מהי מידת האחריות המשפטית של הנאשם בעבירת הניסיון לגרימת מוות בכוונה ? את בחינת האחריות המשפטית יש לעשות בשני צירים מקבילים. האחד, המבקש לבחון האם מדובר בשותף למעשה העבירה או שמא מדובר במסייע, לפי הוראות סעיף 14(א) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה (יהודה ושומרון)(מס' 225), תשכ"ח- 1968. השני, המבקש לבחון האם מדובר בעבירה של ניסיון במובן הזה שהמטרה הפלילית הוצאה מן הכוח אל הפועל באמצעים גלויים. בהתאם לסעיף 14(א) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה, ייחשב למבצע עיקרי כל אדם אשר ביצע בפועל את אחד המעשים המהווים את העבירה, דהיינו: אחד מיסודותיה העובדתיים. לשותף ייחשב מי שעשה מעשה כדי לאפשר לאדם אחר את ביצוע העבירה ומי שמסייע בלבד בידי אדם אחר בביצוע העבירה, יאשם בתורת מסייע. משום שסעיף 14(א) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה אינו מספק מבחנים מהותיים לאבחנה בין שותפות לסיוע, ונוכח העובדה ש"עדיין לא נמצאה נוסחת הקסם אשר יהיה בכוחה לפתור אחת ולתמיד את השאלות המתעוררות בסוגיה זו" [ראו ע' (איו"ש) 2760/04+ ע' (איו"ש) 2599/04 התובע הצבאי נ' דודין], נקבעו בפסיקת האזור מבחנים שונים אשר מקורם בפסיקת בתי המשפט בישראל ואשר נוגעים לאבחנה שבין "המבצע בצוותא" ו"המסייע", כהגדרתם בדין הישראלי שלאחר תיקון 39 לחוק העונשין. הגישה המרכזית והמנחה בעניין האבחנה בין "מבצע בצוותא" ובין "מסייע" עלתה בפסק הדין בעניין פלונים [ראו ע"פ 2814/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (3) 388], בו קובע השופט ברק כי: "היסוד המבדיל בין צורות השותפות הוא פונקציונאלי במהותו. ההבחנה נעשית על פי התפקיד השונה שיש לשותפים השונים בהגשמת המזימה העבריינית המשותפת..." וכי, "...המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות עבריינית. בידיו השליטה הפונקציונאלית-מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מההחלטה המשותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתוכנית להגשמת הפעולה העבריינית האסורה... מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש "פנים" תרומתו היא "פנימית". ולעומת זאת, "המסייע הוא שותף עקיף ומשני, הוא מצוי מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. הוא גורם חיצוני. אין הוא יוזם הביצוע ואף לא משדל לביצועו. תרומתו מתבטאת בכך שהוא מסייע... ביצירת התנאים לביצוע העבירה על ידי העבריין העיקרי. תרומתו היא בגדר אמצעי עזר. המסייע תורם תרומה לביצוע העבירה, שהיא מחוץ לביצוע הישיר, אם כי היא מסייעת לו". "מבחן השליטה" ו"מבחן אדנות העבירה" נידונו בשורה של פסקי דין בישראל ובאזור [ראו: ע"פ 4497/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 239; ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5) 481; ע' (איו"ש) 2003/05 אבו סריס נ' התובע הצבאי; ע' (איו"ש) 1336/05 עדנאן זבן נ' התובע הצבאי], ונראה כי מעמדם מבוסס כמבחנים הבסיסיים לאבחנה בין "מבצע בצוותא" ל"מסייע", בישראל, ובין "שותף" ל"מסייע", באזור. עוד ראוי לציין, כי לשם בחינת מידת האחריות המשפטית, יש מקום להיזקק אף להלך הרוח של המבצע ולבחון את היסוד הנפשי אשר היה בקרבו בעת ביצוע העבירה, ולא להסתפק בבחינת העובדות לבדן. בעניין זה, יפים הדברים שנכתבו על ידי השופט גולדברג בע"פ 8710/96 הלדשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481: "המבחן המשולב כמוהו כמקבילית כוחות. ככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה (מבחינת מידת הענין שלו בביצועה) רב יותר, יש מקום להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי. ברוח זו כבר נאמר כי "משהוכח יסוד 'נפשי' זה (המודעות - א.ג.) אין עוד חשיבות לחלוקת התפקידים בין המעורבים בארוע" ... ולהיפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, רבה יותר, כן ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי. הנה כי כן, בבואנו לסווג את אחריותו של הנאשם, עלינו לבחון את מידת שליטתו הפונקציונאלית-מהותית במעשה העברייני וכן אם ראה את עצמו כאדון למעשה העבירה, ונחשב, כמי שנמנה עם המעגל הפנימי של המבצעים. לצורך זאת, תיבחן איכות תרומתו של הנאשם למעשה העבירה וכן את דרגת היסוד הנפשי. מקרי מוותגרימת מוות בכוונה