במהלך עבודתו חש כאבים בחזה - מאוחר יותר אובחן כמי שלקה באוטם בשריר הלב

1. במהלך עבודתו הוא חש כאבים בחזה. מאוחר יותר אובחן התובע כמי שלקה באותו מועד באוטם בשריר הלב. 2. הנתבע דחה את תביעת התובע, במכתבו מיום 8/9/11, בטענה שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי שהוביל להתפתחות האוטם ביום 16/2/11, ובטענה נוספת - שלא היה קשר סיבתי בין העבודה לבין האוטם. 3. כנגד כך, הגיש התובע את התובענה שבפנינו. אלה העובדות (כפי שנקבעו על ידינו בהחלטתנו מיום 26/5/13) 4. התובע, יליד שנת 1956, עבד - החל מיום 1/9/00 - בחברת "אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ". החברה עוסקת בהתקנות תשתיות חשמל למבנים. תפקידו של התובע הוגדר כ"מסגר", אם כי הוא עסק בביצוע עבודות שונות שאינן בהכרח עבודות מסגרות. 5. בתפקידו, היה על התובע לעסוק בהתקנת צנרת לכבלי חשמל בתוך תעלות בבניינים שבהם פעלה החברה. תפקידו של התובע כלל - בין השאר - את המטלות הבאות: - בניית סולמות מתכת שבהם מושחלים כבלי החשמל. לצורך כך, אמור התובע לבצע עבודות חיתוך, ריתוך והרכבה. עבודה זו כוללת בעיקר ריתוך באמצעות רתכת, וחיתוך באמצעות דיסק. - משיכת כבלי חשמל מגליל שבו הם מגולגלים - אל המקום שבו הם מיועדים להיות מותקנים. נעיר כי התובע גרס שהמלאכה של משיכת כבלי החשמל נעשתה על ידיו בתדירות נמוכה בלבד, אך בהחלטתנו מיום 26/5/13 קבענו כי אין לקבל גרסה זו, וזאת הן בשל כך שהתובע לא היה עקבי בגרסתו זו (בהודעתו לחוקר הנתבע התובע לא ציין זאת כענין מיוחד), והן בשל גרסאותיהם של עמיתו של התובע, מר גאורגי ספרוב (שהעיד מטעמו), והממונה על התובע, מר בנימין פלד, שלא היתה לנו סיבה לפקפק בהן - אשר לפיהן מלאכת משיכת הכבלים היתה חלק תדיר מעבודתו של התובע. 6. העבודה של משיכת כבלי החשמל, היא עבודה פיזית קשה. יש למשוך את הכבל תוך הפעלת מאמץ ולהביא אותו אל המקום המיועד לו. הכבל עצמו מגולגל על הקרקע, ולעתים, המקום המיועד לכבל נמצא בגובה של מספר מטרים. כדי להגיע לשם - נעזרים בסוג של מעלית, שנקראת "סיזר" (מדובר במעלית פתוחה שיש לה משטח רצפה ומעקה, וניתן לעמוד עליה מבלי שהדבר יגרע מהאפשרות לאחוז חפצים שמצויים מחוץ למעלית, כגון הכבל החשמלי). 7. הכבלים שבהם מדובר היו בעלי עובי שונה ובשל כך - גם בעלי משקל שונה. כך למשל, היה כבל בעל 5 גידים שכל אחד מהם בעובי 16 מ"מ ומשקלו הוא 1.5 ק"ג למטר (גם בענין זה אנו מעדיפים את גרסתו של מר פלד, כפי שנמסרה לחוקר הנתבע על פני עדותו של התובע בחקירה החוזרת בענין המשקל). היו גם כבלים כבדים יותר וקלים יותר. 8. ביום 18/8/09, חש התובע כאבים בחזהו במהלך עבודתו. עקב כך - פנה התובע לטיפול רפואי בבית החולים "הלל יפה" בחדרה. התובע אושפז שם עד יום 20/8/09. בעקבות צנתור שנערך לתובע בבית החולים "הלל יפה", הומלץ על ביצוע ניתוח מעקפים שאותו עבר התובע ביום 20/8/09, בבית החולים "אסותא" בתל אביב. 9. בעקבות מצב לבו של התובע לאחר ניתוח המעקפים, הוא נעדר מעבודתו למשך מספר חודשים (כנראה - עד יום 11/2/10). 