ערעור החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים מיום 18.6.12. הוועדה קבעה, כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה, ולפיכך אינו זכאי לגמלה. 2. למערער נקבעו 82% נכות רפואית, והוא מתקיים מקצבת נכות. המערער עבר בעבר אירוע מוחי ואוטם לב. כן הוא סובל מבעיות בריאות נוספות, לרבות בעיה פסיכיאטרית. יחד עם זאת וכאמור לעיל, הוועדה קבעה שהמערער זקוק לסיוע מועט בלבד באכילה, רחצה והלבשה. 3. ביום 9.6.13 נערך דיון מוקדם בתיק. פסק הדין ניתן בהסתמך על טיעוני הצדדים בכתב. טענות המערער 4. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מכך שאינו מסוגל להכין לעצמו אוכל, מכך שהוא מתהלך בעזרת מקל וסובל מבריחת שתן. עוד מלין המערער על כך שהוועדה אמנם ביקשה חוות דעת משלימה מהפסיכיאטר ד"ר חבר, לעניין השגחה, אולם ד"ר חבר לא בדק שוב את המערער, והעביר המלצתו לוועדה בלא שהתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבו. המערער טוען בקשר לכך שחלה הידרדרות במצבו לאחר מועד בדיקתו האחרונה על ידי ד"ר חבר בחודש פברואר 2012. 5. המערער מוסיף וטוען שהוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים מטעמו. בכך הוא מכוון לשלושה מסמכים: מסמך ראשון מאת ד"ר פישמן מיום 17.8.11 בדבר החמרה במצב; ושני מסמכים מאת ד"ר יורי שפק, הראשון מיום 21.11.11 בו נרשם כי המערער שוכח לכבות את האור והגז; והשני מיום 7.5.12, לפיו המערער זקוק לעזרה ולהשגחה. לטענתו, הוועדה גם התעלמה מדוחות מהמרכז לבריאות הנפש נתניה, מיום 11.4.12, 18.4.12 ומיום 8.8.12. טענות המשיב 6. המשיב סבור שדין הערעור להידחות, באשר לשיטתו הוועדה פעלה כראוי ונימקה החלטתה כדבעי. הוועדה בדקה את המערער בכל הנוגע לתיפקוד היום- יומי בבית, וכל וטענותיו של המערער נוגעות לשיקול דעתה הרפואי. 7. המשיב מציין שביום 2.2.12 עמד המערער בפני ועדה רפואית, שקבעה לו נכותו הצמיתה בשיעור 82%. נכותו הנפשית של המערער, בשיעור 50%, נקבעה בהתאם לחוות דעתו של ד"ר חבר מיום 1.2.12. הוועדה לשירותים מיוחדים, ביקשה להיוועץ עם ד"ר חבר בשנית, בשאלה האם המערער זקוק להשגחה. ביום 6.6.12 השיב ד"ר חבר כי המערער אינו זקוק להשגחה, ותשובתו אומצה על ידי הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים. ד"ר חבר בחוות דעתו מציין, כי עולה בידי המערער להשתלט על כעסיו, הוא מתמצא בזמן ובמקום, ללא כוונות אובדניות, וללא הפרעות בתפיסה, בהבנה ובשיפוט. לשיטת המשיבה, לא היתה חובה על ד"ר חבר לזמן את המערער לבדיקה נוספת. התייחסות ד"ר חבר לשאלת ההשגחה נעשתה מספר חודשים בלבד לאחר שבדק את המערער. ההחלטה האם קיים צורך לבדיקה נוספת הינה החלטה רפואית. המערער אינו מציין איזו החמרה נטענת חלה במצבו במהלך אותו פרק זמן ואינו מצרף מסמכים לתמיכה בטענתו. 8. באשר למחלוקת בדבר המסמכים הרפואיים - מציין המשיב שהוועדה לא היתה צריכה להתייחס אליהם, מאחר שמדובר במסמכים ולא בחוות דעת. המסמך מרופאת המשפחה, ד"ר פישמן, דן בעיקר בהחמרה במצב הלבבי ונוגע לנכות הרפואית. ד"ר שפק אינו מציין כל נתון שיכול לסייע בעניין הצורך בשירותים מיוחדים, פרט לאמירה כללית, ללא פירוט, בדבר הצורך בעזרה ובהשגחה. לעניין הטענה כי המערער שוכח לכבות את האור והגז, הדבר עומד בסתירה לטענת המערער כי אינו מבשל ואינו מדליק את הגז, ומכל מקום הדברים נאמרו ללא בירור או הנמקה. 9. אשר לטענה כי היה על הוועדה להתייחס לדוחות העובדת הסוציאלית מן המרכז לבריאות הנפש, המשיבה מדגיש שהדוחות אינם רפואיים, ואף אין כל אינדיקציה בתיק שהם הוגשו בכלל לוועדה. דיון והכרעה 10. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן . הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. 6. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, ואסביר מדוע. ראשית אין חולק, כי נכותו הרפואית של המערער גבוהה, ולפיכך הועבר עניינו לוועדה לשירותים מיוחדים. עם זאת, נכות רפואית גבוהה כשלעצמה אינה מקנה זכות לקצבה לשירותים מיוחדים; שנית קביעותיה של הוועדה ביחס ליכולת התיפקוד של המערער, ולסיוע הנדרש לו בפעולות יום יום, מנומקות ותואמות את תלונותיו של המערער. הוועדה ציינה כי המערער אינו מחמם ומגיש את האוכל, ולפיכך קבעה כי הוא זקוק לסיוע מועט בסעיף הנוגע לאכילה. המערער לא טען בפני הוועדה כי הוא זקוק לסיוע מן הזולת בניידות בבית, או בשמירה על היגיינה אישית, ולא נפל פגם בקביעה כי הוא עצמאי בנושאים אלה; שלישית לא חלה חובה על הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים שונים, שאינם חוות דעת. מכל מקום, עיון במסמכים הרפואיים שהציג המערער במסגרת הדיונים בתיק מעלה, כי מדובר במסמכים רפואיים כללים הדנים בהחמרה במצבו הרפואי של המערער. המסמכים אינם כוללים התייחסות ספציפית לתיפקודי היומיום הנבחנים על ידי הוועדה; רביעית הוועדה, שלא כללה מומחה בתחום בריאות הנפש, פעלה נכון כשביקשה להיוועץ עם הפסיכיאטר ד"ר חבר בשאלת הצורך בהשגחה. ד"ר חבר הוא שבדק את המערער בחודש פברואר 2012, במסגרת קביעת נכותו הרפואית, והוא שחיווה דעתו ביום 6.6.12, לבקשת הוועדה, לפיה מצבו של המערער אינו מחייב השגחה. בחוות דעתו ציין ד"ר חבר, בין היתר כי לא מצא אצל המערער הפרעות בתפיסה, בתובנה ובשיפוט. ד"ר חבר התבסס על ממצאי בדיקתו, שנערכה, אמור, חודשים ספורים קודם לכן. המערער לא הציג מסמכים המעידים על החמרה במצבו במהלך התקופה הקצרה שחלפה בין מועד בדיקתו על ידי ד"ר חבר, לבין המועד בו חיווה דעתו בשאלת ההשגחה הנדרשת. מכל מקום, ככל שהחמיר מצבו הרפואי של המערער עליו לפנות למשיב בהליך המתאים, בטענה להחמרת מצבו. במסגרת הליך זה, רשאי יהיה המערער להציג גם מסמכים המאוחרים למועד התכנסותה של הוועדה נשוא הערעור. לבסוף לא התעלמנו מכך שביום 27.8.13 ביקש המערער לצרף לתיק בית הדין אישור מחדר מיון מיום 20.8.13 - שבוע ימים קודם לכן - ממנו עולה לכאורה שהמערער נפל בבית ושבר צלע. כמובן שאין בתיעוד רפואי זה כדי להשליך על השאלה היחידה שבפנינו, שהיא האם נפלה טעות בהחלטת הוועדה שניתנה למעלה משנה קודם לכן. מסמכים המתעדים החמרה במצבו של המערער, אם הייתה החמרה שכזו, יש כאמור להגיש במסגרת הליך חדש ונפרד. 12. לסיכום, בנסיבות העניין לא נפל בהחלטת הוועדה פגם משפטי המצדיק את התערבותו של בית הדין. הערעור נדחה. אין צו להוצאות הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. שירותים מיוחדיםערעורועדה לערריםערר