גמלת הבטחת הכנסה לתקופות שבהן שהתה התובעת בחו"ל רקע עובדתי 1. התובעת מקבלת גמלת הבטחת הכנסה מחודש 10/96 וזאת לסירוגין, כאשר החל מחודש 11/06 משולמת הגמלה בעילת דורשת עבודה בשירות התעסוקה. 2. התובעת שהתה בחו"ל מיום 16.11.08 ועד ליום 8.3.09 וכן מיום 22.1.12 ועד ליום 1.7.12 ומשכך הופסק תשלום הגמלה לתקופות אלה. החל מחודש 7/12, משהגישה התובעת תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה, משולמת הגמלה לידיה בכפוף לקיום תנאי הזכאות הקבועים בדין. 3. תביעת התובעת נוגעת לשלילת גמלתה לחודשים ינואר-יוני 2012 וכן לשלילת זכאותה בשנים 2008-2009. טענות הצדדים 4. לטענת התובעת, בנה, יליד 1990 הסובל מ-CP. נפל בחודש 4/11 ונחבל בסנטרו. הוא הופנה לחדר המיון שם קיבל חיסון של דיפטריה וטטנוס וזאת למרות התנגדות התובעת בטענה שהבן אלרגי לתרופות רבות בעקבות מחסור ב-G6PD. לדבריה, כתוצאה מקבלת החיסון הדרדרה בריאות הבן והוא נדרש לטיפולים רפואיים. לטענת התובעת, פנתה לרופאים רבים לקבלת אבחנה למצבו של הבן וטיפול מתאים ואולם נדחתה תוך שקיבלה יחס מזלזל ומבלי שמחלת הבן אובחנה. משהתייאשה מלקבל אבחנה מדויקת למצבו של בנה וטיפול מתאים, נסעה עמו לקווקז שם אובחנה מחלת הבן והוא טופל על ידי פרופ' מומחה. בפנייתה לבית הדין טוענת התובעת, כי לאור העובדה שנסיעתה לחו"ל נעשתה על מנת לטפל בבנה וזאת משלא נמצא לו טיפול מתאים בארץ, לא היה מקום להפסיק את זכאותה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. על כן, על הנתבע להשלים לידיה את הגמלאות בגין החודשים החסרים. 5. לטענת הנתבע, משהוגשה תביעת התובעת רק בחודש 9/12, ומשנוגעת היא לגמלה לשנים 2008-2009 ולחודשים ינואר-יולי 2012 - חלה עליה התיישנות ואין לקבלה. עוד טען הנתבע, כי על פי הוראות חוק הבטחת הכנסה לא ניתן לשלם גמלה לזכאי שיצא את הארץ בעד חודש קלנדרי שבו שהה מחוץ למדינה למעט אם היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה והוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל או שהוא זכאי לגמלה מאחר ועיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן משפחה חולה והוא נלווה לאותו בן משפחה חולה אשר נזקק לטיפול רפואי בחו"ל. לטענת הנתבע, אין זכאות התובעת לגמלה מבוססת על עילת השגחה מתמדת בבנה והתובעת לא הציגה כל מסמכים לעניין זה. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הצביעה על קיומם של התנאים הנדרשים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי המאפשרים קבלת טיפול רפואי בחו"ל ואשר מהווים תנאי להמשך קבלת גמלה בעת שהות מבוטח בחו"ל. לגופו של עניין טוען הנתבע כי משלא התייצבה התובעת בשירות התעסוקה כנדרש ומשאינה נכללת בגדר החריגים לחוק, יש לדחות את תביעתה. הכרעה 6. הוראות סעיף 14 א' לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 קובעות - "(א) לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד חודש קלנדרי, אם שהה מחוץ לישראל בכל הימים שבאותו חודש. לענין סעיף קטן זה וסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), "זכאי" - למעט זכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה. ... (ד) (1) הוראות סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג1) לא יחולו על מי שמתקיימים בו שניים אלה: (1) הוא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה; (2) הוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל, או שהוא זכאי לגמלה מאחר שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בבנו, בבתו, בבן זוגו או בהורהו לפי הוראות סעיפים 2(א)(7) ו-2(ג) (להלן - בן משפחה חולה) והוא נלווה לבן משפחתו החולה אשר נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל; (2) ... 3) בסעיף קטן זה, "טיפול רפואי מחוץ לישראל" - שירות בריאות הניתן לפי הוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994." הוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994 קובעות - "שר הבריאות רשאי לקבוע כי שירות בריאות מסוים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שיינתן במדינת חוץ, בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים והנהלים לכך ואת שיעור ההשתתפות הכספית של המבוטח בעד השירות." ואילו תקנות 2 ו- 3 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות בריאות במדינות חוץ) התשנ"ה - 1995 (להלן - "התקנות") אשר הותקנו מכח סעיף 11 לחוק, מורות כי - "2. שירותי הבריאות למבוטח מתוך סל שירותי הבריאות שיכול שיינתנו במדינת חוץ הם בדיקה, אבחון, טיפול וניתוח בתחומים אלה: (1) מערכת העצבים והמוח; (2) מחלות לב וכלי דם; (3) שאתות (גידולים); (4) השתלת איברים; (5) מומים מולדים. 3. (א) שירותי בריאות כאמור בתקנה 2 יינתנו אם ראתה קופת חולים כי מתקיימים שני אלה: (1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי; (2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסוים. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יכול ששירות הבריאות יינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת חולים כי קיימת נסיבה רפואית חריגה." 7. עינינו הרואות כי ככלל, מבוטח היוצא את הארץ לתקופה העולה על חודש ימים זכאותו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מופסקת לתקופת שהייתו בחו"ל אלא אם הוא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה; והוא או בן משפחתו שבהשגחתו, נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל בעניינים ובתנאים המפורטים בתקנות. 8. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה הצדקה אמיתית ליציאתה את הארץ. טענתה כי בנה בן ה-23 נזקק להשגחה הועלתה לראשונה במעמד הדיון ולא נתמכה בכל ראיה שהיא לרבות חוות דעת סוציאלית או רפואית ואילו טענתה כי לבנה לא ניתן כל טיפול בארץ כאשר בחו"ל אובחנה מחלת הבן והוא קיבל טיפול מתאים, לא זו בלבד שלא נתמכה בכל ראיה שהיא אלא משנשאלה התובעת במפורש מה היא האבחנה שניתנה לה בעניינו של בנה, הודיעה לבית הדין כי היא מסרבת לחשוף את האבחנה. עוד עולה מעדותה של התובעת, כי הטיפול שניתן לבן בקווקז, לא היה טיפול שאינו ניתן בארץ, טיפול זה לא סייע לפתרון הבעיות שמהן סובל הבן ואין הוא נכנס בגדר התנאים המפורטים בתקנות. בנסיבות אלה, לא עמדה התובעת בתנאים הנדרשים בסעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה ולא הוכיחה את זכאותה לקבלת גמלה בתקופה שבה שהתה בחו"ל. לאור המסקנה שאליה הגענו, דין התביעה להידחות אף מבלי להדרש להכרעה בשאלת ההתיישנות. אחרית דבר 9. לאור כל האמור - התביעה נדחית. 10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה