ערעור לפי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה דרגת נכות רפואית יציבה של המערער היא בשיעור 0%. 2. הוגשו נימוקי ערעור מפורטים וכן במסגרת הדיון המוקדם ביום 11.6.13 נרשמו טענות הצדדים בערעור. על סמך כל החומר שהוגש והפרוטוקול ינתן פסק הדין. 3. עיקר טענות ב"כ המערער הם כי: המערער, יליד 1963, נהג אוטובוס במקצועו. ביום 9.8.10 , המערער נפגע בברך שמאל מנפילה. הפגיעה בעבודה שהוכרה למערער ע"י המשיב היתה קונטוזיה של ברך שמאל.(בתרגום חופשי חבלה של ברך שמאל). 4. בעקבות הפגיעה המערער שהה בחופשת מחלה עד יום 20.10.10 והמשיב שילם לו בגין תקופה זו דמי פגיעה בגין אי כושר מלא. 5. המערער המשיך לסבול מכאבים בברך שמאל גם לאחר חזרתו לעבודה וקיבל קורס פיזיותרפיה (צורף לנימוקי הערעור העתק מרישום מכון פיזיותרפיה מיום 24.2.11 והפניה לפיזיותרפיה מאת ד"ר מאיר טואיטו מיום 9,3.11 (דף ראשון בלבד). 6. המערער טען כי טעתה הועדה טעות משפטית בחוסר התייחסות למצבו הרפואי בברך שמאל בסמוך לאחר תום חופשת המחלה עקב הפגיעה בעבודה ובהתעלמותה מהמסמכים הרפואיים לגבי הכאבים (המתועדים) בברך בתקופה זו. 7. המערער טען שאין בתוצאות תקינות של הבדיקה הפיזיקאלית שביצעה הועדה בישיבה ביום 18.7.12 , כדי ללמד על היעדר נכות בברך לאורך כל התקופה החל מיום 21.10.10 ואילך. 8. לפיכך, לטענתו נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה שקבעה, הלכה למעשה, שהמערער החלים לאלתר החל מיום 21.10.10 , מסקנה שנסתרת ע"י התיק הרפואי מקופת חולים כללית שעמד בפניה, דוגמת המסמכים הנ"ל. 9. המערער טען שבפרט, היה על הועדה לשקול אם לקבוע לו נכות בגין התקופה בה הוא היה זקוק לפיזיותרפיה כתוצאה מהפגיעה בעבודה. 4. מנגד טוען ב"כ המשיב כי: לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, באשר אין בטיפולי פיזיותרפיה כשלעצמן די כדי להצביע על נכות או נכות זמנית או קבועה. יתר על כן, נכותו הקבועה של המערער נקבעה בשיעור של 0%. טענות המערער הם בבחינת חוכמה שלאחר מעשה. מכל מקום, בהעדר מסמכים פרט למסמכי הפיזיותרפיה לא יהיו כלים בידי הוועדה בדיעבד לבחון נכות זמנית. הודגש על ידי בא כח המשיב כי המערער אף לא ניצל את מלוא ימי הפגיעה שניתנו לו ובכך יש להעיד כי לא נפגע כושרו להשתכר וגם לכן לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה. 5. א. סמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח ובאיזו מידה הנכות נובעת מפגיעה נתונה, מכח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה. ב. גם הסמכות לקבוע אם דרגת כושר ההשתכרות של המבוטח נתונה, מכח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 6. בענייננו אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן דין הערעור להידחות מן הנימוקים מטה. המערער עמד בפני הוועדה הרפואית לעררים. בפניה עמדו פרוטוקולים הקודמים, גיליון השחרור מהדסה, הכרטיס הרפואי של קופ"ח וערר המערער. הדיון התקיים בנוכחותו. מתלונותיו עולה כי לא יכול לדרוך הרבה על רגל שמאל בגלל כאבים בברך שמאל, וכי אינו לא עובד במועד הוועדה נוכח אי יכולתו לעמוד על הרגל ואי יכולתו לשבת בכיפוף ברכיים לדבריו. "אני במעקב אצל רופא". אולם ממצאי הבדיקה מעלים כי "בבדיקה מתהלך ללא צליעה, בדיקת ברכיים ללא נפיחות או דפורמציה וללא הגבלה בתנועה". על כן מסכמת הוועדה "הוועדה דוחה את ערעור התובע וקובעת כי לא נותרה נכות בברך כתוצאה מהתאונה הנידונה". בוועדה ישבו אורתופד, נוירולוג וכירורג. כך שמבחינה מקצועית היה הרכבה נכון. הוועדה התכנסה ביום 18.4.12 ואילו האירוע ארע ביום 9.8.10. 7. בדיקת ממצאי הוועדה קמא הסמוכה יותר למועד האירוע (מתאריך 13.3.12), מצביעה על אותם ממצאים "מתהלך ללא צליעה, ומסוגל לעמוד על רצועת האצבעות והעקבים, סימן שפשוף קטן מעל הפיקה השמאלית עם רגישות מקומית, אין נוזל אין נפיחות והברכיים סימטריות, תנועות טובות וסימטריות פרט להגבלה קלה של חמש מעלות בסף כיפוף שמאל, אין סימנים של חוסר יציבות". הנה כי כן הבדיקה הפיזיולוגית כבר קודם מצביעה על העדר פגימה. 8. בהתייחס להפניה לפיזיותרפיה (נספח ב' לערעור), האבחנה המשוערת בה היא derangement knee - הרי שבמסמך מיום 9.3.11 (שנה לפני הוועדה קמא), נכתב : "רגישות בברך שמאלית, הגבלות בתנועות מעט נוזל יישור טוב מכמורי +". יש לציין כי המונח derangement knee משמעותו נזק למפרק בדרך כלל אחרי טראומה אולם מדובר במינוח כללי למכלול בעיות המפריעות לתפקוד הברך, אין ללמוד מכך על נכות. מכל מקום, אין במסמך כדי להצביע על טעות בהחלטת הוועדה הרפואית משפטית או אחרת. כך במעקב בכרטיס נאמר פחות או יותר אותו דבר, וב- 8.11.10 אף נאמר כי אין שיפור אחרי פיזיותרפיה, ואין שיפור אחרי זריקת קורטיזון ב 28.11.10. על כן רישומי ביקורי האורתופדיה אין בהם כדי להצביע על טעות משפטית או אחרת בהחלטת הוועדה הרפואית. ההיפך יש בהם כדי לתמוך בהחלטה אחרי שנה ואחרי כמטע שנתיים. המצביעים על מצב המתקבל על הדעת לאחר תקופה זו. 9. לא למותר לציין כי המסמך השני מיום 24.2.11 של המערער מקופ"ח מתייחס לתאונת עבודה מיום 15.2.09 ולא לתאונה מה -9.8.10 נשוא הליך זה ואכן בתעודה עצמה יש התייחסות לטפול בכאב בכתף וצוואר צד ימין או שמאל ולאמה. באשר למשפט בהערות "ללא שינוי במצב עדיין מדווח על כאבים עזים בברך השמאלית בעיקר לאחר ישיבה ממושכת או נהיגה ממושכת, בנוסף סובל מכאב צווארי ונימול ביד שמאל, (אמה עד שורש כף יד), זקוק להמשך טיפולי פיזיותרפיה שלושה בשבוע, למשך שלושה שבועות". אולם מטרת הטפול היא הורדת כאב ושיפור תפקוד. על פי מסמך רפואי זה מ 24.2.11 הפיזיותרפיה אין בה כדי לשנות את העובדה שהוא יכול לשבת או לנהוג, שכן, בהערות במסמך או במקום אחר במסמך לא כתוב שאין אפשרות לעשות כן. כל מה שמצוין הוא שהמערער מתלונן כאבים במצב זה. 10. עוד יש לציין כי הפיזיותרפיה הנטענת במסמך זה היא לשלושה שבועות מ 24.2.11 ואילו הנכות הזמנית אותה מבקש המערער לקבל היא מיום 20.10.10 מועד סיום דמי הפגיעה שאושרו. לכן, לגבי טווח הזמן מ 21.10.10 ועד פברואר 2011 אין כל מסמוך רפואי רלבנטי לא של הפיזיותרפיה ולא אחר, פרט לכרטיס שאינו מצביע כאמור לעיל על טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה שאף עשתה בדיקה פיזיולוגית משל עצמה. 11. נוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה. אין צו להוצאות. 12. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ברכייםרפואהערעורועדה רפואיתערר