו. כפועל יוצא מכך, החוק מעניק פיצוי לעובד שפוטר ואין הוא מעניק פיצוי לעובד המתפטר מרצונו ובכלל זה לעובד המתפטר בשל מצב בריאות לקוי בנסיבות שאינן מצדיקות זאת" (פסקה 3 לפסק דינו של כב' הש' צור בע"ע 1214/02 ישראל שטרית - סטופ אש בע"מ, הדגשה שלי - י.כ.). 9. בבואנו לבחון את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, נציין כי לא ניתן ליישב בין גרסאותיו בכתב תביעתו, כאשר מחד טען כי הנתבעת פיטרה אותו מעבודתו (סעיף 4 לכתב התביעה), ומאידך טען טענה חלופית, כי התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים (סעיף 5 לכתב התביעה). כבר נקבע כי עובד הטוען כי לא התפטר, לא תישמע מפיו טענה שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים וכי "עורך דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים ולחילופין - טענת התפטרות לרגל מצב בריאותו של העובד, מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלק" (דב"ע לג/3-8 טוטנאור - לפידות, פד"ע ד' 321; דב"ע שן/3-57 מסלם אל עורג'אן - אגודת השומרים בע"מ, פד"ע כב', 54; דב"ע לה/3-41 היגר - שוורץ, פד"ע ז' 24; דב"ע מז/3-108 עבד אליאס אלדויק - עיזבון חאג' ראשיד אל-שווקי, פד"ע יט' 382). 10. לגופו של עניין, על רקע הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ופסיקתו של בית הדין הארצי המתייחסת לאותו סעיף, נפנה להלן לבחינת העובדות. 11. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1/9/09 ועבד במסגרתה כפועל, עד לסיום עבודתו בחודש 4/12, כמפורט להלן. 12. ביום 15/4/12 התובע היה מעורב בתאונת דרכים שאינה קשורה לעבודתו בנתבעת. 13. התובע שהה בחופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 17/7/12 (נספח נ/1 לכתב התביעה). התובע פנה לרופא תעסוקה אשר ביקש מהנתבעת פירוט התפקיד של התובע בחברה. הנתבעת העבירה למרפאה התעסוקתית ביום 3/7/12 מכתב ולפיו התובע עובד בחברה בתפקיד ניקוי חול ובצביעה, החברה ציינה כי ניקוי החול הוא תהליך שנועד להסיר חלודה, שמן, לכלול וצבע מהמתכת ומתבצע בתהליך של התזת חומר אברזיבי בלחץ גבוה על המשטח, ולאחר מכן מתבצעת צביעה (נספח נ/3 לכתב התביעה). 14. ביום 17/7/12 התקבלה חוות הדעת של הרופא התעסוקתי. חוות הדעת מתייחסת למגבלות רפואיות על העסקתו של התובע, כמפורט בסעיף 5 לפסק הדין. 15. יאמר מיד כי אין בידינו לקבל את טענתו של התובע הן בתביעתו והן בעדותו ולפיה, לאחר העברת חוות דעת הרופא התעסוקתי לנתבעת, פנה אל מר יוסי ברנס וביקש ממנו שימצא לו עבודה מתאימה, והאחרון ציין בפניו שאין לו עבודה המתאימה למגבלותיו (סעיף 11 לתצהיר התובע). כך ומהתרשמותנו מעדות התובע בפנינו ועדות העד מטעם הנתבעת - מר יוסף מינס, יש להעדיף את עדות האחרון המספר כי התובע סירב לשתף פעולה בכל הנוגע להתאמת תפקיד עבורו, אשר יתאים למגבלויותיו הרפואיות כמפורט בחוות דעת הרופא התעסוקתי, וכל רצונו של התובע היה לקבל את פיצויי הפיטורים, הא ותו לא. 16. התובע לא זימן את מר ברנס לעדות, אשר כביכול, אליבא דגירסתו, מנע את חזרתו לעבודה בנתבעת ולא הציע לו כל עבודה חלופית שתתאים למגבלותיו. התובע לא הגיש בקשה לזימונו של מר ברנס, הגם שיכל לעשות זאת בנקל, והוא אף לא ניסה להסביר את מחדלו זה. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראה ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245). הימנעות התובע, עליו מוטל הנטל להוכיח תביעתו, מהבאת עדות רלוונטית שתתמוך בגרסתו בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, פועלת לחובתו. 17. לעניין זה, נשאל העד מטעם הנתבעת, מר יוסף מינס והשיב: "...היו שיחות של מנהל החברה עם התובע שיתן לו גם עבודה לפי האישור של הרופא התעסוקתי עבודה קלה, התחשבות, סיוע, היתה לנו כוונה להעסיקו. ש. לשאלת בית הדין - והתובע לא רצה? ת. התובע לא רצה הוא כיבד אותו ושיחררנו לו לפנים משורת הדין את הזכויות לפיצויים שנצברו במנורה. ... הכל היה כדי לסייע ולעזור לתובע מתוך רצון טוב." ובהמשך עדותו הוסיף העד מטעם הנתבעת: "אני לא מבין באישורים, יש בטיחות בעבודה, אולי אם היה בא היינו נותנים לו תפקיד קל יותר. ... ש. במסמך כתוב שצריך להציע לתובע עבודה חלופית? ת. היה ניסיון כזה והתובע לא בא לקראת ניסיון כזה. ש. מי אמר לו? ת. ניסים ברנס, אמר לו בוא לעבודה וניתן לך פיתרון הולם. ... ש. אז למה לא הצעתם עבודה חלופית? ת. הצענו והוא לא רצה לקבל." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 20 - 29; עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 24-27; עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 6-7, ההדגשות שלי - י.כ.) 18. נוסיף כי גרסה זו של העד מטעם הנתבעת לפיה לא שיתף התובע פעולה בניסיון למציאת עבודה ההולמת את חוות הדעת של רופא התעסוקה מחודש 7/12, מתיישבת עם העובדות ודרך התנהלותם של הצדדים, לאחר תום תקופת המחלה המאושרת - 17/7/12. 19. אין מחלוקת כי התובע לא התייצב במקום העבודה בתום תקופת המחלה המאושרת (17/7/12), וזאת על מנת לדון במציאת עבודה חלופית ההולמת את ליקוייו הרפואיים כמפורט בחוות דעת רופא התעסוקה. התנהלות זו יש בה כדי לחזק את עדותו של מר מינס יוסף ולפיה הכשיל התובע כל ניסיון למצוא דרך להמשיך להעסיקו במסגרת הנתבעת בהתאם לחוות הדעת של רופא התעסוקה. התרשמנו, כי כל רצונו של התובע היה לקבל את פיצויי הפיטורים והדברים עולים באופן ברור מעדותו של התובע. וכך העיד התובע בפנינו: "ש. כשדיברת עם יוסי מה אמרת? ת. דיברתי עם ניסים בעל הבית אמרתי לו על חופש המחלה. ש. וליוסי מה אמרת? ת. הוא הפנה אותי ליוסי, לאחר שאמר לי שאקבל את ימי המחלה מהביטוח של הרכב. ש. מה אמרת ליוסי? ת. אמרתי לו ניסים אמר לי שאני צריך לקבל את זה מהביטוח של הרכב. ש. מה עוד אמרת לו? ת. הוא היה חולה, אז הוא אמר לי שהוא יכול לשחרר לי רק את הכסף של ביטוח מנורה החלק שמגיע לי. ש. אתה ביקשת מיוסי שישלם לך פיצויים? ת. מה שההפרש. הוא אמר לי יש לך הפרשים אצל בעל הבית, מנהל החשבונות שלו, זה מחברת מנורה, אמרתי זה מה שמגיע לי, אמרו לי לא יש לך עוד כספים אצל המעביד. ש. כשדיברת עם יוסי, ביקשת ממנו, דרשת ממנו שישלם לך פיצויי פיטורים? ת. כן." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 12-25, ההדגשות שלי, י.כ.). 20. כמפורט לעיל, חוק פיצויי פיטורים בא לקדם, בין היתר, את הקשר בין העובד למקום העבודה, ובהתאם נפסק כי זכותו של העובד להתפטר בשל מצב בריאותו, תיבחן על רקע כלל נסיבות ההתפטרות ואיננה מצומצמת לקיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות למצב הרפואי. 21. בענייננו נמצא כי התובע הכשיל את הניסיון שעשתה הנתבעת למצוא תפקיד ההולם את מגבלותיו הרפואיות; שעה שלא באמת התייצב במשרדי הנתבעת בתום תקופת המחלה, על מנת לבחון את האפשרויות העומדות להשתלבותו בעבודה בנתבעת. כל רצונו של התובע היה לקבל את פיצויי הפיטורים ותו לא. גרסת הנתבעת כפי שעולה מעדותו של מר מינס הייתה מהימנה, קוהרנטית ולא נסתרה על ידי התובע; בעוד שהתובע לא הזמין לעדות את מר ברנס, ויש לפרש התנהלות שכזו, כתומכת בגרסת הנתבעת, כמפורט לעיל. 22. כאן המקום לציין, כי אין מצופה מעובד להסכים לכל עבודה חלופית המוצעת לו התואמת את מגבלותיו הרפואיות. כך רשאי עובד לסרב להצעת עבודה אשר איננה תואמת את מעמדו או כישוריו. כך גם אין לצפות מהעובד להסכים לעבודה חלופית אם על פי הבנתו של העובד זו איננה עומדת בהנחיות של רופא התעסוקה. 23. מאידך, אין לקבל מציאות שבה עובד נאחז בחוות הדעת של רופא התעסוקה ומסרב לבחון כל אפשרות העסקה חלופית של מקום עבודתו ובה בעת לטעון כי ההתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי מוצדקת בנסיבות העניין. עמדה זו יש בה כדי להכשיל את התכלית שמבקש חוק פיצויי פיטורים לעודד והוא: שמירת הקשר של העובד עם מקום העבודה. 24. לאור האמור, משהתפטר התובע לאחר שהכשיל את ניסיונות הנתבעת להמשיך את עבודתו במסגרתה, בהתאם למגבלות הרפואיות שקבע הרופא התעסוקתי בחודש יולי 2012 - התפטרות זו איננה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בהם רואים התפטרות לרגל מצב בריאותי כפיטורים, מקום שיש סיבה מוצדקת להתפטרות. 25. לאור האמור - התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. 26. לאור מסקנתנו כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אזי גם התביעה לחלף הודעה מוקדמת - נדחית. התביעה לדמי מחלה 27. טוען התובע, כי הינו זכאי לדמי מחלה בגין התקופה שמיום 15/4/12 ועד ליום 17/7/12, ולפיכך היה על הנתבעת לשלם לו 90 ימי מחלה. 28. לטענת הנתבעת, התובע לא העביר אליה את אישורי המחלה אשר צירף לכתב התביעה. בנוסף טענה הנתבעת כי הואיל ומדובר באירוע של תאונת דרכים, ולאור סעיף 11 לחוק דמי מחלה, אין התובע זכאי לדמי מחלה כלל (אלא לפיצויים מחברת הביטוח). 29. בהתייחס לתביעת התובע לתשלום ימי מחלה ממועד פציעתו (15/4/12) ועד ליום 17/7/12, נפנה להוראות סעיף 11 לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976 הקובעות: "11. עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי - חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה." (ההדגשות שלי - י.כ.). אין חולק כי התובע נפצע בתאונת דרכים ומשכך, זכאי הוא לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") מחברת הביטוח או מקרנית. על פי הוראות סעיף 11 לחוק הפיצויים, אין המעביד חייב בתשלום ימי מחלה לתקופה זו ודין תביעת התובע ברכיב זה להידחות. טענת הקיזוז 30. בהתייחס לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה ובסיכומים, כפי שעולה מהעדויות ומחומר הראיות, סיום עבודתו של התובע היה מוסכם על הנתבעת, אשר הסכימה לשחרר לתובע את כספי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה מנורה. הדברים עולים בבירור אף מעדותו של עד הנתבעת - מר מינס (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 26-29), ולכן יש לדחות את הטענה כי הנתבעת זכאית לקיזוז סכום השווה לתמורת הודעה מוקדמת [השוו לעניין זה, ע"ע (ארצי) 155/06 דרור לביא - ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ (25/6/09)]. אחרית דבר 31. לאור כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה - נדחית. 32. על התובע לשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רפואההודעה מוקדמתפיצוייםדמי מחלהפיטוריםפיצויי פיטורים