1. האם יש לראות בטנטון לו טוען התובע תוצאה של פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"). רקע: 2. התובע הגיש ביום 27.10.05 תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון נטענים כפגיעה בעבודה. 3. במכתבו מיום 20.12.06 הודיע הנתבע לתובע כי הכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה אולם דחה את תביעתו בגין טנטון מהטעם שבכרטיסיו הרפואיים לא מתועדות פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין הפגיעה בתפקוד עקב טנטון. 4. ביום 12.06.07 הגיש התובע לבית הדין תביעה כנגד החלטת הנתבע (בל 2036-07 גורין - המל"ל). תביעה זו נמחקה ביום 01.01.09 מחוסר מעש (פסק דינו של השופט נוהאד חסן). 5. התובע שב והגיש לנתבע ביום 08.03.12 תביעה להכיר בליקוי שמיעה וטנטון נטענים כפגיעה בעבודה. במכתבו מיום 17.05.12 הודיע הנתבע לתובע כי ליקוי השמיעה הוכר כבר כפגיעה בעבודה וכי דחה את תביעתו להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה. כנגד החלטה זו הגיש התובע את התביעה שבפנינו. ההליך (עובדות, מינוי מומחה, חוות דעת מומחה, סיכומים): 6. ביום 05.11.12 הגישו באי כוח הצדדים הודעה מוסכמת על מינוי מומחה על יסוד העובדות הבאות: "א. התובע יליד שנת 1955. ב. התובע, עצמאי בתחום עבודות אלומיניום משנת 1994, נחשף וחשוף לרעש מזיק העולה על המותר המופק ממשורים לניסור אלומיניום, מקדחות, פטישונים, דיסקים שהפעיל ומפעיל במהלך עיסוקו במשלח ידו". 7. בהחלטה מיום 21.01.13, מונה ד"ר מיכאל ביזר כמומחה - יועץ רפואי ("המומחה") לבית הדין והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. האם סובל התובע מליקוי שמיעה, ואם כן - האם זו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק? ב. האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור בלבד? ג. מהו המועד בו תועד לראשונה ליקוי שמיעתו של התובע ברשומה רפואית, כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996? ד. במידה ואכן מדובר בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, שנגרמה גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין חשיפה לרעש, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת ליקוי השמיעה ובאיזו מידה? רק במידה וניתן לקבוע, כי התובע סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור האופייני לחשיפה לרעש מזיק, שנגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודה וכושר שמיעתו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים - מתבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות, אשר מתייחסות לתביעת הטנטון: ה. באשר לטנטון - ככל שהתשובה על שאלה ב' חיובית, מבוקש כי המומחה יחווה דעתו בשאלה האם לתובע טנטון כהגדרתו ברישא של סעיף 84א(ב) לחוק כתוצאה מחשיפה לרעש? לאמור - האם התובע עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, כך שכושר שמיעתו בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ו. האם הטנטון תועד ברשומה רפואית לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק? במידה וכן - נבקשך לנקוב את מועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו, האם מדובר ברופא משפחה או רופא א.א.ג.? ז. האם תפקודו של התובע נפגע עקב הטנטון באופן שחייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית? במידה וכן - נבקשך לנקוב במועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו". 8. המומחה, בחוות דעתו מיום 10.04.13 ("חוות הדעת"), השיב לשאלות בית הדין כך: "4א. לתובע יש ליקוי שמיעה בטונים גבוהים מ 2000 הרץ ומעלה בבדיקות השמיעה מתאריך 21.3.2011 ומתאריך 14.8.2012. "תדירויות הדיבור" מוגדרות כתדירויות 500, 1000 ו- 2000 הרץ. כמו כן יש לציין קיום של "שנץ" בתדירויות הגבוהות יותר. שנץ זה אופייני, בין היתר, גם לנזק שמיעתי עקב חשיפה לרעש. 4ב. סיפי השמיעה בתדירויות הדיבור בבדיקה מן ה- 21.3.2011 הם: באוזן ימין וגם באוזן שמאל 15 דציבל (500 הרץ), 20 דציבל (1000 הרץ) ו- 35 דציבל (2000 הרץ). הממוצע הוא 20.3 דציבל. בבדיקה שמתאריך 18.4.2012 סיפי השמיעה בתדירויות הדיבור הם: באזון ימין וגם באוזן שמאל 10 דציבל (500 הרץ), 10 דציבל (1000 הרץ) ו-30 דציבל (2000 הרץ). הממוצע הוא 16.6 דציבל. אני נוטה לתת משקל גדול יותר לבדיקה המאוחרת יותר, והטובה יותר, משום שלא הגיוני שחל שיפור בשמיעה בין שתי הבדיקות, מה גם שמדובר כאן על שנת חשיפה נוספת לרעש. אי לכך אני גורס שכושר השמיעה של התובע לא פחת אף לא באוזן אחת בשיעור של 20 דציבל. 