הרים משא כבד בעבודתו, ובשל כך - לקה בגבו ביטוח לאמי הכיר בארוע האמור כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 18/4/11. 2. המערער ביקש לקבוע לו דרגת נכות מעבודה. עקב כך, הועמד המערער, ביום 8/7/11, לבדיקת ועדה רפואית בהרכב שני פוסקים רפואיים. אותה ועדה רפואית קבעה כי החל מיום 19/4/11, יש למערער דרגת נכות מעבודה בשיעור 10% לפי פריט 37(7)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה), וכי את אותה דרגת נכות יש להעלות במחצית, לשיעור של 15%, על פי תקנה 15 לתקנות. 3. המשיב ערר על החלטתה של הועדה הרפואית מיום 8/7/11. לטענת המשיב, בעררו, טעתה הועדה הרפואית האמורה, בכך שלא התייחסה למצבו הקודם של המערער, שהיה לדעת המשיב "בולט וממושך", שכן למערער, על פי אותה הטענה, היה עבר עשיר של כאבי גב. 4. ביום 1/10/11, ניתנה למערער חוות דעת של אורתופד מטעמו, ד"ר אסעד נעום. ד"ר נעום חיווה את דעתו על כך שלמערער יש דרגת נכות בשיעור 20%, לפי פריט 37(7)(ב) למבחנים, אלא שממנה יש לקזז דרגת נכות בשיעור 10% בגין "מצב קודם" לתאונה מיום 18/1/11, ואת היתרה, בשיעור 10%, יש להעלות במחצית לשיעור של 15%, לפי תקנה 15 לתקנות. 5. ביום 13/11/11 הובא עררו של המשיב לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה"). חוות דעתו של ד"ר נעום מיום 1/10/11, היתה בפני הועדה הראשונה. בהחלטתה מאותו יום, קבעה הועדה הראשונה כי היא אינה מקבלת את עמדתו של ד"ר נעום. הועדה הראשונה קבעה כי למערער יש דרגת נכות בשיעור של 10%, לפי פריט 37(7)(א) למבחנים, אשר כולה אמורה להיות מקוזזת כנגד מצבו הקודם של המערער. לפיכך, קבעה הועדה הראשונה שהחל מיום 19/4/11, דרגת הנכות של המערער עקב התאונה הנדונה, היא בשיעור של 0%. 6. המערער ערער לבית דין זה על החלטת הועדה הראשונה מיום 13/11/11. הערעור נדון בפני השופטת עדית איצקוביץ, בתיק 19825-12-11. ביום 13/2/12 ניתן על ידי השופטת איצקוביץ תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר קבלת הערעור. בפסק הדין מאותו יום, נאמר: "בהסכמת ב"כ הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב שתערוך למערער בדיקה קלינית נוספת ותתייחס לממצאים שבבדיקת המומחה ד"ר עסאד נעום לפיהם: 'רגישות מפוזרת גב תחתון עם הגבלה ניכרת בתנועות הגב, ירידה בתחושה ירך ושוק שמאל אספקט קדמי, הרגשת חולשה בזמן מישוש ברך שמאל נגד כח'. לאחר מכן תשקול שוב הוועדה אם נותרה למערער נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 18.1.11 ובאיזה שיעור. החלטת הוועדה צריכה להיות מנומקת בצורה כזו שתובן גם על ידי מי שאינו רופא.". 7. בהתאם לפסק הדין האמור, היה אמור עניינו של המערער לחזור אל הועדה הראשונה, אלא שנראה שהיתה נסיבה כלשהי שמנעה את נוכחותו של אחד מחברי הועדה הראשונה, כך שעניינו של המערער הובא, ביום 23/7/12, אל ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, שכלל שניים מבין חברי הועדה הראשונה וכן - רופא נוסף. לועדה הרפואית לעררים אשר דנה בעניינו של המערער ביום 23/7/12, ייקרא להלן: "הועדה". 8. כזכור, פסק הדין מיום 13/2/12, הורה לועדה לערוך למערער בדיקה קלינית נוספת. ואכן, הועדה בדקה את המערער וכתבה את ממצאיה. בין ממצאי הבדיקה, כפי שנכתבו בסעיף 21 לפרוטוקול שערכה הועדה, נכלל הממצא הבא: "קיימת הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני, בעיקר יישור והטיה לצדדים.". בנוסף, התייחסה הועדה לממצאי בדיקות ההדמיה. לאחר מכן, בסעיף 23 לפרוטוקול הועדה מיום 23/7/12, נכתב כך: "מדובר בכאבים אשר החלו לפני התאונה וחייבו ברור כולל בדיקות CT בשנה טרם התאונה עצמה. הממצאים בשתי בדיקות CT לפני ואחרי התאונה דומים מאוד פרט לבלט דיסקלי לוחץ לשמאל במרווח L4-L5. כן קיימת החמרה תחלואתית בשינויים ניווניים פאצטריים ובליסטזיס L5-S-1. לעניין זה אין קשר בין החמרה זו לתאונה עצמה. הדיווח אודות הירידה בתחושה אינו אנטומי ולא מתאים לפיזור שורשי ולא לבלט הדיסק הקיים מה גם שכוח גס ורפלקסים תקינים וסימטרים באותם שורשים. בדיקת EMG מראה בעיה דו צדדית L5-S-1 שגם היא אינה קשורה לתאונה או לבלט הדיסק ויתכן וקשורה לשינויים ניווניים לאורך ע"ש גבי. הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר נעום אסעד מיום 1/10/11 ומסכימה עם בדיקתו לגבי הירידה בתחושה אך אינה מסכימה עם מסקנתו הסופית לגבי החלוקה בהגבלה בתנועות. הועדה דוחה את הערר.". בסעיף 30 להחלטתה, קבעה הועדה כי דרגת נכותו מעבודה של המערער, החל מיום 19/4/11, היא בשיעור 0%. 9. הערעור שבפני - הוגש כנגד החלטת הועדה מיום 23/7/12. גורל הערעור 10. לדעתי, יש מספר סיבות שבגינן נכון לקבל את הערעור ואפרט אותן להלן. אך לפני כן, אתייחס לענין השינוי בהרכב בין הועדה הראשונה לבין הועדה (מיום 23/7/12). השינוי בהרכב הועדה 11. ערעורים בבית הדין לעבודה על החלטות של ועדות, אמורים לבחון אם היו טעויות משפטיות בעבודת הועדות. אם נמצאו כאלה - הערעורים מתקבלים, והענין מוחזר לדיון אצל הועדות. 12. בדרך כלל, פסק דין שבו מוחזר עניינו של מבוטח אל ועדה, מפרט את הטעויות המשפטיות שנמצאו ומורה לועדה לתקן את אותן טעויות. במצב כזה - עניינו של המבוטח אמור לחזור אל ועדה באותו הרכב שדן בענין המבוטח בטרם פסק הדין, ואותה ועדה - אמורה לפעול בהתאם לפסק הדין ולתקן את הטעויות, בהתאם להוראות פסק הדין. יש מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם מגיע בית הדין למסקנה שאין מקום להורות על השבת הענין אל ועדה באותו הרכב, ולכן - נכללת בפסק הדין הוראה להעביר את עניינו של המבוטח אל ועדה בהרכב שונה. במצב כזה, הועדה החדשה שאליה מועבר הענין, אמורה לדון בערר מתחילתו. פסק הדין שניתן בעניינו של המערער, ביום 13/2/12, היה על פי השיטה הראשונה, זו שנהוגה בדרך כלל, ובו לא רק שלא נאמר שיש להחליף את הרכב הועדה הראשונה, אלא נאמר במפורש שהענין יוחזר אל הועדה הרפואית לעררים "באותו הרכב". במצב דברים זה, היה על המשיב לדאוג לכך שלא יהיה שינוי בהרכב בין הועדה הראשונה לבין הועדה שהתכנסה לדון בעניינו של המערער לאחר פסק הדין. 13. ברור שיש, לעתים, נסיבות שבגינן אין אפשרות לכנס מחדש את "אותו הרכב". כשמתקיימות נסיבות כאלה אין אפשרות מעשית לקיים את פסק הדין שלא הורה על השבת הענין אל ועדה בהרכב שונה. (איני נכנס כעת לשאלה אם במצב כזה מחוייב המשיב לפנות לבית הדין בבקשה למתן הוראות שיאפשרו את החלפת ההרכב או אם לאו). מכל מקום, במקרה שבו לאחר פסק דין שהורה על השבת עניינו של מבוטח אל ועדה באותו הרכב, תוך מתן הוראות בדבר תיקון טעויות משפטיות של ההרכב המקורי, מועבר הענין אל ועדה בהרכב שונה, ברור שאין הועדה החדשה יכולה להסתפק בקיום ההוראות בדבר תיקון הטעויות המשפטיות של ההרכב הקודם. מדובר בועדה חדשה שאמורה לדון מחדש בערר. 14. בעניינו של המערער, פסק הדין מיום 13/2/12, נתן לועדה הראשונה הוראות לתיקון טעות משפטית שלה, אך הענין הועבר אל הועדה (בהרכב שונה). בנסיבות אלה, כאמור לעיל, לא היתה הועדה, בישיבתה מיום 23/7/12, יכולה להסתפק בקיום הוראות פסק הדין מיום 13/2/12, אלא היה עליה לדון מחדש בערר כולו. 15. לפיכך, אילו היתה הועדה מתיימרת לקיים את הוראת פסק הדין מיום 13/2/12 בלבד, היה נכון להורות על ביטול החלטתה ועל העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה נוסף, שידון מחדש בערר כולו. אולם, בחינת הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 23/7/12, מעלה שהועדה לא הסתפקה במה שהיה יכול להיות קיום הוראת פסק הדין מיום 13/2/12, אלא ערכה דיון מחודש בכלל. הועדה בדקה את המערער, ציינה את ממצאיה, והביעה את עמדתה בדבר הקשר בין התאונה מיום 18/1/11 לבין מצבו של המערער, לא רק באופן של קיום פסק הדין מיום 13/2/12, אלא באופן של דיון מחודש בערר. לפיכך, איני סבור שיש מקום לקבוע שנפל פגם בכך שהיה שוני בהרכב, אלא אבחן את החלטת הועדה לגופהּ, באופן שאראה את הדיון שהיא ערכה כדיון ראשוני בערר (ובעבור הועדה בהרכב שהיה ביום 23/7/12, זה אכן היה דיון ראשוני בערר). 16. כעת - אעבור לפרט את הסיבות שבגינן נכון לקבל את הערעור. הספק בשאלה אם הועדה ידעה מה הערר שבפניה 17. כזכור, הועדה הרפואית בדרג הראשון קבעה כי למערער יש נכות בשיעור 10% לפי פריט 37(7)(א) למבחנים, ומי שערר על כך היה המשיב, שטען שהיה צריך לקזז את הנכות בשל המצב הקודם. הועדה, בהחלטתה מיום 23/7/12, התעלמה לחלוטין מענין זה; הועדה קבעה, בסעיף 30 לפרוטוקול שהיא ערכה, שלמערער יש נכות מעבודה בשיעור 0%, בלא שהיא קבעה קביעה כלשהי בשאלה אם יש למערער נכות בשל מצב גבו ואם יש לקזז חלק ממנה או את כולה בשל המצב הקודם. בסיום החלטתה כתבה הועדה, כאמור לעיל, כי "הערר נדחה". אם אכן הערר היה נדחה, הרי שהיתה נותרת על כנה קביעת הועדה הרפואית מהדרג הראשון על כך שלמערער יש נכות מעבודה בשיעור 15% (לאחר העלאתה לפי תקנה 15 לתקנות), וברור שלא לכך התכוונה הועדה. 18. בשל האמור בסעיף 17 לעיל, אני בספק אם הועדה ידעה כלל מה הערר שעומד בפניה ומה היה עליה לבחון בעניינו של המערער. כבר זו - סיבה לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הועדה. אי-התאמה בין ממצאי הועדה לבין מסקנתה ואי-עריכת חשבון "עובר ושב" 19. כמצוטט לעיל, בעת שהמערער נבדק על ידי הועדה, מצאה הועדה ממצא של הגבלה בינונית בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה. ממצא מעין זה אמור להצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 20%, בהתאם לפריט 37(7)(ב) למבחנים. למרות זאת, הועדה לא קבעה למערער דרגת נכות מעין זו, ולא נתנה - בהחלטתה - כל הסבר לכך. 20. הסבר אפשרי לאי-קביעה של דרגת נכות בשיעור 20% למערער, היה יכול להיות בכך שהועדה סברה שהנכות נובעת ממצבו של המערער אשר קדם לתאונה מיום 18/1/11. אכן, בסעיף 23 לפרוטוקול שערכה הועדה, היא התייחסה למצבו הקודם של המערער. אולם, במצב שבו נמצאת דרגת נכות כלשהי והועדה הרפואית סבורה שאותה דרגת נכות, כולה או חלקה, נובעת ממצב קודם לתאונה - עליה לנקוט "חשבון עובר ושב". עליה לקבוע מה דרגת הנכות הכוללת שיש למבוטח בגין הפגימה הרלוונטית, לקבוע מה דרגת הנכות שנובעת מהמצב הקודם לתאונה הנדונה, ולהפחית מדרגת הנכות הכוללת את דרגת הנכות שנובעת מהמצב שקדם לתאונה. בעניינו של המערער, הועדה נמנעה מלפעול כך (אף שזו היתה, למעשה, טענתו של המשיב בערר שהגיש). 21. כמצוטט לעיל מסעיף 23 לפרוטוקול הועדה, הועדה ציינה שמדובר בכאבים שהחלו לפני התאונה. בשל כך, היה נכון שהועדה תנקוט גישה של "חשבון עובר ושב". 