10. ביום 11/2/10, אישרה רופאה תעסוקתית כי התובע יכול לחזור לעבודתו, לנסיון. עם זאת, הרופאה התעסוקתית המליצה שהתובע לא יבצע מאמצים גופניים כגון טיפול במשאות כבדים, עד יום 1/9/10, וביקשה שהתובע יחזור לבדיקה חוזרת לקראת יום 1/9/10 (למיטב ידיעתנו, התובע לא חזר לבדיקה החוזרת שהתעתדה להיות לקראת יום 1/9/10). 11. התובע אכן חזר לעבודתו לאחר יום 11/2/10. במשך מספר חודשים, התובע נמנע ממאמצים פיזיים קשים שהוא היה רגיל אליהם בעבודתו כפי שהיתה עד יום 18/8/09. לפיכך, כנראה, הוא לא עסק באותם חודשים (שניתן להניח שהיו עד אוגוסט 2010) בעבודה הפיזית המאומצת שנדרשה לשם משיכת כבלים. בהמשך - (כנראה מחודש ספטמבר 2010 או ממועד סמוך לכך) חזר התובע לפעילות רגילה ועסק גם במאמצים פיזיים. 12. בתקופה שמאז חזרתו של התובע לביצוע מאמצים פיזיים ועד יום 15/2/11, אם עסק התובע בעבודה של משיכת כבלים כמתואר לעיל, הדבר היה במבנים בני קומה אחת או שתיים. לפיכך, ניתן להניח שהגובה המרבי שעל התובע היה להביא אליו את הכבלים שאותם הוא משך בתקופה האמורה, היה גובה של כ-6 מטרים (או מעט יותר, אם מדובר במבנים תעשייתיים). 13. ביום 16/2/11, עבד התובע במבנה שהוקם בעבור המרכז הלוגיסטי של חברת "טבע" באזור התעשיה חבל מודיעין. במועד זה הוטל עליו למשוך כבל של 5 גידים שכל אחד מהם בעובי 16 מ"מ מגליל שהיה מגולגל על הקרקע ולהביא אותו למקום המיועד לו, בגובה כ-16 מטרים. התובע היה אמור למסור את הכבל לעמיתו, מר גאורגי ספרוב, שהוצב בעמדה שבגובה 16 מטרים. לשם כך, כמתואר כבר לעיל, ניצב התובע על משטח של מעלית "סיזר", אחז את הכבל בידיו ומשך אותו כדי שהכבל יוכל לעלות עמו מגובה הקרקע עד לגובה 16 מטרים. במהלך המשיכה, הסתכל עליו מר ספרוב מלמעלה. מר ספרוב הבחין כי התובע עושה הפסקות בעת משיכת הכבל, וכי הוא גם נאנח מכאבים. מר ספרוב שאל את התובע לפשר הדבר, אך התובע פטר אותו בלא כלום, והמשיך בעבודתו המאומצת, עד שהשלים את המלאכה. 14. לאחר מכן, בעת הפסקת הצהריים, ראו עמיתיו של התובע לעבודה (ומר ספרוב ביניהם) כי התובע אינו נראה טוב. לפיכך, הם הזעיקו אמבולנס, אשר הביא את התובע לבית החולים "אסף הרופא". התובע נבדק שם ואובחן כמי שלקה באוטם בשריר הלב. התובע אושפז וטופל. 15. בשל מצב לבו, התובע לא היה כשיר לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, החל מיום 17/2/11 ובמשך תקופה העולה על התקופה המרבית לדמי פגיעה. התובע לא עסק למעשה בכל עבודה באותה עת. 16. בטרם אשפוזו של התובע בשנת 2009, הוא נהג לעשן כ-20 סיגריות ביום. לאחר הניתוח שהתובע עבד ביום 20/8/09, הוא המשיך לעשן, אך הפחית את הכמות לכ-5 סיגריות ביום. ארוע חריג 17. תנאי לכך שהאוטם שהתובע לקה בו יוכל להיחשב כתוצאה של פגיעה בעבודה - הוא שייקבע כי בעבודתו של התובע, סמוך לבוא האוטם, היה "ארוע חריג". הנתבע טען כי עבודתו של התובע ביום 16/2/11, היתה דומה לעבודתו השגרתית, וכי על כן, אין מדובר בארוע חריג בעבור התובע. 18. בהחלטתנו מיום 26/5/13, דחינו את טענת הנתבע בענין זה. לדעתנו, על פי העובדות שלעיל, ואף שדחינו את גרסת התובע בדבר תדירות מלאכת משיכת הכבלים, היו בעבודתו של התובע ביום 16/2/11, שני עניינים חריגים ביחס לעבודתו הרגילה כפי שהיתה במשך החודשים שלפני כן (מאז שהתובע שב לעסוק בעבודה הכוללת מאמצים פיזיים). החריג הראשון - היה ענין הגובה שאליו היה על התובע להביא את הכבל שאותו הוא משך. התובע אכן הדגיש שוב ושוב את ענין הגובה בפני חוקר הנתבע, כביטוי לחריגות העבודה ביום 16/2/11. אמנם, עצם העליה לגובה אינה בגדר מאמץ בעבור התובע, מאחר שממילא הוא הועלה באמצעות ה"סיזר" ואמנם - התובע אינו לוקה בפחד גבהים, אלא שברור כי ככל שיש למשוך את הכבל לגובה גבוה יותר - כך המאמץ שמופעל הוא רב יותר, הן בשל משקלו של הכבל שהולך ועולה ככל שהחלק הנמשך ארוך יותר, והן בשל משך הזמן שבו יש להפעיל את המאמץ, שכן ברור שמשיכת כבל לגובה 3 מטרים או 6 מטרים, אורכת זמן קצר יותר מאשר משיכתו לגובה 16 מטרים. החריג השני - מצוי בעובדה שהתובע המשיך בביצוע עבודתו המאומצת גם לאחר שהכאבים כבר תקפו אותו. כזכור, התובע נאנח מכאבים ועשה הפסקות קצרות בעבודה, בשל אותם כאבים. למרות זאת - הוא המשיך במלאכתו הקשה. ברור שעבודה מאומצת שנמשכת לאחר שכבר החלו כאבי החזה, אינה חלק מהעבודה הרגילה של התובע, אף אם המאמץ עצמו, אינו מאמץ יוצא דופן. את חריגותו של המאמץ נכון לבחון על רקע התנאים הסובייקטיוויים שבהם המאמץ נערך, ומאמץ מסויים שנעשה בעת שהתובע חש בטוב, אינו דומה למאמץ זהה שנעשה בעת שהתובע כבר סובל מכאבים. לפיכך, כאמור, קבענו בהחלטתנו מיום 26/5/13 שבעבודתו של התובע ביום 16/2/11, היו ארועים חריגים ביחס לעבודתו הרגילה. 19. משמצאנו כי היו ארועים חריגים בעבודת התובע ביום 16/2/11, סמוך לבוא האוטם, הרי שהיה עלינו להמשיך את הדיון ולבחון את המחלוקת הרפואית בענין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ביום 16/2/11, לבין התפתחותו של האוטם. המומחה 20. לשם בירור המחלוקת הרפואית, מינינו בהחלטתנו מיום 26/5/13 את פרופ' שמואל גוטליב לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (פרופ' גוטליב ייקרא להלן: "המומחה"). הפנינו אל המומחה שאלות בענין הקשר הסיבתי בין הארועים החריגים בעבודתו של התובע ביום 16/2/11 לבין האוטם שפקד אותו. 21. המומחה נתן את חוות דעתו. מחוות דעתו של המומחה עולה כי ביום 16/2/11 לקה התובע באוטם חריף בשריר הלב. על פי מה שניתן להסיק מממצאי הצנתור הדחוף שבוצע באותו יום וכן מהמשך הטיפול בימים שלאחר מכן, ניתן להסיק שהאוטם נגרם כתוצאה מחסימה חולפת או בלתי שלמה של העורק הכלילי הימני. על פי סמיכות הזמנים בין המאמץ החריג לבין