4ג. המועד בו תועד לראשונה ליקוי בשמיעתו של התובע ברשומה רפואית הינו 20.1.2009. מדובר בביקור אצל דר' גלינה שקולניק, רופאת המשפחה שלו, ובו נכתב: "מתלונן על חרשות בשתי אוזניים, זימזום באוזניים מזה כשנתיים - שלוש, מציין החמרה במצב בזמן האחרון. מיתלונן על הפרעה בשינה עקב זימזום. בעיקבות חוסר שינה - כאבי ראש, עלית לחץ דם, עצבנות יתר". 4ד. לגירסתי, אין מדובר בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, אם כי התיאור הגרפי של האודיו גרמה מתאים לחשיפה לרעש אך לכדי נכות לא הגיעה. ה. התשובה לשאלה 4ב אינה חיובית אלא ההפך. אי לכך התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84 א' (ב). יחד עם זאת בשתי בדיקות השמיעה שהתייחסתי אליהן כשר השמיעה בתדירויות הגבוהות הוא 65 דציבל בתדירות 4000 הרץ בבדיקה משנת 2011 ו- 55 דציבל בבדיקה משנת 2012. ו. אינני יודע מתי חדל העובד לעבוד ברעש מזיק. יחד עם זאת, יש 4 איזכורים של טינטון שהועלו בפני דר' חדאד שארל - רופא א.א.ג. בתאריכים 4.3.2011, 25.3.2011, 26.8.2011, 24.2.2012. כמו כן יש איזכור אחד שהועלה בפני דר' גלינה שקולניק - רופאת משפחה בתאריך 20.1.2009. האזכור צוטט בשלמות בתשובה 4ג. ז. הפניות החוזרות ושמות הרופאים מופיעים בתשובה ו". 9. ניתנה לצדדים האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה בתוך 21 ימים (החלטה מיום 18.04.13). בא כוח התובע עתר בבקשה להאריך מועד זה ובהחלטה מיום 06.05.13 הוארך המועד להגשת בקשה להצגת שאלות הבהרה ולחלופין סיכומים עד ליום 18.06.13. לאחר שלא הוגשה כל בקשה ואף לא הוגשו סיכומי התובע, התבקש בא כוח התובע להמציא, ביום 23.07.13, נימוקיו מדוע לא תימחק התביעה. ביום 30.07.13 הודיע בא כוח התובע על הסכמת התובע למתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה. דיון והכרעה: 10. הלכה פסוקה היא כי ".. וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (ראו לעניין זה: דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 579/06 מרדכי צמח - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). כאשר חוות הדעת מנומקת ומובנת, לא בנקל יתעלם ממנה בית הדין, שהרי מדובר במומחה ניטרלי, שאינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין, שמונה על ידי בתי הדין לצורך "הארת" התחום הרפואי (ראו לעניין זה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 377). בעניינינו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת. בענייננו, השיב המומחה ובבהירות על השאלות אותן נשאל בהחלטה מיום 21.01.13. חוות דעתו מנומקות ומפורטות כך שניתן גם למי שאינו רופא לעקוב אחר הלך מחשבתו עד למסקנה אליה הגיע: התובע אינו סובל מליקוי שמיעה כהגדרתו בסעיף 84א לחוק. המומחה הסביר בחוות דעתו כיצד הגיע למסקנתו כי כושר השמיעה של התובע לא פחת ב-20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים. כן הסביר מדוע נתן משקל רב יותר לבדיקה המאוחרת והטובה על פני המוקדמת והגרועה יותר. 11. סעיף 84א(ב) לחוק קובע את התנאים להכרה בטנטון כנובע מפגיעה בעבודה: "(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייב הפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". משעה שהתובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(א), הרי שאין מקום לבחון את תביעתו בהתאם לסעיף 84א(ב) משמדובר בתנאים מצטברים. 12. כידוע, נטל הראיה לקשר סיבתי שבין תנאי העבודה לליקוי לו טוען התובע, מוטל על התובע ולאור חוות דעת המומחה הוא לא הרימו. לכן, נדחית בזה תביעתו של התובע. אין צו להוצאות. טינטוןשמיעההכרה בתאונת עבודהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי