לאחר שהרימה כמה ארגזים היא הרגישה למחרת כאבים בגב

לאחר שהרימה כמה ארגזים היא הרגישה למחרת כאבים בגב גרסת התובעת בכתב תביעתה לבית הדין: בכתב תביעתה טענה התובעת כי ביום 4.10.2011 הגיע למחסן בו עבדה משטח ובו ארגזי קרטון הכוללים כמות גדולה של חומרי ניקוי. לאחר הגעת המשטח, הרימה התובעת את אחד הארגזים אשר שקל משקל רב ובאותו רגע (בשעה 10:30) הרגישה כאב ואולם לא ייחסה לכאב חשיבות. התובעת שבה לביתה ולמחרת התעוררה עם כאבי גב חזקים מאוד. היא פנתה לקבל טיפול רפואי וניתנו לה משככי כאבים ואולם כאביה לא חלפו ואף גברו. בתאריך 5.10.2011 התובעת הגיעה לעבודה והודיעה למנהל העבודה שלה על התאונה. גרסת התובעת בתצהירה: בתצהירה חזרה התובעת על גרסתה בכתב התביעה, כאשר היא הוסיפה שבדרך כלל עבודת הרמת הארגזים ופריקתם מבוצעת על ידי העובדות תחת פיקוחה, אך באותו יום לא היו עובדות שיבצעו את פירוק הסחורה ולכן היא נאלצה לעשות זאת. התובעת אף הוסיפה כי באותו יום (4.10.2011) היא סיפרה לשתי עובדות שבגלל שהן לא היו במקום היא נאלצה להרים לבד את הארגזים וכעת יש לה כאבי גב. בהקשר זה יצוין כי התובעת לא ציינה מי הן אותן עובדות ואף לא הזמינה אותן לעדות. גרסת התובעת בחקירתה הנגדית: בחקירתה נשאלה התובעת מתי סיימה את עבודתה ביום 4.10.2011 וענתה שבשעה 16.30. התובעת הבהירה בחקירתה שאין זה מתפקידה לפרק את הסחורה, אך באותו יום העובדים לא הגיעו והיא נאלצה לפרק את הסחורה כי אסור להשאיר את המשטחים בחוץ. התובעת הסבירה שהארגזים אותם הרימה היו ארגזים אשר כללו 4 ג'ריקנים של חומרי ניקוי כאשר כל ג'ריקן הכיל 4 ליטר, דהיינו - 16 ליטר בארגז. כן הסבירה התובעת, כי הארגזים הונחו מחוץ למקלט והיא הרימה כל ארגז, שמה אותו על אדן חלון המקלט, אחר כך נכנסה למקלט והורידה כל ארגז מאדן החלון לרצפה, ולאחר מכן פירקה את הארגזים ושמה את הג'ריקנים במקום. התובעת הבהירה, כי הכאבים החלו לאחר שהרימה את הארגז הרביעי או החמישי, כאשר היא מעריכה שהיא הרימה באותו יום כ-30 ארגזים. למרות שהכאבים החלו בארגז הרביעי, המשיכה התובעת להרים את כל הארגזים, שכן לגרסתה הכאב שהיא הרגישה לא היה מאוד חזק אלא היה סטטי. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי למחרת היא פנתה לרופא וקיבלה 3 זריקות וולטרן ומשזה לא עזר נשלחה לבצע צילום. יצויין, כי התעודה הרפואית הראשונה שקיבלה התובעת היא מיום 22.11.2011. דקות ספורות לאחר שהסתיימה חקירתה של התובעת מצא בית הדין את תיקה הרפואי אשר לא היה בפניו בעת חקירתה. התובעת נתבקשה לחזור לאולם בית הדין ועומתה עם המסמכים הרפואיים בתיק. ממסמכים אלה התברר, כי הפעם הראשונה שהתובעת פנתה לרופא היה ביום 10.10.2011 (ולא למחרת האירוע כפי שטענה) וכי באותו יום