האוטם - ניתן לקבוע שהיה קשר סיבתי בין הדברים. אותו מאמץ שהתובע ביצע בעבודתו ביום 16/2/11, הביא - כנראה - לערעור פתאומי ביציבות של רבדים טרשתיים שהיו לפני כן יציבים. קרע של אחד מרבדים אלה - הביא לחסימת העורק ולאוטם. אמנם, לתובע היו גורמי סיכון מרובים ללקות במחלת לב, אלא שבלא המאמץ החריג ביום 16/2/11, קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם באותו מועד או בסמוך לכך, אלא סביר להניח שהאוטם היה נדחה למועד אחר, או אולי לא היה מופיע כלל, ותחתיו היתה מופיעה תסמונת של תעוקת חזה יציבה, ובמצב כזה - היה ניתן באמצעות טיפול מתאים, למנוע את הופעת האוטם. 22. חוות דעתו של המומחה נשלחה אל הצדדים, וניתנה להם ההזדמנות לבקש להפנות אליו שאלות הבהרה. הם לא ניצלו את ההזדמנות האמורה. 23. חוות דעתו של המומחה מפורטת, מנומקת וסבירה. היא נסמכת על העובדות שקבענו, על המסמכים הרפואיים של התובע ועל הידע המקצועי של המומחה. על כן, אנו מאמצים אותה. גורל התביעה 24. לאחר שהנתבע קיבל לידיו את חוות דעתו של המומחה, הוא חזר בו מעמדתו המקורית והודיע כי הוא מסכים לקבלת התביעה. 25. הן בשל השינוי בעמדת הנתבע והן בשל העובדה שאימצנו את חוות דעתו של המומחה, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי ביום 16/2/11, נפגע התובע פגיעה בעבודה בכך שבעקבות מאמץ חריג בעבודתו, ארע לו אוטם בשריר הלב. בשל אותו אוטם, היה התובע בלתי מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת במשך התקופה שמיום 17/2/11 ועד תום התקופה המרבית לדמי פגיעה. 26. על הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 17/2/11 ועד תום התקופה המרבית לדמי פגיעה. 27. הנתבע השאיר את שאלת הוצאות המשפט לשיקול דעתנו, ואילו התובע ביקש שהנתבע יחוייב ב"הוצאות גבוהות במיוחד", בשל כך שהנתבע דחה את התביעה שלא כדין, וכי הנתבע היה יכול גם לאחר מכן לשנות את עמדתו בטרם ישיבת ההוכחות, לאחר קבלת התצהירים מטעם התובע. לדעתנו, לא היה דבר מה שאינו כדין בדחיית התביעה. פקיד התביעות שדחה את התביעה פעל על פי שיקול דעתו. גם לאחר מכן, כשהוגשו תצהירי התובע, לא היה דבר מה שאינו כדין בכך שהנתבע לא אימץ את גרסת התובע (נזכיר כי גם אנו לא אימצנו את גרסת התובע במלואה). לפיכך, אין אנו סבורים שנכון לפסוק "הוצאות גבוהות במיוחד" אלא יש לפסוק הוצאות כפי שפוסקים בתובענה רגילה שבה מתברר כי עמדתו המקורית של הנתבע - אינה מתקבלת. על פי ההלכה הפסוקה, סכום ההוצאות במקרה כזה אמור להיות על פי בסיס של כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי (שאותו ניתן לעגל בתיאומים סבירים). בתיק זה היה צורך בלימוד הנושא והתקיימה ישיבת הוכחות. על כן, ועל בסיס כפל התעריף שנקבע בתוספת השניה לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,700 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום, אם לא ישולם לפני כן. תאונת עבודה