תביעה להכיר באירוע מיום 23.1.11, כ"פגיעה בעבודה", כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי העובדות 2. התובעת עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ומשך כ- 15 שנים, כעורכת דין בלשכה המשפטית של חברת בזק. 3. ביום 13.1.11 זומנה התובעת על ידי עו"ד נחליאלי, היועץ המשפטי של בזק, להליך שימוע בטרם קבלת החלטה על הפסקת עבודתה. 4. בין המועדים 13.1.11 ועד ליום 23.1.11 ניהלה התובעת בין בעצמה ובין באמצעות בא כוחה, חלופת תכתובות עם עו"ד נחליאלי במטרה לדחות את מועד השימוע שנקבע לתובעת למועד מאוחר יותר אשר מתאים ללוח הזמנים של בא כוחה, על מנת שיוכל לעיין בחומר הנמצא ולהתכונן לשימוע. 5. ביום 23.1.11 הודיע עו"ד נחליאלי בכתב לבא כוחה של התובעת, כי נקבע מועד סופי לשימוע ליום 25.1.11 בשעה 9:00 ואי התייצבות התובעת לשימוע תחשב כויתור של התובעת על זכות השימוע. 6. בסמוך לאחר קבלת ההודעה האמורה (ביום 23.1.11 שעה 17:17) התקשר בא כוח התובעת, עו"ד אבירם, לתובעת ואמר לה כי לא יוכל להתייצב לשימוע וכי עליה להתייצב בעצמה לשימוע ללא ייצוג. 7. לטענת התובעת נדהמה לשמע ההודעה, עת הבינה כי לאחר 15 שנות עבודה בבזק יהיה עליה עתה להיערך בעצמה לשימוע מסובך בו היא נלחמת על זכותה להמשיך לעבוד בבזק. התובעת מציינת כי נתקפה בלחץ, מתח, סחרחרורת ובחילה ופנתה מיידית למרפאת קופת החולים. 8. בהיותה אצל הרופא התמוטטה התובעת והופנתה למיון. התובעת אושפזה עד ליום 24.1.11. התובעת נעדרה מהעבודה מיום 24.1.11 ועד ליום 12.4.12. 9. תביעה שהגישה התובעת לנתבע לתשלום דמי פגיעה נדחתה בנימוק: "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא, כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 23.1.11 (סירוב דחיית מועד הדימוע) גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה. בהתאם למסמכים הרפואיים וע"פ התייעצות רפואית נראה כי כאבי הראש והסחרחרות אינם תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלאתי טבעי". מכאן התביעה שבפנינו. דיון והכרעה 10. השאלה העומדת בפנינו הינה האם השכילה התובעת להוכיח אירוע קיומו של חריג ביום 23.1.11 11. סעיף 79 לחוק קובע: " 'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". סעיף 83 לחוק קובע: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". 12. ב"כ הנתבע טוען כי לא הוכח כל אירוע חריג בעבודה. באישור רפואי מיום 23.1.11 נרשם " חום סחרחורות ובחילות לאחר סינוסיטיס" כך גם ממסמכי בית החולים עולה תמונה ברורה של מצב רפואי שנמשך מזה כחודש על רקע סינוסיטיס. בנוסף אף האישור הרפואי על תאונת עבודה שהוגש, הינו מיום 24.7.11 כחצי שנה לאחר התאונה הנטענת ובו נרשם על יד רופא המשפחה כי התובעת הביאה מהמעסיק טופס בל 250 ולפיו כאבי הראש והבחילות שעברה ביום 23.1.11 היו עקב לחצים ומתחים בעבודה לטענתה. יומיים לאחר מכן ביום 26.7.11 מוסיף הרופא וכותב "לפי טענתה כאבי ראש בעקבות הודעה שקבלה על סירוב מקום עבודה לדחות מועד השימוע שתהייה בו מיוצגת". היינו אין המדובר במסמך אותנטי ממועד הסמוך לתאונה. 