העסקה ברציפות באותה עבודה במכון הכושר תחת 7 מעסיקים שונים

טוענת כי הועסקה ברציפות באותה עבודה במכון הכושר, תחת שבעה מעסיקים שונים, החל מחודש נובמבר 2008. בתביעתה, מבקשת התובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים שנוכו משכרה לפנסיה; ודמי חגים. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה, הינה האם הנתבעת חבה בתשלום זכויותיה של התובעת מתקופות עבודתה אצל מעסיקים קודמים, במכון הכושר. התובעת סומכת טענותיה על הוראת סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח -1958 (להלן: "חוק הגנת שכר"), לפיו, לעמדתה, חבה הנתבעת כמעסיק אחרון, בתשלום מלוא זכויותיה בגין עבודתה אצל חברות קודמות באותו מקום. לפיכך, מבקשת התובעת כי הנתבעת תשא בתשלום הזכויות הנתבעות, בגין כל תקופת עבודתה, מחודש נובמבר 2008. הנתבעת טוענת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת קודם לחודש ינואר 2012, ומציינת כי הוקמה רק בשנת 2010, מעולם לא קיבלה על עצמה התחייבויות של מעסיקים קודמים והבהירה את הדבר לתובעת עם קליטתה לעבודה אצלה. עוד נטען, כי הוראת סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינה רלוונטית, באשר אין המדובר במפעל ש"עובר מיד ליד", אלא במכון כושר אשר הפסיק את התקשרותו עם חברת ניקיון מסוימת והחל התקשרות עם אחרת. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי לא קיימים בידיה נתונים ביחס לזכויות ששולמו לתובעת בעבר ולפיכך אינה יכולה להתייחס לטענותיה. בגין תקופת העבודה אצל הנתבעת נטען כי הופרשו לתובעת הפרשות לפנסיה, ושולמו לה דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה ותמורה בגין עבודה בשעות נוספות. ביום 1.10.13 נערכה ישיבת ההוכחות בתיק. התובעת העידה לתמיכה בתביעתה ומטעם הנתבעת העיד מר אבירם אלמוג, מנהל הנתבעת. דיון והכרעה תחולת הוראת סעיף 30 לחוק הגנת השכר סעיף 30 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 קובע : "(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור". בהלכה הפסוקה נקבע, בהתייחס לתכליתו של סעיף 30 (א) לחוק הגנת השכר, כי: "הוראות סעיף 30(א) לחוק באות להגן על העובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם, על ידי חילופי המעבידים במפעל בו הם מועסקים". (ראו: דב"ע נו/3-14 שלמה מקלוף - דרווקו בע"מ; דב"ע לד/1-6 מוסך צומת אכדיה בע"מ - מבטחים בע"מ (לא פורסם)). עוד נקבע, כי הוראה זו: "באה להבטיח לעובד רצף של זכויות הקשורות לא רק למעביד, אלא גם למקום העבודה" (דב"ע מט/ 2-4 סבח - הד יצוא חקלאי בע"מ ואח', פד"ע כ 372 ,370). באשר לרציפות העבודה "במקום אחד" נפסק, כי: "…גישתו של המחוקק היתה, שלעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את "המפעל" את "מקום העבודה", לא רק כנשוא של "בעלות" אלא גם כנשוא של "זכויות" כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו "מפעל"". (דב"ע מב/ 3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה פד"ע יד 264). משמע, מטרתו של הסעיף הינה להבטיח את זכויותיו של העובד, אם התחלפו מעסיקיו, ולמנוע מצב של חילופי מעבידים, שיותיר את העובד כעומד בפני שוקת שבורה. ויובהר, בהתאם לפסקי הדין שיישמו את הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר, לא נדרש כי יתקיים "מפעל", במובן המסורתי, אלא ההתייחסות הינה למקום עבודה אחד בפועל, ולחילופי מעבידים במסגרתו. בסעיף 19 לתצהיר התובעת, פורטו שמות מעסיקיה השונים במהלך תקופת עבודתה, בהתאם לתלושי השכר, כדלהלן: תקופת עבודה מעסיק וכתובתו 11.2008 - 12.2008 אלמוג שירותי ניקיון, אבטליון 11 רמת גן - 4.2009 א. אלמוג שירותי ניקיון, אבטליון 11 רמת גן ש.מ.ע. אלמוג בע"מ, כצנלסון 12 גבעתיים - 12.2010 ר. אלמוג בע"מ, אבטליון 11 רמת גן - 5.2011 לימור ניקון בע"מ, הוראה 127 רמת גן - 8.2011 טופ שירותי כוח אדם בע"מ, הנשיא 28 חדרה - 12.2011 ר. אלמוג בע"מ, אבטליון 11 רמת גן - 7.2012 ש.מ.