תביעתו של התובע לדמי פגיעה בגין פגיעה נדחתה בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע ובין אחיו, בחברת ע.א.ס. המזרח התיכון. המחלוקת בין הצדדים, כפי שהוגדרה בישיבת הקד"מ היא: האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע ובין חברת ע.א.ס. המזרח התיכון בע"מ בתקופה הרלוונטית, ואם כן - האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 4.7.11. 2. לטענת התובע, יש לראות בו כעובד בחברה בבעלות אחיו. התובע הועסק כמנהל מחסן וכן כאחראי על סידור הניירת וקיבל את השכר כפי שהוצהר לרשויות. התובע אף הפנה לאישור רו"ח לגבי העסקתו בחברה. בנושא התרחשות התאונה, נטען כי התובע ואחיו תיארו את התאונה, שאירעה כאשר עגלה נגררת לרכב התנתקה מהרכב ונפלה על רגלו של התובע. התובע טען כי מאחר שקיבל משככי כאבים, היה מטושטש ואף אחיו שראה אותו פצוע, היה נסער וככל הנראה שזו הסיבה לכך שנרשם תיאור שונה במסמכים הרפואיים. 3. לטענת הנתבע, התובע נתן לאחיו עזרה משפחתית ללא תשלום. אין זה סביר כי התובע עבד במשך שנה שלמה אצל אחיו וקיבל שכר רק בגין שלושה חודשים ובגינם יקבע שהיו יחסי עובד - מעביד. בנוסף, מהראיות עולה כי התובע היה מעורב בהנהלת חשבונות של החברה ואף מילא דוחות לנתבע. למרות זאת, הוא לא דיווח על עצמו כעובד. מעבר לכך, קיימת תנודתיות משמעותית בשכר שדווח והשכר אף תוקן באופן רטרואקטיבי, לאחר התאריך בו התובע נפגע. ביחס לאירוע התאונתי, נטען כי הרישומים הרפואיים מדברים בעד עצמם, ושם נכתב כי התובע נפגע בעת החלפת גלגל ברכב ולא בעגלה. משום כך, אף קיומה של תאונה לא הוכח. 4. לאחר ששמענו את התובע ואחיו מעידים ועיינו בראיות שהוצגו, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. 5. טרם שנפנה לפרט את הנימוקים לדחיית התביעה, נציין כי עדות התובע לא היתה מהימנה, וזו בלשון זהירה. התובע העיד שהוא רו"ח בהכשרתו, סיים את הלימודים בשנת 2005 ואף עשה התמחות (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 14-16). בנוסף, התובע הצהיר כי היה "אחראי על הנהלת החשבונות של החברה" (סעיף 7 לתצהירו). למרות דברים אלה, התובע פתח את החקירה הנגדית בהצהרה כי היה מחסנאי בחברה, שומר ומקבל משאיות וכי "לא ממש התעסק בהנהלת חשבונות". התובע המשיך והעיד כי לא טיפל בדיווחים לנתבע ולרשויות המס (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 16 עד עמוד 4, שורה 2). עדות זו נסתרה על ידי דיווחים לנתבע בכתב ידו של התובע ובחתימתו (נ/1, נ/2, נ/4, נ/5). גם לאחר שעומת עם המסמכים ואישר כי הם בכתב ידו, התובע חזר - ללא הסבר מניח את הדעת - על הטענה כי "הייתי מחסנאי ואחראי על קבלת המשאיות וסידור ניירת, לא ממש עשיתי הנה"ח בחברה, רק עזרתי, אבל זה לא היה התפקיד שלי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22-23). התובע אף לא הסביר מדוע לחוקר מסר הצהרה לפיה "אני זה שעשיתי את המאזן והכנתי את החומר לרואה החשבון חיצוני של החברה, אני כותב צ'קים ובודק ... חשבוניות זה אני עושה, כל מה שקשור לניירת של החברה אני עושה." (נ/9). בשים לב לעובדה שהתובע הוא רו"ח בהכשרתו, איננו מקבלים כמהימנה את עדותו לפיה לא התייחס למשמעות של הדוחות שהוא מילא ואשר הוגשו לנתבע (עמוד 5, לפרוטוקול, שורות 18-19). מאותה סיבה, אנו סבורים שיש לראות בחומרה יתירה את העובדה שהתובע עצמו הוא שכתב את דיווחי השכר לנתבע והוא זה אשר דיווח בדיעבד, לאחר הפגיעה, על שכר גבוה יותר מהשכר שדווח מלכתחילה. נדגיש כי על פי הראיות, הדיווח המתקן, בו הצהרה על השכר הגבוה, נמסר ביום 19.7.11 (נ/1), בעוד שהתובע נפגע ביום 4.7.11 (נ/7, נ/8). על רקע הדברים האלה, נפרט את הנימוקים לדחיית התביעה. קיומם של יחסי עובד - מעביד 6. על פי ההלכה הפסוקה, "קרבה משפחתית אינה מונעת היווצרות יחסי עובד - מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה (דב"ע נג/ 0-78 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 258 (1993)). עוד נפסק כי "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 6.9.12). 7. התובע דווח כעובד של החברה, ע.א.ס המזרח התיכון בע"מ, שהיא חברה בבעלות אחיו (להלן - החברה) בחודשים אפריל - יולי 2011 (נ/6). על פי עדותו של התובע, הוא טיפל בכל הניירת של החברה, כתב שיקים ועזר בהכנת המאזן, מול רואה החשבון החיצוני של החברה, וזאת גם בתקופה הקודמת לדיווח. תשובתו של התובע לגבי ההבדל בין העזרה שהושיט לאחיו ולחברה בבעלותו בתקופה שקדמה לאפריל 2011 לבין התקופה שלאחר מכן, היתה מגומגמת ומתחמקת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 5-10). אחיו של התובע העיד כי התובע מטפל בהנהלת החשבונות של החברה לכל הפחות משנת 2005 והוא אינו מקבל שכר בתמורה לעזרה זו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 19- 26; עמוד 8, שורות 6-9). עדויות אלה סותרות את הטענה כי בתקופה הרלוונטית התובע היה "עובד" של החברה. למעשה, לא הוצג כל הסבר וגם לא תואר כל הבדל בין העזרה אותה התובע מושיט בעסק של אחיו ובין העבודה אותה הוא מבצע תמורת שכר. 8. למעט דיווחים על שכר, לא הוצגה כל ראיה לגבי תשלום שכר בפועל. התובע אמנם הסביר בתצהירו כי תשלומי השכר הועברו אליו באיחור ובצורה לא מסודרת עקב מצב כלכלי קשה של החברה, אך לא הובאה כל ראיה ממשית בדבר תשלום בפועל של השכר. יוער כי במכתבו של התובע לנתבע (נספח ג' לתצהיר התובע), ניתן הסבר לפיו השכר משולם משיקים של לקוחות החברה, מאחר שלחברה אין חשבון בנק על שמה ובנוסף קיבל חלק מהשכר במזומן. צורת תשלום זו, שאינה מתיישבת עם הוראות הדין, מעוררת סימני שאלה בדבר מהות ההתקשרות בין הצדדים. בכל אופן, היא אינה התנהלות שגרתית שיכולה להעיד על קיומם של יחסי עובד - מעביד. 9. בנוסף, לא ניתן הסבר לשאלה כיצד נקבע שכרו של התובע ומדוע היו שינויים רבים ומשמעותיים בגובה הסכומים ששולמו לו כשכר. לגבי גובה השכר, אחיו של התובע מסר תשובה כללית לפיה "לפי העבודה שעבד ולפי התקופות, זה משתנה..." (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 14 ור' גם בהמשך אותו עמוד). עוד עולה מעדות האח, כי בשנת 2010 התובע השתכר כ - 9,000 ₪ לחודש, בשנת 2012 קיבל 3,000 ₪, במאי 2011 קיבל 2,500 ₪ וביולי 2011 (חודש הפגיעה) קיבל 9,000 ₪ (עמוד 8 לפרוטוקול, נ/1 - נ/6). מדובר בתנודתיות משמעותית בשכר, בפרק זמן לא ארוך במיוחד, כאשר השכר נע בין 2,500 ₪ ל - 9,000 ₪ (על פי הדיווח המתוקן למועד הסמוך לתאונה). אף התובע נשאל לגבי השינויים בשכרו ותשובותיו אינן הגיוניות, במיוחד כשהן באות מפי מי שהוא רו"ח בהכשרתו. למשל, ההסבר שהשכר המדווח עלה, מאחר שבחודשים מסויימים התובע ביקש תלושים ועד אז הוא קיבל שיקים או מזומן (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 7-10) או טענה שאמנם התובע מילא את השכר בדיווח לנתבע, אך הוא לא התייחס לדיווח הזה ומדובר בנתונים שנמסרו לו על ידי אחר (שם בשורות 12-13). בהעדר הסבר מניח את הדעת לתנודתיות בשכר המדווח, אנו סבורים כי היא שוללת מסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד - מעביד. 10. לאמור לעיל נוסיף כי לא הוצגה כל ראיה בדבר תשלומים נוספים שיכולים להעיד על קיומם של יחסי עבודה, כגון חופשה, דמי מחלה או הבראה. 11. ככל שהתובע מסתמך על אישור רואה החשבון, נציין כי אין מחלוקת שהחברה דיווחה על התובע כעובד שלה. אלא שהשאלה אינה אם התובע הופיע ברישומי החברה, אלא האם הוא עבד בפועל בחברה והאם העבודה שביצע חרגה ממסגרת של עזרה משפחתית והתגבשה לכדי מערכת חובות וזכויות במסגרת יחסי עובד - מעביד. 12. לאור כל האמור לעיל - העובדה שהתובע טיפל בניירת של העסק שנים רבות לפני שדווח כעובד, העדר ראיות בדבר תשלום שכר בפועל, אי תשלום זכויות סוציאליות נוספות מלבד שכר, התנודתיות המשמעותית בסכומים שדווח כשכרו לתובע, כל אלה על רקע עדותו הבלתי מהימנה של התובע, הביאו אותנו למסקנה כי אין לראות בתובע כ"עובד". קיומו של אירוע תאונתי ביום 4.7.11 13. כאמור, עדותו של התובע לא היתה מהימנה. בנוסף, מהמסמכים הרפואיים מיום הפגיעה, עולה שהתובע מסר גרסה שונה מזו שמסר בתצהירו ובחקירה הנגדית. בדו"ח האמבולנס (נ/7) נרשם: "לדבריו נפצע בהחלפת גלגל אוטו החליק הג'ק והאוטו נפל על רגל שמאל נפגע בראש". במכתב השחרור מבית החולים בילינסון (נ/8), נרשם: "בצהרי יום קבלתו נחבל בשוק שמאל בעת החלפת גלגל". לעומת זאת, בתצהירו התובע מסר שבמהלך שחרור עגלת משא שהיתה מחוברת לרכב, הרכב החל לנסוע והעגלה השתחררה, כך שהחלק הקדמי שלה נפל על רגלו (סעיף 11 לתצהיר התובע). נזכיר כי על פי הדין, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע (עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09; דב"ע מט/ 0-23 הירשהורן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 5839-07-11 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12). 14. איננו מקבלים את טענת התובע כי הסיבה לפער בין תיאור התובע ובין התיעוד הרפואי היא העובדה שהיה מטושטש וחסר הכרה. טענה זו אינה מתיישבת עם הרישום בנ/8 לפיו בבדיקתו במיון התובע היה בהכרה מלאה. בנוסף, שלא כטענת התובע, איננו סבורים כי כאשר נרשם שהג'ק נפל, הכוונה היתה לג'ק של העגלה ועל כן יש לקבל את תיאור התאונה כפי שהתובע ואחיו תיארו. ברישומים מיום הפגיעה, מתוארת פעולה של החלפת גלגל, בעוד שהתובע תיאר פעולה של שחרור העגלה מהרכב אליו היתה מחוברת. כלומר, אין מדובר בפרט שנשמט מהתיעוד הרפואי, אלא בשתי גרסאות עובדתיות שונות זו מזו. 15. לא מצאנו מקום ליתן משקל לעדות אחיו של התובע, הן משום הקרבה בין העדים והן משום שהאח העיד שלא נכח ליד התובע בעת שנפצע ולא היה עד לפגיעה, אלא שנכח בקרבת מקום וראה "פחות או יותר שהוא נפצע" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 3-7). 16. סוף דבר - הערעור נדחה. נוכח עדותו של התובע, כפי שפורטה בהרחבה לעיל, אנו סבורים כי זהו המקרה שבו יש לחרוג מהכלל של אי פסיקת הוצאות בהליכים מתום הבטחון הסוציאלי ולחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. דמי פגיעהיחסי עובד מעביד