13. התובעת טוענת מנגד כי הזימון לשימוע מיום 13.1.11 נפל עליה כרעם ביום בהיר, לאחר 15 שנות עבודה בבזק. ביום 23.1.11 לאחר שקיבלה את ההודעה של עורך דינה שלא תוכל להיות מיוצגת בשימוע הבינה כי "סופה" במקום העבודה קרב , והחלה להרגיש מתח ולחץ נפשי וכאב ראש חזק וסחרחורות. 14. התובעת הסבירה כי עת פנתה לראשונה לטיפול רפואי ביום האירוע, הספיקה להגיע לרופא המשפחה ולהגיד לו שאינה חשה בטוב ושם התמוטטה. לכן לטענתה לא נרשם התיאור עובדתי והרקע לתאונה כשבמקום נרשמו תלונות התובעת בהסתמך על ביקורים קודמים. עוד לטענתה עקב מצבה הרפואי לא הייתה עדה לתרשומות שרשמו הרופאים בחדר המיון עם קבלתה. 15. אכן כפי שטוען ב"כ הנתבע, במסמכי המיון נרשם כי מדובר במספר אירועים בימים האחרונים אולם תרשומת זו מתיישבת עם גרסת התובעת ולפיה מאז יום ה- 13.1 אז נודע לה לראשונה על הכוונה לקיים שימוע בעניינה, הרגישה שלא בטוב וסבלה מלחץ וסחרחורות, שהגיעו לשיאם ביום ה- 23.1, עת נודע לה שלא תוכל להיות מיוצגת בשימוע. אמנם בתרשומת א.א.ג ( נ/5 ) יש אזכור לכך שבחודש האחרון הייתה התובעת מנוזלת וטופלה במוקסיפן- אך העובדה, כי התובעת הייתה חולה בתקופת החורף וטופלה עקב כך, אינה שוללת קרות האירוע הנטען. מה גם שרופא א.א.ג שלל באותה תעוד רפואית כי התובעת סבלה מסינוסיטיס, כך שכל הרישומים אשר ציינו את הסינוסיטיס כרקע לאירוע התאונתי, אינם נכונים. 16. באשר לאיחור שבהוצאת התעודה הרפואית מחודש יולי. התובעת הסבירה כי לאחר ששבה לעבודה בתום תקופת המחלה , הגישה לבזק את מסמכי התביעה לחתימתם, אך הם עיכבו אצלם ביודעין את המסמכים ויום לאחר שקבלה אותם בחזרה הגישה אותם לנתבע. באותו מעמד הוסבר לה שהיא נדרשת להמציא תעודה ראשונה מרופא המשפחה ולכן פנתה לרופא שטיפל בה ביום 23.1.11. כשהוא רשם שכאבי הראש והבחילות הם בעקבות לחץ בעבודה, הדגישה בפניו כי חשוב שיצוין כל מה שסיפרה לו ואז הוא הוסיף את הרישום הנוגע לכך שלא התאפשר לה להיות מיוצגת וחתם לצידו. 17. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בחרנו לתת אמון בגרסתה של התובעת להתרחשות הדברים. כבר נפסק, כי במקרה בו קיים ספק במידת חריגותו של האירוע, אך קיימת סמיכות זמנים ברורה בין האירוע לזמן אוטם שריר הלב (ובמקרה שלנו לזמן התמוטטותה של התובעת), יש מקום לפנות למומחה רפואי ולקבל את חוות דעתו הרפואית בשאלת הקשר הסיבתי, בטרם מוכרעת שאלת קיומה של תאונה בעבודה (עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכאלוביץ פד"ע ל"ח 461, 471). סיכום 18. נוכח האמור ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין בין האירוע הנטען מיום 23.1.11 לבין מחלת התובעת. החלטה בדבר מינוי המומחה תינתן בנפרד. התחום הנפשיהכרה בתאונת עבודהשימועלחץ נפשי / מתח נפשי