היא התלוננה כי מזה 3 ימים יש לה כאבים בגב התחתון והיא קיבלה אישור מחלה לתקופה שבין ה-10 ל-12.10.2011, כאשר נשלחה אז לבצע זריקות (ולא יום לאחר האירוע כפי שהעידה). כן עלה מהתיק הרפואי, והתובעת אף אישרה זאת בחקירתה, כי במשך תקופה של חודש וחצי לאחר 4.10.2011 התובעת קיבלה 3 ימי מחלה בלבד. כשבית הדין שאל את התובעת מדוע היא לא מסרה לרופא שהרקע לכאבי הגב הינו אירוע הרמת הארגזים בעבודה, היא ענתה, כי בהתחלה היא לא ייחסה חשיבות לכאבי הגב, היא חשבה שסתם התקררה או שאלה סתם כאבי גב ולכן לא סיפרה לרופא על כך. התובעת נשאלה בסיום חקירתה:- "ש. בזמן הרלוונטי את ייחסת את כאבי הגב להתקררות ולא להרמת הארגזים? ת. יכול להיות. ש. רק ב-9.11.2011 יש התחלה של סממנים של תאונת עבודה במסמכים הרפואיים. היית מספר פעמים בביקור רפואי בין ה-4.10 ל-9.11, למה רק ב-9.11 ביקשת להכיר בזה כתאונה בעבודה כשהיו לך הזדמנויות לפני זה. ת. אני הלכתי לקופת חולים, יש לנו את הנציג שלנו והוא אמר שאם אני סובלת מכאבי גב אז זה תאונת עבודה, זה לא מחלה. ש. מי זה הנציג שלכם בקופת חולים? ת. אני לא יודעת למה התכוונתי". לאחר חקירתה הסביר בא כוחה כי התובעת לא קישרה בהתחלה בין אירוע הרמת הארגזים בעבודה לבעיות הגב, אלא "האסימון נפל באחד מביקוריה אצל האורתופד. טענות התובעת בסיכומיה - בסיכומיה מודה התובעת כי גרסתה "כפי שמשתקפת בעדותה מבולבלת מעט בכל הקשור לדיווח לרופאת המשפחה" אך אין בכך כדי לשנות מגרסתה כי כתוצאה מהרמת ארגזים, עבודה אשר אינה חלק מתפקידה, היא החלה לסבול מכאבים אשר מלווים אותה עד היום. ב"כ התובעת מתייחס לסתירה בין גרסתה של התובעת כי הכאבים החלו בעת עבודתה ביום 4.10.11, בעוד שבביקור הראשון אצל הרופא ביום 10.10.11 אמרה התובעת כי היא סובלת מכאבים מזה 3 ימים - והסביר זאת בכך שהתובעת חשבה כי מדובר בהתקררות, וזאת לאחר שהרופאה קישרה את כאבי הגב להתקררות. כן הסביר ב"כ התובעת, כי התובעת אמרה "3 ימים", על אף שחלפו 6 ימים מאז האירוע, כי היא "פשוט טעתה". בסיכומיו מייחס ב"כ התובעת חשיבות רבה לכך שהתובעת סיפרה למנהל שלה ביום 5.10.2011 על האירוע בעבודה. בהערת אגב נציין, כי התובעת לא ציינה מיהו אותו מנהל ובוודאי לא הביאה תצהיר מטעמו. כן נטען בסיכומים, כי התובעת מודעת לכך שגרסתה המאוחרת לא נפרשה בהרחבה בתצהיר, אך זה לא נבע מהסתרת מידע, אלא מכך שלא כל המסמכים היו פרושים לפניה והתביעה הוגשה כשנה לאחר התאונה. מדובר בטעות בתום לב ולא הונאה. האירוע שארע לתובעת בעבודה, מתאים למונח "תאונה" כפי שפורש בפסיקה, שכן זה אירע בנקודת זמן ברורה וגרר תוצאה מידית ונראית לעין. מפנה לעניין דב"ע נה/0-218 ירום נ' המל"ל. ב"כ התובעת מוסיף, כי לא מדובר בתובעת מתוחכמת אשר מנסה להערים על בית הדין ואין זה סביר שהיא תמציא סיפור על תאונת עבודה שקרית. התובעת הרימה את נטל "ראשית הראייה" לעניין התאונה. טענות הנתבע בסיכומיו - מחומר הראיות עולה כי לא אירעה לתובעת תאונת עבודה ביום 4.10.2011. לא נמצאו מסמכים רפואיים המאשרים את מועד התאונה הנטען וגם אין מסמכים המלמדים על כך שהתובעת סיפרה לרופא כלשהו על כך שאירע לה אירוע בעבודה לפני יום 22.11.2011 - המועד בו קיבלה את התעודה הרפואית הראשונה. הפעם הראשונה שהתובעת הגיעה לרופא היה ביום 10.10.2011 שאז התייחסה להגבלה בתנועות מזה 3 ימים, מבלי להזכיר אירוע בעבודה, מה גם שעד ליום 9.11.2011 - כחודש וחצי לאחר התאונה - התובעת קיבלה 3 ימי מחלה בלבד. ב"כ הנתבע גם מפנה לגרסת התובעת בבית הדין לעניין כך שייחסה את כאבי הגב להתקררות ולא לאירוע עבודה. דיון והכרעה לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ועיינו בטענות הצדדים, אנו סבורים כי אין מקום לקבל את תביעתה של התובעת, ונבאר. תחילה נציין, כי אין כל אסמכתא לתביעתה של התובעת ולגרסתה כי נפגעה באירוע בעבודה ביום 4.10.2011. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעת לא הלינה בפני רופא כלשהו במשך חודש וחצי לענין אירוע בעבודה, ובפעם הראשונה שפנתה לרופא, ביום 10.10.2013 - הסבירה התובעת כי היא סובלת מכאבי גב מזה 3 ימים (ולא 6 ימים). איננו מקבלים את טענת התובעת, כי היא לא זכרה את מועד פנייתה לרופא או כי טעתה מאחר והמסמכים לא היו בפניה בעת שהגישה את תביעתה. אנו סבורים, כי אילו התובעת הייתה באמת נפגעת בעבודה כפי שהיא טענה, הרי שעניין זה היה משתקף בתלונותיה בפני רופא משפחה. באשר לטענת התובעת, כי העובדה שהיא סיפרה למנהל שלה על האירוע בעבודה מחזקת את תביעתה - הרי שאין אנו מקבלים טענה זו. למעט טענה לאקונית לעניין כך שהיא סיפרה למנהל על האירוע בעבודה - התובעת לא הביאה כל ראיה כי אכן כך עשתה. התובעת לא פירטה מיהו המנהל בעבודה שלו סיפרה על האירוע בעבודה, קל וחומר שלא הביאה אותו לעדות. כך גם התובעת העידה בתצהירה כי היא סיפרה לשתי עובדות על כאבי הגב, אך גם בעניין זה לא ציינה מי הן העובדות ולא הביאה גם אותן לעדות. אם לא די באמור, הרי שעדותה של התובעת לפנינו לא הייתה אמינה. כאשר בית הדין נכח שגרסתה של התובעת אינה מתאימה למסמכים הרפואיים, "המציאה" התובעת גרסה חדשה לפיה היא בכלל סברה שכאבי הגב קשורים להתקררות ורק כאשר דיברה עם "נציג שלנו" (גורם שעד היום לא ברור לנו מי הוא) היא קישרה בין האירוע בעבודה לבין המחלה. מכל המפורט לעיל - דין תביעתה של התובעת להידחות. בנסיבות תיק זה, ובמיוחד לאור המפורט לעניין חוסר אמינותה של התובעת - התובעת תשא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב