1. התובע סובל מליקוי בעמוד שידרה צווארי, אשר לטענתו נגרם עקב תנאי ואופי עבודתו משך השנים כנהג משאית ומפעיל שופל, על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה. מכאן התביעה שבפנינו. 2. שמענו את עדותו של התובע, שנחקר בחקירה נגדית על תצהירו, וכן הוצגו בפנינו הודעתו בפני חוקר המל"ל ומסמכים רפואיים על יסוד מכלול הראיות שהוצגו בפנינו, והתרשמותנו מעדותו של התובע, קבענו בהחלטה מיום 02.06.13 את העובדות הבאות - א. התובע יליד שנת 1950. ב. בין השנים 1972-1996, התובע (כעצמאי במקצועו) עבד כנהג משאית מעל 15 טון, ובמסגרת אותה עבודה ביצע נסיעות והובלות של עבודות עפר. ג. בין השנים 1996-2006, התובע (כעצמאי במקצועו) עבד כמפעיל טרקטור "שופל", ובמסגרת אותה עבודה ביצע, באמצעות הטרקטור, עבודות חפירות של אדמה, יישור קרקעות, העמסות של חול, אדמה ובזלת אבנים, ובתוך כך ביצע תנוחות רבות של כיפוף ויישור הצוואר לרבות תנועות סיבוב הראש לצדדים. כמו כן, במסגרת עבודתו כמפעיל טרקטור, התובע נסע בתנאי שטח קשים של דרכי עפר ודרכים משובשות. ד. התובע עבד במשך 5-6 ימים בשבוע בממוצע בין 8-12 שעות, כאשר בעשר שנות עבודתו האחרונות צמצם את היקף עבודתו באופן שעבד בממוצע כארבעה ימים בשבוע. ה. החל משנת 2006, התובע עבד כשכיר בשליחויות וכנהג של רכב קטן. ו. התובע החל להרגיש כאבים בצוואר מזה שנים אך משכאביו החמירו פנה לראשונה לטיפול רפואי בשנת 2010. לפיכך, ועל יסוד העובדות שנקבעו לעיל ואשר בוססו במידה רבה על עדותו של התובע בפנינו, שהייתה מהימנה בעינינו, קבענו בהחלטה הנ"ל שהגם ו"מסופקים אנו באם ניתן לענות בחיוב לשאלה האם התובע הציג תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בה להצביע על פעילותיו באופן זהה או דומות במהותן שכביכול פעלו על אותו חלק גוף", הרי ש"יחד עם זאת, לאחר ששקלנו בדבר, ולנוכח העובדה שעבודתו של התובע הייתה כרוכה גם בנהיגה ממושכת, בנסיבות שתוארו לעיל, שוכנענו כי ניתן לומר שקיימת ראשית ראיה לתשתית עובדתית הדרושה לפגיעה בדרך המיקרוטראומה. בנוסף, התובע הצהיר, וגרסתו לא נסתרה והייתה מהימנה בעיננו בהקשר זה, כי מרבית עבודתו כנהג משאית וכמפעיל טרקטור (שופל), בין השנים 1972-2006, הייתה בישיבה ליד ההגה, בנסיעה בדרכים שבחלקן היו דרכי עפר ודרכים משובשות, במשך שעות רבות ביום, כשגם הפעלת הטרקטור כרוכה הייתה, בחלקה, בוויברציות, קפיצות וטלטול הגוף. איננו מקבלים את טענת ב"כ הנתבע, לפיה עיתוי פנייתו של התובע לקבלת טיפול ועיתוי תביעתו למל"ל אמורים לנתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין תנאי העבודה לבין הליקוי ממנו סובל הוא סובל. אומנם טענה זו עלולה להשליך על שאלת היווצרות הזכאות לגמלת הנכות המובאת בחשבון ממועד תחילת הנכות (וראה לעניין זה עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(37), 45; עב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31.12.07), אולם בהיבט העובדתי - הרפואי, הרי שהתובע הניח בעניינו ראשית ראייה לתשתית עובדתית הדרושה לפגיעה בדרך המיקרוטראומה, וכן הוצג בפנינו תיקו הרפואי הרלוונטי, הכולל מסמכים רבים המתעדים את מצבו הרפואי". 3. אשר על כן, לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי - רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע בעמוד שידרה צווארי לבין תנאי עבודתו כמתואר לעיל, מינינו באותה החלטה כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין את דר' דוד אנג'ל, והפנינו אליו את השאלות הבאות. א. מהי המחלה או מהו הליקוי שמהם סובל התובע בעמוד השדרה הצווארי? ב. האם השפיעו תנאי עבודתו של התובע כהגדרתן לעיל, בתקופה בה הוא עבד כרצף, השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי ממנו הוא סובל בגבו, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה? ג. האם הייתה כאן פגיעה Injury? ד. האם הפגיעה גרמה נזק? ה. האם כל פגיעה ופגיעה, כמפורט בהחלטה, גרמה לתובע לפגיעה זעירה Injury שלא ניתן להבחין בה, ואפשר ליחס אותה לזמן מסוים? ו. במקרה שכן -הייתה הפגיעה הנ"ל - Irreversible בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ז. במידה והמצב הקיים בגב נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? 4. דר' אנג'ל בחוות דעתו, השיב בשלילה ביחס לקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בעמוד שידרה צווארי לבין תנאי עבודתו על דרך המיקרוטראומה. להלן עיקר קביעותיו - "א. התובע סבל משינויים ניווניים ובלטי דיסקים בע"ש צווארי. ב. אני מניח שהכוונה בשאלה היא לצוואר. אין קשר סיבתי בין עבודתו כנהג משאית ונהג טרקטור למחלת הצוואר. השפעת הנהיגה בתנאי שטח על הצוואר קטנה בהרבה (יחסית לגב תחתון), וגם הנעת הצוואר למטה ולצדדים לא תגרום נזקים בלתי הפיכים במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי בין עבודתו למחלת הצוואר. ג. לא הייתה כאן פגיעה (Injury). ד. לא נגרמו בעבודתו נזקים בלתי הפיכים במידה שתצדיק הכרה בתרומתם למחלתו. ה. " ו. " ז. תרומת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחולאיים אחרים. (מצב תחלואי וניווני טבעי, תאונות, סכרת, מחלה ראומטית)". 5. לאור קביעות המומחה דלעיל, נעתר בית הדין בחלקה של בקשת ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה. להלן השאלות שהופנו למומחה א. על אף קביעותיך שבחוות דעתך, האם יתכן לומר כי תנאי עבודתו של התובע כנהג משאית ומפעיל שופל כהגדרתן בהחלטת המינוי, גרמו להחמרה במצבו הרפואי? אנא נמק את תשובתך. ב. רצ"ב מועבר אליך מאמר רפואי משנת 1996 מהמחלקה למרפאה תעסוקתית. האם יש באמור באותו מאמר כדי לשנות מי מבין קביעותיך שבחוות דעתך ביחס לתובע? אנא נמק תשובתך. 6. בתשובותיו לשאלות הבהרה הנ"ל, חזר המומחה על קביעותיו - "א. לא. עבודתו כפי שתוארה לא גרמה נזקים בלתי הפיכים לצוואר במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי בין עבודתו למחלת הצוואר, גם כהחמרה של מצבו. ב. ניתן למצוא בספרות מאמרים עם מסקנות מנוגדות לגבי עבודות ומחלות רבות. יש גם מאמרים שמסקנתם היא שאין קשר סיבתי כזה. המאמר שנשלח מוכר לי. חולשה ניכרת של המאמר היא שהוא שם "בסל אחד" את כל הנהגים המקצועיים בדנמרק, ובעיקר שהוא לא מפריד בין הסיבות השונות האפשרויות למחלת צוואר. (למשל שלנהגים מקצועיים יש שכיחות גבוהה יותר של תאונות דרכים ופגיעות "צליפת שוט" מאשר האוכלוסיה הכללית ולכן סביר שיפגעו יותר בצוואר). לא נכון להסיק ממאמר זה שיש להכיר בקשר הסיבתי בין העבודה לשנויים ניוונים ובלט דיסק בצוואר אצל כל נהג מקצועי. יש לשקול כל מקרה לגופו". 