ע. אלמוג בע"מ, מטולה 5 רמת גן התובעת, שאינה שולטת היטב בשפה העברית, העידה בפני במסגרת חקירתה הנגדית כי: "ש. את יודעת מה השם של החברה שאת תובעת? ת. זה חברת אלמוג. אני עבדתי שם ארבע וחצי שנים מיום הראשון." (עמ' 5 שורות 19-20). התובעת הוסיפה בהאי לישנא, בהתייחס למנהל הנתבעת שנכח בדיון: "אני בכל תקופת העבודה שלי ראיתי רק מעסיק אחד והוא זה שהיה כאן באולם". (עמ' 6 שורה 25). יצוין, כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת, לפיהן נפל פגם בתצהיר התובעת, מאחר שנחתם סמוך להגשת התביעה ונערך על ידי בא כוחה. התובעת הינה עובדת ניקיון, ואך ברור שאינה מתמחה בעריכת תחשיבים או בניסוח טענות משפטיות. התובעת ביססה בעדותה את העובדות העיקריות נשוא תביעתה, המתבססות על תלושי השכר ודיווחי הנוכחות שהוגשו, ודי בכך לשם תמיכה בתביעתה. יישום הוראות החוק והפסיקה על המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי ניתן לראות בנתבעת מפעל לכל דבר ועניין, המספק שירותי ניקיון. על אחת כמה וכמה מתחזקת המסקנה, לאור העובדה שהתובעת הועברה "מיד ליד" בין חברות שונות, בעלות שמות דומים בחלקן, ואשר חלקן שוכנות בכתובת זהה. לאור עדותה של הנתבעת, ספק רב אם היתה מודעת לחילופי החברות המעסיקות. יוער, כי התובעת הציגה אף תלוש שכר בודד הנושא את שמה של הנתבעת, שהונפק לה עבור חודש פברואר 2010, מועד הקודם בשנתיים לתחילת העסקתה ה"רשמית" אצל הנתבעת. לפיכך, מתקיים הרציונל העומד בבסיס הוראת החוק. על הנתבעת היה לבדוק, בעת קליטת התובעת, האם זכויותיה שולמו לה על ידי המעסיק הקודם. משלא עשתה כן, יש יסוד לתביעה לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות התובעת בגין תקופת ההעסקה הקודמת באותו מקום עבודה. יובהר, כי העובדה שהנתבעת הוקמה רק בשנת 2010 אינה רלוונטית כלל לשאלת חיוביה בהתאם לסעיף 30 לחוק הגנת השכר. זאת, שכן אין חולק כי התובעת הועסקה אצל מעסיקים אחרים בתחילת העסקתה, באותו מקום עבודה, ותביעתה מבוססת על האחריות הקבועה בחוק על מעסיק חדש, בגין תקופת עבודה קודמת. לאור הקביעה, כי הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר חלות על העסקת התובעת, יש לבחון האם הנתבעת מילאה אחר הדרישות בסיפא הסעיף, שיש בהן כדי לפטור אותו מאחריות כלפי עובדיו. מנהל הנתבעת טען בתצהירו (סעיף 5), כי מנהל מטעם הנתבעת פנה אל התובעת, בסמוך לסיום העסקתה, והודיע לה בכתב ובעל פה כי הנתבעת מוכנה להעסיק אותה, אולם אינה נוטלת על עצמה התחייבויות של מעסיקים קודמים. הנתבעת לא הציגה כל הודעה כאמור בכתב או הודעה שפורסה בעיתונות, כדרישת סעיף 30 לחוק הגנת השכר. מנהל הנתבעת אף אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי לא היה פרסום בעיתון הנוגע לעניין (עמוד 8 שורות 5- 6). בנסיבות אלה, וודאי כי הנתבעת לא מילאה אחר הדרישות שהיה בהן כדי לפטור אותה מלשאת בהתחייבויות מעסיקים קודמים, בהתאם לחוק הגנת השכר. לאור הקביעה, כי בנסיבות העניין חלה הוראת סעיף 30 לחוק הגנת השכר, נפנה לבחינת הזכויות הנתבעות. הפרשות פנסיוניות התובעת מבקשת פיצוי חלף הפרשות לפנסיה, בגין תקופת עבודתה, בסך 11,038 ₪. כמו כן, טוענת התובעת כי במהלך השנים, בחודשים יולי 2009 עד מאי 2011, וכן מחודש נובמבר 2011 ועד יולי 2012, נוכה משכרה סך 6,937 ₪, עבור קרן הפנסיה, אולם סכום זה לא הועבר בפועל לטובת ביטוח פנסיוני והיא תובעת החזר הסכום. עיון בתלושי השכר של התובעת, מעלה כי אכן נוכו משכרה ניכויים בגין "ביטוח פנסיה". אחריות המעסיק לתשלומים לקופת גמל, בגין תקופות עבודה אצל מעסיק קודם, נקבעה מפורשות בחוק הגנת השכר, בצד האחריות לתשלום שכר עבודה. לפיכך, מוטלת על הנתבעת האחריות לתשלום פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בגין כל תקופת העבודה, ככל שלא הופרשו בפועל. הנתבעת לא חלקה על עצם זכותה של התובעת להפרשות לפנסיה, וטענה כי בתקופת העסקתה אצלה, הופרשו עבורה הפרשות. כך, טען מנהל הנתבעת בעדותו: "ש. הפרשות לפנסיה- תראה לי בבקשה ריכוז הפרשות לפנסיה עבור התובעת? ת. יש לי ריכוז של הפרשות לפנסיה. משום מה הוא לא צורף ואנו נגיש אותו בשעתיים הקרובות". (עמ' 8 שורות 14 - 16). עם זאת, הנתבעת לא הציגה במהלך הדיון בתיק, ואף לא לאחר מועד שמיעת עדויות הצדדים, כל מסמך התומך בטענתה כי הופרשו עבור התובעת הפרשות לפנסיה. לפיכך, לא הוכחה הטענה העובדתית כי הנתבעת מילאה חובתה בהקשר זה. הנתבעת אף לא הציגה חישובים סותרים לחישובי התובעת. בנסיבות העניין, מתקבלת במלואה התביעה לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה, בסך 11,038 ₪. כמו כן, זכאית התובעת להשבת ניכויים שנוכו משכרה שלא כדין, עבור קרן פנסיה, בסך 6,937 ₪. דמי חגים ותמורה בגין עבודה בשעות נוספות התובעת מבקשת דמי חגים, בגין 17 ימי חג בתקופת עבודתה משנת 2009 ועד לשנת 2012, בסך 3,323.5 ₪. כמו כן, מבקשת התובעת 27,000 ₪ כתמורה עבור עבודה בשעות נוספות. גם בהקשר זה הציגה הנתבעת חישובים סותרים חלקיים בלבד, בתגובה לחישובי התובעת. תמורה בגין עבודה בשעות נוספות הינה שכר עבודה לכל דבר ועניין. בהתאם לסעיף 1 לחוק הגנת השכר, הוא סעיף ההגדרות, המונח "שכר עבודה" כולל גם תשלומים בעד חגים. משכך, נכללים שני רכיבים אלה בגדר אחריותה של הנתבעת, בהתאם לסעיף 30 לחוק הגנת השכר. כאמור, טוענת התובעת לזכאות לתשלום בגין 17 ימי חג, בכל תקופת עבודתה (סעיף 9 לתצהיר התובעת). הנתבעת הכחישה את זכאות התובעת לתשלום דמי חגים, והפנתה לתלוש השכר של התובעת לחודש ספטמבר 2012, בו מופיע הרכיב "תשלום חג". לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין רכיב תביעה זה, לדמי חגים, להידחות. התובעת לא פירטה בתצהירה או בחקירתה את מועדי החגים להם היא טוענת ולא ציינה באילו חגים מדובר. יתרה מזאת, מעיון בתצהיר התובעת לא ברור, האם מדובר בתביעה לדמי חגים, או לתמורה בגין עבודה בחגים, שכן התובעת טוענת בסעיף 10 לתצהירה, כי לא שולמה לה תוספת בגין עבודה בימי חג. בנסיבות אלה, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה בנושא דמי החגים. אשר לתביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, התובעת פירטה בתצהירה את שעות העבודה שעבדה בכל חודש בגינו היא תובעת הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. בסך הכל, פורטו נתונים ביחס ל- 35 חודשי עבודה. התובעת אף הגישה, במצורף לתביעתה, דיווחי נוכחות בכתב יד המתייחסים לתקופת העבודה, כולם על גבי טופס זהה, הנושא את הכותרת "אלמוג". הנתבעת לא הציגה דיווחי נוכחות אחרים של התובעת או נתונים סותרים בדבר נוכחותה בעבודה, על אף הנטל המוטל עליה בהקשר זה, כמעביד, בהתאם להוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר. בתגובה שהגישה הנתבעת לטענה בנוגע להפרשי שכר, היא מפרטת כי מבדיקה שערכה מסתבר שהתובעת זכאית להפרשים בסך 2,241 ₪ בגין התקופה שמחודש ינואר 2012 ועד לחודש ספטמבר 2012 בלבד. הנתבעת טוענת כי סכום זה שולם לתובעת בחודש ספטמבר 2012 והציגה את תלוש השכר התואם, לתמיכה בטענתה. עיון בטענות התובעת מעלה כי אכן, לא קיימת התייחסות מצידה של התובעת לתשלום האמור, ולפיכך יש לקזז את הסכום ששולם מסכום התביעה ברכיב זה. סיכומו של דבר, בהעדר נתונים מטעם הנתבעת, הסותרים את דיווחי הנוכחות של התובעת ואת טענתה כי לא שולמה לה תמורה מלאה בגין העסקה בשעות נוספות, תשלם הנתבעת לתובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 24,759 ₪. סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת את התשלומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפנסיה, בסך 11,038 ₪ השבת ניכויים משכר התובעת בסך 6,937 ₪. תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 24,759 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, 9.9.12, ועד למועד התשלום המלא בפועל. יוער, כי בתביעה הוזכרה דרישה לפיצויי הלנת שכר, אשר נזנחה בשלב התצהירים והסיכומים. כמו כן, תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 6,000 ₪. חדר כושר / מכון כושר