תביעה להכיר במחלתה - שינויים ניווניים בבסיס אגודל ימין, כפגיעה בעבודה על בסיס דוקטרינת המיקרו-טראומה. 2. התובעת, ילידת 1958, אחות במקצוע מזה 30 שנים. ב-12-13 שנים האחרונות עבדה התובעת כאחות בתחנת טיפת חלב בראש העין. לטענת התובעת, במסגרת עבודתה היא חיסנה בין 10-12 תינוקות ביום, 5 ימים בשבוע, כאשר כל תינוק מקבל 2-3 חיסונים לביקור. התובעת החלה לסבול מכאבים בבסיס אגודל יד ימין, ולאחר שהסתבר כי נשחק הסחוס, נאלצה לעבור ניתוח לכריתת עצם הטרפז על מנת ליצור רווח למניעת שחיקה בין העצמות שבשורש כף יד ימין. התובעת טענה כי קיימת תשתית עובדתית על מנת להכיר במחלתה כפגיעה בעבודה על בסיס דוקטרינת המיקרו-טראומה. 3. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, טען הנתבע כי לא אירעה לתובעת תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. הנתבע טען כי התובעת אינה מבצעת באופן רציף פעולות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן. כמו-כן, שולל הנתבע קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין תנאי עבודתה. 4. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. מטעם הנתבע הוגש "שאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה" - נ/1. יש לציין כי גרסת התובעת הייתה אמינה ביותר, על אף אי דיוקים קטנים, אשר סביר להניח נובעים מהתקופה הממושכת שבה מבצעת התובעת את עבודתה. התובעת ציינה בשאלון שתפקידה הוא "אחות אחראית", אשר מקבלת תינוקות, פעוטות ונשים הרות, וכולל גם פיקוח על הצוות וניהול אדמיניסטרטיבי. התובעת כתבה שהיא נותנת בממוצע כ-18 חיסונים ביום וכי כל חיסון אורך כ-2 דקות. 5. התובעת הצהירה בתצהירה: "ב. החל משנת 1997 עבדתי כאחות בתחנת טיפת חלב במשרה מלאה. ג. במסגרת עבודתי חיסנתי 10-12 תינוקות ו/או ילדים ליום, 5 ימים בשבוע, כל תינוק/ילד קיבל כ- 2 חיסונים לביקור ולפיכך בממוצע ליום עבודה נתון ביצעתי כ- 20 הזרקות חיסון. כל חיסון אורך כ- 2 דקות והליך ההזרקה עצמו אורך שניות ספורות. הפסקה בין ילד לילד לצורך ביצוע החיסונים - כחצי שעה". התובעת הבהירה בעדותה בדיון כי היא אמנם אחות אחראית, אך גם מבצעת עבודה של אחות רגילה, אשר כוללת מתן חיסונים. התובעת ביצעה פעולה זו מאז שהתחילה לעבוד כאחות, משנת 1997 ועד שקיבלה אישור מרופאה תעסוקתית שעליה להימנע מחיסונים, בחודש יוני 2010. התובעת הסבירה כי כל פעולת החיסון, כולל ההכנה, נמשכת שתי דקות, ההזרקה עצמה לוקחת מספר שניות (ראו ע' 5, ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון). התובעת עמדה מאחורי אמירותיה באשר למספר החיסונים, עת מדובר ב-10-12 ילדים ביום, ויש כאלה שמקבלים חיסון אחד, אך גם כאלה שמקבלים שניים-שלושה חיסונים. לכן, מעריכה התובעת ממוצע של שני חיסונים לילד. החיסונים לא ניתנים ברצף. התובעת מקבלת ילד, שוקלת אותו, בודקת התפתחות ואז מחסנת, לכן עוברות מספר דקות בין חיסון לחיסון. 6. מיקרו-טראומה: על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתן לאתרה בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו- טראומות. מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה-סוגיות בתאונות עבודה, 1994. הוצאת לשכת עורכי הדין, עמוד 94). הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרו-טראומה: א. הכלל הראשון, הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה. ב. כלל שני הוא שהעובדה כי אכן מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי, צריכה להיקבע על ידי רופא. ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה. בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה" על כך נאמר : "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח /0-77 מזרחי נ' המוסד. צוטט בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו' 213). הדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג (2) 529 כדלקמן: "ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה". 7. מסקנות יש להבחין בין "תנועה" לבין "פעולה". דוקטרינת המיקרו-טראומה דורשת קיום של אין ספור פגיעות מזעריות, על פני רצף של זמן, שכל אחת מהן גורמת לנזק זעיר. פעולת ההזרקה דורשת הפעלת לחץ של האגודל במשך מספר שניות, בכל לחיצה ישנה "פגיעה זעירה", שהצטברותן יכולה להיות הגורם לנזק מצטבר. לכן, אין לראות בכל חיסון "תנועה" אחת, אלא פעולה הכוללת רצף של תנועות, שלא ניתנות לספירה. נכון שכפי שטען ב"כ הנתבע, פעולת החיסון לא מבוצעת במהלך רוב זמן העבודה של התובעת. אולם, אין זו דרישת הפסיקה, כפי שהוזכרה לעיל. התנועות החוזרת צריכות להתבצע על פני "רצף של זמן". התובעת מבצעת את פעולות החיסונים במשך דקות ספורות ביום העבודה, אך כל יום בשבוע ובמשך כ-13 שנים. מדובר בתנועות חוזרת שייתכן שהצטברותן גרמה לנזק - זו קביעה רפואית ולגבי שאלה זו יש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. 8. לאור האמור לעיל, אנו בדעה כי מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בגין הפעולה שביצעה התובעת במתן חיסונים, כ-10 חיסונים ביום, 5 ימים בשבוע, החל משנת 1997 ועד לקבלת הפטור בשנת 2010. 9. על ב"כ הנתבע להזמין חומר רפואי כמקובל. שינויים ניוונייםאצבעותאגודלרפואההכרה בתאונת עבודה