7. בהודעה מיום 14.11.13 נתבקשו הצדדים להודיע לבית הדין מה עמדתם בתביעה בהתייחס לחוות הדעת ו/או התשובות לשאלות ההברה שנתקבלו מהמומחה, או שיש בדעתם להגיש סיכומים, כן צוין בהודעה שחוסר תגובה יחשב שאותו צד אינו מעוניין להוסיף על הסיכומים שהוגשו, והוא מסכים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה, ולמתן פסק דין בהתאם. 8. מטעם ב"כ התובע נתקבלה הודעה בגדרה נטען, כי חרף קביעות המומחה מטעם בית הדין שבחוות דעתו ובהשלמתה, הרי שיש להעדיף את קביעת המומחה שבחוות הדעת אשר הוגשה מטעם התובע, ואשר ממצאיה לא נסתרו. 9. מטעם ב"כ הנתבע לא נתקבלה כל הודעה. 10. דיון והכרעה - אין חולק, כאמור, כי חלק מעבודתו של התובע הייתה כרוכה גם בנהיגה ממושכת היכולה אולי להסב נזק. ברם עובדה זו אינה בהכרח מלמדת כי הליקוי ממנו סובל התובע הינו תוצאה של תנאי עבודתו - ולצורך הכרעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי זה מונה המומחה הרפואי מטעם בית הדין. אומנם, על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321; דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; עב"ל 411/9 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם). בענייננו, המומחה התייחס מפורשות לשאלות שנשאל, והסביר כי לא מדובר בפגיעות זעירות, וזאת בהתבסס על הרקע העובדתי והחומר הרפואי שעמד בפניו, ולדעתו הליקוי ממנו סובל התובע נובע מתהליך "תחלואי וניווני טבעי...". קביעה זו קיבלה הסבר ממצה במסגרת השלמת חוות הדעת שניתנה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו לבקשת ב"כ התובע, תוך שהמומחה הדגיש שאופי עבודתו של התובע "כפי שתוארה לא גרמה נזקים בלתי הפיכים לצוואר במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי בין עבודתו למחלת הצוואר, גם כהחמרה של מצבו". לא מצאנו מקום לקבל את טענת ב"כ התובע, לפיה נכון יהא להעדיף את הקביעה שבחוות דעתו של המומחה דר' עאוני יוסף שהוגשה מטעם התובע, על פני חוות דעתו של דר' אנג'ל. קיומה של חוות דעת נוספת שמסקנותיה שונות מקביעותיו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, אינו מהווה טעם מספיק שלא לאמץ את מסקנותיו של האחרון, וכבר שנינו כי ההלכה היא שבית הדין יעדיף חוות דעת של מומחה שמונה מטעמו, בהיותה חוות דעת ניטרלית, שאינה מוגשת מטעם צד זה או אחר. מטעם זה, אפוא, לא ניתן משקל מכריע לחוות דעתו של דר' יוסף. קביעת המומחה מטעם בית הדין בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי ממנו סובל התובע בעמוד שידרה צווארי היא מסוג הקביעות שמתחום המומחיות של המומחה היועץ הרפואי, ואין ממש בטענות ב"כ התובע שאין לאמץ את חוות הדעת. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. על כן, בשים לב לכל האמור, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין, לא מצאנו כל הצדקה שלא לאמץ את חוות דעתו של דר' אנג'ל או לסטות מן הנקבע בה. 11. המסקנה העולה, אם כן, מחוות דעת המומחה והשלמתה, שלא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה הנ"ל לליקוי ממנו סובל התובע בעמוד שידרה צווארי, אם כי מדובר בתהליך תחלואתי. 12. משכך, לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו. בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוציאלי - לא ינתן צו להוצאות. 13. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. עמוד השדרהשופלצווארמחפרון (שופל)משאיתציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נהג משאית