22. לשם הבהרת ענין זה וכדי למנוע מהועדה טעות בענין, לאחר שעניינו של המערער יוחזר אליה, ארחיב כאן קצת על ההלכה הפסוקה בענין הדרך שבה ניתן, לקזז שיעור כלשהו מדרגת הנכות, על סמך "מצב קודם" שהיה טרם התאונה הנדונה, בדרך של "חשבון עובר ושב". 23. המקור לחיוב של עריכת "חשבון עובר ושב" מצוי בסעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אשר קובע: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות ...". בשל אותה הוראה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כבר בתחילת דרכו, כי כדי לקבוע את הנכות מעבודה למי שהיה לו "מצב קודם", יש לערוך "חשבון עובר ושב". בדב"ע ל/0-11, סימן-טוב - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ב 133), נקבע: "מציאותם של מום או מחלה אצל הנפגע בעבודה מלפני החבלה, עדיין אין בהם כדי לפסול את זכותו של הנפגע לקיצבת נכות, אלא מחייבים הבאה בחשבון את דרגת הנכות שהיתה לנפגע עובר לפגיעה, בקביעת דרגת הנכות החדשה ... עורכים כביכול חשבון עובר ושב. מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על-ידי הוועדה, וההפרש בין השנים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה.". פסיקה ותיקה זו נותרה על כנה. כל אימת שמתברר לועדה רפואית כי למבוטח שבפניה היה מצב קודם לפגיעה בעבודה - שומה עליה לערוך את אותו "חשבון עובר ושב" (ראו למשל את האמור בדב"ע נא/99-133 פצ'י - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כב 532) שם נקבע שאין מקום לבחינה מחודשת של ההלכה). בהמשך, התפתחה הלכת חשבון העו"ש ונקבע כי האפשרות לקיזוז דרגות נכות בגין מצב קודם, מוגבלת אף היא. כך נקבע בדב"ע נג/01-46 מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כו 364): "... אם הוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על 'מצב קודם' התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער." (שם, 366). מכאן, שכאשר יש נכות אך לדעת הועדה היא אינה נובעת מהתאונה אלא ממצב קודם, על הועדה לערוך "חשבון עובר ושב"; דהיינו - לקבוע את דרגת הנכות הכוללת של הנפגע, לבחון אם מצבו טרם התאונה חייב קביעת דרגת נכות, ורק אם המסקנה היא שאכן כך - ניתן לקזז מדרגת הנכות הכוללת, את דרגת הנכות שהיה מוצדק לקבוע לנפגע בטרם התאונה הנדונה. 24. גם לאחרונה, ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בענין "חשבון עובר ושב" אשר בו צוטט, בהסכמה, חלק מהמצוטט לעיל מפסק הדין בתיק נג/01-46 (הלכת מרגוליס). כוונתי לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 46154-03-12 זהר - המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 4/8/13). כך, בין השאר, נקבע שם על ידי בית הדין הארצי לעבודה: "א. הכלל הוא על פי סעיף 118, 120 לחוק, שבקביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם היא הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה. ב. אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב. דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15. ג. באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.". כלומר - חובתה של הועדה הרפואית לערוך "חשבון עובר ושב" כל אימת שהיא סבורה שלפחות חלק מהנכות הכוללת אינה קשורה לפגיעה בעבודה שהיא דנה בה. את הקיזוז מדרגת הנכות הכוללת בשל מצב שאינו נובע מהפגיעה בעבודה - יש לערוך על סמך "נתונים מוכחים", שאותם ניתן להסיק גם ממסמכים מאוחרים לפגיעה בעבודה. 25. כל הדברים האלה - לא נערכו על ידי הועדה. גם בשל כך יש לקבל את הערעור. שיתוף הפעולה של המערער בקשר לתלונת הירידה בתחושה 26. כמצוטט לעיל מסעיף 23 לפרוטוקול שערכה הועדה, נראה שהועדה לא נתנה אמון בדיווח של המערער בקשר לירידה בתחושה. הועדה כתבה שאותו דיווח: "אינו אנטומי ולא מתאים לפיזור שורשי ולא לבלט הדיסק הקיים מה גם שכוח גס ורפלקסים תקינים וסימטרים באותם שורשים.". ענין של "ירידה בתחושה" הוא ענין סובייקטיווי. משהמערער מסר לועדה דיווח על כך ואותו דיווח נראה על ידי הועדה כבלתי אמין, היה על הועדה להעמיד את המערער על כך שהיא אינה רואה את הדיווח כמהימן, ולאפשר למערער להגיב על כך בפני הועדה. הועדה לא עשתה זאת. גם בשל כך - מוצדק לקבל את הערעור. עצם ענין הירידה בתחושה 27. כמצוטט לעיל, הועדה ציינה בסעיף 23 לפרוטוקול שהיא ערכה, שהיא מסכימה עם בדיקתו של ד"ר אסעד נעום בקשר לירידה בתחושה. בחוות דעתו של ד"ר נעום נאמר לגבי הירידה בתחושה כי היא נמצאת באספקט הקדמי של הירך ושל השוק השמאליות. כלומר, ניתן להניח שהועדה הסכימה שלמערער יש ירידה בתחושה כאמור בחוות דעתו של ד"ר נעום. 28. למרות זאת, אין במסקנות הועדה קביעה כלשהי לגבי השאלה אם נכון לקבוע למערער דרגת נכות כלשהי במישור הנוירולוגי בקשר לירידה בתחושה. גם בשל כך נכון לקבל את הערעור. לסיכום 29. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה יהיה על הועדה לפעול כאמור להלן: א. הועדה תתן את דעתה על כך שהערר שבפניה הוגש על ידי המשיב, אשר טען כי בהחלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון (מיום 8/7/11) נפלה טעות בכך שלא התחשבו במצבו הקודם של המערער. הועדה תתן את דעתה על כך שמשמעות דחיית הערר, היא שהחלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון אמורה להישאר על כנה. ב. הועדה תקבע את דרגת הנכות הכוללת שיש למערער בשל מצב החלק המותני של עמוד השדרה שלו, באופן שדרגה זו תתאים לקביעת הועדה בענין הממצא של הגבלה בינונית בתנועות. ג. אם הועדה תסבור שלפחות חלק מדרגת הנכות הכוללת האמורה, אינו קשור לתאונה מיום 18/1/11, יהיה על הועדה לערוך "חשבון עובר ושב". הועדה תשקול אם יש נתונים מוכחים שמלמדים על כך שנכון היה לקבוע למערער דרגת נכות גם אלמלא התאונה מיום 18/1/11. בענין זה מופנית תשומת לב הועדה לכך שדרגות הנכות השונות על פי פריט 37(7) למבחנים, אינן אמורות להיקבע על סמך קיומם של "כאבים" בלבד, ואינן אמורות להיקבע על סמך ממצאי בדיקות הדמיה, אלא אמורות להיקבע על סמך ממצאים של הגבלה בתנועות. כלומר - לשם הפחתה מדרגת הנכות הכוללת בשל מצב החלק המותני של עמוד השדרה של המערער, יהיה על הועדה לקבוע שיש בפניה נתונים מוכחים על כך שלמערער היתה הגבלה בתנועות גם אלמלא התאונה מיום 18/1/11. ד. הועדה תשקול מחדש את שאלת דרגת הנכות בתחום הנוירולוגי, בשל הירידה בתחושה. בענין זה, תביא הועדה בחשבון את העובדה שהיא אינה חולקת על בדיקתו של ד"ר אסעד נעום בקשר לירידה בתחושה. אם הועדה תסבור שהדיווח של המערער בדבר הירידה בתחושה אינו מהימן, תודיע הועדה על כך למערער, ותאפשר לו להגיב על כך. 30. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 4,130 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם הוא לא ישולם לפני כן. 31. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. הכרה בכאבי גב כתאונת עבודההרמת משקל